Is your surname Oz?

Research the Oz family

Avraham Oz's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Avraham Oz

Hebrew: אברהם עוז
Birthdate: (70)
Birthplace: Assuta, Tel Aviv, Israel
Immediate Family:

Son of Itzhak Hoz Oz and Malka Lifshitz Oz
Husband of <private> Itzhaki Oz and Tal Itzhaki

Occupation: University Professor
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Avraham Oz

Professor of Theatre at the University of Haifa and The Academy of Performing Arts, Tel Aviv

(Formerly Tel Aviv University; The Hebrew University in Jerusalem, Seminar Hakibbutzim and Sapir Academic College)

Teaching theatre at the Academy of Performing Arts and Beit Zvi School of Drama.

Translator of Plays, operas, and poetry into the Hebrew

Formerly Associate Artistic Director, The Cameri Theatre; Dramaturg, Haifa Municipal Theatre; Artistic director, Haifa University Theatre; President, IATR - The Israeli Association for Theatre Research.

-------------------- 4.3 Shakespeare and Nationhood

Shakespeare and Nationhood[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Yoke of Love Newark and London: The University of Delaware Press, 1995, Strands Afar Remote Newark and London: University of Delaware Press, 1998, Marlowe: A New Casebook Basingstoke and London: Palgrave Macmillan, 2003 Political Performances: Theory and Practice New York and Amsterdam Rodopi, 2009,

Avraham Oz From Wikipedia, the free encyclopedia Avraham Oz Oz3.jpg Associate Professor, University of Haifa Born May 23, 1944 (age 69) Tel Aviv, Israel Occupation academic, theatre director, translator, peace activist Nationality Flag of Israel.svg Israeli Genres Literary criticism, Translation Spouse(s) Tal Itzhaki research.haifa.ac.il/~theatre/oz.html Avraham Oz (born May 23, 1944) is an Israeli associate professor of Theatre and Hebrew and Comparative literature at the University of Haifa, a translator of plays, operas, and poetry into Hebrew, and a peace activist. He specializes in English theatre and drama, Shakespeare, political theatre, and Theatre theory.[1] Contents [hide] 1 Personal history 2 Educational background 3 Career 4 Selected books 5 Related activities 6 Peace activism 7 Notes 8 External links Personal history[edit]

Avaham Oz was born 23 May 1944 in Tel Aviv, Israel, and is married to Israeli theatre designer and translator Tal Itzhaki.[1] Educational background[edit]

He earned a B.A. in English literature and theatre arts (1967) and a M.A. in English literature (1970) from Tel Aviv University and a Ph.D. in English literature (1980) from the University of Bristol.[1] Career[edit]

He has taught at the University of Haifa, Tel Aviv University, and the Beit Zvi School of Dramatic Art; Hakibbutzim Seminar College and Sapir Academic College, and as a visiting lecturer at The Hebrew University of Jerusalem and The University of Delaware. He also served for many years as an associate artistic director at The Cameri Theatre, and dramaturg at the Haifa Municipal Theatre.[1] In 2010 he was a founder member of the Academy of Performing Arts in Tel Aviv, which combines professional training with studies towards a BA degree in cooperation with the Israeli Open University. From 1982 to 1986, he served as the Head of the Department of Theatre Arts, Tel Aviv University. In 1984 he founded and edited Assaph: Theatre Studies published by Tel Aviv University; in 1994 he founded the Department of Theatre at the University of Haifa and served as its first chairman, and in 1995 he founded and edited JTD: Journal of Theatre and Drama, published by the University of Haifa. From 2000 until its closure in 2004, he served as the director of the Haifa University Theatre. In 2007 he founded Mofa, an electronic journal for theatre and the performing arts, and he serves as its editor.[1] Oz is also the general editor of the Hebrew edition (single volume series) of the works of Shakespeare, of which 20 volumes are already published; and served as the president of the Israeli Association for Theatre Research (IATR).[1] Among his many Hebrew translations of plays and operas, commissioned and performed by all major theatre companies in Israel and The New Israeli Opera, are: Shakespeare's The Merchant of Venice, As You Like It, Coriolanus, Romeo and Juliet, The Tempest, King Lear, Julius Caesar, Henry V, and A Midsummer Night’s Dream; Bertolt Brecht's Life of Galileo, The Wedding, Arturo Ui, Three Penny Opera, and the opera The Rise and Fall of the City Mahagonny; Harold Pinter's The Homecoming, Betrayal, Landscape,Silence,One for the Road, Ashes to Ashes, The New World Order, Party Time, and Mountain Language; C. P. Taylor's Good by C. P. Taylor; Engelbert Humperdinck's 1983 opera Hänsel und Gretel; Wild Honey, an untitled work by Anton Chekhov adapted by Michael Frayn; and Agamemnon, by Aeschylus, as adapted by Steven Berkoff; and Peter Turrini's Figaro.[1][2] Selected books[edit]

