Eliyahu אליהו Mani מני

Is your surname Mani מני?

Research the Mani מני family

Eliyahu אליהו Mani מני's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Eliyahu אליהו Mani מני (MANI)

Birthdate:
Birthplace: Baghdad, Baghdād, Iraq
Death: Died in HEBRON, PALESTINE
Immediate Family:

Son of Suliman סולימן Mani מני and wife Mani מני
Husband of Sara שרה Mani מני and Samra סמרה Mani מני
Father of רחל Rachel כהן Cohen; שלום יחזקאל Shalom Yehezkel מני Mani; Yitzhak יצחק Malkiel מלכיאל Mani מני; Yaakov יעקב Mani מני; Suliman סלימן Manachem מנחם Mani מני and 1 other
Brother of Meir Mani and יחזקאל Yehezkel Mani מני

Managed by: Private User
Last Updated:

About Eliyahu אליהו Mani מני (MANI)

הרב אליהו מני

נולד בבגדאד, בשנת תקפ"ד (1824), לאביו ר' סלימן (תלמיד-חכם, סוחר עשיר באבנים יקרות, לפי מסורת המשפחה מגזע דוד המלך, ומאימת המלכות, שזממה לפני הרבה מאות שנים להכרית את שרידי בית דוד בארץ בבל, הסתירה המשפחה את יחוסה זה בראשי תבות: "מ'ן נ'צר י'שי", או: "מ'גזע ג'ין י'שי"). הצטיין מילדותו בלימודי התורה ואח"כ למד בבית מדרשו של רבי עדאללה ב ן ר' אברהם סומך , רבה הראשי של בגהאד, הגיע לידיעה רבה בכל חדרי התורה והוסמך לרבנות.

נשא לאשה את סמרה אחות רבו, שהיתה ידענית בתורה ובדינים, ידעה למצוא בספרי הפוסקים את הדינים ואף לדבר עברית, ועשתה חסד כל ימיה לנצרכים ולנדכאים. אחרי חתונתו המשיך להגות בתורה ומפי חברו רבי אליהו חיים בן הגאון המקובל רבי משה חיים למד את חכמת הקבלה, התנהג בחסידות ובענות ונתפרסם כמקובל מובהק.

בראשית תרט"ז עלה ארצה עם ,אשתו ובניו סלימן,שלום וברוך . הנסיעה היתה בדרך המדבר בלוית שיירה של סוחרים ערביים. בשבתות נשארו מאחרי השיירה לשבות בלב המדבר ואחרי השבת היו מחישים את דרכם להשיג את השיירה. התישב בירושלים, התפרנס מחלקו בהכנסות עזבון אביו שנשאר בידי אחיו, למד כשנתים בישיבת המקובלים "בית-אל. בגלל קדחת ומחלות אחרות שתקפוהו בירושלים נענה לדרישת הרופאים ובתרי"ח עבר לחברון, שהיה בה ישוב קטן של ספרדים (כ-250 נפש) וישוב אשכנזי של חסידי חב"ד. יסד לו ישיבה פרטית, ריכז סביבו צעירים תאבי תורה והשיג בשבילם תמיכה מחברו ותומכו ר' אליהו חיים מבגדאד. רכש בשביל בית-מדרשו אוצרספרים יקר-ערך, שהיה שייך לפנים להחיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי ) ובאותו זמן היה בירושה בידי ר' יצחק זאבי , מגבאי העדה הספרדית ומצאצאי הרב חיים אברהם ישראל זאבי בעל הספר "אורים גדולים", ולרכישת הספרים ביקש וקיבל את הכסף מאת בן גיסו יחזקאל יהושע, ממשפחת יחזקאל המפוארת בבגדאד, אבי הנדיבה פרחה אשת דוד ששון אבי משפחת האצילים לבית ששון , בבגדאד, אנגליה, הודו והמזרח הרחוק. כן השיג מקרוביו העשירים בהודו כסף לבנין בית-כנסת גדול במקום הקטן והישן שהיה אז בחצר היהודים. בימיו, ואף בעזרתו, גדל הישוב היהודי בחברון פי-שלשה בעקב עליה המונית מארצות המזרח הקרוב, והוא שקד על ביסוס הקיום של חכמי התורה והעזרה לעניי העדה. חידש את קיומה העצמאי של עדת חברון, שמעת דלדולה היתה תלויה בעדת ירושלים, במכתבים ובשליחים לעדות היהודים בארצות דוברי ערבית ובבוכארה ופיתח את מקורות העזרה לעדה החברונית. ביתו היה פתוה לאורחים ולעולי-רגל הרבים שהיו באים לחברון בחדשי הקיץ ואח"כ נוסד ביזמתו בית מיוחד למטרה זו בשם "אהל אברהם".

