Haim (Herman) חיים אברהם Cohen כהן (1911 - 2002) MP

‹ Back to Cohen כהן surname

Is your surname Cohen כהן?

Research the Cohen כהן family

Haim (Herman) חיים אברהם Cohen כהן's Geni Profile

Records for Haim (Herman) Cohen כהן

14,893 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Death: Died
Managed by: Raziel Yohai Seckbach
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Haim (Herman) חיים אברהם Cohen כהן

ד"ר חיים (הרמן) כהן

נולד יא אדר תרע"א (11.3.1911) בליבק שבצפון גרמניה לאביו זאב (סוחר ואיש-פיננסים) ולאמו מרים בת הרב ד"ר שלמה קרליבך (רבה הראשי של קהלת ליבק). י

למד בבית-הספר העממי ובגימנסיה, ותוך כך השתלם בלימודי היהדות ב"ישיבה" של סבא. שנתן מזמנו

להקנות ידיעות בתלמוד לצעירים יהודים בעיר, שהם והוריהם שוכנעו על-ידי הרב בדבר הצורך בלימוד זה

כשגמר את הגימנסיה נשלח לארץ ב-1930 להשתלם בתלמוד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. נרשם גם לאוניברסיטה העברית, בפקולטה למדעי הרוח, והתענין במיוחד בשיעורי הפרופ' אשר גולאק, שהורה את שיטת התשואה בין המשפט התלמודי ובין החוק הרומי. כעבור שנה חזר לחו"ל, למד משפטים באוניברסיטאות מינכן, האמבורג ופראנקפורט והוסמך לד"ר למשפטים ולעורך דין

בשנות לימודיו תרגם לגרמנית כמה משיריו של ר' יהודה הלוי ואבן-עזרא

נשא לאשה את אלזה בת הנריך בנימין

אחרי עלות היטלר לשלטון עלה לארץ (1933), עבר את הבחינות לעורכי-דין זרים ועבד שנים אחדות כעוזר ראשי במשרדו של עו"ד ד"ר מרדכי בוקסבאום בירושלים ומ-1937 ניהל משרד משלו והתמחה בעיקר במשפטים שבסמכות בית-הדין הרבני (משפטי אישות, גירושין וכדומה), ובשעות הפנאי המשיך בעבודה מדעית בהשואה בין המשפט התלמודי והרומאי

בסוף 1947, משהכריעה עצרת האום בדבר יסוד מדינה יהודית, הוזמן על-ידי "ועדת המצב" של המוסדות הלאומיים להפסיק את עבודתו הפרטית, להכנס למועצה המשפטית, המכינה את חוקי היסוד למדינה העומדת לקום, ולעבוד בהכנת החוקה. מאז עובד הוא בשרות המשפטי של מדינת ישראל : בשנות 1949-50 כמנהל כללי של משרד המשפטים, בראשית 1950 נתמנה ליועץ המשפטי של הממשלה. בשנת 1951/52 מילא זמן-מה גם תפקיד שר המשפטים (זה היה - יוני עד דצמבר 1952) ואח"כ (1952) חזר לשרותו כיועץ משפטי

ב-1951 ייצג את מדינת ישראל בועידה שנתכנסה מטעם האו"ם בג'נבה

ב-1952 היה ראש המשלחת הישראלית בלונדון, בדיונים בדבר זכיון חברת האשלג והמשך ניצול אוצרות ים המלח

חיבר ספר על חוקי נשואין וגירושין (1935) ומאמרים רבים בעניני חוק ומשפט

צאצאיו: אליהו, יהודית.

http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=q-00000-00---off-0pioneers--00-2----0-10-0---0---0direct-10---4-------0-1l--10-he-50---20-about-%22%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94+%d7%a7%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%9a%22--00-3-1-00-0-0-01-1-0utfZz-8-00&a=d&c=pioneers&srp=0&srn=0&cl=search&d=D5.141

------------------------------

חיים הרמן כהן (11 במרץ 1911 – 10 באפריל 2002) היה משפטן ישראלי, בין השאר כיהן בתפקידי שר המשפטים, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לנשיא בית המשפט העליון. חתן פרס ישראל למדעי המשפט בשנת תש"ם

