Judge Gideon ben Yoash

public profile

Judge Gideon ben Yoash's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!


Gideon ben Yoash

Hebrew: גדעון בן יואש
Death: (Date and location unknown)
Immediate Family:

Son of Yoash of the tribe of Menasseh
Husband of Numerous wives of Judge Gideon and Gideon's concubine from Shchem
Father of Yeter, Firstborn son of Judge Gideon; 68 sons of Judge Gideon; Jotham, Youngest son of Judge Gideon and Judge Abimelech ben Gideon

Occupation: Judge of Israel
Managed by: Private User
Last Updated:

About Judge Gideon ben Yoash

Gideon or Gedeon (Hebrew: גִּדְעוֹן, Modern Gid'on Tiberian Giḏʻôn), which means "Destroyer," "Mighty warrior," or "Feller (of trees)" was judge of the Hebrews. His story is recorded in chapters 6 to 8 of the Book of Judges in the Hebrew Bible. Judges 6–8. He is also named in the Epistle to the Hebrews as an example of a man of faith.


Gideon is the son of Joash, from the clan of Abieezer in the tribe of Manasseh.


As is the pattern throughout the book of Judges, the Israelites again turned away from God after 40 years of peace brought by Deborah's victory over Canaan and were allowed to be attacked by the neighboring Midianites and Amalekites. God chose Gideon, a young man from the tribe of Manasseh, to free the people of Israel and to condemn their worship of idols.

Very unsure of both himself and God's command, he requested proof of God's will by two miracles, performed on consecutive nights and the exact opposite of each other:

   36. Then Gideon said to God, "You say that you have decided to use me to rescue Israel. 3. 7Well, I am putting some wool on the ground where we thresh the wheat. If in the morning there is dew only on the wool but not on the ground, then I will know that you are going to use me to rescue Israel." 38. That is exactly what happened. When Gideon got up early the next morning, he squeezed the wool and wrung enough dew out of it to fill a bowl with water. 39. Then Gideon said to God, "Don't be angry with me; let me speak just once more. Please let me make one more test with the wool. This time let the wool be dry, and the ground be wet." 40. That night God did that very thing. The next morning the wool was dry, but the ground was wet with dew. (Judges 6:36–40, Good News Bible)

On God's instruction, Gideon destroyed the town's altar to the foreign god Baal and the symbol of the goddess Asherah beside it. He went on to send out messengers to gather together men from the tribes of Asher, Zebulun, and Naphtali, as well as his own tribe Manasseh in order to meet an armed force of the people of Midian and the Amalek that had crossed the Jordan River and were encamped in the Valley of Jezreel.

However, God informed Gideon that the men he had gathered were too many – with so many men, there would be reason for the Israelites to claim the victory as their own instead of acknowledging that God had saved them. God first instructed Gideon to send home those men who were afraid. Gideon then allowed any man who wanted to leave, to leave; 22,000 men returned home and 10,000 remained. Yet the number was still too many, according to God:

   4. But the Lord said to Gideon, "There are still too many men. Take them down to the water, and I will sift them for you there. If I say, 'This one shall go with you, he shall go; but if I say, this one shall not go with you, he shall not go." 5.  So Gideon took the men down to the water. There the Lord told him, "Separate those who lap the water with their tongues like a dog from those who kneel down to drink." 6. Three hundred men lapped with their hands to their mouths. All the rest got down on their knees to drink. 7.  The Lord said to Gideon, "With the 300 men that lapped I will save you and give the Midianites into your hands. Let all the other men go, each to his own place.(Judges 7:4–7, NIV Bible)

During the night God instructed Gideon to approach the Midianite camp. Gideon overheard a Midianite man tell a friend of a dream in which God had given the Midianites over to Gideon. Gideon worshiped God for His encouragement and revelation. Gideon returned to the Israelite camp and gave each of his men a trumpet (shofar) and a clay jar with a torch hidden inside. Divided into three companies, Gideon and the three hundred marched on the enemy camp.

