Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד (1932 - 1972) MP

public profile

View Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד's complete profile:

  • See if you are related to Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד
  • Request to view Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד's family tree

Paylaş

Birthdate:
Birthplace: Tel Aviv, Israel
Death: Died in Munich, Upper Bavaria, Bayern, Germany
Cause of death: murdered by Palestinian terrorists in the 1972 Munich Olympics massacre.
Occupation: Coach for track and field
Managed by: Yigal Burstein / יגאל בורשטיין
Last Updated:
tamamını gör

Yakın Aile

About Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד

Amitzur Shapira (Hebrew: עמיצור שפירא‎; July 9, 1932 - September 6, 1972) was an Israeli short distance runner in the 1950s and a coach for the Isaeli track and field team at the 1972 Summer Olympics in Munich, Germany. He was murdered by terrorists in the Munich massacre.

Biography

Amitzur Shapira was born in Israel and was a resident in Herzliya. For many years, he served as a teacher and educator at the Wingate Institute's Jewish College. When Shapira went to the 1972 Summer Olympics he was the head coach for the Israeli track and field team. During the 1972 Olympics he and 10 other members of the Israel Olympic team were taken hostage by Arab terrorists at the games. Two of the Israelis were shot in the beginning of the ordeal and the other nine (including Shapira) were held hostage and then later were murdered on the tarmac of Furstenfeldbruck airbase during a botched rescue attempt by Munich police and Bavarian border guards.

Amitzur Shapira was the coach of Esther Shachamarov who later became an Israeli Olympic athlete (in 1976, she became the first Israeli to reach an Olympic final). When she heard the news that her coach had been murdered she withdrew from the 1972 Olympics.

Amitzur Shapira is buried in Kiryat Shaul cemetery in Tel Aviv.

_______________________________________________________

עמיצור שפירא ז"ל

קורות חיים

עמיצור, בן יוסף ומלכה, נולד בה' בתמוז תרצ"ב (09.07.1932) בתל-אביב. למד והתחנך בגימנסייה הרצליה בתל-אביב, והמשיך ללימודים באוניברסיטה בעירו

עמיצור היה בשנות ה- 50' אצן, ומבכירי הספורטאים של מדינת ישראל. כשסיים את הקריירה שלו כאצן, החל לאמן. הוא היה מורה במדרשת המורים לחינוך גופני, מכון וינגייט. היה אדם צנוע, שקט, שקדן ואוהב בריות. הוא הקדיש ימים כלילות לקידום הספורט והחינוך הגופני בישראל. מטרתו העיקרית הייתה הקניית אורח חיים ספורטיבי. ברם עיקר פועלו, עם השנים, הוקדש לטיפוח הספורט ההישגי. הוא הגיע להישגי שיא עם חניכים מצטיינים, אותם טיפח באהבה ובמסירות אין קץ. עמיצור חינך למצוינות, ואף הוא עצמו לא פסק ללמוד, להשתלם ולהתקדם כדי לעמוד בשורה הראשונה בשדה הספורט

עמיצור חיבר ופירסם מאמרים בנושא החינוך הגופני, וגולת הכותרת של עשייתו בתחום הייתה כתיבת ספר הדרכה על הוראת אתלטיקה קלה בבתי ספר. הוא שקד על הכתיבה במשך שנים. לאחר מותו, בעזרת אשתו, ראה הספר אור במטרה שישמש נר לרגליהם של מורים לחינוך גופני בארץ

עמיצור השתתף בועידות ובקונגרסים בינלאומיים בספורט ויצא להשתלמויות מיוחדות בלונדון ובגרמניה. הוא השתתף בתחרויות בינלאומיות לאתלטיקה קלה באירופה ובעולם כולו. ייצג את ישראל באולימפיאדת טוקיו בשנת 1964 עם נבחרת ספורטאים מישראל, שהגיעו להישגים מרשימים

היה נשוי לשושנה ואב לארבעה: לאייל ולעוז מנישואיו הראשונים, לשי ולשירלי מנישואיו השניים

עמיצור היה זה שגילה את האצנית אסתר שחמורוב והשקיע בה את כל כולו. ואכן, שחמורוב זכתה בהישגי שיא באולימפיאדה, אך עמיצור לא זכה לקטוף את פירות עמלו

ביום שלישי 05.09.1972 לפנות בוקר פרצו מספר מחבלים לבניין בו התגוררו חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן, גרמניה. המחבלים התפרצו לאחד החדרים, בו שהה עמיצור עם מאמן נוסף, ודרשו מהם ללוות אותם לחדרים בהם ישנו אותה עת ספורטאים ישראלים. עם הנחטפים עברו המחבלים לחדרים נוספים, נכנסו פנימה ודרשו מכל הישראלים להתלוות אליהם. בעודם יורדים במדרגות, ניסו שניים מהישראלים להימלט. אחד, משה וינברג, נורה ונהרג והשני הצליח להימלט לחופשי

בין המחבלים, שהחזיקו כעת 10 בני ערובה, לבין הרשויות הגרמניות נפתח משא ומתן מתיש. הכוחות הגרמנים גילו אזלת יד בכל הקשור למשא ולמתן עם המחבלים. בסופו נעשה ניסיון חילוץ ראשון על ידי אנשי משמר אזרחי בלתי מיומנים. במהלך ניסיון החילוץ ירו המחבלים בחטוף נוסף, מרים המשקולות יוסף רומנו

בסופו של היום הוסכם בין המחבלים לגרמנים, שבני הערובה ביחד עם המחבלים יועברו במסוק לנמל התעופה הצבאי של מינכן ומשם ימריאו במטוס. כל בני הערובה הועלו על מסוק וכשנחתו בנמל התעופה הצבאי נעשה ניסיון חילוץ כושל שני על-ידי הצבא הגרמני, לא היו מספיק לוחמים והצלפים החטיאו. המחבלים החזירו את בני הערובה למסוק ופוצצו אותו, כל תשעת בני הערובה נהרגו בליל כ"ז באלול תשל"ב . המחבלים שנתפסו, שוחררו בסופו של דבר על ידי הגרמנים

11 ספורטאים שיצאו בשליחות המדינה כשדגל ישראל מונף מעל ראשם, חזרו ב- 11 ארונות עטופים בדגל המדינה.

עמיצור היה בן 40 במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין קריית שאול, תל-אביב

מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 48

מאז מותו, נערכים כל שנה מרוצי שדה במכון וינגייט לזכרו של עמיצור, בהשתתפות תלמידים רבים מכל רחבי הארץ

מתוך אתר לזכר אזרחים חללי פעולות איבה

tamamını gör

Amitzur / עמיצור Shapira / שפירא, הי"ד's Timeline