Arie "Lova" Eliav

Is your surname Eliav?

Research the Eliav family

Arie "Lova" Eliav's Geni Profile

Records for Arie "Lova" Eliav

1,726 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Arie "Lova" Eliav (Lipschitz)

Also Known As: "לובה Lova"
Birthdate:
Birthplace: Moscow, gorod Moskva, Moscow, Russia
Death: Died in Tel Aviv-Yafo, Israel
Immediate Family:

Son of Yosef Eliezer Lifshitz and Matilda Parnass
Husband of <private> Eliav (Tzvi)
Father of <private> Eliav; <private> Nissan (Eliav) and <private> Eliav
Brother of Leah Sacharov

Managed by: Private User
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Arie "Lova" Eliav (עברית)

נולד בשם אריה לובה ליפשיץ במוסקבה ליוסף ומתילדה ליפשיץ. סב-סבו היה הרב ברוך מרדכי אטינגר, רבה של העיר בוברויסק, מגדולי חסידי חב"ד. אליאב עלה לארץ ישראל בשנת 1924, ולמד בבית-הספר "הלפרין" בתל אביב, בגימנסיה הרצליה ובאוניברסיטה העברית בירושלים במגמת היסטוריה כללית וסוציולוגיה.

בשנת 1936 הצטרף לארגון "ההגנה", ובמלחמת העולם השנייה התנדב ליחידת תותחני החוף של הצבא הבריטי, ושירת בו בשנים 1941–1945. לאחר תום המלחמה, גויס לובה אליאב לשירות הידיעות של ההגנה (ש"י), ואחר כך למוסד לעלייה ב', שעסק בהעפלה. בשנים 1946–1948 פיקד על ספינות מעפילים. ערך מסע העפלה ארוך בן 5,000 ק"מ בספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב" תחת דגל הונדורס, ושם הכיר את רעייתו לעתיד טניה.‏[1]

במלחמת העצמאות הועבר אליאב מחזית ירושלים לחיל הים ומונה לראש כוח האדם בחיל (לימים - מספן כוח אדם). הוא השתחרר ב-1949 בדרגת סגן-אלוף (אז דרגה אחת מתחת לאלוף). לאחר שחרורו היה עוזרו של לוי אשכול, שכיהן באותה תקופה כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. בימי מבצע קדש, גויס לעמוד בראש פעולת חילוץ יהודי פורט סעיד והצלתם.

בשנים 1955–1957 עמד בראש צוות ההקמה של חבל ההתיישבות לכיש, קלט ויישב עשרות אלפי עולים. ב-1961 עמד בראש צוות ההקמה של העיירה ערד. בין שני תפקידים אלה שימש בשנים 1958–1960 כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה, תואר שהיה כיסוי לכך שהיה נציג "המוסד לעלייה". בתפקיד זה פעל ברחבי ברית המועצות הקומוניסטית.

אליאב כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י ומפלגת העבודה בשנים 1965–1975. בין השנים 1966–1967 שימש סגן שר במשרד המסחר והתעשייה. לובה אליאב עמד בראש שלוש משלחות ישראליות שסייעו בשיקום אזורים, שבהם התרחשו רעידות אדמה קטלניות: אגאדיר, מרוקו (1960); חבל כאזווין, איראן (1962); מנגואה, ניקרגואה (1972).

ביוני 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, פנה לראש הממשלה דאז, לוי אשכול וציין בפניו שהעתיד ייקבע במידה רבה בערים ובמחנות הפליטים הפלסטיניים ומשום שהוא אינו מכיר את הנושא, ביקש להתפטר, כדי ללכת ללמוד אותו. לאחר התפטרותו, במשך כחצי שנה, סייר במחנות הפליטים ונפגש עם מנהיגים פלסטיניים. במהלך התקופה הזאת, עדכן את לוי אשכול בממצאיו והתרשמויותיו. בסיום התקופה, בתחילת 1968, נפגש עם אשכול והציע לנסות לנצל את ההלם בו מצויים הפלסטיניים, כדי לקדם איתם משא ומתן לפתרון בעיית הפליטים. הוא גם ביקש לעמוד בראש רשות ארצית לפתרון בעיית הפליטים. לוי אשכול לא נטה ליזמה, לכן אליאב פנה למזכירת המפלגה, גולדה מאיר, אך זו אמרה לו ש"עניי עירך קודמים". בנסיבות אלה שב לפוליטיקה ובין השנים 1968–1969 שימש כסגן שר במשרד הקליטה. בינואר 1970 נבחר להיות מזכ"ל מפלגת העבודה. שבועיים לאחר בחירתו התפרסם בשבועון טיים מגזין בריאיון איתו שכלל ציטוטים שביטאו את עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. גולדה מאיר, שהייתה ראש הממשלה, ביקשה ממנו להכחיש, אך הוא נשאר איתן בעמדתו הברורה נגד הקמת התנחלויות בשטחים שנכבשו וכך נוצר קרע עמוק בינו לבין ראש הממשלה גולדה מאיר ואחרים בהנהגת מפלגת העבודה. באפריל 1971 הגיש אריה אליאב את התפטרותו מתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה.