Author Shetar hi-hidah (The Riddle Bond: Studies in The Merchant of Venice) Tel Aviv: Hakibutz Hameuchad, 1990. (In Hebrew).[3] The Yoke of Love: Prophetic Riddles in "The Merchant of Venice" (Newark, London and Toronto: The University of Delaware Press, 1995. ISBN 0-87413-490-0 (10). ISBN 978-0-87413-490-2 (13). ha-Te'atron ha-politi : hasva'ah, meha'ah, nevu'ah (Political Theatre). Tel Aviv: Dvir/Haifa University Press, 1999. (In Hebrew).[4] ha-Yetsirah ha-Sheḳspirit (Shakespeare). Tel Aviv : Miśrad ha-biṭaḥon, 2006. (In Hebrew.)[5] Editor Strands Afar Remote: Israeli Perspectives on Shakespeare. International Studies in Shakespeare and His Contemporaries ser. Wilmington, DE: U of Delaware P, 1998. ISBN 0-87413-597-4 (10). ISBN 978-0-87413-597-8 (13). Marlowe. New Casebooks ser. New York and London: Palgrave Macmillan, 2003. ISBN 0-333-62498-X (10). ISBN 978-0-333-62498-2 (13). [with Susan Haedicke, Deirdre Heddon, and E.J. Westlake] Political Performances: Theory and Practice. New York and Amsterdam: Rodopi, 2009 ISBN (10) ISBN (13). Related activities[edit]

Oz was a theatre critic for two of the major daily papers in Israel (Lamerhav, and later Ha'aretz) as well as on the Israeli National Radio; was a theatre editor for the literary magazine Akhshav (1968–1973), had a weekly show on theatre on the Israeli National Radio (1968–1971), and edited and presented several TV series on Theatre and Shakespeare.[1] Peace activism[edit]

Oz is an internationally-known peace activist in Israel. He is a founding member of the Committee for Solidarity with Birzeit University and the Committee Against the War in Lebanon. He has organized, spoken, and written extensively on subjects relating to achieving peace in the Middle East and ending the Israeli occupation of the Palestinian territories. In the spring of 2005, in a letter opposing a proposed UK academic boycott of Israeli universities, including his home institution the University of Haifa and Birzeit University, he stated: "Whenever asked, over the last few years I expressed my opinion that even though the repressive policies of my country [Israel] against the Palestinian population, especially in the territories occupied in 1967, is appalling, racist, sometimes horrifying in its cruelty, and often having crossed the boundaries of war crimes, academic boycott was neither morally justified nor effective."[6] In the official biography of the Late Nobel Prize laureate Harold Pinter by Michael Billington, the famous playwright is quoted as having written, in 2005, to Professor Avraham Oz: "Let's keep fighting!".</ref> Notes[edit]

^ Jump up to: a b c d e f g h Faculty member webpage at the University of Haifa, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ Austrian Leftist playwright Peter Turrini's adaptation Figaro, composed in German and entitled Der tollste Tag (written 1972; first performed 1973), is a free adaptation of the Figaro motif from Beaumarchais' trilogy Le Barbier de Seville and Mozart's opera based on it (The Marriage of Figaro [Le nozze di Figaro, ossia la folle giornata]). Jump up ^ Shetar ha-hidah book holding, CATNYP, New York Public Library online catalogue, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ ha-Te'atron ha-politi : hasva'ah, meha'ah, nevu'ah book holding, CATNYP, New York Public Library, online catalogue, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ ha-Yetsirah ha-Sheḳspirit, library online catalogue entry, The Ohio State University, accessed 30 Sept. 2007. Jump up ^ Avraham Oz, "Letter from Avraham Oz", Faculty for Israeli-Palestinian Peace – UK, April – May 2005, accessed 27 Sept. 2007. External links[edit]

"Avraham Oz" – Biography in the Bio-Bibliographical Lexicon of Modern Hebrew Literature (in Hebrew). The Committee Against the War in Lebanon – Official website. Committee for Solidarity with Bir Zeit University – Official website. Faculty for Israeli-Palestinian Peace – UK – Official website; hyperlinks ("Past Events": 1b: "The AUT boycott debate" April – May 2005). "The Israeli Association for Theatre Research (IATR): 2006 annual meeting Thursday, 2 March 2006 Israel," article about the Israeli Association for Theatre Research (IATR), by Avraham Oz, in "News: Conferences & Symposiums," All About Jewish Theatre, Jewish-theatre.com. "Professor Avraham Oz" – Associate Professor, Department of Theatre, University of Haifa, Faculty member webpage (in English); hyperlinked Curriculum vitae. Authority control VIAF: 61681214 ISNI: 0000 0001 0907 7037 Categories: 1944 birthsLiving peoplePeople from Tel AvivIsraeli theatre directorsIsraeli dramatists and playwrightsUniversity of Haifa faculty -------------------- 4.3 Shakespeare and Nationhood

Shakespeare and Nationhood[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Yoke of Love Newark and London: The University of Delaware Press, 1995, Strands Afar Remote Newark and London: University of Delaware Press, 1998, Marlowe: A New Casebook Basingstoke and London: Palgrave Macmillan, 2003 Political Performances: Theory and Practice New York and Amsterdam Rodopi, 2009,

