Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag

Is your surname Ashlag?

Research the Ashlag family

Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag

Hebrew: Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag, רַבּי יְהוּדָה אַשְׁלַג‎
Nicknames: "Baal Ha-Sulam", "Yehuda Leib Ashlag", "רַבּי יְהוּדָה לֵיבּ הַלֵּוִי אַשְׁלַג‎", "Yehuda Arye Leib Ashlag"
Birthdate:
Birthplace: Warsaw, Poland
Death: Died in Jerusalem, Israel
Immediate Family:

Son of Simcha Ashlag and Mashe Ashlag
Husband of Rivka Roiza Ashlag
Father of R' Baruch Shalom Ashlag; R' Shlomo Binyamin Ashlag; Jacob Ashlag and Mrs. ווייצמן
Brother of Shmauel Ashlag and Chava Blidzinski

Occupation: Mekubel - author of Peirush Hasulam
Managed by: Malka Mysels
Last Updated:

About Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag

  • Rabbi Yehuda Ashlag (1885—1954) or Yehuda Leib Ha-Levi Ashlag, רַבִּי יְהוּדָה לֵיבּ הַלֵּוִי אַשְׁלַג‎ was also known as the Baal Ha-Sulam בַּעַל הַסּוּלָם‎, "Author of the Ladder" in reference to his magnum opus. Rabbi Ashlag's life was devoted to building a bridge between Heaven and Earth. Like his close friend, Avraham Yitzchak Kook, he saw great promise in the Kibbutz Movement, though it was, in the main secular.
  • Bnei Baruch - Kabbalah Today

The 20th century visionary Rabbi Yehuda Ashlag (1885—1954) or Yehuda Leib Ha-Levi Ashlag also known as the Baal Ha-Sulam “Author of the Ladder” considered by many to have been a great Kabbalist and a great follower of Rabbi Isaac Luria. This high esteem is related to his written Sulam commentary on the Zohar, and his Talmud Eser Sefirot, which today is regarded as the core of the entire teaching of Kabbalah, and hundreds of articles.

Rabbi Yehuda Ashlag the most important kabbala scholar of the 20th Century tried to integrate the kabbala and modernity," says Dr. Boaz Huss of the Jewish Philosophy Department at Ben-Gurion University. Rabbi Kook tried to do similar things, but he combined nationalist attitudes with kabbala. Rabbi Ashlag, on the other hand, opposed nationalism and integrated kabbala with socialist ideas. He called his system - Altruistic.

Rabbi Ashlag tended to oppose the Jewish tradition that maintained that kabbala may be taught only by a few privileged scholars. He even translated the Book of Zohar from Aramaic to Hebrew in an attempt to teach kabbala to secular Jews.

The great Kabbalist הרב אשלג זצ"ל - "בעל הסולם Rabbi Yehuda Leib HaLevi Ashlag (1884-1954) is known as Baal HaSulam (Owner of the Ladder) for commentary on The Book of Zohar. Baal HaSulam dedicated his life to interpretations and innovations in the wisdom of Kabbalah, disseminating it in Israel and throughout the world. He developed a unique method to the study of Kabbalah, by which any person can delve into the depth of reality and reveal its roots and purpose of existence.

Yehuda Leib was born in Warsaw, Poland to a family of scholars connected to the Hasidic courts of Porisov and Belz. At the age of nineteen he was ordained as a rabbi by the greatest rabbis of Warsaw, and for sixteen years he served as a Dayan (Jewish orthodox judge) and a teacher in Warsaw.

Rabbi Ashlag lived in the Holy Land from 1922 until his death in 1954 (except for two years in England), and is considered by many to have been a great kabbalist. In addition to his Sulam commentary on the Zohar, his other primary work, Talmud Eser Sefirot is regarded as an important study text for many students of Kabbalah.

Ashlag reputedly studied Kabbalah from the age of seven, hiding pages from the book Etz Chaim (The Tree of Life) of Isaac Luria (also known as the Arizal) in the Talmudic tractate he was meant to be studying.

At the age of twelve, he studied the Talmud independently. By nineteen, Ashlag’s knowledge of the Torah was profound enough for the rabbis of Warsaw to confer upon him the title of rabbi. During this period he worked as a judge in the court of the Warsaw rabbis and also gained experience as a teacher for training judges for Jewish courts.

Ashlag also studied German while in Warsaw, and read original texts of Hegel, Marx, Nietzsche, and Schopenhauer.

While still in Poland, he met an unidentified Warsaw merchant, who revealed himself to Ashlag as a Kabbalist. Ashlag studied with this particular teacher every night for three months, he said, “until my arrogance separated us,” and the teacher disappeared. A few months later Ashlag met the teacher again, and after pleading with him, convinced him to reveal an important kabbalistic secret. The next day, the teacher died.

Ashlag systematically interpreted Kabbalah. In line with his directives, many contemporary adherents of Ashlag’s teachings strive to spread Kabbalah to the masses.

Israel

In 1921, at the age of 36, Ashlag made the decision to emigrate to the Land of Israel, a journey that took several months. He spent the first few years living anonymously, supporting his family through manual labor by day and writing his commentaries at night. Eventually, he was recognized through his work, and was appointed Rabbi of Givat Shaul, Jerusalem in 1924.

Ashlag was friendly with the Kabbalist and Chief Rabbi of the British Mandate of Palestine, Rabbi Abraham Kook, who recognized Ashlag as a great follower of Isaac Luria. Ashlag had high hopes of meeting great Kabbalists in Jerusalem including the Sephardi followers of the great 18th century Yemenite Jewish Kabbalist Sar Shalom Sharabi. However, he was profoundly disappointed by his encounter with them. Their views about Kabbalah ran contrary to Ashlag’s experience with the teaching as a means of profound personal transformation and spiritual illumination, by becoming a vessel for divine light.