חיים (הרמן) כהן


תאריך לידה 11 במרץ 1911

תאריך פטירה 10 באפריל 2002

ממשלות 3

תפקידים בולטים שר המשפטים

היועץ המשפטי לממשלה

משנה לנשיא בית המשפט העליון

פרקליט המדינה

חיים כהן נולד ב-11 במרץ 1911 בליבק שבגרמניה למשפחה אורתודוקסית, ששילבה חיי מצוות עם פתיחות למדע. שני סביו היו רבנים אורתודוקסיים, והוא עצמו חפץ בתחילה להמשיך במורשת הרבנות. היה פעיל בחוגי אגודת ישראל הגרמנית, שבהם רכישת השכלה ותרבות כלליים הייתה דבר מקובל ומוערך. כצעיר התנגד בלהט לציונות, שהייתה בבחינת "דחיקת הקץ". עם זאת היו במשפחתו ציונים, כגון בן דודו, עזריאל קרליבך (כמו כן היה קרובו של הרב שלמה קרליבך). י

משעלה לארץ ישראל בגיל 18, שלא מטעמים ציוניים (הוריו חפצו שלא ייחפז להתחתן), הגיע לישיבת מרכז הרב, שבה שהה כמעט שנתיים ושקד על התורה, ובו בזמן למד באוניברסיטה העברית בירושלים. את השפעתו של הרב קוק עליו תיאר כעצומה, גם באהדתו לבניין הארץ ובעיקר באישיותו הגדולה, "בענוותנותו, במוסריותו ובאנושיותו", כפי שניסח זאת. בזכרונותיו מהישיבה הוא מספר כי החליט ללכת לתחום המשפטי בעקבות שיעורים ששמע בישיבה מהרב יעקב משה חרל"פ, במסכת בבא בתרא, שיעורים שמשכו אותו להתעניין בצדדים המשפטיים של החיים. לדבריו, משסיפר לרב קוק שבכוונתו ללמוד משפטים ולא לפנות לרבנות, הרב לא התנגד לכך כלל. אחר כך שב לגרמניה להינשא ולהמשיך בלימודי המשפטים. מעט אחרי עליית אדולף היטלר לשלטון ב-1933 עלה לארץ לצמיתות, והועסק במשרד עורכי דין פרטי בירושלים. אז כבר פיתח השקפה ציונית אדוקה, ולימים ראה את הציונות כתחליף המודרני ליהדות המסורתית של העבר

את נסיבות יציאתו בשאלה, מדתיות אדוקה לכפירה גמורה, הוא קישר ראשית כל להתרחשות שואת יהודי אירופה, שבה נספה אחיו, אך גם לעיונים בספרי פילוסופיה גרמניים, להתבוננות בתנ"ך, שמצא בו צדדים לא מוסריים – בפרט לא השביע את רצונו מענהו של ספר איוב לשאלת "צדיק ורע לו". גם עבודתו כפרקליט צעיר בירושלים במשרד איש אגודת ישראל, שבמהלכה נחשף לצדדים לא נעימים בחייהם הפרטיים של החרדים בעיר, תרמה לכך. אשתו מלכתחילה לא הייתה אדוקה, והיא סייעה לשינוי הכיוון בחייו. השואה היוותה את הזרז הסופי, והוא הפך לחילוני מוצהר משמת סבו הרב (שאותו העלה לארץ בטרם השואה) ב-1948

לימים סיפר כי את המחמאה הגדולה ביותר קיבל מהרב צבי יהודה קוק, שכינה אותו "אלישע בן אבויה".    י

בדצמבר 1947 מונה לעבוד כמזכיר המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים שהכינה את הבסיס המשפטי למדינה המיועדת. בתפקידו זה חיבר את מסמך השופטים הסודי, בו שולבו הערכות לגבי שופטים יהודיים בתקופת המנדט והמלצות לגבי שילובם במערכת המשפט הישראלית. עם הכרזת העצמאות היה לפרקליט המדינה הראשון, אף שהעדיף להמשיך ולהכין תשתית חוקית המבוססת על המשפט העברי. הוא פעל לשילוב המשפט העברי לתוך החוק הישראלי, מתוך הכרה בחשיבותו התרבותית

אחר כך כיהן כמנכ"ל משרד המשפטים, ומ-1950 היה היועץ המשפטי לממשלה. כיועץ משפטי החליט שלא ליישם את החוק הכתוב, האוסר על יחסים הומוסקסואליים, שראה כחוק לא מוסרי, וכך הפך החוק לאות מתה. ב-25 ביוני 1952 מונה לשר המשפטים לזמן מה, מבלי לחדול מכהונתו כיועץ משפטי

החלטתו להגיש כתב אישום נגד מלכיאל גרינוולד היא שפתחה את השערורייה הגדולה סביב ישראל קסטנר ותפקודו בשואה. כהן סבר שאיש ציבור אינו יכול להמשיך בתפקידו מבלי להגיב על האשמות כמו אלו שהוטחו בידי גרינוולד

ב-19 באפריל 1960 התמנה לשופט בית המשפט העליון

כהן התגרש מאשתו הראשונה, ובמהלך כהונתו חוללו סנסציה נישואיו השניים, בחתונה קונסרבטיבית בניו יורק ב-1966, למיכל זמורה (בת משה זמורה), שהייתה גרושה ולפיכך אסורה על כהן. כהן סיפר שבשיחה שהייתה לו עם הרב הראשי הודיע לו על נכונותו לכרות לעצמו זרת כדי לפוסלו מהכהונה ולאפשר לעצמו לשאת גרושה, אך התברר לו ש"פטנט הלכתי" זה אינו מועיל. הידיעה על שופט בית המשפט העליון שאינו יכול להינשא במדינתו עוררה תשומת לב רבה אפילו בחו"ל, שבה זכה כהן למוניטין כחבר ועדת האו"ם לזכויות האדם. כהן הגיש את התפטרותו בעקבות הנישואים, אך חבריו ביקשוהו לחזור בו וכך עשה

ב-5 במרץ 1980 מונה כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון, ושבועות ספורים לאחר מכן זכה בפרס ישראל לשנת ה'תש"ם. הוא כיהן כמ"מ רק כשנה, וב-11 במרץ 1981, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש מבית המשפט. בזקנתו היה פעיל בנושאי זכויות האדם, ובין היתר כיהן כנשיאה של האגודה לזכויות האזרח בין השנים 1982 ל-1988. בניגוד לשופטים אחרים שפרשו ונמנעו מהבעת דעות פוליטיות, הכריז כהן בגלוי על סלידתו מהחזקת השטחים, אם כי שמר על זהירות מסוימת בביטוי השקפותיו. כן הביע אחר פרישתו התנגדות נחרצת לעונש מוות, אפילו במקרה אדולף אייכמן

כהן נשא במשרה של פרופסור אורח ולימד באוניברסיטאות. הוא הרבה לכתוב ספרים בענייני משפט. בין ספריו – ספר על זכויות האדם במשפט העברי וכן הספר "משפטו ומותו של ישו הנוצרי", שיצא לאור בשנת 1968, שבו הוא שולל את האפשרות שהסנהדרין הרגה את ישו או תרמה באיזושהי דרך להוצאתו להורג בידי פונטיוס פילאטוס. מקור ההשראה לכתיבת הספר היה פנייתם לבית המשפט העליון של נוצרים שחפצו שהמשפט הישראלי החדש יתקן את העוול שגרמו לדעתם השופטים העבריים העתיקים. על הגותו המחקרית אמר אהרן ברק: "הוא פתח בפני הקורא צוהר למקורות המשפט העברי מזה ולחוכמת הפילוסופיה המערבית וחשובי הוגיה מזה". כהן המשיך בכתיבה משפטית עד מותו ומאמרו המשפטי האחרון התפרסם כבר לאחר שנפטר. במאמר זה תקף כהן את הנפקות המשפטית שניתנה לערך אמון הציבור

כהן נפטר ב-10 באפריל 2002 והוא בן 91. נקבר בהר המנוחות בירושלים

כהן התבלט במספר דעות המיעוט שכתב ונחשב לפוסק ליברלי. היה שותף להרחבת זכות העמידה לפני בית המשפט העליון, שהביאה לשינוי הדרמטי, שלפיו כיום כמעט כל אחד יכול לעתור לבג"ץ על כמעט כל דבר. היה חסיד של זכויות האדם ועיגן את תפיסתו בחוק העברי