Avraham Oz From Wikipedia, the free encyclopedia Avraham Oz Oz3.jpg Associate Professor, University of Haifa Born May 23, 1944 (age 69) Tel Aviv, Israel Occupation academic, theatre director, translator, peace activist Nationality Flag of Israel.svg Israeli Genres Literary criticism, Translation Spouse(s) Tal Itzhaki research.haifa.ac.il/~theatre/oz.html Avraham Oz (born May 23, 1944) is an Israeli associate professor of Theatre and Hebrew and Comparative literature at the University of Haifa, a translator of plays, operas, and poetry into Hebrew, and a peace activist. He specializes in English theatre and drama, Shakespeare, political theatre, and Theatre theory.[1] Contents [hide] 1 Personal history 2 Educational background 3 Career 4 Selected books 5 Related activities 6 Peace activism 7 Notes 8 External links Personal history[edit]

Avaham Oz was born 23 May 1944 in Tel Aviv, Israel, and is married to Israeli theatre designer and translator Tal Itzhaki.[1] Educational background[edit]

He earned a B.A. in English literature and theatre arts (1967) and a M.A. in English literature (1970) from Tel Aviv University and a Ph.D. in English literature (1980) from the University of Bristol.[1] Career[edit]

He has taught at the University of Haifa, Tel Aviv University, and the Beit Zvi School of Dramatic Art; Hakibbutzim Seminar College and Sapir Academic College, and as a visiting lecturer at The Hebrew University of Jerusalem and The University of Delaware. He also served for many years as an associate artistic director at The Cameri Theatre, and dramaturg at the Haifa Municipal Theatre.[1] In 2010 he was a founder member of the Academy of Performing Arts in Tel Aviv, which combines professional training with studies towards a BA degree in cooperation with the Israeli Open University. From 1982 to 1986, he served as the Head of the Department of Theatre Arts, Tel Aviv University. In 1984 he founded and edited Assaph: Theatre Studies published by Tel Aviv University; in 1994 he founded the Department of Theatre at the University of Haifa and served as its first chairman, and in 1995 he founded and edited JTD: Journal of Theatre and Drama, published by the University of Haifa. From 2000 until its closure in 2004, he served as the director of the Haifa University Theatre. In 2007 he founded Mofa, an electronic journal for theatre and the performing arts, and he serves as its editor.[1] Oz is also the general editor of the Hebrew edition (single volume series) of the works of Shakespeare, of which 20 volumes are already published; and served as the president of the Israeli Association for Theatre Research (IATR).[1] Among his many Hebrew translations of plays and operas, commissioned and performed by all major theatre companies in Israel and The New Israeli Opera, are: Shakespeare's The Merchant of Venice, As You Like It, Coriolanus, Romeo and Juliet, The Tempest, King Lear, Julius Caesar, Henry V, and A Midsummer Night’s Dream; Bertolt Brecht's Life of Galileo, The Wedding, Arturo Ui, Three Penny Opera, and the opera The Rise and Fall of the City Mahagonny; Harold Pinter's The Homecoming, Betrayal, Landscape,Silence,One for the Road, Ashes to Ashes, The New World Order, Party Time, and Mountain Language; C. P. Taylor's Good by C. P. Taylor; Engelbert Humperdinck's 1983 opera Hänsel und Gretel; Wild Honey, an untitled work by Anton Chekhov adapted by Michael Frayn; and Agamemnon, by Aeschylus, as adapted by Steven Berkoff; and Peter Turrini's Figaro.[1][2] Selected books[edit]

Author Shetar hi-hidah (The Riddle Bond: Studies in The Merchant of Venice) Tel Aviv: Hakibutz Hameuchad, 1990. (In Hebrew).[3] The Yoke of Love: Prophetic Riddles in "The Merchant of Venice" (Newark, London and Toronto: The University of Delaware Press, 1995. ISBN 0-87413-490-0 (10). ISBN 978-0-87413-490-2 (13). ha-Te'atron ha-politi : hasva'ah, meha'ah, nevu'ah (Political Theatre). Tel Aviv: Dvir/Haifa University Press, 1999. (In Hebrew).[4] ha-Yetsirah ha-Sheḳspirit (Shakespeare). Tel Aviv : Miśrad ha-biṭaḥon, 2006. (In Hebrew.)[5] Editor Strands Afar Remote: Israeli Perspectives on Shakespeare. International Studies in Shakespeare and His Contemporaries ser. Wilmington, DE: U of Delaware P, 1998. ISBN 0-87413-597-4 (10). ISBN 978-0-87413-597-8 (13). Marlowe. New Casebooks ser. New York and London: Palgrave Macmillan, 2003. ISBN 0-333-62498-X (10). ISBN 978-0-333-62498-2 (13). [with Susan Haedicke, Deirdre Heddon, and E.J. Westlake] Political Performances: Theory and Practice. New York and Amsterdam: Rodopi, 2009 ISBN (10) ISBN (13). Related activities[edit]

Oz was a theatre critic for two of the major daily papers in Israel (Lamerhav, and later Ha'aretz) as well as on the Israeli National Radio; was a theatre editor for the literary magazine Akhshav (1968–1973), had a weekly show on theatre on the Israeli National Radio (1968–1971), and edited and presented several TV series on Theatre and Shakespeare.[1] Peace activism[edit]

