Moshe Kol

Moshe Kol (Hebrew: משה קול‎, born Moshe Kolodny on 28 May 1911, died 7 July 1989) was a Zionist activist and Israeli politician and one of the signatories of the Israeli declaration of independence.

Biography

Born in Pinsk in the Russian Empire (today in Belarus), Kol studied at a heder and Hebrew high school in his home town, and was one of the founders of HaOved HaTzioni youth movement in Poland.

He immigrated to Mandate Palestine in 1932 and joined the HaMefales kibbutz in Kfar Saba, which was associated with HaOved HaTzioni. He joined the Histadrut trade union, serving as a member of its executive between 1941 and 1946, and also sat on the board of directors of the Jewish Agency, where he headed the Youth Aliyah department.

On 15 May 1948 Kol was one of the people to sign the Israeli declaration of independence, and became a member of the Provisional State Council. He was also one of the founders of the Progressive Party.

In July 1951 he was elected to the Knesset, but resigned six weeks later. He returned to the Knesset following the 1959 elections, and shortly after became a Liberal Party MK when it was formed by a merger of the Progressive Party and the General Zionists. After retaining his seat in the 1961 elections, Kol was part of a group of largely ex-Progressive Party members which broke away from the Liberal Party to form the Independent Liberals in protest at its impending merger with Menachem Begin's Herut.

Following the 1965 elections, the Independent Liberals joined Levi Eshkol's coalition, and Kol was appointed Minister of Tourism and Minister of Development. In accordance with party policy, he resigned from the Knesset upon being appointed to the cabinet. After elections in 1969 and 1973 Kol was again appointed Minister of Tourism, and again vacated his Knesset seat.

He lost his place in the Knesset in the 1977 elections when the party was reduced to just one seat. After leaving the Knesset he wrote several books on Israeli society and foreign affairs, and died in 1989.

Education: “Heder”; Hebrew High School in Pinsk and Hebrew University

Knesset Terms:

• Knesset 2, 20.8.1951 - 10.9.1951 (Partial tenure)
• Knesset 4, 30.11.1959 - 4.9.1961
• Knesset 5, 4.9.1961 - 22.11.1965
• Knesset 6 , 22.11.1965 - 11.1.1966 (Partial tenure)
• Knesset 7 , 17.11.1969 - 15.12.1969 (Partial tenure)
• Knesset 8 , 21.1.1974 - 10.3.1974 (Partial tenure)

Roles in the Government:

• Knesset 6:
  • Govt. 13, Minister of Tourism & Minister of Development
  • Govt. 14, Minister of Tourism & Minister of Development
• Knesset 7:
  • Govt. 15, Minister of Tourism
• Knesset 8:
  • Govt. 16, Minister of Tourism
  • Govt. 17, Minister of Tourism

Public Activities:

• One of founders and leaders of “Ha’Oved Ha’Zioni” Youth Movement in Poland
• Member of Kibbutz “HaMefales” in Kfar Saba associated with “Ha’Noar Ha’Zioni”
• A founder of “Ha’Oved Ha’Zioni” (1933) and its Secretary
• Member of Executive Committee of the Histadrut, 1941-1946
• Member of Jewish Agency Board of Directors (1946)
• Head of Department of “Youth Aliya”, 1947-1966
• Member of “Provisional State Council”
• One of signers of Declaration of Independence
• A founder of the Progressive Party
• ________________________________________________________

משה קול

http://www.knesset.gov.il/mk/eng/mk_eng.asp?mk_individual_id_t=593

• Reference: MyHeritage Family Trees - SmartCopy: Dec 25 2016, 9:09:11 UTC

משה קול (קולודני) (28 במאי 1911 - 7 ביולי 1989), יליד פינסק (בלארוס, אז חלק מן האימפריה הרוסית), היה מנהיג ציוני, חבר הנהלת הסוכנות ושר בממשלות ישראל.

