Is your surname Shamir?

Research the Shamir family

Moshe Shamir's Geni Profile

Records for Moshe Shamir

7,875 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Moshe Shamir

Hebrew: Moshe משה שמיר
Birthdate:
Birthplace: Safed, Israel
Death: Died in Rishon LeZion, Israel
Immediate Family:

Son of אריה שמיר Aryeh Shamir and אלה אהרונסון שמיר Ella Aharonson Shamir
Husband of <private> Shamir (Frumkin)
Father of Private User
Brother of אליהו אליק שמיר Eliyahu Alik Shamir and <private> שמיר Shamir (Shamir)

Occupation: Israeli author, playwright, opinion writer, and public figure.
Managed by: Danny Gershoni
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Moshe Shamir

Moshe Shamir משה שמיר; September 15, 1921 – August 20, 2004) was an Israeli author, playwright, opinion writer, and public figure.

Biography

Shamir was born in Safed. He went to the Tel Nordau School and graduated from the Herzliya Hebrew High School in Tel Aviv.

In the Israeli War of Independence he served in Palmach. He began his political career as a member of the movement Hashomer Hatzair, in which he filled a leadership role. He was one of the editors of their official newspaper Al Ha-Homa from 1939 to 1941. From 1944 to 1946 he was a member of kibbutz Mishmar HaEmek. He was founder and editor of the Israel Defense Forces official newspaper Bamahane ("In the Camp") from 1947 to 1950. During the 1950s he was a member of the editorial board of the newspaper Maariv and the editor of its literature section.

ויקיפדיה

-------------------- Shamir moshe.jpg

^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.8.

Moshe Shamir From Wikipedia, the free encyclopedia Moshe Shamir Date of birth 15 September 1921 Place of birth Safed, Palestine Date of death 21 August 2004 (aged 82) Knessets 9 Moshe Shamir (Hebrew: משה שמיר; September 15, 1921 – August 20, 2004) was an Israeli author, playwright, opinion writer, and public figure. Contents [hide] 1 Biography 2 Literary and journalism career 3 Political career 4 Awards 5 Works in English translation 6 See also 7 References 8 External links Biography[edit]

Shamir was born in Safed. He went to the Tel Nordau School and graduated from the Herzliya Hebrew High School in Tel Aviv. In the Israeli War of Independence he served in Palmach. He began his political career as a member of the movement Hashomer Hatzair, in which he filled a leadership role. He was one of the editors of their official newspaper Al Ha-Homa from 1939 to 1941. From 1944 to 1946 he was a member of kibbutz Mishmar HaEmek. He was founder and editor of the Israel Defense Forces official newspaper Bamahane ("In the Camp") from 1947 to 1950. During the 1950s he was a member of the editorial board of the newspaper Maariv and the editor of its literature section. Literary and journalism career[edit]

Shamir began writing stories at a young age. They immediately attracted attention, and not only for his literary ability. He was always engaged with political problems, always arousing opposition. The first opposition came from Meir Yairi, leader of the left-wing movement to which Shamir belonged, concerning what was perceived as "ideological aberration" in his stories. In hindsight it is difficult to understand what the fuss was about. The stories seem completely innocent and certainly are not hostile or injurious to the kibbutz movement. However, the anger that was aroused against Shamir was so strong that he decided to leave his kibbutz in 1947 for ideological reasons. Shamir's first story, appearing in print in 1940, dealt with Abraham and the binding of Isaac. The story was published in the youth movement newspaper Al Ha-Homa. In his 1947 novel He Walked Through the Fields, which became the first play performed in the established State of Israel, the hero is a native-born Israeli, a "Sabra". The book won the Ussishkin Prize. It was adapted as a movie directed by Yosef Milo, who also directed its theatrical debut. In 1947, he became the chief editor of the Haganah (later Israel Defense Forces) newspaper Bamahane. He edited it until he was dismissed at the request of David Ben-Gurion for publishing an article about a celebration of the disbanding of Palmach. Thereafter he continually aroused scandals, more than any other Hebrew author of our time. The hero of With His Own Hands: Elik's Story (1951) is his brother Elik who fell in the War of Independence. The book became an icon of that war. Alik's Story was translated into English, adapted into radio plays, and even merited an adaptation for television. It is one of the greatest Israeli bestsellers of all time, selling to date over 150,000 copies. It became part of the program of study in schools. Under the Sun (1950) and That You Are Naked (1959) are autobiographical pieces based on his life in the thirties and forties. Shamir wrote additional books about the members of his family: With His Own Heart about his father, and Not Far From the Tree about his family history. Besides The King of Flesh and Blood, his most translated book was a children's book, The Fifth Wheel (1961). It is about the adventures of a kibbutznik, dispatched to bring a tractor from the port, who at every step meets various and sundry obstacles and adventures. Joseph Klausner was critical of The King of Flesh and Blood, whose central character is the Hasmonean king Alexander Jannæus. Menachem Begin recalled Klausner's words in a later day when Moshe Shamir, as a member of the Knesset, crossed the political lines from left to right to oppose the Israel-Egypt Peace Treaty. As the prime minister at the time, Begin spoke out against Shamir in the Knesset, indicating that Shamir's objections showed a lack of awareness of the historic moves taking place. He said to Shamir (in Hebrew): Certainly you recall that, in his day, the late Prof. Joseph Klausner wrote, when you published your book The King of Flesh and Blood, these words: "There may sometimes be a writer who is not a historian, but to such an extent?" And now I say: "There may sometimes be a politician who does not recognize the rustling wings of history, but to such an extent?" Moshe Shamir also wrote poetry. However, most of his trade was in prose. He was a prolific author, publishing in the course of his life more than 25 books. Thus he is best recognized as a novelist and a playwright. He died in Rishon LeZion at the age of 83. He was survived by his wife Tzvia. Political career[edit]