Oz is an internationally-known peace activist in Israel. He is a founding member of the Committee for Solidarity with Birzeit University and the Committee Against the War in Lebanon. He has organized, spoken, and written extensively on subjects relating to achieving peace in the Middle East and ending the Israeli occupation of the Palestinian territories. In the spring of 2005, in a letter opposing a proposed UK academic boycott of Israeli universities, including his home institution the University of Haifa and Birzeit University, he stated: "Whenever asked, over the last few years I expressed my opinion that even though the repressive policies of my country [Israel] against the Palestinian population, especially in the territories occupied in 1967, is appalling, racist, sometimes horrifying in its cruelty, and often having crossed the boundaries of war crimes, academic boycott was neither morally justified nor effective."[6] In the official biography of the Late Nobel Prize laureate Harold Pinter by Michael Billington, the famous playwright is quoted as having written, in 2005, to Professor Avraham Oz: "Let's keep fighting!".</ref> Notes[edit]

^ Jump up to: a b c d e f g h Faculty member webpage at the University of Haifa, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ Austrian Leftist playwright Peter Turrini's adaptation Figaro, composed in German and entitled Der tollste Tag (written 1972; first performed 1973), is a free adaptation of the Figaro motif from Beaumarchais' trilogy Le Barbier de Seville and Mozart's opera based on it (The Marriage of Figaro [Le nozze di Figaro, ossia la folle giornata]). Jump up ^ Shetar ha-hidah book holding, CATNYP, New York Public Library online catalogue, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ ha-Te'atron ha-politi : hasva'ah, meha'ah, nevu'ah book holding, CATNYP, New York Public Library, online catalogue, accessed 26 Sept. 2007. Jump up ^ ha-Yetsirah ha-Sheḳspirit, library online catalogue entry, The Ohio State University, accessed 30 Sept. 2007. Jump up ^ Avraham Oz, "Letter from Avraham Oz", Faculty for Israeli-Palestinian Peace – UK, April – May 2005, accessed 27 Sept. 2007. External links[edit]

"Avraham Oz" – Biography in the Bio-Bibliographical Lexicon of Modern Hebrew Literature (in Hebrew). The Committee Against the War in Lebanon – Official website. Committee for Solidarity with Bir Zeit University – Official website. Faculty for Israeli-Palestinian Peace – UK – Official website; hyperlinks ("Past Events": 1b: "The AUT boycott debate" April – May 2005). "The Israeli Association for Theatre Research (IATR): 2006 annual meeting Thursday, 2 March 2006 Israel," article about the Israeli Association for Theatre Research (IATR), by Avraham Oz, in "News: Conferences & Symposiums," All About Jewish Theatre, Jewish-theatre.com. "Professor Avraham Oz" – Associate Professor, Department of Theatre, University of Haifa, Faculty member webpage (in English); hyperlinked Curriculum vitae. Authority control VIAF: 61681214 ISNI: 0000 0001 0907 7037 Categories: 1944 birthsLiving peoplePeople from Tel AvivIsraeli theatre directorsIsraeli dramatists and playwrightsUniversity of Haifa faculty

About אברהם עוז (עברית)

