Ben Zion Meir Hai Uziel

Is your surname Uziel?

Research the Uziel family

Ben Zion Meir Hai Uziel's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Ben Zion Meir Hai Uziel

Hebrew: Ben Zion Meir Hai בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון
Birthdate:
Birthplace: Jerusalem, Israel
Death: Died in Jerusalem, Israel
Immediate Family:

Son of Yossef Rephael Uziel and Sara Uziel
Husband of Aliza Uziel and Rosa רוזה Uziel עוזיאל
Father of Mazal Aruatz; Rachel barak; Yoseff uziel; Margalit Sadee and Yaakov jack uziel
Brother of Nissim Uziel

Managed by: Danny Gershoni
Last Updated:

About Ben Zion Meir Hai Uziel

הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל

______________________________________________________________________________________________

Ben-Zion Meir Hai Uziel (born 23.5.1880, died 4.9.1953) was the Sephardi chief rabbi of the British Mandate of Palestine from 1939 to 1948, and of Israel from 1948 to 1954.

Ben-Zion was born in Jerusalem, where his father, Joseph Raphael, was the av bet din of the Sephardi community of Jerusalem, as well as president of the community council. At the age of twenty he became a yeshivah teacher and also founded a yeshivah called Mahazikei Torah for Sephardi young men. In 1911, he was appointed Hakham Bashi of Jaffa and the district. Immediately upon his arrival in Jaffa he began to work vigorously to raise the status of the Oriental congregations there. In spirit and ideas he was close to the Ashkenazi rabbi of the Jaffa community, A. I. Kook, and their affinity helped to bring about more harmonious relations than previously existed between the two communities.

During World War I he was active as a leader and communal worker. His intercession with the Ottoman government on behalf of persecuted Jews finally led to his exile to Damascus but he was permitted to return to Palestine, arriving in Jerusalem before the entry of the British army. In 1921 he was appointed chief rabbi of Salonika, accepting this office with the consent of the Jaffa-Tel Aviv community for a period of three years. He returned to become chief rabbi of Tel Aviv in 1923, and in 1939 was appointed Chief Rabbi of Palestine. Ben-Zion was a member of the Jewish Assembly of Representatives and the Jewish National Council, as well as being a representative at the meeting which founded the Jewish Agency. He appeared before the Mandatory government as a representative of the Jewish community and on missions on its behalf, and impressed all with his dignity and bearing. He was also founder of the yeshivah Sha'ar Zion in Jerusalem. He contributed extensively to newspapers and periodicals on religious, communal, and national topics as well as Torah novellae and Jewish philosophy.

He was the author of: Mishpetei Ouziel, responsa (1st ed., 3 vols., 1935–60; 2nd ed., 4 vols., 1947–64); Sha'arei Ouziel (1944–46), consisting of halakhah, general topics, and a selection of his addresses, letters, and other writings; Mikhmannei Ouziel (1939); Hegyonei Ouziel (1953–54), and still other works in manuscript. He made "Love, truth, and peace" the motto of his life. This verse (Zechariah 8:19) hung framed above his desk and was inscribed on his note paper.

Two days before his death he dictated his testament. It said, inter alia, "I have kept in the forefront of my thoughts the following aims: to disseminate Torah among students, to love the Torah and its precepts, Israel and its sanctity; I have emphasized love for every man and woman of Israel and for the Jewish people as a whole, love for the Lord God of Israel, the bringing of peace between every man and woman of Israel—in body, in spirit, in speech, and in deed, in thought and in meditation, in intent and in act, at home and in the street, in village and in town; to bring genuine peace into the home of the Jew, into the whole assembly of Israel in all its classes and divisions, and between Israel and its Father in Heaven." --------------------

http://www.haravuziel.org/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=1970184

About Ben Zion Meir Hai בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון (עברית)

הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם 1880 - כ"ד באלול ה'תשי"ג 1953) היה הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) הראשון של מדינת ישראל ואחד הרבנים הספרדים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

אודות הרב עוזיאל

הרב עוזיאלמגדולי התורה, המחשבה והמעש בדור האחרון. ממנהיגי הדור, שדמותו מלאת החן והאצילות השפיעה רבות ועמוקות על בניין הארץ, והחדרת תוכני ויסודות הדת בתחוקה ובממסד.