In 1926 Ashlag left for London, and it was there that he wrote his commentary on Isaac Luria book Etz Chaim (The Tree of Life). This work is entitled Panim Meirot Umasbirot. It took him one and a half years to complete this work. It was published in 1927, and in 1928 Ashlag returned to the British Mandate of Palestine.

In 1932 Ashlag and his family moved to Jaffa. During this period, Ashlag also began one of his main works, Talmud Eser Sefirot, a commentary on all the writings of the Isaac Luria.

In this undertaking, he developed a comprehensive explanation of the sequence of the creation of all of the upper worlds (Olamot Elyonim), starting with the source of emanation (Ma'atzil) and finishing with our world (Olam HaZeh). The work is divided into six volumes, containing sixteen parts and over two thousand pages. Some today consider it as the core of the entire teaching of Kabbalah.

In the 1930s Ashlag, now in his fifties, gathered around him a group of disciples who studied Kabbalah every night, often from shortly after midnight until dawn. He also composed many articles and letters at this time that openly promoted the study of Kabbalah on a mass scale.

Ashlag went to great lengths to publish Kabbalistic material, in mediums suitable for disseminating the knowledge he had acquired across the entire Israeli nation. He began an independent Kabbalistic newsletter publication, “HaUma” (“The Nation”), of which only one issue survived. Its contents present Ashlag's analytical depths of using knowledge he had attained in Kabbalah to illuminate the cause of political and social problems in human egoism; giving reasons why communism was destined to fail, and offering solutions for correcting the property of human egoism through his teaching method of Kabbalah.

Ohel of Yehuda Ashlag on Har HaMenuchot

Ashlag differs fundamentally from all Kabbalists of the past, who studied and taught Kabbalah in a concealed manner, in that he felt a great need to reveal and clarify the teaching of Kabbalah to the masses. This was because he saw that the evil inclination in people (human egoism) would rise to an altogether new height in this era of humanity, causing an altogether new era of internal suffering felt as a meaningless and confused existence.

In 1943, Ashlag moved to Tel Aviv, and there began working on his book, HaSulam (The Ladder), a collection of commentaries on The Zohar. During this period, he wrote for eighteen hours a day, and due to a lack of money he was not able to afford a sufficient amount of paper and ink to write more precise explanations. He later said that if it had been within his capabilities, he would have written a full commentary on The Zohar in two-hundred volumes, but he was unable to begin the work only because of a lack of means.

He completed this work in 1953, and later added three more volumes. In honor of the completion of the entire work, his students organized a big feast in Meron, where Ashlag gave the speech that is today printed under the title “Maamar LeSiyum HaZohar” (“An Article for the Completion of the Zohar,” also known as “Speech in Celebration for the Conclusion of the Zohar”). Yehuda Ashlag died on the day of Yom Kippur in 1954. He was buried on cemetery Har HaMenuchot located in Givat Shaul , Jerusalem , Israel.

Books

Ashlag wrote and published two major works. The first, Talmud Eser Sefirot is a complete re-editing and commentary to the works of 16th century Kabbalist Rabbi Isaac Luria. This is a comprehensive exposition of the system of the upper worlds, Partzufim and Sefirot, in the scientific language of Kabbalah which was developed by Luria.

As a core Kabbalistic text, it is especially unique in its utmost precision to detail to the structural organization and processes occurring in the upper worlds. It is set out as a comprehensive textbook, complete with commentaries, a section in each chapter dedicated to further reflection upon the commentaries, definitions of terms, tables of questions and answers, an introduction clarifying how to study Kabbalah in the correct manner, and also a summarized preface of the entire text.

His other masterwork was his Sulam commentary on The Zohar, which earned him the name “Baal HaSulam”. This monumental work took him ten years to complete, written between the years 1943 and 1953. It includes a translation of The Zohar from Aramaic to Hebrew as well as an extensive interpretation.

Another publication is the notebook of Yehuda Ashlag’s son and disciple, Baruch Ashlag. His notebook, entitled Shamati (I Heard]), contains over two hundred articles which were copied down from lessons and talks of Yehuda Ashlag.

Baruch Ashlag kept this notebook with him in secret, until he was on his deathbed, in 1991. It was later published in Hebrew, and has been translated into many different languages. The articles in Shamati form a unique kabbalistic work in their emotional depth of capturing the inner processes that a Kabbalist goes through on the path of spiritual attainment.

Teachings

Ashlag’s commentary offered a systematic interpretation of the legacy of the Isaac Luria. This was the first since the 18th century when the Baal Shem Tov, Moshe Chaim Luzzatto (Ramchal), the Vilna Gaon and Sar Shalom Sharabi (the Rashash) offered their interpretation of the Luria's teaching. Ashlag’s system focused on the transformation of human consciousness from a state of desiring to receive, to desiring to give. This path of transformation is described in Lurianic Kabbalah.

Ashlag stated that the purpose of studying Kabbalah is equal to the purpose of why human beings were created, and that through its study, a person is capable of revealing the entirety of processes and structures that have taken place in the creation of the universe.

"Equivalence of form" with this source means having the same attributes or qualities as it, and Ashlag defines the qualities of this source as being altruistic, namely the desire to give, or in Ashlag's words, the "will to bestow" (Ratzon LeHashpia).

Through intensive study of Kabbalah, a person's desire to give to others is developed in relation to this goal. Ashlag believed that the coming of the Messiah meant that humans would attain this quality which would allow them to give up their selfishness and devote themselves to loving each other for the sake of life's purpose, as stated in the commandment "love thy neighbor as thyself."