אברהם עוז

אברהם עוז אברהם עוז (נולד ב-23 במאי 1944) הוא חוקר ופרופסור לתיאטרון, במאי תיאטרון, עורך ומתרגם ישראלי. תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 2 פעילות ציבורית 3 תרגומים 4 מחקרו 4.1 התיאטרון הפוליטי 4.2 מחקריו הנוכחיים של עוז 5 בימוי 6 פרסומים 7 בין ספריו 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם עוז נולד בתל אביב ב-23 במאי 1944, בנם של מלכה לבית ליפשיץ ויצחק הוז ונכדו של חלוץ הספנות העברית אברהם ליפשיץ. עוז מחזיק בתארים אקדמיים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בריסטול, אנגליה. הוא גר בתל אביב ונשוי למעצבת התיאטרון טלי יצחקי. אברהם עוז מכהן כפרופסור חבר בחוגים לתיאטרון ולספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, שבה ייסד את החוג לתיאטרון. לימד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית, בסמינר הקיבוצים ובמכללת ספיר (שבה ריכז את החטיבה לתיאטרון, אותה ייסד) ובבית צבי (שם שימש מרכז הלימודים העיוניים ולימד בין 1977 ל-2011). והחל מ-2010 הוא מלמד באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב, שהיה בין מקימיה, והוא משמש בה כמורה וכבמאי. כיהן כראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, כחבר ההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי (1984-1977), כדרמטורג בתיאטרון חיפה (1990-1988), כחבר הוועד המנהל ויו"ר ועדת הביקורת של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, וכלקטור בתיאטרון הבימה. ערך את מדור התיאטרון בכתב העת עכשיו, ייסד וערך שלושה כתבי עת בינלאומיים בנושאי תיאטרון ומופע: JTD, Assaph ו-Mofa. ערך והגיש תוכניות תרבות רבות ומגוונות בטלוויזיה וברדיו, ביניהן המגזין השבועי המשודר ב"קול ישראל" בענייני תיאטרון "בימות ובדים", ושימש מבקר תיאטרון בלמרחב, הארץ, וקול ישראל. לעוז מעמד בינלאומי מוכר בחקר שייקספיר, תיאטרון הרנסאנס האנגלי, והתיאטרון הפוליטי. היה מרצה אורח באוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת דלאוור והאוניברסיטה החופשית של ברלין, שימש חבר הוועד הפועל של אגודת שייקספיר הבינלאומית, והוא מרכז את קבוצת העבודה "מופעים פוליטיים", המתכנסת מדי שנה במסגרת הפדרציה הבינלאומית לחקר התיאטרון. בין השנים 2006 ל-2010 שימש כנשיא האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון. בין תפקידיו הציבוריים בהווה: חבר ועדת הביקורת של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, חבר הנהלת המפעל לתרגום ספרות מופת שליד מינהל התרבות, ראש הוועדה האמנותית של תיאטרון הסימטה בתל אביב ונשיא העמותה לקידום תיאטרון אפריקאי בישראל. פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוז בא מבית בעל אוריינטציה מפאי"ניקית, אך בהדרגה, ראשית בשנות לימודיו באוניברסיטת ת"א במחצית שנות השישים (שם ערך את המדור הספרותי בעיתון הסטודנטים "דורבן", שבו פרסם חברו לספסל הלימודים חנוך לוין את "דף האחוריים" שלו), ואחר כך בתקופת לימודיו באנגליה בשנות השבעים, הושפע מתנועות השמאל החדש באירופה ובארצות הברית וכתביהם של הוגים המקורבים לתנועות אלה. השפעה זו ניכרת הן בפעילותו המחקרית והן במעורבותו הפוליטית. בשנים 1981-1982 היה עוז פעיל מרכזי ובין מייסדי הוועד לסולידאריות עם אוניברסיטת ביר זית, שעם תחילתה של מלחמת לבנון היה לוועד נגד המלחמה בלבנון. ב-30 ביוני 1982, בעיצומה של המלחמה, אירגן הוועד הפגנה של 20 אלף איש בכיכר מלכי ישראל, שאותה הנחה עוז. זו הייתה ההפגנה הראשונה בתולדות מדינת ישראל כנגד מלחמה בעודה מתקיימת, ובה התגבשו ארגוני מחאה שפעילותם נמשכה שנים לאחר מכן. כמה שבועות לאחר מכן סירב עוז לעלות ללבנון כאיש מילואים, אך לא נשפט. ב-1983 קיבל בשם הוועד פרס בינלאומי לשלום מטעם הכנסיות החופשיות בסטוקהולם. עוז פעיל בקמפיינים שונים נגד הכיבוש ובעד מתן זכויות לפלסטינים והוא מרבה להביע עמדות אלו בפורומים שונים וכלי תקשורת בחו"ל. ביחד עם ד"ר סלים תמרי מאוניברסיטת ביר זית הופיע בשנת 1982 מחוף לחוף בארצות הברית במסע מחאה כנגד מדיניות ישראל בשטחים, שאורגן בין השאר על ידי האינטלקטואל הפלסטיני-אמריקאי אדוארד סעיד. בפרוץ האינתיפאדה הראשונה ייצג את השמאל הישראלי בפריז ביחד עם יאסר עבד רבו וז'ורז' מארשה