   17. "Watch me," he told them. "Follow my lead. When I get to the edge of the camp, do exactly as I do. 18. When I and all who are with me blow our trumpets, then from all around the camp blow yours and shout, 'For the Lord and for Gideon.' " .... 20. The three companies blew the trumpets and smashed the jars. Grasping the torches in their left hands and holding in their right hands the trumpets they were to blow, they shouted, "A sword for the Lord and Gideon!" 21. While each man held his position around the camp, all the Midianites ran, crying out as they fled. 22. When the three hundred trumpets sounded, the Lord caused the men throughout the camp to turn on each other with their swords. (Judges 7:17–22, NIV Bible)

Gideon sent messengers ahead into Israel calling for the Ephriamites to pursue the retreating Midianites and two of their leaders, Oreb and Zeeb. Gideon and the three hundred pursued Zebah and Zalmunna, the two Midianite kings. When he had asked for assistance in his pursuit, the men of Succoth and Peniel refused and taunted Gideon. After capturing the two kings, Gideon punished the men of Succoth, and pulled down the tower of Peniel killing all the men there. Finally, Gideon himself killed Zebah and Zalmunna as justice for the death of his brothers.

The Israelites pleaded with Gideon to be their king, but he refused, telling them that only God was their ruler. Interestingly, however, he carries on to make an "ephod" out of the gold won in battle, which causes the whole of Israel again to turn away from God. Gideon had 70 sons from the many women he takes as wives. He also had a concubine who bore him a son that he named Abimelech (which means "my father is king"). There was peace in Israel for forty years during the life of Gideon. As soon as Gideon dies of old age, the Israelites turn to again worship the false god Baal-Berith and ignore the family of Gideon.

Christian Orthodox and Catholic interpretation

In both Eastern Orthodoxy and Western Christianity, Gideon's fleece was regarded as a type of the Annunciation to Mary, where Mary was the fleece, and Christ the dew. He is regarded as a saint by the Eastern Orthodox/Eastern Catholic Churches as well as the Roman Catholic Church, who hold his feast day on September 26 (those churches which follow the traditional Julian Calendar, September 26 currently falls on October 9 of the modern Gregorian Calendar). He is listed in the 2004 edition of the "Roman Martyrology" as (2) on September 26. He is also commemorated, together with the other righteous figures of the Old Testament on the Sunday of the Holy Fathers (the Sunday before Christmas). He is commemorated as one of the Holy Forefathers in the Calendar of Saints of the Armenian Apostolic Church on July 30.

גדעון בן יואש

About השופט גדעון בן יואש (עברית)

בספר שופטים, גדעון בן יואש הוא השופט החמישי, שהציל את ישראל מיד מדיין ועמלק.

בתקופת גדעון סבלו בני ישראל מהמתקפות של מדיינים, עמלקים ועמי מזרח אחרים על גידולי השדה ומשקיהם. לאחר שהזדעק העם, נשלח מלאך ה' שנגלה לגדעון, בשעה שהיה עסוק בחביטת חיטים בגת בעפרה, וממנה אותו לקום ולהושיע את ישראל. גדעון היה קטן-אמונה, וכבר בפגישתו הראשונה עם המלאך טען כלפיו: "וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן" (שופטים ו', יג). לאחר מכן דרש גדעון מהמלאך שיוכיח לו כי אכן מלאך ה' הוא. המלאך, בתגובה, שלח אש במאכלים שהגיש לו גדעון.

בעקבות גילוי המלאך בונה גדעון מזבח לה', הורס את מזבח אביו, שהיה כהן בעל, וכורת את העץ המקודש לאשרה שננטע לידו. הוא שוחט את שני הפרים המקודשים לבעל ומעלה אותם קורבן לה'. לאחר שעשה זאת בהיחבא, בלילה, באו מאמיני הבעל אל יואש, וביקשו להרוג את גדעון, אך יואש אמר להם שאין להם ולגדעון כלום, ושאם גדעון חטא לבעל, יהיה זה הבעל שינקום בו, ולא הם. מאז יואש אביו שינה את שמו של גדעון לירובעל: כלומר, שהבעל יריב עימו.