Ashlag had strong political opinions, believing in a religious version of libertarian communism, based on principles of Kabbalah. Though his anti-capitalist and anti-imperialist ideas show some Marxist influence, he strongly opposed communism instituted by force and believed in "developing a community based on love between its members and a society founded on economic justice."

He supported the Kibbutz movement and preached to establish a network of self-ruled internationalist communes, who would eventually “annul the brute-force regime completely, for ‘every man did that which was right in his own eyes.’”, because “there is nothing more humiliating and degrading for a person than being under the brute-force government”

The world of Zohar

Simply stated, the mystical school of thought called kabbala (literally, "reception" in Hebrew) maintains that the world is composed of two elements, the desire to give, which is identified with God, and man's natural desire to receive. Altruism versus egoism.

Rabbi Ashlag, says Huss, met with leaders of the Labor movement, including David Ben-Gurion. His celebrated student, Rabbi Yehudah Tzvi Brandwein, became the head of the Religion Department of the Histadrut.

Ashlag's sons

   * Baruch Ashlag (1906–1991)
   * Shlomo Benyamin Ashlag
   * Yaʿaqov (Jacob) Ashlag

-----------------------------------

You tube video links.

-----------------------------------

Ashlag (Hasidic dynasty)

Ashlag is the name of a Hasidic dynasty founded by Rebbe Yehuda Leib Haleivi Ashlag from Warsaw, Poland. Although Hasidic dynasties are most often named for their town of origin, this dynasty is known by the surname of its rebbes.

Lineage

   * Rebbe Yehuda Leib Haleivi Ashlag (1885-1954) – disciple of the rebbes of Porisov
         o Rebbe Shlomo Binyomin Haleivi Ashlag (1906-1983) – son of Rebbe Yehuda Leib
               + Rebbe Yechezkel Yosef Haleivi Ashlag, present rebbe – son of Rebbe Shlomo Binyomin
               + Rebbe Simcha Avrohom Haleivi Ashlag,(1948- ) present rebbe – son of Rebbe Shlomo Binyomin
         o Rebbe Boruch Sholom Haleivi Ashlag (1907-1991) – son of Rebbe Yehuda Leib

-----------------------------------

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

----------

----------------------------

--------------

-----

http://kabbalah-sefer.co.il/InfoD.asp?id=4

About Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag, רַבּי יְהוּדָה אַשְׁלַג‎ (עברית)

הרב יהודה לייב הלוי אשלג נולד בה בתשרי תרמ"ו בעיר וורשה אשר בפולין.

בצעירותו התחנך בישיבת גור וע"פ הסיפורים למד קבלה בהחביאו דפים מספר "עץ החיים" להאר"י הקדוש בין דפי הגמרא.

בגיל תשע עשרה קיבל סמיכה לרבנות ע"י גדולי הרבנים בוורשה והיות והשלטונות דרשו את ידיעת השפה הרוסית כתנאי לקבלת תעודת הרבנות, למד תוך זמן קצר את השפה הרוסית וקיבל את התעודה.

במשך שש עשרה שנה שימש כדיין ומורה הוראה בוורשה ובמהלך שנים אלו הוציא לאור את ספרו הראשון "שיחות חיים".

בשנת תרס"ו, בהיותו בן עשרים, נשא לאישה את רבקה רויזא אברמוביץ והיא בת שש עשרה שנה. לזוג נולדו אחד עשר ילדים, מהם שלושה נפטרו בצעירותם. הבכור לבית אשלג שנולד היה הרב ברוך שלום הלוי שלימים נעשה תלמידו וממשיך דרכו היחיד. אחיו הם: יעקב, שלמה בנימין, משה מנחם אהרון, שרה, בת שבע, דבורה, מנוחה.

בעל הסולם היה תלמיד של האדמו"ר מקלושין, רבי מאיר שלום רבינוביץ ולאחר מותו למד אצל בנו יהושוע אשר מפורסוב (מקום מגורי חותניו). יחד עם האדמו"ר מפורסוב היה נוסע לאדמו"ר יששכר דב מבעלז, אשר בגליציה ולימים נהג לקחת איתו גם את בנו ברוך שלום.

באחת הפעמים בעת שהותם שם, פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחר עיכוב מצאו רכבת חיילים ועימה חזרו לוורשה.

האדמו"ר מפורסוב נפטר בי"ט תשרי, יום האושפיזין דאהרן הכהן ולזכרו ערכו בעל הסולם ואחריו הרב"ש סעודה רבת משתתפים ביום זה, במשך כל חייהם.

מנהגו של בעל הסולם היה להתעורר באחת לפנות בוקר וללמוד עד אור הבוקר. כשהרגיש עייפות נהג לטבול את רגליו במי קרח או לשים בתוך נעליו אבנים קטנות ומחודדות. פעמים רבות נשאר בנו, ברוך שלום ער עד השעה היעודה ע"מ לעורר את אביו ללימודיו.

יחד עם זאת, לא דגל בעל הסולם בסיגופים ובמכתב שכתב בשנת תרפ"ז הוא מתבטא כך: "ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת ריבוי החטאים, הוא הזוהמא, וסימנו הוא: הישות והגאות. והזוהמא הזאת, אינה מתיראת מפני כל מיני הסיגופים שבעולם. ואדרבא היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבים ומתחזקים על ידי הסיגופים. אולם אם רוצה אתה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, במקום הסגופים". (פרי חכם ח"ב, עמ ע"ה).

בשנת תרפ"א החליט בעל הסולם לעלות לארץ ישראל ולמרות שאישתו הייתה בהריון החלו להתארגן לעזיבת פולין. ובאמת בדרכם ארצה, באניה, נולדה הבת בת - שבע.