בעצרת של 3,000 איש. ב-1985 הוזמן לקליפורניה על מנת להשתתף, עם נועם חומסקי וכמה אינטלקטואלים אמריקאיים, במסע למען בקרה ציבורית של הסיוע הצבאי לישראל. בראשית שנות השמונים היה שותף, עם עמיתיו באוניברסיטת תל אביב פרופ' בנימין כהן ופרופ' (אלוף במיל.) מתי פלד למהלך הקמתו של איגוד גג של ארגוני השמאל בישראל, שלא צלח. ביחד עם טניה ריינהרט, יצחק לאור, בנימין כהן, גרשון שפיר, צבי רזי, אבישי ארליך, יואב פלד, יהודה לוסיין קופפרמן ואחרים ייסד את "פורום", ארגון מרצים שמאלי שהיה פעיל באוניברסיטת ת"א. בראשית שנות התשעים היה שותף, ביחד עם אורי רם, יובל יונאי, אילן פפה, רמזי סלימאן ומיכה לשם, להקמת "פורום שמאל", ארגון מרצים הפועל באוניברסיטת חיפה. לאחר רצח רבין ב-1995 יסד ועודו מנהל את "אל"ף", פורום בינלאומי באינטרנט הדן בנושאי שמאל, שלום וזכויות אזרח. בשנת 2002, בעיצומו של מבצע "חומת מגן", דרשה שרת החינוך, לימור לבנת, להשעותו ממשרתו באוניברסיטת חיפה, בשל דברים שאמר, כביכול, בשיעורו בגנותו של צה"ל, ודרישתה זו עוררה ויכוח ציבורי סוער בתקשורת על התערבות השלטון בחופש האקדמי. עוז הוא חבר ההנהלה הציבורית הבינלאומית של "תיאטרון החופש", שהוקם על ידי ג'וליאנו מר חמיס במחנה הפליטים ג'נין. בשנת 2009 הינחה ערבי מחאה וסולידריות עם עצירים פלסטיניים, בעקבות מעצרו הממושך של איש התיאטרון הפלסטיני סמיח ג'בארין. בין השאר, חתום עוז על עצומת תמיכה של חברי סגל האוניברסיטאות והמכללות בסרבנות לשרת בשטחים‏[1] ועל עצומה הקוראת להחרמת מכללת אריאל‏[2]. תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוז, המכהן כעורך ההוצאה העברית של כתבי ויליאם שייקספיר במסגרת המפעל לתרגומי מופת שליד מינהל התרבות, תרגם לעברית תשעה מחזות שייקספיריים: "המלך ליר", "הסוחר מוונציה", "הסערה", "רומיאו ויוליה", "כטוב בעיניכם", "יוליוס קיסר", "קוריולנוס", "הנרי החמישי" ו"חלום ליל קיץ". כמו כן תרגם מחזות של הרולד פינטר ("הביתה", "בגידה", "שפת ההר", "אחת לדרך", "הסדר העולמי החדש", "עפר ואפר", "סיבה למסיבה") וכן אסופה משיריו, מחזות ואופרות של ברטולד ברכט ("חיי גליליאו", "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי", "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", "אופרה בגרוש", "החתונה"), אנגלברט הומפרדינק ("הנזל וגרטל"), אנטון צ'כוב/מייקל פראיין ("דבש פרא"), אייסכילוס/סטיבן ברקוף ("אגממנון"), וולה סויינקה ("ריקוד היערות"), ס. פ. טיילור ("טוב"), הלן אדמונדסון ("הטהור"), טוריני ("פיגארו, או היום הארוך ביותר"), ורבים אחרים. בצד כל אלה הירבה בתרגומי שירה מאנגלית, צרפתית וגרמנית, בהם מבחר רחב של שאנסונים צרפתיים. עוז זכה בפרס "עדה בן-נחום" על תרגומו ל"כטוב בעיניכם". מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנקודת מוצא למחשבתו האקדמית של אברהם עוז שימשה תזת הדוקטורט שלו, שהוקדשה ברובה למחזה "הסוחר מוונציה" לשייקספיר כמקרה מבחן. הוא ניסה לבדוק מה קרה למושג הנבואה עם המעבר ממחשבת ימי הביניים לשחר העת החדשה. הנבואה מלווה את המחשבה האנושית משחר ימיה. את עוז עניין מתי התחולל המעבר מנבואה כריזמטית המלווה באמונה בכוח עליון לנבואה "חילונית" שהיא חלק מהפרקטיקה שלנו בחיי היום-יום. הקביעה שלו היא שבקו התפר של ימי הביניים ושחר העת החדשה שאנו חיים בתוכה, ולקראת כינונו של פרויקט הנאורות, זנחה התרבות המערבית את התלות בכריזמה של הנבואה ככוח עליון, אולם לא זנחה את הצורך בנבואה. הנבואה בהקשרה המודרני אינה בהכרח פוטוריסטית ופרדיקטיבית בלבד, ועניינה איננו בגדר ניסיון הצצה בלעדי אל העתיד להתחולל, אלא במידה לא פחותה היא מתבוננת פנימה, אל האימננטי, על רבדיה השונים של ההוויה. הרגע הנבואי, גורס עוז, הוא אותו רגע שבו מתלכדים עבר, הווה ועתיד במבט האנושי ותובנות אנושיות מאפשרות הצצה אל מעבר למגבלותיה של מסגרת הזמן. התזה שביקש עוז ליצור עמדה במחצית הדרך בין ניתוח היצירה השייקספירית כמקרה מבחן לבין ההיסטוריה של הרעיונות. הוא מוצא שהנבואה בגלגוליה השונים מעסיקה את שייקספיר רבות, וגם הוא בוחן במחזותיו פרקטיקות שונות הממקמות את הנבואה בחיי האדם. במחזה "הסוחר מוונציה", למשל, מחזה שעוז הקדיש לניתוחו ספר שלם, נבחנת הנבואה מתוך הפרספקטיבה של שני הסיפורים ששייקספיר נטל מן הפולקלור