לאחר התפטרותו, כתב את הספר ארץ הצבי (הושלם במאי 1972), שבו ביטא את חזונו לעתיד ארץ ישראל. כעבור כמה חודשים, כתב סיפור אלגורי בשם השחף, סיפור על ספינה שמלחיה וקציניה שאננים ושחף אחד מנסה להזהיר אותם בפני הסערה הממששת ובאה. ב-15 בספטמבר הציע את הסיפור לפרסום בדבר, תוך הדגשה שמדובר בסיפור אלגורי על הממשלה השאננה, אך חנה זמר, עורכת העיתון, סירבה לפרסם אותו. לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור, כעבור שלושה שבועות, הבינו את הנבואה שבסיפורו.

בעקבות מלחמת יום כיפור (1973), הגיע אליאב למסקנה כי מדינת ישראל לא תוכל להחזיק לאורך זמן בשטחים ובתושביהם. ב-1974 יצא עם שלושה חברי כנסת נוספים מהקואליציה ומהאופוזיציה, שלום לוין, שניאור זלמן אברמוב ובנימין הלוי, ב"מנשר הארבעה", שקרא לנכונות לפשרה טריטוריאלית למען הסדר שלום. באפריל 1975 פרש ממפלגת העבודה והקים סיעת יחיד בכנסת. ביוני באותה השנה הצטרף למפלגת רצ בהקמת יעד, ולאחר מספר חודשים פרש ממנה יחד עם חברת הכנסת מרשה פרידמן והקים את הסיעה הסוציאל-דמוקרטית. בבחירות לכנסת התשיעית התמודד במסגרת מפלגת של"י, אשר זכתה בשני מנדטים. בינואר 1979 פרש מהכנסת על מנת לפנות מקום לחבר סיעתו אורי אבנרי. בבחירות לכנסת האחת-עשרה (1984), התמודד ברשימה עצמאית לאחר שנכשלו המגעים לשלבו חזרה במפלגת העבודה, אך אף על פי שזכה בכ-15,000 קולות (כמנדט אחד), לא הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת. ב-1987 שב למפלגת העבודה, ונבחר מטעמה לכנסת ה-12 (1988–1992).

במהלך שנות השמונים, עסק בהוראה בבתי ספר, בבתי-כלא ובמכללות. בין היתר לימד מבוגרים באור עקיבא, היה מורה מתנדב בקריית שמונה, בשדרות ובמעלות ושימש כאח מתנדב בבית החולים "הדסה" בתל אביב.

ב-1993 התמודד במפלגת העבודה על מועמדות המפלגה למשרת נשיא מדינת ישראל בבחירות במרכז המפלגה, אך הפסיד לעזר ויצמן. הוא הקים ועמד בראש הקהילייה החינוכית ניצנה שבחולות חלוצה בנגב, על הגבול עם מצרים, שבה משתתפים בני הנוער במערכת ייחודית של למידה על מורשת הנגב ועתידו ושל הקניית ערכים דמוקרטיים.

בשנת 1988 זכה אליאב בפרס ישראל על תרומה לחברה. ב-2003 זכה בפרס בן-גוריון על מפעל חייו בקליטת עלייה וביישוב הנגב על פי חזון בן-גוריון. אליאב נמנה עם מדליקי משואת יום העצמאות ב-2005. ב-2009 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן,‏‏[2] ולאחר מכן קיבל את תואר זה מטעם כל האוניברסיטאות בישראל.

אליאב פרסם מספר ספרים. ספרו החשוב ביותר הוא "ארץ הצבי" שפורסם בשנת 1972, ובו הוא פורס את מכלול רעיונותיו על השלום עם הערבים ועל החברה הישראלית. הספר במלואו ופרקים ממנו תורגמו לשפות אחדות, והוא יצא במהלך השנים בתשע מהדורות בעברית. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-118 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת, אך אחרי הבחירות פרש ממפלגת העבודה.

אליאב נפטר בשנת 2010 בתל אביב, בגיל 89, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, שבעה נכדים ונין. אחותו לאה נישאה לתעשיין ישראל סחרוב.

על שמו נקרא "פארק אליאב" ליד הכניסה הצפונית של קרית-גת, בירת חבל לכיש. מכינת בינה, מכינה קדם צבאית בישיבה החילונית בדרום תל אביב, נקראת גם היא על שם אליאב. [עריכה] ספריו

   * בין הפטיש והמגל - ניסיון אישי בקרב יהודי ברית המועצות (תחת שם העט בן-עמי), 1965.
   * הספינה אולואה - סיפורו של ארטור, 1967.
   * יעדים חדשים לישראל (חוברת), 1969.
   * קפיצת הדרך, 1970.
   * בין הפטיש והמגל, 1971.
   * ארץ הצבי - הערכת מצב, 1972.
   * הרוח לא יקח, 1974.
   * שלום, 1975.
   * סולם ישראל - חלום ושברו, 1976.
   * עולם מלא, 1980.
   * טבעות שחר (אוטוביוגרפיה), 1984.
   * לב חדש ורוח חדשה, הוצאת עם עובד, 1986.
   * בואי השלום, 1995.
   * שלום, 2005 (מהדורה מעודכנת, עם דני קרוון)
   * תאומי צבייה, 2005.
   * משני עברי המעברה, 2006 (יחד עם יוסי אלפי)
view all

Arie "Lova" Eliav's Timeline

1921
November 21, 1921
Moscow, gorod Moskva, Moscow, Russia
2010
May 30, 2010
Age 88
Tel Aviv-Yafo, Israel
????