הם הגיעו ארצה בחול המועד סוכות דשנת תרפ"ב לנמל יפו ומשם נסעו הישר אל העיר העתיקה שבירושלים.

בכדי להתפרנס הביא עמו מכשירים ליצור סבון וכלים לעיבוד קלף לספר תורה, אך בתוך זמן קצר, כשנתגלתה אישיותו ע"י היהודים שעלו מפולין, נאלץ להסתפק בפעילות רבנית. בפולין נחשב כדיין, אדם ידוע ומכובד. לכן לא רצה לפגוע בכבודם של בני הקהילה.

עם הגיעו לירושלים, לעיר העתיקה, הלך לישיבת המקובלים "בית א-ל" ומצאה סגורה, כי בחודש תשרי ניתן חופש לתלמידים. עד מהרה נפגש עמם וכך כתב: "... עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא ושם להם כקדושים שהיו בארץ," בעל הסולם התאכזב מרה כאשר התוודע אל שיטת לימודם באומרם כי אין פנימיות בדברי קבלה וכך התבטא: "מדברים סרה על ה ועל תורתו ועל עמו קול גדול שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל, אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל רק דברים ככתבם." דבריו, ובהמשך גם כתביו, עוררו התנגדות רבה.

הוא החל ללמוד בישיבת "חיי עולם", ליד כיכר השבת ושם החלו להתקבץ סביבו תלמידיו הראשונים.

בשנת תרפ"ד עבר לגור בגבעת שאול ונתמנה כרב המקום ומורה צדק ע"י הרב יוסף חיים זוננפלד.

שנה לאחר מכן חיתן את בנו בכורו ברוך שלום, אשר נכנס מאז לשיעוריו כתלמיד מן המנין.

מדי פעם היה נוסע עם תלמידיו לטבריה, צפת ומירון, ואף הגיע לפקיעין, רכוב על סוס לבקר במערה בה התחבא רבי שמעון בר יוחאי.

בשנת תרפ"ה חזר לפולין, נפגש שוב עם מורו, האדמו"ר מפורסוב, והביא עמו לארץ את שאר ילדיו אשר בזמנו נשארו שם.

בשנת תרפ"ו נסע ללונדון, למשך שנתיים, וכתב את הפירוש "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות" לספר "עץ החיים" להאר"י הקדוש. בתקופה זו גם כתב את מרבית ניגוניו, בהעזרו בפסנתר.

הוא חזר ארצה בסוף שנת תרפ"ח.

בשנת תרפ"ט, לאחר הפרעות בחברון, חיבר ניגון למילים שבתהילים ב א "למה רגשו גויים". בשנת תרצ"ב עבר לגור ביפו. בשנת תרצ"ג הודפס הספר "מתן תורה" ובו מאמרים שיצאו בתחילה כמו חוברות הדומות לעיתון, אך השלטון הבריטי אסר להמשיך בהוצאתם לאור.

באותה שנה החל לכתוב את "תלמוד עשר הספירות".

הרב יהודה אשלג

הרב יהודה לייב הלוי אשלג נולד בה בתשרי תרמ"ו בעיר וורשה אשר בפולין.

בצעירותו התחנך בישיבת גור וע"פ הסיפורים למד קבלה בהחביאו דפים מספר "עץ החיים" להאר"י הקדוש בין דפי הגמרא.

בגיל תשע עשרה קיבל סמיכה לרבנות ע"י גדולי הרבנים בוורשה והיות והשלטונות דרשו את ידיעת השפה הרוסית כתנאי לקבלת תעודת הרבנות, למד תוך זמן קצר את השפה הרוסית וקיבל את התעודה.

במשך שש עשרה שנה שימש כדיין ומורה הוראה בוורשה ובמהלך שנים אלו הוציא לאור את ספרו הראשון "שיחות חיים".

בשנת תרס"ו, בהיותו בן עשרים, נשא לאישה את רבקה רויזא אברמוביץ והיא בת שש עשרה שנה. לזוג נולדו אחד עשר ילדים, מהם שלושה נפטרו בצעירותם. הבכור לבית אשלג שנולד היה הרב ברוך שלום הלוי שלימים נעשה תלמידו וממשיך דרכו היחיד. אחיו הם: יעקב, שלמה בנימין, משה מנחם אהרון, שרה, בת שבע, דבורה, מנוחה.

בעל הסולם היה תלמיד של האדמו"ר מקלושין, רבי מאיר שלום רבינוביץ ולאחר מותו למד אצל בנו יהושוע אשר מפורסוב (מקום מגורי חותניו). יחד עם האדמו"ר מפורסוב היה נוסע לאדמו"ר יששכר דב מבעלז, אשר בגליציה ולימים נהג לקחת איתו גם את בנו ברוך שלום.

באחת הפעמים בעת שהותם שם, פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחר עיכוב מצאו רכבת חיילים ועימה חזרו לוורשה.

האדמו"ר מפורסוב נפטר בי"ט תשרי, יום האושפיזין דאהרן הכהן ולזכרו ערכו בעל הסולם ואחריו הרב"ש סעודה רבת משתתפים ביום זה, במשך כל חייהם.

מנהגו של בעל הסולם היה להתעורר באחת לפנות בוקר וללמוד עד אור הבוקר. כשהרגיש עייפות נהג לטבול את רגליו במי קרח או לשים בתוך נעליו אבנים קטנות ומחודדות. פעמים רבות נשאר בנו, ברוך שלום ער עד השעה היעודה ע"מ לעורר את אביו ללימודיו.