הקיים ושילב במחזהו. בעלילת החיזור אחרי פורציה, היורשת העשירה, התנה אביה המנוח של פורציה בצוואתו את נישואיה למי שיקלע לכוונתו בחידה של בחירת התיבות העשויות זהב, כסף ועופרת. בשטר "ליטרת הבשר" שחותם הסוחר אנטוניו לשיילוק, המלווה בריבית היהודי, מאותגר ביטחונו של הסוחר הקפיטליסט בתרחיש הכלכלי של התנהלותו המסחרית הקובע אם יוכל לפרוע את ההלוואה שנטל מן היהודי. שני הקצוות הללו: הראשון נטוע עדיין במישור אינטואיטיבי בעל דגש מיסטי יותר, והשני, מטריאלי ומחושב בעיקרו, נפגשים במה שעוז מגדיר כ"רגע הנבואי", שאינו סטטי, אלא כפוף למהלכים דינאמיים של התפתחות היסטורית. בחינה דומה של הרגע הנבואי מופיעה גם בטקסטים שייקספיריים נוספים. במחזה "סוף טוב הכול טוב" מתנה הגיבור הגברי את מימוש נישואיו לגיבורת המחזה, שנכפו עליו למרות רצונו, בהתניות שהוא בטוח שרעייתו הטרייה לא תוכל לגבור עליהן, אבל השתלשלות העלילה מציגה אותו כנביא שקר. מקבת' פוגש שלוש מכשפות מיסטיות, המציידות אותו בנבואות שניסוחן רב-משמעי, אבל מתברר שהגשמתן של נבואות אלה נתונה בסופו של דבר לפרשנותו, בחירתו המוסרית ומעשיו של נמען הנבואה. התיאטרון הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה] את תפיסת "הרגע הנבואי" שהגדיר בספרו הראשון ביחס לדרמה השייקספירית מבקש עוז להעתיק וליישם למחקרו על התיאטרון הפוליטי. ספר חלוצי זה של עוז שראה אור ב-1999 הוא תולדתו של מחקר בן 18 שנה. הוא מבקש לבחון ולהגדיר בו את התיאטרון הפוליטי כז'אנר ייחודי שניתן לזהותו בתיאטרון מן העולם העתיק ועד התיאטרון של ימינו. התיאטרון הפוליטי הוא התיאטרון שמנסה לבדוק לא רק את ההיבטים הפסיכולוגיים של היחיד, אלא את תפקודיו הנרכשים בתוך הקהילה, ובמערכות האידאולוגיות המכוננות את עולמו. בתגובה להאשמה השגורה של התיאטרון הבורגני הממוסחר בבריחה ואסקפיזם, נהוג לומר ש"כל תיאטרון הוא פוליטי". ברור כמובן שמשמעות פוליטית יש לכל דבר. אם במלחמת המפרץ הראשונה נסגרו כל התיאטרונים בישראל, וכשפתחה "הבימה" את שעריה הציעה לקהל רק פארסה בריטית של חדר מיטות, הרי למעשה נודעת אמירה פוליטית. אבל אין זה הופך את ההצגה לתיאטרון פוליטי, היינו לתיאטרון בעל סדר יום מכוון ומחושב שמטרתו שינוי ערכי של העולם החיצוני לאירוע הפרפורמטיבי ופריצת המעגל האידאולוגי השליט בעולם זה. התאוריה הז'אנרית שמבקש עוז לבסס בספרו על התיאטרון הפוליטי מחלקת את היצירות התיאטרוניות לכל אורכן של תולדות התיאטרון לשלושה סוגים: התיאטרון המשמר – עשוי לנוע בין מחזה שטחי כמו פארסת חדר מיטות, לבין מחזה איבסני רב-משמעות המבקש לתקן את החברה, אך איננו תולה את כישלון החברה במערכת האידאולוגית המכוננת אותה אלא בהתנהלותם השגויה של בני האדם בתוך מערכת הנתפסת כחיובית, המקובעת ומקודשת בתוך מיתוס המציג אותה כמערכת הטבעית שאין לה כל חלופות סבירות. על הסוג הזה נמנים מרבית המחזות המוצגים בתיאטרון (וכן בקולנוע ובטלוויזיה) עד היום. התיאטרון המעורר – מחזות מחאה הקוראים להפוך את המערכת האידאולוגית השלטת על פניה. מחזות אלה, המתמקדים בדרך כלל במושא מחאה מוגדר לטווח קצר, עלולים ליצור אידאליזציה של אידאולוגיה חלופית, ולקדש אותה כמיתוס בצורה נוקשה לא פחות מעמדתם של התומכים במערכת האידאולוגית הקיימת. התיאטרון הנבואי – בהגדרה זו אין הכוונה לתיאטרון של חיזוי העתיד. להפך – זהו תיאטרון המתבונן פנימה אל תוך האימננטיות של תהליכים היסטוריים, אם מפרספקטיבה טרגית (המאפיינת תקופות בהן יושרתו הבסיסית של האתוס השליט מעומעמת ומתערערת) ואם מפרספקטיבה דיאלקטית (המאפיינת תקופות הנסמכות על אוטופיות רציונליסטיות המכוננות מערכות אתיות חדשות לכאורה). תיאטרון מסוג זה מבקר את התיאטרון המשמר, אך גם מבקר את התיאטרון המעורר, כשהוא מציב מולם את הדינמיות המתמדת ש"המבט הנבואי" מזהה באורח אימננטי בתהליכים היסטוריים שהאנושות כפופה להם. עוז מאבחן בתיאטרונו של ברטולט ברכט הרבה "רגעים נבואיים" מעין אלה, כגון היעלמו המתבקש של הלבלר-השופט אצדק ב"מעגל הגיר הקווקזי" לאחר שהשיב את הצדק על כנו בשיטות אנרכיות, שהוגדרו על ידו עוד קודם לכן כזמניות ויפות לשעתן, אך מחויבות לפנות את מקומן לסדר חדש, שבעצמו יסתאב תוך פרק זמן קצוב וישאף ל"אנרכיה מתקנת". הגדרתו של עוז לז'אנר התיאטרון הפוליטי היא, איפוא: "התיאטרון הפוליטי משתמש