בפסיקותיו המפורסמות ידועה נטייתו להרחיב את חוק השבות

בדעת מיעוט סבר ש"האח דניאל", דוד אוסוואלד רופאייזן, יהודי שהתנצר, לא איבד את זכותו לעלות לישראל על פי חוק השבות (לימים אמר שלדעתו יכול להיות אדם בו-זמנית נוצרי ויהודי, כפי שדוד בן-גוריון היה בו-זמנית יהודי ובודהיסט). על פי תפיסתו, שייכותו של אדם ליהדות תלויה בראש ובראשונה בהגדרתו הוא עצמו, ולא בהגדרת הממסד

בדעת רוב קבע שאב יהודי, בנימין שליט, רשאי לרשום את ילדיו כיהודים, אף שאימם הייתה גוי

עוד בעניין חוק השבות סבר שיהודי שנמלט לישראל אחרי שהועלה נגדו חשד בארצות הברית, אין רשאים למנוע ממנו עליה בשל עבר פלילי, שהרי עדיין לא הורשע

בפסק דין ירדור אמר שאין שום הסמכה בחוק לשלול מרשימה להתמודד בבחירות לכנסת, גם אם זו רשימה ערבית השוללת את קיום המדינה. בכך הייתה דעתו דעת מיעוט, שכן השופט זוסמן הזכיר את מקרה גרמניה הנאצית כעדות לכך שדמוקרטיה צריכה לדעת להתגונן, ושעיקרון זה יסודי וקודם לחוק עצמו. בפסק-דין זה הוא נצמד לכאורה לפורמליזם משפטי, אך לא תמיד הוא הקפיד עליו באותה אדיקות. היו אף מי שהצביעו על מאמר שבו הוא עוסק בשיקול הדעת הרחב של השופט, תוך שהוא מפנה בהערות לדברי זוסמן החולקים עליו. במקרה אחר סיפר כהן שנאלץ לדבוק בחוק הכתוב ולהרשיע אדם בשל מגע מיני בהסכמה עם חברתו "שלא כדרך הטבע", אך כמחאה קנס אותו רק בלירה אחת

בדיני המשפחה אפשר כהן אפילו לאישה הנשואה לאדם אחד להיחשב לצורכי ירושה ופנסיה לידועה בציבור של אדם אחר

בפרשת עמוס ברנס היה כהן השופט שהרשיעוֹ בדין, אולם לימים נקפו מצפונו על כך, והוא פעל אצל נשיא המדינה לשחרורו, ואחר כך ביקר אצלו בכלא, ושלח לו מכתב נרגש שבו הביע ביטחונו בחפותו. בעקבות גילויים חדשים החליטה השופטת דליה דורנר בשנת 2002 לקיים משפט חוזר לברנס (שעונשו נקצב לפני כן והוא שוחרר ב-1983), אך המדינה בחרה שלא להגיש כתב אישום וברנס זוכה. שיחת הטלפון האחרונה בחייו של כהן הייתה לשופטת דורנר. כהן טילפן אליה ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שאני עשיתי", כדבריו. ברנס היה מנושאי מיטתו של כהן בהלווייתו

(מתוך ויקיפדיה)

-----------------------------------

השופט העליון בדימוס, חיים כהן, נפטר הבוקר (יום ד') בגיל 90.

כהן היה נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל, יו"ר המועצה הציבורית למען יהודי ארצות ערב ויו"ר הנהלת מוסד זלמן שז"ר. הוא היה ד"ר למשפטים וכיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. כהן הובא למנוחות אחר הצהריים בהר המנוחות בירושלים.

כהן, שכונה "מר משפט", מילא תפקידים רבים: פרקליט המדינה, יועץ משפטי לממשלה, שר משפטים, ושופט בית-המשפט העליון במשך יותר מ-20 שנה. במהלך תפקידיו הטביע את חותמו יותר מכל משפטן אחר בארץ בתחום שמירת זכויות האדם בישראל

ביוני אשתקד, במלאת לו 90 שנה, הצדיעו לו נשיאי בית המשפט העליון בעבר וכן הנשיא אהרון ברק בכנס במכון ואן ליר בירושלים. בראיון שהעניק באותו יום לערוץ 2 אמר כהן, כי הוא מודאג מאוד מהמתרחש במדינה בימים אלה. לגבי עתידה של המדינה אמר: "כל חלומותיי הנשגבים מתנפצים אל סלע". י