ילדות ונעורים

קול למד ב"חדר מתוקן" שהיה מושפע מרעיון חובבי ציון והתנועה הציונית, והמלמדים בו היו דתיים לאומיים שלמדו עברית. לאחר שסיים לימודיו ב"חדר", התקבל לגימנסיה הרוסית, אך בשל צו שהועיד את הגימנסיה רק למיעוט הרוסי, ואסר לקבל תלמידים יהודים, פנה לגימנסיה תרבות העברית שקמה בעירו, והתקבל כתלמיד בכיתה ב'. קול היה מבוני קן השומר הלאומי- הנוער הציוני בעירו. הוא נבחר להיות נציג התנועה בוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולין והסכים לדחות את עלייתו לארץ בשל בקשת חברי התנועה

העלייה ובניין התנועה בארץ

קול עלה לארץ בשנת 1932. הוריו רצו שילמד רפואה במערב אירופה אך הוא לא הסכים, והצדדים התפשרו על כך שקול יעלה לארץ וילמד באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל ימשיך לפעול בתנועת הנוער הציוני. מזכירות התנועה שכנה בקיבוץ התנועה בפתח תקווה, שהיה הראשון לקיבוצי הנוער הציוני בארץ. באותם ימים שררה בארץ אבטלה, דבר שעורר תחרות בין ההסתדרות הכללית והפועל העברי על כל מקום עבודה

בשנים 1941-1946 היה קול חבר בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית. הוא ראה באחדות ההסתדרות ערך ציוני ולאומי, ושאף ליצירת לשכת עבודה כללית, בלתי מפלגתית וניטרלית, שתחלק עבודה לכל דורש לפי נתונים אוביקטיבים ולא מפלגתיים. קול החליט להפסיק את לימודיו ולהתמסר כליל לארגון התנועה בארץ, ולהבטיח את נאמנותה לעקרונותיה

קול הצטרף לקיבוץ תנועתי המפלס בכפר סבא ועסק בעיקר בשאלות התרבות והחברה, שאלות החינוך התנועתי לקראת חיי קבוצה. עם הקמת המדינה וקליטת העלייה של שארית הפליטה, היה ממייסדי שבעה קיבוצים נוספים, תחת כנפיה של התנועה העולמית של הנוער הציוני. קול אף היה בין מנהלי המאבק הרעיוני והציבורי הגדול למען חינוך אחיד, ובעד מיזוג המגמות החינוכיות לצורך אחדות העם

הפעילויות החברתיות בארץ

קול השתתף בקונגרס ה-18 של התנועה הציונית בפראג שהיה סוער ורצוף מאבקים בין תנועת העבודה הציונית והתנועה הרוויזיוניסטית, מכיוון שהתקיים לאחר רצח חיים ארלוזורוב. בקונגרס זה הכריע קולו של קול בהצעת תנועת העבודה לבחירות לנשיאות, וכשחזר ארצה נודע לו כי העיתון דבר פרסם מהדורה מיוחדת בשל הצבעה זו

קול שימש כנציג הראשון של העובד הציוני בוועד הפועל של ההסתדרות, והיה ממונה על הפיקוח על חלוקת העבודה ופרסם חוברת בשם "חלוקת עבודה-כיצד?" י

בשנת 1946 נפתח בפריז הכינוס האירופי הראשון של תנועת הנוער הציוני לאחר מלחמת העולם השנייה. קול נאם על הדרך לבניין מדינה יהודית וקרא לליכוד המחנה הציוני הכללי, לחיזוקו ולהתפתחותו בהתיישבות ובמפעל הארץ ישראלי, כדי שיהווה כוח דינמי ומשפיע בציונות העולמית ובמדינה העברית העתידה. לאחר כינוס זה נבחר קול להיות חבר הנהלת הסוכנות היהודית, ומשנת 1947 שימש ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות. רצונו הגדול היה להיות אחראי להצלה, שיקום, חינוך וקליטה של אלפי בני נוער ששרדו את השואה. עליית הנוער הלמה את שאיפותיו, וביוזמתו נקלטה חברת הנוער הראשונה בקיבוץ עין חרוד. במשך השנים התרחבה מפת הקליטה בכל הזרמים הקיבוציים, והוקמו כפרי נוער ומוסדות חינוך ברחבי הארץ. בשנת 1949 הוחלט להקים מסגרת למוסדות החינוך של התנועה בשם "יסודות". חמשת כפרי הנוער של יסודות - (המוסד החקלאי במגדיאל, אלוני יצחק, חוות הנוער הציוני, נווה הדסה, ניצנים) - הפכו לבסיס איתן לעליית הנוער כולה. על עליית הנוער בתקופת אחריותו כתב קול בספריו: "מסכת עליית הנוער" ו"נתיבות בחינוך ושיקום". י