האמת והשלום אהבו. זו היתה סיסמת ותוכן חייו, וסיסמא זו התנוססה בדפי המכתבים ששלח. האמת היתה נר לרגליו שהאירה את כל מעשיו כיחיד וכאיש ציבור, והשלום היתה תמיד שאיפת חייו.

שנא את המחלוקות וריב האחים וככל שידו הגיעה, עשה למען השכנת השלום. מרן לא היה איש העדה ואף לא היה הרב הראשי לספרדים בלבד, אצלו בטלו כל התחומים הצרים והוא המריא מעבר לחומות המפרידים. אהב כל יהודי באשר הוא יהודי ללא הבדל שבט ומוצא, כי אוהב ישראל היה הרב זצ"ל.

תולדותיו וקורות חייו הרב עוזיאל נולד בי"ג סיון תר"מ (1880) בירושלים, חוטר למשפחה ספרדית מיוחסת של תלמידי חכמים, משוררים ומלומדים שגזעה בפס שבמרוקו ונופה נוטה לאמסטרדם, שלוניקי וירושלים.

אביו, ר' יוסף רפאל עוזיאל היה ראש בית הדין לעדת הספרדים בירושלים ונודע כדיין צדק ושופט אמת. אמו, בת למשפחת חזן שאף היא היתה משפחה ברוכת סופרים ואנשי חזון, ביניהם הרב חיים דוד חזן רבה של איזמיר, ומשנת תרכ"א חכם באשי וראשון לציון בירושלים.

בילדותו, הרב עוזיאל למד בתלמוד תורה "דורש ציון" בירושלים ובגיל שתים עשרה למד בישיבת "תפארת ירושלים" אצל רבי מנחם בכר יצחק והרב רבי בן ציון קונאינקה.

כבר מגיל צעיר התבלט הרב בכישרונותיו ומתמיד עצום, ויחד עם זאת רכש השכלה כללית וידיעה יסודית בשפות ערבית, תורכית וצרפתית מפי מורים מעולים. בגיל בר המצווה של הרב עוזיאל, חש אביו הרב יוסף רפאל שלא ישלים את שנתו, וביום בר- המצווה השיא את רבנו כדי שיהיה נוכח בחתונתו, ואכן הרב התייתם בעודו נער והדאגה לפרנסת המשפחה- אמו, שלושת אחיו ואחותו הוטלה על כתפיו.

את פרנסתו מצא במתן שיעורים פרטיים ואת לימודיו לא זנח, וכדבריו בהקדמתו לספר משפטי עוזיאל א' "ויהי לי היום לעבודה והלילה לעיון" וכך נהג כל ימיו.

את השראתו הרוחנית ספג מגדולי הרבנים הספרדים של אותם ימים, הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל ה"יש"א ברכה", בנו, הראשון לציון רבי חיים משה אלישר זצ"ל- "אור החמ"א" ורבי יעקב מאיר שנתמנה לאחר מכן כראשון לציון והרב הראשי הראשון לעדת הספרדים.

בגיל עשרים נתמנה הרב עוזיאל למורה בישיבת "תפארת ירושלים" ובת"ת הספרדים, ובשנת תרפ"ד נתמנה כמנהלם של שני המוסדות. בראותו שצעירי העדה מתרחקים מלימוד תורה, יזם והקים את ישיבת "מחזיקי תורה" שמטרתה היתה להכשיר רבנים ספרדים צעירים שישרתו בקודש בארץ ומחוצה לה. ישיבה זו התקיימה שש שנים. בשנת תרע"א (1911) נבחר כחכם באשי לקהילות יפו ותל אביב לצידו של הרב קוק, ובחכמתו הרבה השליט שלום בין הספרדים לאשכנזים ואף הקים "בית ועד לעדת ישראל המאוחדת, לאשכנזים ולספרדים בעה"ק יפו".