יחד עם זאת, לא דגל בעל הסולם בסיגופים ובמכתב שכתב בשנת תרפ"ז הוא מתבטא כך: "ועיקר מה שהפנימיות מתקלקלת מחמת ריבוי החטאים, הוא הזוהמא, וסימנו הוא: הישות והגאות. והזוהמא הזאת, אינה מתיראת מפני כל מיני הסיגופים שבעולם. ואדרבא היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבים ומתחזקים על ידי הסיגופים. אולם אם רוצה אתה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, במקום הסגופים". (פרי חכם ח"ב, עמ ע"ה).

בשנת תרפ"א החליט בעל הסולם לעלות לארץ ישראל ולמרות שאישתו הייתה בהריון החלו להתארגן לעזיבת פולין. ובאמת בדרכם ארצה, באניה, נולדה הבת בת - שבע.

הם הגיעו ארצה בחול המועד סוכות דשנת תרפ"ב לנמל יפו ומשם נסעו הישר אל העיר העתיקה שבירושלים.

בכדי להתפרנס הביא עמו מכשירים ליצור סבון וכלים לעיבוד קלף לספר תורה, אך בתוך זמן קצר, כשנתגלתה אישיותו ע"י היהודים שעלו מפולין, נאלץ להסתפק בפעילות רבנית. בפולין נחשב כדיין, אדם ידוע ומכובד. לכן לא רצה לפגוע בכבודם של בני הקהילה.

עם הגיעו לירושלים, לעיר העתיקה, הלך לישיבת המקובלים "בית א-ל" ומצאה סגורה, כי בחודש תשרי ניתן חופש לתלמידים. עד מהרה נפגש עמם וכך כתב: "... עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא ושם להם כקדושים שהיו בארץ," בעל הסולם התאכזב מרה כאשר התוודע אל שיטת לימודם באומרם כי אין פנימיות בדברי קבלה וכך התבטא: "מדברים סרה על ה ועל תורתו ועל עמו קול גדול שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל, אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל רק דברים ככתבם." דבריו, ובהמשך גם כתביו, עוררו התנגדות רבה.

הוא החל ללמוד בישיבת "חיי עולם", ליד כיכר השבת ושם החלו להתקבץ סביבו תלמידיו הראשונים.

בשנת תרפ"ד עבר לגור בגבעת שאול ונתמנה כרב המקום ומורה צדק ע"י הרב יוסף חיים זוננפלד.

שנה לאחר מכן חיתן את בנו בכורו ברוך שלום, אשר נכנס מאז לשיעוריו כתלמיד מן המנין.

מדי פעם היה נוסע עם תלמידיו לטבריה, צפת ומירון, ואף הגיע לפקיעין, רכוב על סוס לבקר במערה בה התחבא רבי שמעון בר יוחאי.

בשנת תרפ"ה חזר לפולין, נפגש שוב עם מורו, האדמו"ר מפורסוב, והביא עמו לארץ את שאר ילדיו אשר בזמנו נשארו שם.

בשנת תרפ"ו נסע ללונדון, למשך שנתיים, וכתב את הפירוש "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות" לספר "עץ החיים" להאר"י הקדוש. בתקופה זו גם כתב את מרבית ניגוניו, בהעזרו בפסנתר.

הוא חזר ארצה בסוף שנת תרפ"ח.

בשנת תרפ"ט, לאחר הפרעות בחברון, חיבר ניגון למילים שבתהילים ב א "למה רגשו גויים". בשנת תרצ"ב עבר לגור ביפו. בשנת תרצ"ג הודפס הספר "מתן תורה" ובו מאמרים שיצאו בתחילה כמו חוברות הדומות לעיתון, אך השלטון הבריטי אסר להמשיך בהוצאתם לאור.

באותה שנה החל לכתוב את "תלמוד עשר הספירות".

בסיימו לכתוב את "תלמוד עשר הספירות"

החל בכתיבת "בית שער הכוונות" עם פירוש "אור פשוט". בהקשר לכך, בסעודת ראש חודש תמוז אמר לרבי ברוך שלום, בנו, כך: הדבקות בספרים אמיתיים פועלת על האדם ומביאה לו את הרצונות והכוחות, אשר היו למחברי הספרים. מטרת הלימוד איננה הידע, אלא הידע הוא אמצעי להביא רצון דקדושה, היינו רצון להשפיע, בלב האדם. וזה כל האדם וזה המודד של קומת האדם.

בשנת תרצ"ו התישב בעל הסולם בבני ברק, והקים את בית מדרשו ברח בן פתחיה במעלה הגבעה. לאחר מכן חזר לירושלים, גר ברחובות בן דוד ויחזקאל, ובשנת ת"ש בשכונת הבוכארים, ברחוב מוסאיוף. שם כתב את ה"מבוא לספר הזוהר".

במהלך שנותיו בארץ נפגש בעל הסולם עם ראשי הישוב החילוני בארץ, כמו: בן גוריון, שרת, פרופסור דב סדן, זלמן שזר, חזן (מראשי התנועה הקיבוצית) וכו`. מחשבתו היתה כי אם משטר סוציאליסטי וחברה קיבוצית העוסקים בהשפעה לזולת ושוויון בין אזרחים יהפכו את מטרת פעולתם להשפעה, דהיינו להשפיע לבורא ולא לאנושות, יהיו המשטר והמערכת החברתית טובים יותר. אולם מצד שני, אם ינסו ליצור משטר שוויוני מתוך שאיפות אנוכיות ינחל המשטר הזה כשלון חרוץ ויגרום לנזקים חברתיים חמורים.

בשנת תש"ג החל לכתוב את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר. בהקדמה לספר הזוהר (אות נ"ח) כתב: וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות שתפקיד ביאורי הוא כתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו, כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך...