כהן התנגד לכך שבית-המשפט העליון ישקף את הזרמים השונים בציבור במינוי שופטים. "בית-המשפט לא צריך לשקף במינויים שלו. בית-המשפט צריך לשפוט. בית-המשפט איננו בית נציגים של זרמים. הוא אינו מייצג איש, אלא את העם כולו, על כל שכבותיו. שופטים צריכים להגיע מהאליטה", אמר באותו ראיון

השכלה דתית ושירות ציבורי רב שנים

כהן נולד בעיר ליבק בגרמניה (עירו של תומאס מאן) בבית דתי, לזאב הרמן ומרים לבית קרליבך. בצעירותו היה יו"ר סניף "אגודת ישראל" בהמבורג. בן 10 עלה לישראל ולמד בישיבת "מרכז הרב" ואף שימש חזן במאה שערים. אחרי כמה שנים שב לגרמניה ולמד משפטים. לארץ שב ועלה בשנת 1933 כשהוא עו"ד וד"ר למשפטים.

את ראשית עבודתו עשה כעו"ד פרטי. עם הקמת המדינה מונה לתפקיד מנהל מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, ולאחר מכן לכהונת פרקליט המדינה. ב-1949 מונה למנכ"ל משרד המשפטים ושנה לאחר מכן מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ב-1952 החזיק, במקביל, בתפקיד שר המשפטים. בשנת 1960 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון, תפקיד אותו מילא עד הגיעו לגיל 70, ב-1981.

במקביל לעבודתו בשירות הציבורי, פעל כהן במסגרות רבות נוספות לשם קידום תפיסתו המקצועית והערכית. הוא היה מרצה ופרופ' אורח בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב, היה נציג ישראל בוועדת האו"ם לזכויות האדם וכן חבר בית הדין הבינלאומי לבוררות בהאג. בנוסף היה חבר בתנועת תחילה – תנועה חילונית ישראלית ליהדות חילונית.

על פעילותו המרשימה זכה להערכה ופרסים. הוא היה חתן פרס ישראל ודוקטור כבוד למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון והאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1994 קיבל את התואר יקיר ירושלים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1826929,00.html

------------------------------

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1081455

----------------------

תולדות חייו

תולדות חייו של השופט בדימוס, חיים כהן, משקפים חיים ארוכים ורבי פעילות ציבורית:

בשנת 1911 נולד חיים כהן בליבק שבגרמניה למשפחה דתית. בילדותו למד בעיר הולדתו אצל סבו, הרב שלמה קרליבך. בשנים שלאחר מכן חי כהן בעיר המבורג ואף עסק בפעילות ציבורית מטעם צעירי אגודת ישראל. לאחר שלמד בגימנסיה בהמבורג, החל בלימודי פילוסופיה, פדגוגיה ושפות שמיות באוניברסיטת מינכן.

בשנת 1930 עלה כהן לישראל ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים. כעבור שנתיים חזר לגרמניה לסיים את לימודי המשפטים. עם עליית הנאצים לשלטון הוא שב ארצה ופתח משרד פרטי לעריכת דין בירושלים.

בשנת 1947 נקרא על ידי המוסדות הלאומיים לשמש מזכיר המועצה המשפטית שמטרתה הייתה גם לדאוג לרציפות המשפט לקראת הקמת מדינת ישראל עם תום המנדט הבריטי.

עם הקמת המדינה התמנה כהן לתפקיד פרקליט המדינה. בשנים שלאחר מכן כיהן בתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים ושר המשפטים. בשנים שבין 1950 ל-1960 מילא חיים כהן את תפקיד היועץ המשפטי למדינה. אחד הנושאים המפורסמים שבהם נדרש לטפל היה הגשת תביעת דיבה נגד מלכיאל גרינוולד באשמת הוצאת דיבה נגד ישראל קסטנר. סוגיה מפורסמת אחרת הנוגעת לו הייתה משפט אייכמן - כהן סירב לבקשת בן גוריון לעמוד בראש התביעה נגד אדולף אייכמן משום שהוא התנגד לעונש מוות.

