מתוך אתר יזכור

אבנר קדם נולד כאלבר קסס, בשנת 1923,

בעיר סידי בל-עבס שבאלג'יר.

בשנת 1943 הוא התגייס ליחידת תותחנים בצבא הצרפתי, ונלחם במלחמת העולם השניה יחד עם בעלות הברית, נגד הגרמנים, באיטליה, צרפת, וגרמניה.

בשנת 1946, בגמר המלחמה, הוא שוחרר, חזר לאלג'יר ועבד כמזכיר בקהילה היהודית.

במסגרת עבודתו, הוא אירגן פעילויות ספורט לנוער, הדריך תורות לחימה בקבוצות לצורך הגנה עצמית, ערך טיולים משפחתיים ומסיבות, והכניס את הציונות לדלת הראשית בתוך הקהילה.

בשנת 1951 עבר הכשרת מדריכים במומברדו שבצרפת, ואחר כך עבד בבית עליית הנוער בקמבוס, שם גם הכיר את גילה אישתו.

בשנת 1952 עלה לארץ והשתקע בקיבוץ מעגן מיכאל.

באותה שנה גם התחתן עם גילה, ונולדו להם ארבעה ילדים: שלוש בנות ובן.

אבנר עבד עשרים וחמש שנים בחקלאות, עבר לצורון, ואחר כך לפלסאון, שם הוא עבד עד ימיו האחרונים.

מאז שנות השמונים, אבנר עוסק באומנות כתחביב: ציור, פיסול ע"י גילוף בעץ, ויציקות.

יצירותיו הוצגו במספר תערוכות בקיבוץ, ובבית האומנים בחיפה.

מדבריו של אבנר, מתוך קטע פתיחה בספרו שהוצא לאור ע"י בתו נאוה ליום הולדתו ה-80:

..."הדבר השני שהקסים אותי היה המבנה החברתי של הקיבוץ. הגישה שאתה עובד כי אתה רוצה לעבוד, ולפתח משהו בשבילך ועבור כולם, בלי לחפש כמה כסף תקבל בסוף החודש.

בשבילי זה היה הדבר הכי גבוה שבן אדם יכול להגיע אליו. זה מה שהקסים אותי. אמרתי פעם לגילה, שאם יום אחד אני עוזב את הקיבוץ אני עוזב את הארץ הזו. אני חושב שהדבר שהכי מאפיין אותה, שהקים האדם, זה החברה הקיבוצית. ברור, שלא הכל יפה ולא הכל טוב

בקיבוץ, וזה מכיוון שדברים מתקלקלים או כי לא כולם מבינים את משמעותם העמוקה".