במוסכמותיה של צורה תיאטרונית נבחרת על מנת להדגיש, לחשוף ולבקר את האידאולוגיה המשמשת רקע חברתי לפעולות או מצבים אנושיים, לאתר מישורי שיח חלופיים לשיח המועדף על האידאולוגיה השלטת, ולשחרר את התודעה האנושית מכבילותה המעגלית לתצורות מיתיות" (עוז, התיאטרון הפוליטי, ע' 61). מחקריו הנוכחיים של עוז[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנים האחרונות בוחן עוז במחקרו מקרה מבחן אידאולוגי מסוים המקשר בין מציאות פוליטית ותיאטרון: הקשר בין כינונה של תודעה לאומית, מאז שחר העת החדשה ועד ימינו, המכילה נרטיבים כריזמטיים, אסכטולוגיים ונבואיים כביכול, לבין עלייתו של תיאטרון לאומי מחבר בין עניינו בויליאם שייקספיר, כריסטופר מארלו, בן ג'ונסון ובני דורם בשחר העת החדשה, במאות ה-16 וה-17, לבין עליית מדינת הלאום וכינונו של התיאטרון כמוסד בעל דגשים לאומיים ניכרים, הנסחפים לעתים לכדי פרוגרמטיות מגוייסת. גיבוש הזהות הלאומית צומח בד בבד עם שנאת הזר, והמיעוט הלאומי האחר והמודר. בחלק האחרון של ימי הביניים פעל באירופה בייחוד תיאטרון המושפע מערכים כנסייתיים, והיה אחיד במידה רבה בכל אירופה. רק במאות ה-16 וה-17 מתחיל לצמוח תיאטרון עם גוון לאומי לוקלי, והשילוב בין אידאולוגיה קיבוצית חדשה לבין ביטוייה בתיאטרון מאפשר בחינה ממוקדת של אחד ההיבטים המובהקים של "רגע נבואי" בתיאטרון המאוחר, מה שיביא את עוז לבחון תהליכים מקבילים גם בקשר שבין התיאטרון העברי-ישראלי לבין הסיפר הציוני. ספרו של עוז אודות הדרמה העברית והסיפר הציוני מאחד בין מחקריו בנושא התיאטרון והלאומיות והשיח הפוסט-ציוני. כפועל יוצא מן המחקר הזה עולים שני ספריו האחרונים של עוז: האחד, העומד לראות אור בעת כתיבת השורות האלה, דן בקשר שבין מחזותיו של שייקספיר לכינון התודעה הלאומית באנגליה, והאחר דן ביחסים המורכבים בין הדרמה הישראלית לבין הסיפר הציוני. תהליך עלייתה של הלאומיות האנגלית שונה לחלוטין מתהליך דומה במדינות אחרות כמו צרפת או ספרד, קל וחומר בגרמניה ואיטליה שלא הגיעו לידי איחוד לאומי עד אמצע המאה ה-19. גם מחקרו זה של עוז נובע מדיוניו הקודמים בהשפעת "הרגע הנבואי" על התיאטרון הפוליטי. בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפר ואפר/שפת ההר, שני מחזות משולבים מאת הרולד פינטר, בתרגומו, עיבודו ובימויו של אברהם עוז, ההפקה השנתית של האקדמיה לאמנויות המופע, לזכר ג'וליאנו מר-ח'מיס, 2013 ‏[3] פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוז פרסם ספרים ומאמרים רבים העוסקים ביצירות ויליאם שייקספיר, כריסטופר מארלו, התיאטרון הפוליטי ועוד. בין ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטר החידה: עיונים ב"סוחר מוונציה" ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990 התיאטרון הפוליטי: הסוואה, מחאה, נבואה ת"א: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה-ביתן, 1999 היצירה השקספירית ת"א: משרד הביטחון/אוניברסיטה משודרת, 2006 שדות ומזוודות: הדרמה העברית והסיפר הציוני ת"א: רסלינג, 2013 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם עוז ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" יצחק לאור, "על טיבו הקונפורמיסטי של התיאטרון"; במקור, מתוך הארץ, 4 בפברואר 2000 צבי טריגר, "על אמנות, אמת ופוליטיקה" מאת הרולד פינטר; במקור, מתוך "טיים אאוט", 6 ביולי 2006 צבי טריגר, אנחנו חומר שממנו עשויים החלומות; במקור, מתוך "טיים אאוט", 8 במרץ 2007 ישראל המאירי, ביער קסום מחוץ לאתונה, באתר הארץ, 28 במרץ 2007 זהבה כספי, ויליאם שקספיר מחזאי בן-זמננו, באתר הארץ, 22 במאי 2007 דן לחמן, "היצירה השקספירית/אברהם עוז", באתר אימאגו, 16 ביולי 2007 מרט פרחומובסקי, מחזות הזיכרון של הרולד פינטר - המחזאי האחרון; במקור, מתוך "טיים אאוט", 21 בספטמבר 2009 הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות ^ אור קשתי, 155 מרצים קוראים להטיל חרם אקדמי על אריאל, באתר הארץ, 9 בינואר 2011 ^ ביקורת ההצגה "עפר ואפר/שפת ההר" בבימויו של אברהם עוז באקדמיה לאמנויות המופע. קטגוריות: מתרגמים ישראליםחוקרי ספרות ישראליםסגל אוניברסיטת חיפה: מדעי הרוחסגל אוניברסיטת תל אביב: אמנויותסגל האוניברסיטה העברית בירושלים: מדעי הרוחסגל מכללת ספירמתרגמים מאנגלית לעבריתחוקרי תיאטרון ישראלים