בין השנים 1960ל-1981 הוא כיהן בבית המשפט העליון ובשנה האחרונה לכהונתו מילא את תפקיד ממלא מקום הנשיא. שנה לפני פרישתו מבית המשפט העליון השופט קיבל כהן את פרס ישראל למשפט.

בנוסף לשורה של תוארי דוקטור כבוד באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל שימש כהן פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית. הוא היה נציג ישראל בוועדת האו"ם לזכויות האדם, חבר בבית הדין הבין-לאומי לבוררות בהאג, נשיא כבוד בארגון הבין-לאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים ועוד.

בשנים האחרונות הקדיש השופט בדימוס חיים כהן את חייו לנושא זכויות האזרח. לפני שנה הוקם "מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית על זכויות אדם" מפעולותיה של עמותה זו היה סיוע משפטי 'פרו-בונו' (חינם) לנזקקים.

משנתו

חיים כהן היה בעל דעות נחרצות בתחומים שונים, את דעותיו ביטא בהזדמנויות רבות. כהן התבטא בגנות הישארות ישראל בשטחי יהודה, שומרון ועזה, וטען לנזקים המוסרים שנגרמים עקב הכיבוש.

אף על פי שגדל במשפחה דתית הגדיר את עצמו: "אפיקורס וכופר בעיקר". בנושא דת ומדינה הוקיע כהן את הניסיון לכפות בחקיקה את עקרונות ההלכה תוך עמידה על חופש הדת והפולחן. ביטא זאת כהן: "כל עוד כוחי בי, אלחם על חופש הדת מכאן ולחופש מדת מכאן. כל אחד זכאי לבחור לו את דרכו והמדינה חייבת לתת לכל אחד את האפשרות לחיות לפי ה'שולחן הערוך' שלו". גם בנושאי זכויות אדם ואזרח התבטא ופעל רבות.

כאילו חזה את העתיד, התייחס השופט כהן לפני יותר מ-20 שנה לאחת הסוגיות המרכזיות בחיינו היום: באחד מפסקי הדין שאל השופט כהן: "ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה? שזו נלחמה תוך כדי שמירת החוק, ואלו נלחמים תוך כדי הפרת החוק. עוצמתה המוסרית וצדקתה העניינית של לחימת השלטונות תלויות כל כולן בשמירה על חוקי המדינה. בוויתור על עוצמתה זו ועל צדקתה זו של הלחימה משרתים השלטונות את מטרות האויב. הנשק המוסרי אינו נופל בחשיבותו מכל נשק אחר ואולי עולה עליו - ואין לך נשק מוסרי יעיל משלטון החוק. מוטב שיידע כל מי שצריך לדעת ששלטון החוק בישראל לעולם לא 'יכנע לאויביה'."

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, היטיב לסכם את פועלו ואת תחושת האבדן לאחר מותו: "כיועץ משפטי לממשלה ביצר כהן את שלטון החוק בישראל. כשופט בית המשפט העליון הוא קידם את זכויות הנאשם ואת תורת הענישה. הוא ביסס את זכויות האדם בישראל ואת מעמדו של בית המשפט העליון כמבצר זכויות האדם, והעמיק את יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית. בכתיבתו המדעית הוא פתח בפני הקורא צוהר למקורות המשפט העברי מזה ולחוכמת הפילוסופיה המערבית וחשובי הוגיה מזה...

מדינת ישראל מרכינה ראשה לאחד ויחיד בדורו, שהלך מאיתנו....חיים כהן האיש היה ואיננו עוד. אך רוחו עמנו, תמיד תהיה עמנו ותלווה אותנו: רוח של ליברליות, של סובלנות והבנה, של הבנת האדם, של זכויות האדם, של אהבת ישראל ורוח של אהבת המשפט העברי... גאון המשפט הלך לעולמו. כולנו נעשינו דלים יותר. כולנו התייתמנו."

ב-10 באפריל 2002, כ"ח בניסן תשס"ב, הלך השופט חיים כהן לעולמו. בן 91 היה במותו. יהי זכרו ברוך.

http://www.teachers.org.il/titlespages/page23712.html

-----------

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=37925&Word=&gilayon=2523&mador=

----------

http://jewish-studies.org/imgs/uploads/proceedings/zmora-cohen.doc

-----------

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=18872