הדרך הפוליטית

עם החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית החלו גם מאורעות הדמים. במשך כל תקופת מלחמת הקוממיות נשאר בירושלים וניהל את ענייני עליית הנוער מתוך העיר הלוחמת והנצורה. קול נמנה עם חברי מועצת המדינה הזמנית והיה בין החותמים על מגילת העצמאות. בזמן החתימה על המגילה היה קול בירושלים הנצורה והגיע לתל אביב באיחור של מספר ימים יחד עם אליהו דובקין

בשנת 1948 נוסדה המפלגה הפרוגרסיבית על ידי איחוד העובד הציוני, רוב חברי העלייה המחודשת והציונים הכלליים המתקדמים. קול שימש יו"ר הנהלת המפלגה שהתקיימה 13 שנים, עד שנת 1961. ברוב שנות קיומה הייתה שותפה לקואליציות הממשלתיות בראשות דוד בן-גוריון. קול עמד לצד הממשלה במאבקה נגד הפרישה הצבאית ובעד אחדות בלעדית של צה"ל. נאבק שירושלים תיהפך לבירה ממשית של ישראל ותבע שהכנסת תכונן חוקה למדינה. המפלגה הפרוגרסיבית הצהירה תמיד שהיא בעד חופש המצפון, שיחסה חיובי לערכי דת ומסורת בחיי האומה, אבל מתנגדת לכל כפייה דתית ואורח חיים דתי על אזרחי מדינת ישראל. בנוסף נאבקה לשיווי זכויות מוחלט למיעוט הערבי בישראל. בתקופת כהונתו במפלגה הוציא קול בטאון יומי של המפלגה בירושלים הנקרא: זמנים. זאת למרות שעורך הארץ דאז, גרשום שוקן, היה חבר כנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, אך לא נשתנה מבחינה זאת דבר בהארץ כלפי המפלגה

בשנת 1961, בעקבות המשבר שפקד את המדינה ואת הממשלה בשל פרשת לבון שהביא לבחירות חדשות לכנסת החמישית, הציע קול להקים תנועה ליברלית רחבה בישראל כדי להבטיח שלטון דמוקרטי יציב ותקין. זה יעשה על ידי איחוד העובד הציוני עם סיעת העובדים הציונים- כלליים בהסתדרות העובדים. היו שהטיפו להקים איחוד משולש בו תשותף גם מפלגת חרות אך לדעת קול מפלגה צריכה להיות מושתתת על בסיס רעיוני ברור, והרי בסיס כזה אינו קיים בין הליברליזם המתקדם וההומאני של המפלגה הפרוגרסיבית ובין חירות. לבסוף הוקמה המפלגה הליברלית המאוחדת והתמודדה לכנסת החמישית. תוצאות הבחירות הקנו לה 17 חברים בכנסת, שלושה יותר משהיו בשתי המפלגות לפני האיחוד. המפלגה הליברלית המאוחדת התקיימה ארבע שנים בלבד בתקופת הכנסת החמישית

בשנת 1965 נערך בתל אביב כינוס ההיערכות שבו הוחלט להקים את המפלגה הליברלית העצמאית. כינוס זה נקרא לאחר שהרוב של המפלגה הליברלית החליט להקים את גח"ל ולשים קץ לעצמאות המדינית והרעיונית ציבורית של המפלגה הליברלית המאוחדת

מעליית הנוער לשר בממשלה

בשנת 1965 לאחר שהוקמה המפלגה הליברלית העצמאית, זכו חברי המפלגה בבחירות בחמישה חברי כנסת ולוי אשכול הזמין אותם להשתתף בממשלה הקואליציונית הרחבה שעמד להקים. בשל כך נפרד קול מעליית הנוער, לאחר 19 שנים של פעילות