בדרשת ההכתרה הגדיר הרב עוזיאל את חלוקת התפקידים בין בני הרבנים, את הרב קוק הגדיר כמחוקק העוסק בפתרון בעיות הישוב לאור ההלכה, ואת עצמו כ"שבט מיהודה" המייצג את הישוב לפני השלטונות התורכיים. עפ"י חוק התורכים הרב עוזיאל עמד מול המושל גמל פחה שלא פעם ניסה להשפיל את הרב, אך חכמתו עמדה לו בכל המובנים, ובזכות התערבותו נרכשו קרקעות רבות בסביבת תל אביב.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהרב קוק היה בחוץ לארץ, נפלה כל האחריות על הרב עוזיאל. כפרנס מובהק עמד ונאבק למען בני עדתו, וכשגמל פחה ציווה לפנות את תל אביב ויפו מכל תושביהם, הרב עוזיאל נלחם במסירות נפש לדחיית הגזרה כדי לאפשר ליהודים לקחת את רכושם.

עם כיבוש הארץ בידי האנגלים בשנת תרע"ח, שב הרב עוזיאל ליפו וחידש שם את החיים הקהילתיים והרוחניים בעיר. הנהגת העם היהודי מתגבשת והולכת וב- 1918 מתקיימת האסיפה המכוננת הראשונה של הישוב ואחרי נאומו של מנחם אוסישקין מופיע נציג "המזרחי", הרב עוזיאל, בנאום ציוני נרגש ומלהיב.

בשנת 1919 נבחר לנשיא המזרחי ושנה לאחר מכן עמד בראש משלחת ארץ- ישראלית לוועידה העולמית של המזרחי באמסטרדם. הופעתו מעוררת כבוד ונאומיו עושים רושם רב על הכל. עם התארגנות הישוב בארץ, הרב שב למלא את תפקידו כרב ופרנס. בצד פעילותו הציבורית הוא שקוע בלימוד תורה, מתמסר לבירור הבעיות ההלכתיות העומדות על הפרק כדי לאפשר ארגון חיים משותפים על פי התורה.

על פועלו של הרב בתחומים הרבים, זוכה הרב להערכה רבה עד כדי כך, שמאיר דיזינגוף, אז יו"ר וועד העיר ליהודי יפו ולאחר מכן ראש עיריית תל אביב, כתב לראש המשרד הארצי ישראלי ד"ר ארתור רופין "נחוץ לתת להרב שלנו את היכולת לחיות חיי כבוד ולקבל אנשים שונים, כי כל חיינו הציבוריים הולכים הלוך והתרכז סביב הרבנות הראשית ומשרדו של הרב עוזיאל" (מכמני עוזיאל ה', עמ' צ"ו הערה ג'). בפרק זמן זה נקרא הרב יעקב מאיר רבה הראשי של שלוניקי לכהן כראשון לציון בירושלים והוא ממליץ על הרב עוזיאל, שהכירו מילדותו כיורשו בשלוניקי. ואכן הרב שימש כרב ראשי בשלוניקי בשנים תרפ"א- תרפ"ג שכונתה "עיר ואם בישראל". משלוניקי חוזר הרב אל חיק קהילתו שנתקבל בה בשמחה.

גדלותו בתורה ומעמדו כפוסק וכמנהיג ציבור מעמידים את הרב עוזיאל בשורה הראשונה עם הנהגת הישוב. בשנת תרפ"ו 1926 נשלח עם מאיר דיזנגוף וחיים ארלוזרוב לחבר הלאומים בג'נבה (המקור לארגון האומות המאוחדות) כדי להגן על האינטרסים של הישוב. ב- 1927 יצא בראש משלחת משלחת לעיראק, ו- 70 אלף יהודים קבלוהו עם המשלחת בכבוד מלכים. מסעותיו לא נפסקו ובשנת תרפ"ח נסע עם קבוצת רבנים לארצות הברית.

