Lea Nikel

Lea Nikel לאה ניקל‎; born 1918, died 2005) was an Israeli abstract artist.

Biography

Lea Nikel (Lea Nikelsberg) was born in Zhitomir, Ukraine, in 1918. Her family immigrated to British-administered Palestine in 1920. She had one sister, Sara (Bock), who was born in 1926. She began studying with painter Chaim Gliksberg in Tel Aviv in 1935, later studying with Yechezkel Streichman and Avigdor Stematsky. From 1961 to 1977, Nikel lived in Greenwich Village (one year), Rome (three years) and New York (four years), before returning to Israel in 1977. She was married to Sam Leiman and had one daughter, Ziva Hanan. She lived in Moshav Kidron.

Artistic career

Nikel held her first solo exhibition at Chemerinsky Art Gallery in Tel Aviv and her first solo show in Paris at Galerie Colette Allendy in 1957. She took part in numerous international group exhibitions, including the Venice Biennale in 1964. The Tel Aviv Museum of Art organized a retrospective exhibition of her paintings in 2005. Nikel continued to paint until just a few days before her death in September 2005.

Artistic style

Nikel's style was a form of expressionistic abstraction sometimes called lyrical abstraction. She painted with a brusque, generous touch and favored high-keyed colors. She was known for buoyant compositions consisting of rough-edged blocks of color and scribbly, calligraphic lines that together conveyed a sense of imaginative excitement and urgent sensuousness.

Awards

• In 1972, she was awarded the Sandberg Prize for Israeli Art from the Israel Museum.
• In 1982, Nikel was awarded the Dizengoff Prize for Painting.
• In 1985, she was awarded a medal from the UNESCO workshop on experimental activities in Nice, France.
• In 1987, she won the Gamzo Award.
• In 1995, she was awarded the Israel Prize, for painting.
• PhD Honoris Causa from the Weizmann Institute of Science, Rehovot, Israel
• In 1997, she was made a Chevalier of Arts and Letters by the French Minister of Culture.

  ---

GEDCOM Note

Web content link:<LinkURL>https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%90%D7%94_%D7%A0%D7%99%D7%A7...</LinkURL><LinkName>לאה ניקל ויקיפדיה</LinkName>

ויקיפדיה

לאה ניקל (1918 - 10 בספטמבר 2005), הייתה ציירת ישראלית בסגנון ציור מופשט

ביוגרפיה

ניקל נולדה בז'יטומיר שבמערב אוקראינה ועלתה עם ארצה עם הוריה בשנת 1920, בגיל שנתיים. היא גדלה בתל אביב והחלה ללמוד ציור בגיל 16 עם חיים גליקסברג. בתחילת שנות ה-40 נישאה וילדה את בתה זיוה. עקב קשיים כלכליים ובעיות בינה לבעלה לא ציירה באותה עת. בשנת 1946, לאחר פרידתה מבעלה, נרשמה לסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מחשובי האמנים בקבוצת "אופקים חדשים", ולמדה שם במשך שנתיים

בשנת 1950 החליטה לצאת לפריז. היא נאלצה להשאיר את בתה בישראל אצל קרובי משפחתה בקיבוץ כפר רופין. ניקל נשארה בפריז עד 1961. בתקופה מכריעה באמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, הושפעה ניקל רבות מהאווירה הקוסמופוליטית ששרתה בפריז והתערתה בחיים האמנותיים שם. משנת 1954, חל מפנה ביצירתה, היא התוודעה לסגנון "טאשיזם" המבוסס על זרימת והתזת צבע. למרות העבודה בסגנון זה היא בנתה קומפוזיציה מאורגנת בציוריה. ציוריה מתאפיינים בצבעוניות עזה ובגודל גדול, היא הרבתה להשתמש בטכניקות של חריטה, ציור באצבעות, טפטוף ושרבוט. באותה שנה הציגה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בגלריית קמרינסקי בתל אביב. תערוכת היחיד הראשונה שלה בפריז הוצגה ב-1957 בגלריית קולט אלנדי (Galerie Colette Allendy). לאחר שובה ארצה השתתפה בתערוכה קבוצתית בבצלאל ובמוזיאון תל אביב והתיישבה באשדוד

בשנת 1963 הגיעה לראשונה לניו יורק ונשארה שם כשנתיים. בשנת 1964 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה, יחד עם יגאל תומרקין ואריה ארוך. בשנת 1965 שבה לפריז ובשנת 1967 לערך עברה לרומא, בה התגוררה במשך שלוש שנים. בשנים 1973-1977 היא התגוררה שוב בניו יורק, הפעם במלון האמנים הידוע צ'לסי. לאחר שובה ארצה התגוררה למשך תקופה מסוימת ביפו, ואחר כך, בשנת 1985 התיישבה במושב קדרון, בו גרה בתה זיוה חנן. בשנת 1995 הציג מוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת רטרוספקטיבה שלה

בשנת 2002 הציגה גלריה זומר לאמנות עכשווית בתל אביב עבודות חדשות של ניקל משנת 1998. תערוכה של מבחר יצירותיה מתקופת מגוריה בפריז הוצגה במוזיאון מאנה כץ בחיפה ב-2004

פרסים והוקרה פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968* פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972* פרס דיזנגוף, 1982* מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985* פרס גמזו, 1987* פרס ישראל לציור, יחד עם מנשה קדישמן, 1995* תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע* עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997*

לאה ניקל נפטרה בספטמבר 2005 ממחלת הסרטן ונטמנה בבית העלמין במושב קדרון. היא הותירה אחריה את בעלה, סם ליימן, בתה זיוה, נכדים ונינים.