בתחילה עסק בפעולות אלה כתלמיד-חכם פרטי,

ומשנפטר בתרכ"ו הרב משה פירירה , ראש העדה הספרדית בחברון (חותן ר' סלימן , בנו בכורו של הרב אליהו מני) נתמנה לרב ראשי במקומו, אך משכורת סירב לקבל ב-14 השנים הראשונות לכהונתו (ואח"כ הוכרח לקבל מחמת מצבו החמרי שנתערער) ובחותמת הרבנות שלו כתב : "אליהו מני משרת קה"ק חברון לשם יחוד קוב"ה". השתדל בעד גאולת הארץ, קנה שדות וכרמים בכספי נדיבים שנרשמו כרכוש הקדש לכוללות חברון ופעם אף פנה בהצעה .אל משה מונטיפיורי (בהמלצת הרב יהודה חי אלקלעי) שיקנה כפר שלם בקרבת חברון, שהוצע אז למכירה בתנאים טובים, אך הדבר לא יצא לפועל. בשנת תרל"ט קמה עליו מחלוקת בחברון, והוא התפטר מכהונתו, אך בהתערבות רבני ירושלים וחכמיה הושב השלום על כנו והוא חזר לכסא הרבנות.

בעת מגפת החולירע בחברון בתרכ"ו התהלך בלי פחד בין החיים ובין המתים, הגיש עזרה וטיפול לחולים ושקד בפועל על קבורת המתים. ובעת המצוקה הגדולה בעקב הבצורת והרעב בשנת תרל"ב נסע הוא עצמו בשליחות הכולל לערי מצרים, הביא משם אלף שקי אורז וצרכי-מזון אחרים וחילק לעניי העיר בלי הבדל דת ועדה, ובתמיכת משפחת מוצרי ממצרים יסד את ישיבת "אהל מועד"' שבה למדו תלמידי חכמים ובעלי בתים שעתים ביום מקרא ותלמוד. בתר"ן בנה בית-כנסת קטן, שבו קבע מנהגים וסדרי-תפלה מיוחדים כדרך המקובלים.

השתדל לרכוש חרבת מצודה ליד בנין מערת המכפלה כדי לכונן שם בית-כנסת ליהודים ובענין זה נסע בשנת תרמ"א לדמשק להשיג את פקודת הוואלי ועשירי היהודים בדמשק עזרו לו בהשתדלות וגם היו מוכנים לתת את הכסף הדרוש לגאולת המקום הקדוש, אך הענין נתבטל בעקב סכסוך בין הפחה הירושלמי ובין ה"ואקף" (ההקדשות המושלמיים) בחברון.

היה חי בפשטות ובענוה, לא התהדר באיצטלא דרבנן אלא התהלך אף ברחוב באדרת שחורה פשוטה, התנזר מתענוגות מאכל ומשתה והקדיש את חייו רק לעבודת הבורא ולפעולה לטובת הכלל והנצרכים. אף המושלמים כיבדוהו מאד כאיש קדוש וחכם, וכשהיו סכסוכים ביניהם היו מעדיפים להשפט אצלו מאשר אצל הקאדי שלהם. אדוקי המושלמים לא יכלו להאמין, שאיש קדוש כזה - שאגדות על מעשי נפלאות שאירעו לו וסביבו זכורות עד היום - יהיה בן דת אחרת, והשתדלו להאמין שרק למראית עין הוא יהודי אבל בסתר הוא מושלמי, ואחרי פטירתו אמרו להוציאו מקברו, לקבור אותו במקום אחר ולבנות "ולי" (אהל כבוד) על קברו, והיה הכרח במשך זמן אחרי פטירתו להעמיד שמירה ליד קברו לבל יעשו המושלמים כך, וגם עשרות שנים אחרי מותו היו מושלמים הולכים אל קברו להתפלל ולהשבע שבועות נאמנות.

נפטר בחברון, י"ז תמוז תרנ"ט.

צאצאיו : הרב סלימן מנחם, שלום יחזקאל, אברהם ברוך, יצחק מלכיאל, יעקב, רחל אשת הרב עזרא הכהן.