He was active in Mapam. After the Six-Day War, similarly to the songwriter Naomi Shemer, he changed his political leaning. He became one of the creators of the Movement for Greater Israel (Eretz Israel HaShlema, literally "Whole Land of Israel"), a part of the La'am faction in the Likud. He was elected to the Knesset in the legislative elections of 1977. He was among the founders of the "Bnai" faction (acronym for a phrase meaning "Union of Eretz Israel Faithful") that opposed the Camp David Accords (1978). In late 1979, after the Israel-Egypt peace treaty, he broke away from Likud, along with Knesset member Geula Cohen, and found the Tehiya Bnai party. He supported the settling of the West Bank after its capture.[1] His shift from left to right took a toll on him as the main literary societies, taking a dim view, banned him from membership. Awards[edit]

Among the various prizes received by Shamir for his work were the following: In 1950, the Ussishkin Prize; In 1953, the Brenner Prize; In 1955, the Bialik Prize for literature;[2] In 1988, the capstone was the Israel Prize, for Hebrew literature.[3] Works in English translation[edit]

He Walked Through the Fields (1959, as a play), translation of Hu Halach Ba-Sadot (1947) Taking the Mountains (1948, play) With His Own Hands (1970), translation of Be-Mo Yadav (1951) The King of Flesh and Blood (1958), translation of Melech Basar Va-Dam (1954) David's Stranger (1965), also with title The Hittite Must Die (1978), translation of Kivsat Ha-Rash (1956) The Fifth Wheel (1961), translation of Ha-Galgal Ha-Hamishi (1961) My Life With Ishmael (1970, political autobiography), translation of Hayai Im Ishmael (1968) See also[edit]

Portal icon Novels portal List of Bialik Prize recipients List of Israel Prize recipients References[edit]

Jump up ^ http://www.csmonitor.com/World/Middle-East/2011/1216/Israeli-lawmakers-move-to-annex-West-Bank-one-museum-at-a-time/%28page%29/2 Jump up ^ "List of Bialik Prize recipients 1933-2004 (in Hebrew), Tel Aviv Municipality website". Jump up ^ "Israel Prize Recipients from its Conception (in Hebrew)- list 4 - מקבלי פרס ישראל מראשיתו". Retrieved 2009-06-10. External links[edit]

Moshe Shamir Institute for Translation of Hebrew Literature Moshe Shamir on the Knesset website Moshe Shamir Jewish Agency for Israel Authority control WorldCat VIAF: 27304203 LCCN: n84007492 ISNI: 0000 0001 0961 6803 GND: 119356570 BNF: cb14541791q Categories: 1921 birthsPeople from SafedJews in Mandatory PalestineIsraeli JewsHerzliya Gymnasia alumniZionistsPalmach fightersJewish writersBialik Prize recipientsBrenner Prize recipientsIsrael Prize in literature recipients2004 deathsIsraeli dramatists and playwrightsIsraeli novelists

About משה שמיר (עברית)

משה שמיר (י"ב באלול ה'תרפ"א, 15 בספטמבר 1921 – ג' באלול ה'תשס"ד, 21 באוגוסט 2004) היה סופר, מחזאי,

פובליציסט ואיש ציבור ישראלי, אחד מחשובי הסופרים הישראליים של העת החדשה, חבר הכנסת התשיעית (במסגרת סיעת לעם של הליכוד) וממקימי מפלגת התחיה-בנא"י.