למרות דלקת פרקים קשה, שהסבה לו יסורים גדולים, היה כותב במשך שמונה עשרה שעות ביממה. לעיתים התנפחו ידיו מחמת הכתיבה.

בשנת תש"ו , בעיצומה של כתיבת פירוש "הסולם" עבר לגור בתל-אביב, ברחוב יבנה מס 4. בשנת תש"ט קיבל שתי התקפות לב ונאלץ להפסיק לכתוב למספר חודשים.

החלמתו היתה איטית ומתמשכת ובעקבות מצב בריאותו חלו מספר שינויים: הוא מסר שיעור לתלמידיו רק פעם בשבוע, נאלץ לישון יותר שעות, אף כי חילק אותן למשך כל היממה, ונמנע ממפגשים מיותרים.

לסיום כתיבת פירוש לכל כרך מהזוהר, ערך בעל הסולם סעודה משופעת בכל טוב והשמחה נהרה. לבנו, הרב"ש, אמר שאת ההקדמות לספריו כתב בצורה כזו שתראינה פשוטות מבחוץ וזאת בכוונה תחילה, בכדי שרק מי שראוי, יראה את העומק האמיתי המונח שם.

בשנת תשי"ג סיים בעל הסולם את חיבור פירוש "הסולם" על ספר הזוהר ונסע בל"ג בעומר למירון וערך שם סעודת סיום והודיה. השמחה היתה עצומה ושיחתו נסבה על דביקות האדם להשי"ת, שהיא התכלית הנרצית מכל עבודת האדם בתורה ומצוות.

בסיכומו של דבר כתב בעל הסולם 21 כרכים של הזוהר עם פירוש "הסולם", 6 כרכים של "תלמוד עשר הספירות", 3 כרכים של "עץ חיים" עם ביאור "פנים מאירות ופנים מסבירות", 4 כרכים של "פרי חכם", "מתן תורה", "אור הבהיר", "בית שער הכוונות" "ספר ההקדמות", "פתיחה לחכמת הקבלה" ושירים רבים.

בדומה לגדולי המקובלים השמיד ושרף רבים מכתביו כי כתב אותם בטרם זמנם.

מצבו הבריאותי החל להדרדר לאחר גמר כתיבתו את פירוש "הסולם" והוא מיעט לצאת מביתו. כחצי שנה לפני פטירתו נסע לצפת ולמירון בפעם האחרונה. במהלך שנתו האחרונה רמז מדי פעם לסובבים אותו על דבר הסתלקותו.

הוא נפטר ביום הכיפורים של שנת תשט"ו בהיותו בן 69 ונקבר בהר המנוחות בירושלים

הרב אשלג זצ"ל - בעל הסולם 1884-1954

מורה רוחני עצום, דמות ששינתה את פני העולם במפעל חיים של מסירות נפש ואהבה עילאית. הרב אשלג הוא שהסיר את הספקות והמיתוסים שהיו קיימים בנושא לימוד הקבלה, וקבע שיש בכך חשיבות עליונה. הוא הדגיש שרק באמצעות לימוד זה אפשר יהיה להשיג את תכלית הבריאה.

לידתו ושנות נעוריו

בעיצומם של עשרת ימי תשובה ב-ה' בתשרי תרמ"ה (1884) נגלה בדורנו זה, אור גדול, אור פני מלך חיים, האדמו"ר איש אלוקים קדוש מורנו ורבנו הרב יהודה הלוי אשלג בעיר ורשא בפולין.

אביו, הרה"ח רבי שמחה הלוי אשלג זצ"ל ואמו מרת מאשה רחל ע"ה השגיחו על הפעוט כעל בבת עינם כאילו ניבא להם ליבם כי עתיד אורו לזרוח בעולם. בימי נערותו התגלה כמתמיד עצום ועוד בטרם הגיע לעול מצוות היה בקי כמעט בכל הש"ס והתוספות.

בגיל 19 הוסמך לרבנות ע"י גדולי הרבנים של העיר ורשא ושימש כמורה צדק בעירו 16 שנים.

בשנת תרס"ו (1905) נשא לאשה את נכדת דודו מרת רבקה רויזא אברמוביץ והם התברכו ב-11 ילדים.

בצילם של גדולי ישראל

את משנת החסידות קנה הרב אשלג זצ"ל אצל האדמו"ר מקאלושין ר' מאיר שלום מרבינוביץ (נכד היהודי הקדוש מפשיסחה). לאחר פטירתו המשיך ללמוד אצל בנו ר' יהושע אשר מפורסוב ובנוסף הסתופף בצילם של האדמו"רים, ר' יששכר דב רוקח מבעלז זי"ע והרה"ק ר' יחיאל מאיר מאוסטרוביץ זי"ע.

עוד בורשא התייגע הרב אשלג למעלה מן הכח האנושי בעבודת השי"ת ובלימוד חכמת הנסתר, עד שהתגלה אליו בוורשא נסתר אחד, אשר פתח לו את הדרך להשיג במראות השמים את העולמות העליונים הנזכרים בחכמת הקבלה, ומאז הלך הלוך וגדול בחכמת הקבלה, עד שנעשה יחיד בדורו.