לאחר מכן מסופר כי מדיין, עמלק ובני קדם התאספו וחנו בעמק יזרעאל. גדעון אסף 32 אלף לוחמים, מבני מנשה, אשר, זבולון ונפתלי להילחם במדיין. ה' מבקש להוכיח לעם ישראל כי הניצחון לא הושג מיתרון מספרי אלא מהתערבות אלוהית, ומורה לגדעון לשחרר כל מי שירא וחרד. בעקבות זאת נותרו לגדעון עשרת אלפים לוחמים. ה' מבקש לבצע ניפוי נוסף והורה לגדעון לבצע מבחן שתיית מים. הלוחמים הובלו למעיין, שם צפה בהם גדעון בשעה שרוו את צמאונם, אלו שכרעו וליקקו את המים בלשונם, "כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב" (שם, ז', יז), נופו, ואלו ששתו בעזרת ידיהם, שלוש מאות במספר, נבחרו להילחם.

בשעת לילה, בתחילת האשמורת התיכונה, אומר גדעון לאנשיו: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שם, ז', יז). גדעון חילק את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר. לאחר שהקיפו את מחנה מדיין, שברו את הכדים ותקעו בשופרות. המהלך עורר בהלה רבתי במחנה מדיין שהחל לנוס על נפשו, בינתיים הצטרפו אל גדעון אנשי נפתלי, אשר ומנשה. גדעון שלח מלאכים לבקש מאנשי שבט אפרים להגיע למעברי הירדן ולחסום את נסיגתם של מדין לעבר הירדן והם עושים כן, ואף מצליחים להרוג את שני השרים עורב וזאב ומביאים את ראשיהם לגדעון להוכחה שעשו כן. אנשי אפרים שזעמו על כך שלא זימן אותם איתו למלחמה עלו אליו להלחם בו אבל נתרצו כשאמר להם: "מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שם, ח', ב). על פי מצודת דוד, הניצחון שעשיתם בסוף המלחמה, הוא יותר גדול מהניצחון שעשתי עם משפחתי אביעזר בתחילתה.

אך גדעון אינו מסתפק בהרחקת הסכנה ויוצא למרדף אחרי מלכי מדיין שברחו, כדי להכותם מכה נצחת. במהלך המרדף אחר זבח וצלמונע, שני מלכי מדין, בקש גדעון מאנשי סוכות ואנשי פנואל לחם ומים לאנשים העייפים. אנשי סכות ופנואל סירבו ואמרו לו שעוד לא ניצח בקרב ולכן לא יתנו לו אוכל. גדעון איים עליהם בעונשים, אך הם המשיכו בסירובם. גדעון המשיך עם הכוח המובחר שמנה 300 איש בלבד והגיע בדרך עוקפת לקרקר שם חנו בבטחה מלכי מדיין עם 15,000 איש. ולאחר שתקף בהפתעה את המחנה והצליח להחרידו הוא ניהל מרדף אחרי שני המלכים והצליח ללוכדם. לאחר שתפס את זבח וצלמונע, חזר אל סכות והיכה שבעים ושבעה ממנהיגי העיר וחכמיה בקוצים וברקנים ואת מגדל פנואל ניתץ ואת אנשי פנואל הרג, כנראה לאחר שהתנגדו למעשיו. לאחר מכן הוציא להורג את המלכים כנקמה על כך שהרגו את אחיו בתבור.

עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם אך גדעון סירב ובתמורה הוא יצר מתכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, אפוד - מצבת זיכרון. גדעון נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים והארץ שקטה ארבעים שנה.