קול נבחר לייצג את המפלגה בממשלה וקיבל את משרד התיירות, לאחר שהתברר לו כי תיקי החינוך והסעד תפוסים וכי אין סיכוי ממשי כי הסיעות שמחזיקות בתיקים אלו יפנו את מקומם. קול כיהן בתפקיד שר התיירות 11 שנים (1966-1977). בשנת 1977 הגיעה ישראל לראשונה למיליון תיירים, זאת על אף תקופת השפל, שכללה את מלחמת יום הכיפורים. קול עסק רבות בהרחבת רשת לשכות התיירות הישראליות, פיתוח פעולת עידוד והסברה על מכמני ישראל כארץ תיירות ברוב ימות השנה, עקב התנאים האקלימיים בה. בנוסף למשרד התיירות קיבלה המפלגה את משרד הפיתוח, שהיה אחראי על פיתוח המחצבים ואוצרות הטבע של המדינה וממונה על תעשיית החשמל. במסגרת תפקיד זה הוקמו חברות בבעלות ממלכתית, שנועדו להביא להפקה מסחרית של אוצרות טבע. בכך ראה קול צירוף של חזון ומעשה חלוצי, הם יאפשרו את פיזור האוכלוסייה והפרחת אזורי שממה. מכרות הנחושת בתמנע בואכה ים סוף, מפעל הפוספטים באורון שבערבות הנגב ומפעלי ים המלח בסדום שימשו מאחזים ראשונים לחיים יהודיים באזורים צחיחים אלו

במשך כל שנות חברותו בממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין, נאבק על קידום השילוב בין יהודים וערבים בישראל. טען כי בלי פתרון לבעיה הפלסטינית, לא ייכון שלום באזור

בנוסף פעל לטיפוח הידידות עם הדרוזים בישראל. נאבק על הענקת שוויון מלא במדינה לבני העדה. בשנת 1977 העניקה לו המועצה המקומית דלית אל כרמל תואר יקיר מועצת הכפר במעמד כל חברי המועצה. במשך כל שנות חברותו בממשלה היה חבר בוועדת השרים לסמלים וטקסים ובוועדת השרים להתיישבות. היה בעד בניין יישובים בכל האזורים של גבולות הביטחון

קול ומפלגתו תבעו חקיקת חוק לבחירה ישירה של ראשי הערים על ידי האוכלוסייה בכל רשות מקומית. קול תבע כי בחורי ישיבות יעברו אימונים צבאיים כדי שיוכלו למלא תפקיד ביטחוני בשעת חירום, או למלא תפקיד במשמר האזרחי ולהגן על השכונות שם קיימות הישיבות. ראשי הישיבות התנגדו לתביעות אלו ושרי מפד"ל דחו את ההצעה בטענה שפירושה הפרת הסטאטוס קוו. כשהועלתה ההצעה לישיבות הסדר שתמזגנה לימוד תורה עם שרות בצה"ל, תמך קול בממשלה לעודד הקמת ישיבות אלו, ופעל לאישור ישיבת הסדר בקרית ארבע ובישיבת הכותל

סוף הדרך

ב-20 בדצמבר 1976 הודיע ראש הממשלה יצחק רבין על התפטרותו לאחר שפוטרו שרי המפד"ל (במה שכונה "התרגיל המבריק"). קול וחברו לסיעה גדעון האוזנר ביקשו להתפטר מהממשלה, אך מכיוון שזו הפכה כבר לממשלת מעבר לא יכלו לעזוב אותה (כפי שגם נקבע בבג"ץ 623/77) עד לאחר הבחירות שהוקדמו ל-מאי 1977. בבחירות הללו אירע המהפך הפוליטי של ניצחון הליכוד שאחריו חדלו הליברלים העצמאיים, שהיו שותפיו הקבועים בשלטון של המערך, להיות חברים בממשלה ובהמשך הם התאחדו עם מפלגת העבודה ונעלמו מהמפה הפוליטית

כשפרש קול מפעילות פוליטית יומיומית, הקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת מאמרים וספרים

במלאת לו 75, כתבו חברים, סופרים, מחנכים וחניכים את הספר: יחיד ברשות רבים, ספר המתאר את התרשמותם מדרך עשייתו ומיכולתו במאבקים ובמפעלים לאורך השנים. קול היה נשוי לקטה, עובדת סוציאלית בירושלים ולהם שלוש בנות: עליזה פוגלסון, שרי פלג ויהודית ענבר. קול נפטר ב-7 ביולי 1989

Википедия
Моше Коль (ивр. משה קול‎), имя при рождении Мовша Мордухович Колодный (род. 28 мая 1911, Пинск, Минская губерния, Российская империя — 7 июля 1989) — сионистский активист и израильский государственный деятель, один из подписавших Декларацию независимости Израиля.