נביא כאן מכתב שכתב לבן משפחתו אודות אותו אדם נסתר שהתגלה אליו:

"אספר לו העקרים שקרו עימדי מתחילת העסק עד הסוף, ושבסיבתם זכיתי בהחכמה ברוב רחמיו ית': בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז האמנתי מאד בכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו, ועסקתי עמו כמו ג' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה. אמנם בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לומר ראשי דברים, ושום פעם לא השלים לי. והיה לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הפצרה גדולה השלים לי סוד אחד, והיתה שמחתי עד אין קץ. ומיני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות, וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי הקדוש, וגם בזה לא הרגשתי. ונמשך זה כמו שלושה חודשים, עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל, בקשתיו ולא מצאתיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני, ונצטערתי מאוד, והתחלתי להטיב דרכי. ובתשעה לחודש ניסן בבוקר מצאתי אותו, ופייסתי אותו הרבה על הדבר, ואז שוב נתפייס כמקודם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצא חסר, ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש, ואני לא יצאתי עוד מביתו, ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק שבק חיים לכל עלמא, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אכי"ר. וגודל צערי אין להעלות על הכתב, כי לבי היה מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא. והנה נשארתי בעירום ובחוסר כל, ואפילו מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומיני אז והלאה דלו עיני למרום בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי יתברך ויתעלה, וזכות מורי הקדוש ז"ל ותורתו עמדה לי, ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקיבלתי ממורי ז"ל. ברוך ה' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו יתברך, וגם מתחילה ידע יתברך את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הקדוש הנזכר היה מתפרנס ממסחרים גדולים והיה מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן, אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה, ולא נתן לי רשות לגלות שמו".

השיבה לציון

בעל הסולם והחברותא שלו שאלו את האדמו"ר מקאליש, האם זה נכון שהם סיימו את תפקידם בעולם, האדמו"ר ענה להם: שהחברותא כן ולרב אשלג יש עוד מה לעשות.

חפצו של "בעל הסולם היה לעלות לארץ ישראל. רבו האדמו"ר מפרוסוב אמר לו שבארץ ישראל מאבדים את כל המדרגות. בעל הסולם ענה לו שהוא לא מחפש מדרגות אלא רק את עבודת השם. בהיות "בעל הסולם" רב מפורסם בורשא ומורה הוראה בעל תלמידים רבים עמדו להצטרף אליו עוד 300 משפחות כדי להקים ישוב בארץ, אך, תוכנית זו לא יצאה לפועל והוא הרגיש צורך עז לעלות. הוא אמר לאשתו הרבנית, שחייבים הם לעלות לארץ ישראל, באשר גמר את תיקון נפשו לגמרי, ואם לא יעלו לארץ ישראל, אין לו עוד מה לחפש בעוה"ז ועליו להסתלק מן העולם. הם ארזו בבהילות את חפציהם, ומרוב חפזון השאירו כמה מילדיהם בוורשא, והילדים הצטרפו אליהם אח"כ.

בחול המועד סוכות, שנת תרפ"ב (1921) בהיותו בן 36, הגיע בעל הסולם לארץ הקודש והתיישב ברובע היהודי שבעיר העתיקה. על אף מאמציו הרבים להסתיר את זהותו ולהתפרנס מיגיע כפיים, הכירוהו יהודים שהגיעו מפולין ולא הצליח להסתיר את גדלותו. אישיותו הכבירה נתגלתה עד מהרה, ולא חלף זמן מועט עד שנתגלה טיבו: שאין מקצוע בתורה שאין לו בקיאות עצומה בו, ועל כולם ידיעתו בתורת הקבלה על כל מדוריה וחלקיה.

הוא החל ללמד בישיבת "חיי עולם" ליד ככר השבת ושם החלו להתקבץ סביבו תלמידיו הראשונים.

סוד השם ליראיו

עיקר מגמת חייו של "בעל הסולם" זצ"ל היתה פתיחתם של שערי תורת הסוד לפני כל לומדי התורה והפצתה. עד שבא "בעל הסולם" זצ"ל כלל לא ניתן ללמוד תורה זו מן הספר. החכמים הקדמונים קיצרו בדבריהם והשתמשו בביטויים ובסגנון לשון שמתלמד לא יכול היה להבין מידיעתו אלא אם כן למד פה מפה מרב מובהק. דרכו של בעל הסולם היתה שונה והוא סבר שכל יהודי ובמיוחד ת"ח מחוייבים ללמוד את תורת הסוד.

בשנת תרפ"ד (1924) עבר לגור בגבעת שאול ונתמנה כרב המקום ומורה צדק ע"י הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. אחד מכינוייו של הרב זוננפלד את בעל הסולם היה: הכהן הגדול בלימוד הקבלה.

בשנת תרפ"ה (1926) חזר לפולין לפגוש את רבו, האדמו"ר מפורסוב ובשובו הביא עמו את שאר משפחתו שנותרה בפולין.

בשנת תרפ"ה (1927) נסע ללונדון ושם כתב את הפירושים "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות" על הספר "עץ החיים" של האר"י הקדוש. היה זה חידוש גדול בעולם הקבלה משום שעד כה לא נתפרסם על הספר "עץ החיים" פירוש כה שיטתי המציג דרך בעלת עקרונות וחוקיות נפלאה ובהירה.

בסוף שנת תרפ"ח (1929) חזר לארץ ישראל.

בשנת תרצ"ב (1932) עבר לגור ביפו.

בשנת תרצ"ג (1933) הודפס ספרו "מתן תורה" ספר זה יצא בתחילתו בצורת חוברות הדומות לעיתון, אך השלטון הבריטי אסר את המשך הוצאתם לאור. המאמרים נכתבו בצורה מדעית שתתאים גם לציבור שאינו שומר תורה ומצוות אבל גם לאדם חרדי בעל נטיה לאמת בעבודת השם שיגלה בספר זה אוצרות חיים כי כתובים בו כל יסודות הדת על דרך האמת.

באותה שנה החל "בעל הסולם" לחבר את חיבורו הענק "תלמוד עשר ספירות". בחיבור זה קיבץ קטעים מכל כתבי האר"י לפי סדר השתלשלות המצבים הרוחניים בדרך סיבה ומסובב. ע"י ספר זה למעשה נפתחה חכמת הקבלה באופן מדהים בפני הציבור כי ניתנה ההזדמנות לכל אדם להתרומם לגבהי המדרגות של התגלות אלוקית.