משה שמיר Disambig RTL.svgערך זה עוסק בסופר ואיש ציבור. אם התכוונתם לתעשיין ופעיל ציוני, ראו משה שמיר (תעשיין). משה שמיר תאריך לידה 15 בספטמבר 1921 תאריך פטירה 21 באוגוסט 2004 כנסות 9 סיעה לעם, ליכוד, התחיה

לוחית זיכרון על ביתו של משה שמיר ברח' קהילת סופיה 16 בתל אביב משה שמיר (י"ב באלול ה'תרפ"א, 15 בספטמבר 1921 – ג' באלול ה'תשס"ד, 21 באוגוסט 2004) היה סופר, מחזאי, פובליציסט ואיש ציבור ישראלי, אחד מחשובי הסופרים הישראליים של העת החדשה, חבר הכנסת התשיעית (במסגרת סיעת לעם של הליכוד) וממקימי מפלגת התחיה-בנא"י. תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 2 יצירתו של שמיר 3 הפולמוס סביב שמיר וסיפוריו 4 פרסים שבהם זכה 5 ספריו המפורסמים 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה שמיר נולד בצפת לאלה ואריה שמיר, בני קבוצת פועלים שהתמקמה בראש פינה. אמו, אלה, בתם של נחמה לבית שרמן (לאחר מכן נישאה ליוסף ורבין) ואפרים אהרנסון‏[1], עלתה לארץ ישראל בעלייה השנייה. ב-1924 עברה המשפחה לתל אביב שם גדל שמיר, למד בבית-הספר תל-נורדאו ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה. בתקופה זו החל שמיר הצעיר לכתוב סיפורים ומאמרים. ב-1934 הצטרף אל השומר הצעיר וחמש שנים מאוחר יותר נכנס להנהגה הראשית של התנועה. ערך את בטאון התנועה "על החומה" עד 1941, ונהג לפרסם בו סיפורים ומאמרים רבים פרי עטו. בין השנים 1941-1947 היה חבר בקיבוץ משמר העמק. במסגרת שירותו בפלמ"ח שהה גם בקיבוצים שפיים וגבעת ברנר. בשנים אלו החלה יצירתו הספרותית של שמיר להתפרסם ב"משמר" ובמקומות נוספים. יצירות נוספות פורסמו בחוברות "ילקוט הרעים", ששמיר גם היה שותף לעריכתן והוצאתן. ב-1948 הקים את העיתון הצה"לי "במחנה" וערך אותו עד סוף 1949. במהלך תקופה זו נהרג אחיו אליק שהיה אחד משבעת הנוטרים שנהרגו על יד יאזור. סיום תפקידו של שמיר בעיתון זה לווה בטונים צורמים - בן-גוריון דרש את פיטוריו בשל דיווח על מחאה נגד פירוק הפלמ"ח. לאחר מכן ערך את "בשער", בטאון צעירי מפ"ם. בשנות ה-50 שימש כחבר מערכת "מעריב" ועורך המדור הספרותי של העיתון. את ראשית הקרע בין שמיר לשמאל הציוני ניתן לזהות במאמר "לוחות שבורים" שפורסם ב-1956 במעריב ובו הועלתה ביקורת נגד מפ"ם. לאחר מלחמת ששת הימים גדל הקרע, ובדומה לפזמונאית נעמי שמר, שינה שמיר את הקו הפוליטי שלו, והיה בין מקימי התנועה למען ארץ ישראל השלמה. לאחר מכן היה לאחד מראשי סיעת "לעם" ב"ליכוד", ומטעמה נבחר לראשונה לכנסת התשיעית לאחר המהפך של 1977. בכנסת התנגד להסכמי קמפ דייוויד (1978) ועל רקע זה פרש מהליכוד בסוף 1979 ונמנה עם מקימי תנועת "התחיה". בשנת 1981 פרש מהכנסת במטרה לאפשר לעצמו לכתוב בחופשיות. נפטר ב-21 באוגוסט 2004 בראשון לציון. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. אשתו של שמיר, צביה, הייתה בתו של השל פרומקין‏[2]. יצירתו של שמיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיר היה מן היוצרים הפוריים ביותר של התרבות העברית. הוא עסק בעיקר בסיפורת לסוגיה - רומנים וסיפורים קצרים. מפרי עטו יצאו במהלך השנים כ-50 ספרים. תחום נוסף שבו יצר שמיר הוא השירה, אם כי בסופו של דבר זכור שמיר בעיקר כסופר ולא כמשורר. מבחינה היסטורית וסגנונית הוא שייך לקבוצת הסופרים של דור תש"ח או "דור בארץ". הסיפור הראשון של שמיר שהופיע בדפוס בשנת 1940 עסק באברהם ובעקידת יצחק. הסיפור פורסם בעיתון השומר הצעיר, "על החומה". הרומן הראשון שכתב היה "הוא הלך בשדות", אשר גיבורו הוא אורי, פלמ"חניק צעיר ואהבתו למיקה העולה החדשה. הספר אמנם הודפס ב-1947 על ידי הוצאת פועלים אלא שהוא נגנז ופורסם רק באביב שנה לאחר מכן. לפני שהספר יצא לאור הוא הומחז והוצג על ידי התיאטרון הקאמרי עם קום המדינה. הספר גם זכה בפרס אוסישקין ב-1948 והוסרט ב-1967, בבימויו של יוסף מילוא, שגם ביים אותו לראשונה כמחזה. הספר נלמד כחלק מתוכנית הלימודים לבגרות בספרות, ודמות הגיבור בספר תרמה לא מעט לעיצוב מיתוס הצבר יפה הבלורית והתואר. קובץ סיפוריו הראשון נקרא "נשים מחכות בחוץ" ויצא ב-1952. הקובץ כלל רק סיפורים שעברו את הצנזורה של ספרית פועלים ועל כן גם קיבוץ הסיפורים נעשה רק ב-1952. ספר מפורסם אחר של שמיר הוא במו ידיו - פרקי אליק שיצא ב-1951, ועוסק באחיו אליק שנפל בנפילת שבעת הנוטרים ב-1948. הספר, שהפך למייצג של מלחמת השחרור, תורגם לאנגלית, עובד לתסכיתי רדיו ואף זכה לעיבוד טלוויזיוני. הוא אחד מרבי-המכר הישראליים הגדולים של כל הזמנים, עד היום נמכרו יותר ממאה וחמישים אלף עותקים, והוא אף הפך לחלק מתוכנית הלימודים בבתי הספר. שמיר כתב ספרים נוספים על בני משפחתו - 'במו ליבו', על אביו, ו'לא רחוקים מן העץ', על תולדות משפחת אימו. אחד הספרים המתורגמים ביותר של שמיר הוא מלך בשר ודם מ-1954. הספר הוא רומן היסטורי העוסק במלך אלכסנדר ינאי. הספר אמנם התקבל באהדה אצל קהל הקוראים, אולם ספג ביקורת מההיסטוריון פרופ' יוסף קלוזנר, שאמר: "יש ולפעמים סופר אינו היסטוריון, אבל עד כדי כך?". לעומתו, פרופ' ברוך קורצווייל שיבח את הספר. שמיר כתב גם שני ספרים אוטוביוגרפיים באופיים - 'תחת השמש' מ-1950, ו'כי עירום אתה' מ-1959. בעיניו היה זה פאר יצירתו, אך מבקרים מעטים מאוד מסכימים עמו בעניין זה. ב-1960 היה לאחד מהמועמדים הסופיים לקבלת פרס אנדרסן על ספרו "כולם ביחד".‏[3] בשנת 2011 התברר כי שמיר כתב גם את היצירה "שקט, השמינית נבחנת". (סיפור מחיי הנוער) בשם בדוי, צבי בראלי, ב"הוצאת עין" הספר כולל 72 עמודים‏[4]. הפולמוס סביב שמיר וסיפוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר שנערך בשנות החמישים על ידי מכון סאלד מצא ששני שליש מהנשאלים העדיפו את שמיר על כל סופר ישראלי אחר. על אף נתון זה ספגה יצירתו של שמיר, כמו גם הוא עצמו, ביקורת רבה. שמיר, כאמור, עסק יחד עם כתיבתו הספרותית בפובליציסטיקה ובפוליטיקה, וגם יצירותיו נתפסו לא אחת כאמירות פוליטיות. על רקע זה היה שמיר שנוי במחלוקת בעשורים האחרונים לחייו, ועל סף מוקצה מהמחנה שאליו השתייך בתחילה. סיפוריו של שמיר היו ריאליסטיים באופיים, וככאלו הציגו את המציאות שבה חי שמיר - הקיבוץ והשמאל הציוני. כדרכו של הריאליזם לא הציגו סיפוריו רק את הצד ה"נקי" וה"יפה" של החברה הקיבוצית אלא גם את הבעייתיות, את השונה והמכוער. הסביבה האידאולוגית של שמיר שמצאה את עצמה מתוארת בסיפוריו, לא אהבה את שראתה. סביבתו של שמיר דגלה בעקרונות הספרותיים של ריאליזם סוציאליסטי ובראשה הקביעה שעל הספרות לבצע "חינוך" לסוציאליזם. הביקורת על שמיר נבעה בשל העיסוק בנושאים שבשולי החברה כגון זנות, תאוה, רצח וכדומה. המבקרים דרשו ממנו לעסוק בנושאים מרכזיים יותר. כמו כן נמתחה ביקורת כנגד הגישה האידאולוגית המוצגת בסיפורים אלו הרואה את האדם כרע מנעוריו ולא תולה את הרוע (בניגוד לעקרונות המרקסיסטיים) במציאות החברתית. שיא הפולמוס הגיע בדו-שיח ציבורי מעל דפי העיתונות בין המבקר עזריאל אוכמני לבין שמיר, כאשר שמיר דרש את "חופש היצירה" שלו. יש לציין ששמיר הביע בהמשך תמיכה בעקרונות הריאליזם הסוציאליסטי, אך לא ראה סתירה בינם ובין פנייה אל הצד הכעור של הקיום האנושי. הוא לא היה מעוניין ליצור ספרות "נקיה" אלא ספרות חושפנית שבבסיסה הרצון לתיקון החברה. בראיון שנערך עם שמיר בשנות ה-70 [5] הוא טען כי בכל ערב שבת, לאחר שסיפוריו התפרסמו ב"משמר" של יום שישי, היו נערכים בקיבוץ דיונים על יצירתו, כאשר הוא בדרך כלל מצא עצמו עומד על ספסל הנאשמים. שמיר גם זיהה את הסיבה לכך - "הסיפורים היו ריאלסטיים, הראו שיש גם מריבות בקיבוץ וכדומה, ולקיבוץ היה קשה לעכל זאת". פולמוס מפורסם במיוחד ניהל שמיר עם מאיר יערי, מנהיג השומר הצעיר, בעקבות הסיפור "הקילומטר השנים-עשר". יערי טען כי בסיפור ישנן "סטיות" אידאולוגיות מהשקפת התנועה. עניין זה הוביל ככל הנראה לעזיבתו של שמיר את הקיבוץ ב-1947. היחסים העכורים לא נסתיימו בכך ושמיר טען כי עזיבת הקיבוץ הובילה לעיכוב מכוון של הוצאת הרומן שלו, "הוא הלך בשדות". גם כשהספר יצא לאור וזכה להצלחה קופתית חסרת תקדים נמשכה הביקורת. המהפך הפוליטי שביצע שמיר והנטישה של השמאל הציוני שאליו השתייכו רוב אנשי הרוח באותה העת, הותירו את שמיר מוחרם ומוקע בחוגים ספרותיים אשר לא ראו בעין טובה את המהפך האידאולוגי שביצע.[דרוש מקור] פרסים שבהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אוסישקין ל-1948 על "הוא הלך בשדות" פרס ברנר ל-1953 על "במו ידיו" פרס ביאליק ל-1955 על הרומן ההיסטורי "מלך בשר ודם" והמחזה ההיסטורי "מלחמת בני אור" פרס ישראל ל-1988 ספריו המפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הלך בשדות (1947) עד אילת (1950) תחת השמש - רומן אוטוביוגרפי (1950) במו ידיו - פרקי אליק, בהוצאת עם עובד אחד אפס לטובתנו (1951) כולם ביחד - סיפורים לילדים בשני קולות, מרחביה, ספרית פועלים, 1959 כבשת הרש, ספרית פועלים, מרחביה 1957 - אינטרפרטציה שלו כסופר על סיפור דוד ובת שבע מלך בשר ודם - רומן היסטורי על חייו של ינאי המלך בסוף תקופת החשמונאים כי עירום אתה - רומן היסטורי, 1959 טרילוגיית "הרחק מפנינים" הכוללת את הספרים: יונה מחצר זרה, הינומת הכלה, ועד הסוף, בהוצאת עם עובד הגלגל החמישי - ספר ילדים (1961) אוטוביוגרפיה: חיי עם ישמעאל (1968) סיפורים, ספריית תרמיל 89 (1974) ביוגרפיה של ראובן הכט, בשם אגדת חיים (1994) יאיר - רומן ביוגרפי בהוצאת זמורה, ביוגרפיה של אברהם שטרן (יאיר) (2001) עניין אישי - עם 35 משוררים (קובץ מאמרי ביקורת והערכה) תשמ"ז (הוצאת עם עובד) אברהם בבוקר, בהוצאת אבן חושן במו ליבו, בהוצאת עם עובד הבעד והנגד, בהוצאת דביר הגבול, בהוצאת זמורה היורש, בהוצאת אור עם המקום הירוק, בהוצאת דביר העומדים בפרצה, בהוצאת מוסד ביאליק ואפילו לראות כוכבים, בהוצאת עם עובד זרקור לעומק, בהוצאת דביר חוט השני, בהוצאת דביר יהודית של המצורעים, בהוצאת אור עם ילדי השעשועים, בהוצאת עם עובד מלחמת בני אור: מחזה היסטורי מימי ינאי המלך, בהוצאת אור עם ספורים בשלושה קולות, בהוצאת דביר כמעט - ספר שירה, 1991 גם זו לטובה - מחזה מאגדות לוד - מחזה לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביבה מהלו, וכי עירום אתה?! - אמת ומיתוס בסיפורי דור הפלמ"ח, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב/מוסד ביאליק, 2008 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה שמיר, באתר הכנסת משה שמיר ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" משה שמיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית) רשימת הפרסומים של משה שמיר בקטלוג הספרייה הלאומית משה שמיר באתר האקדמיה ללשון העברית הלל וייס, ‏הלך מעמנו אל השדות הנצחיים - משה שמיר, נתיב 100, ספטמבר 2004 אלי אשד, סופר בשר ודם: על משה שמיר סקירת ספרו "כבשת הרש" רן יגיל, מֶלֶךְ-נַעַר. על דמות הצעיר בפרוזה של משה שמיר, "בננות", ‏ 12 בדצמבר 2008 אריק גלסנר, על משה שמיר, באתר "רשימות", 15 בפברואר 2008 שמעון לוי, משה שמיר, מחזאי ישראלי, תיאטרון מס' 13 משה שמיר, ‏האם הספרות העברית עודנה ציונית?, נתיב 1, ינואר 1989 - פתיחה לסיפור - ספורי רדיו מאמרי משה שמיר, באתר "נתן אלתרמן" הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ דוד תדהר (עורך), "יוסף ורבין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4073 ^ דוד תדהר (עורך), "משה שמיר", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3102 ^ הארץ, תרבות וספרות, מאמר מאת אילן ברקוביץ' 16.9.2011 ^ הראיון מצוטט בקורס "בין בדיון לממשות - סוגים בסיפור הישראלי" של האוניברסיטה הפתוחה., כרך א' עמ' 110, הערה מס' 34. הקודם: יהודה בורלא, אורי צבי גרינברג פרס ביאליק לספרות יפה 1955 הבא: צבי וויסלבסקי קטגוריות: רשימת חברי הכנסתחברי כנסת מטעם הליכודחברי כנסת מטעם סיעות יחידמחזאים ישראליםסופרים ישראליםסופרים עברייםזוכי פרס ישראל לספרות ושירהזוכי פרס ביאליק לספרות יפהזוכי פרס ברנרזוכי פרס אוסישקיןזוכי עיטור אנדרסןבוגרי השומר הצעירחברי התנועה למען ארץ ישראל השלמהסופרי דור הפלמ"חעורכי עיתונים ישראליםסגל מעריבסגל במחנהאנשי היישוב ילידי הארץלוחמי הפלמ"חמשפחת ורבין

view all

Moshe Shamir's Timeline

1921
September 15, 1921
Safed, Israel
2004
August 21, 2004
Age 82
Rishon LeZion, Israel
????