בשנת תרפ"ט שוב פרצו מאורעות ולפני ועדת הכותל הוא מעיד: " מעידים אנו עלינו שמים וארץ שאין חפצנו בריב ומדון, חפצנו הוא לבנות את ביתנו על יסודות הצדק והשלום יחד עם כל נברא בצלם אלוקים, ושום כוח בעולם לא יזיזנו מארץ האבות אליה אנו קשורים קשרים נצחיים".

בשנת 1936 על יהדות אירופה מרחף צל של השמדה ובארץ פורצות מהומות דמים. בעיות העלייה, רכישת קרקעות, בעיות קיום הישוב וכו', הכל נדון בוועדות שונות שלא בישרו טובות ליהודים, קולו של הרב נשמע עקיב ותקיף בכל המאבקים. בד בבד הוא מוסיף להגות בתורה, שאלות הלכתיות מגיעות אליו מכל קצווי תבל והוא משיב לכולם- ראה פרק חיבוריו.

ב- 1939 הוא יוצא לוועידת לונדון במשלחת מכובדת מהארץ: מנחם אוסישקין, יצחק בן צבי, סופראסקי, בן ציון מוסינזון, הרב פישמן והרב עוזיאל. "הבעתי את התמרמרותי ואכזבתי הרבה, כך הוא כותב ביומנו, ושאלתי את מק דונלד מה בפיו להציע לנו. מק דונלד שאל אם אנו מסכימים להיות בפדרציה עם סוריה, עניתי, כותב הרב, בלבד שארץ ישראל תהיה מדינה עצמאית ולא כמו שהם קוראים אותה סוריה הדרומית".

מק דונלד הציע שהיהודים ישארו מיעוט תמידי בארץ ישראל שלא ישתנה לעולם- אלא בהסכמת הערבים- והגבלת מוחלטת של קניין קרקעות וכדומה. הספר הלבן חוסם את העלייה לארץ והיישוב רועש.

"ביום הפקודה" כל היישוב יוצא להפגין ברחובות כל הערים הגדולות והרב עוזיאל צועד בשורה הראשונה.הכתרת הרב עוזיאל בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בעיר העתיקה 1939 בסיוון תרצ"ט נפטר הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ"ל. הרב יעקב מאיר שהוקיר את הרב עוזיאל, הוריש לו את כסאו ומעתה מרן זצ"ל הוכתר כראשון לציון והרב הראשי לישראל. זמן קצר אחרי הכתרתו פרצה מלחמת העולם השנייה אשר הביאה עמה את השואה והרב נרתם בכל כוחותיו למעשי ההצלה, קורא לתפילות וצום, להתייחדות עם העם הסובל בגולה ומשתתף בעצרות ואסיפות עם.

בספריו ובתשובותיו אנו רואים את דרכו המיוחדת וניתן לראות זאת בספרות הענפה שיצאה עד כה לאור: • שו"ת משפטי עוזיאל חלקים א'-ט' . • מפתחות לספרי השו"ת. • השופט והמשפט. • הגיוני עוזיאל א'- ב' מחקרים ביסודות האמונה והמחשבה היהודית. • שערי עוזיאל חלק א'- ב' הלכות אפוטרופסות ודיני יתום ואלמנה. • דרשות עוזיאל על מסכת אבות. • מכמני עוזיאל א'- ה' נאומים, מכתבים, דרשות למועדי ישראל, מאמרים וכו'. • השמיטה, היובל ומצות הקהל. • הסרט "הרואה למרחוק" המשקף את חייו ופעלו של מרן זצ"ל.

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל החזיר את נפשו הטהורה לבוראו בערב שבת בשעת הדלקת הנרות בכ"ד אלול תשי"ג.