באותה שנה בה החל לכתוב את "תלמוד עשר ספירות" החל בכתיבת פרוש "אור פשוט" לספר "בית שער הכוונות" של האר"י הקדוש.

בשנת תרצ"ו (1936) עבר "בעל הסולם" לגור בבני ברק והקים בית מדרש ברח' בן פתחיה.

בשנת ת"ש (1940) חזר לגור בירושלים בשכונת הבוכרים וכתב את "המבוא לספר הזהר".

בשנת תש"ג (1943) החל לכתוב את פירוש "הסולם" לספר הזהר הקדוש. הוא הקדיש את כל יומו לכתיבת פרוש זה ולמרות דלקת פרקים קשה שהסבה לו יסורים קשים, היה כותב במשך שמונה עשרה שעות ביממה. הוא אמר אז שע"י הפירוש הזה יוכלו ללמוד את הזהר כפי שלומדים חומש עם רש"י וכתב אודות ביאורו זה:

"וקראתי הביאור בשם "הסולם" להורות שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך. אומנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו, כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תיכנס אל העליה, אז לא תושלם כוונתך, כן הדבר בביאור שלי על הזהר, כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזהר גופו, כי רק אז תושלם כוונתי בביאורי זה"

מימון ההדפסה של פירוש "הסולם" נעשה ע"י תלמידי רבינו במסירות נפש, כי הימים היו ימים קשים, ימי השואה באירופה, ימי השילטון הבריטי בארץ ישראל, ימי מלחמת העצמאות, בימים ההם לא היה מה

לאכול, ובכל זאת השיגו תלמידי רבינו כספים, ע"י שמכרו את כל אשר להם, וע"י שלוו הלוואות ענק.

בשנת תש"ו (1946) בעיצומה של כתיבת פרוש "הסולם", עבר לגור ברחוב יבנה 4 בת"א.

בשנת תש"ט (1948) קיבל שתי התקפות לב ונאלץ לערוך הפסקה של כמה חודשים מהכתיבה. בעקבות מצבו הבריאותי, נאלץ "בעל הסולם" למסור שיעור רק פעם בשבוע ונמנע ממפגשים מיותרים.

בשנת תשי"ג (1953) סיים "בעל הסולם" זצ"ל את כתיבת פירוש "הסולם" על הזוהר הקדוש. החיבור נפרס על עשרים ואחד כרכים. השמחה היתה עצומה אין לשער ואין לתאר. נערכה סעודת הודיה במירון ובה דיבר הרב אשלג על דבקות האדם לשי"ת אשר הגילוי הגדול של ספר הזוהר מורה על כך שאנו בדורו של מלך המשיח וע"י ספר הזהר יוכל עם ישראל להכין את עצמו כראוי לגאולה השלמה ולביאת המשיח.

ימיו האחרונים והסתלקותו

לאחר סיום כתיבת פירוש "הסולם" מצבו הבריאותי החל להתדרדר והוא מיעט לצאת מביתו. כחצי שנה לפני פטירתו נסע לצפת ולמירון ושם ערך סעודה גדולה, אף אחד לא הבין שזו סעודת פרידה שלו מתלמידיו הנאמנים.

ביום פטירתו יום כיפורים שנת תשט"ו (1955) ציוה להקדים את התפילה בשעתיים וכשהגיע שליח הציבור למילים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" יצאה נשמתו הקדושה והטהורה ודבקה בכור מחצבתה בהיותו בן ששים ותשע בלבד.

"בעל הסולם" ותלמידיו

חבורה של תלמידים בני עליה התכנסה סביבו. הם הגיעו אליו במסירות נפש בכל יום בשעה אחת אחר חצות ולמדו עד אור הבוקר וכשהתמנה לרבה של שכונת גבעת שאול במערב ירושלים, תלמידיו המסורים היו צועדים לילה לילה מרחק שעת הליכה מהרובע היהודי עד גבעת שאול.

הבולטים שבתלמידיו: בנו, רבי ברוך שלום אשלג, גיסו, הרב יהודה צבי ברנדווין, הרב משה יאיר ווינשטוק, הרב דוד מינצברג, הרב משה ברוך למברגר, הרב יצחק אגסי, זכר צדיקים לברכה.

השפעתו על הדור

הדור הנוכחי הוא מנפלאות תמים דעים. כיצד מגלה עמוקות מיני חשך ולמרות החשך החברתי, העדתי, הכלכלי וכו' בוקע חלוני רקיע ומפציע קרני אור, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה. מי העלה על דעתו שבדור הקוסמו-מודרני, חומרני, בעל אפשרויות בלתי מוגבלות של השגים טכנולוגים מדעיים ועולם התענוגות, תופיע רוח אלוקים חדשה על פני תבל. יפתחו אוצרות נפלאים של סודות בראשית ומעשה מרכבה על המוני בני ישראל. ונדמה שמרכז הכוח המתחדש והמתעורר הוא האור הגנוז שנגנז מששת ימי בראשית. עוצמת השפעתו של רבנו הרוחני, ענק הדורות מוהר"ן רבי יהודה הלוי אשלג זיע"א על פני הדור טרם הובנה ועוד ידובר רבות אודותיה.

view all

Admor Yehuda Leib HaLevi Ashlag's Timeline

1884
1884
Warsaw, Poland
1907
January 22, 1907
Age 23
Warsaw, Poland
1954
October 7, 1954
Age 70
Jerusalem, Israel
????
????
????
????