Is your surname Haza?

Research the Haza family

Ofra Haza's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Bat-Sheva Ofra Haza

Hebrew: בת-שבע עופרה חזה
Birthdate:
Birthplace: שכונת התקווה Quarter Hatikva, תל אביב Tel Aviv, ישראל Israel
Death: Died in רמת גן Ramat Gan, ישראל Israel
Cause of death: סיבוכי איידס Complications AIDS
Place of Burial: בית העלמין ירקון Cemetery Yarkon, פתח תקווה Petah Tikva, ישראל Israel
Immediate Family:

Daughter of <private> Haza and <private> Haza
Wife of Doron Ashkenazi
Mother of (No Name) and <private>
Sister of <private> Haza; <private> חזה; <private> חזה; <private> Haza and <private> Haza

Managed by: Private User
Last Updated:
view all

Immediate Family

    • husband
    • son
    • <private>
      child
    • <private> Haza
      parent
    • <private> Haza
      parent
    • <private> Haza
      sibling
    • <private> חזה
      sibling
    • <private> חזה
      sibling
    • <private> Haza
      sibling
    • <private> Haza
      sibling
    • <private> Ashkenazi (adopted)
      stepchild
    • <private> Ashkenazi
      stepchild

About Ofra Haza

Ofra Haza (Hebrew: עפרה חזה, Arabic: عفراء هزاع‎; November 19, 1957 – February 23, 2000) was an Israeli singer, actress and international recording artist. Her voice has been described as a "tender" mezzo-soprano.

Inspired by a love of her Yemenite and Hebrew culture, her music quickly spread to a wider Middle Eastern audience, somehow bridging the divide between Israel and the Arab countries. As her career progressed, Haza was able to switch between traditional and more commercial singing styles without jeopardizing her credibility. Her music fused elements of Eastern and Western instrumentation, orchestration and dance-beat. She became successful in Europe and the Americas; during her singing career, she earned many platinum and gold discs.

Early life

Bat-Sheva Ofra Haza was born the youngest of nine children, to a Yemenite Jewish family, in the Hatikva Quarter, an impoverished neighborhood of Tel Aviv. Her first home was on Boaz Street.

At the age of 12, Haza joined a local theater troupe, and manager Bezalel Aloni spotted her singing talent. He staged many of his productions around Haza, and later became her manager and mentor. At the age of 19, she was Israel's foremost pop star and retrospectively, music journalists described her as "The Madonna of the East".

By the time she had completed her military service in 1979, Haza had matured as a singer and was ready to launch a solo career.

Career

Her first album, entitled Al Ahavot Shelanu (About Our Loves), was released in 1980 and yielded a string of popular radio hits, including Hageshem (The Rain), Shir Ahava La'chayal (Love Song For The Soldier), Kmo Tzipor (Like A Bird) and what ultimately became her signature song in Israel, Shir Ha'frecha (The Bimbo Song). The latter was written for the film Schlager (1979) in which Haza played a leading role. At first, radio stations across the country refused to play the song due to its lyrics, which at the time were unaccepted, but it quickly climbed the charts and reached No. 1, where it stayed for five consecutive weeks. Later in the year, the album reached gold status.

A second album soon followed, Bo Nedaber (Let's Talk), eventually going gold, which included the hugely popular hits Tfila (Prayer) and Simanim Shel Ohavim (Lovers Signs).

Her third album, Pituyim (Temptations) came out in 1982 and enjoyed equal success, reaching gold status as well, with such hits as Gabriel and Kol Yom Matchila Shana (A New Year Starts Everyday). With this album, more well-known writers agreed to write her songs, including Tzvika Pick and Nurit Hirsh.

In 1983, Haza's career jumped to a new level of success and popularity. At the Eurovision Song Contest, she came in a close second to the Luxembourg entry with the song "Chai" (Alive). Her popularity in Israel reached enormous heights. Her first platinum album, "Chai", released in 1983, became her biggest-selling album to date, and the title track was voted the No. 1 song of the year. Author and historian John Kennedy O'Connor notes in The Eurovision Song Contest – The Official History that Haza's performance of this song was highly symbolic as it contains the lyric "Israel Is Alive". As the contest was held in Munich, Germany, the scene of the 1972 Olympics massacre, there was considerable patriotism involved with the Israeli entry.[2] Additional hits from the album included Amen Lamilim (Amen For Words) and Sof Hakayitz (End Of Summer). Haza was voted "Female Vocalist Of The Year" four years in a row, from 1980 through 1983. Later that year, Haza released Shirey Moledet which consisted of her renditions of well-known Israeli folk songs, eventually going platinum as well. Public response was so overwhelming, she went on to release two more volumes (in 1985 and 1987).

Bait Ham (Warm House) was released in 1984 and included such hits as Yad Beyad (Hand In Hand), Itcha Halayla (With You Tonight) and the title track. The album quickly went gold. In December that year, Haza released what was to become the turning-point of her career, a collection of Yemenite songs, simply titled Yemenite Songs. Despite lukewarm radio airplay, the album went on to become a best-seller, quickly reaching platinum status. This LP was reissued in the United States by Shanachie Records under the title Fifty Gates of Wisdom.

The album Adama (Earth) followed in 1985 and saw the top writers in the country contribute to the album: Sasha Argov, Naomi Shemer, Ya'akov Orland and Ehud Manor, among others. The album produced the enormously popular hits, Adama, Goral Echad (One Destiny) and Mishehu Holech Tamid Iti (Someone Always Walks With Me), and reached gold status. Later that year, Ofra released "Shirey Moledet B", a continuation of her renditions of well known Israeli folk songs. The album went gold.

In 1986, Haza tried to update her sound and gathered with acclaimed producer Izhar Ashdot to create Yamim Nishbarim (Broken Days). The album had an edgy rock sound and the lyrics were deep and personal and written by Haza herself. The album went gold and produced the hits Kol Haklafim (Open Your Cards), Bo Ve-Nagen Oti (Come and Play Me) and Hake'ev Haze (This Pain).

When asked about her musical roots in an interview on KCRW-FM radio (1993, Santa Monica), Haza spoke of her Yemenite Jewish parents, a childhood filled with music and singing and a passion for traditional Yemenite songs, picked up from her mother. Questioned about the theatre troupe, she spoke of poverty and the total neglect of successive governments for the Hatikvah neighborhood; and how, by way of protest, the community had rallied to create something positive and dramatic, which would make others sit up and take notice of the forgotten neighbourhood.

International artist

Her major international breakthrough came in the wake of the album Shirei Teiman (Yemenite songs), which she recorded in 1984. The album consisted of songs that Haza had heard in childhood, using arrangements that combined authentic Middle Eastern percussion with classical instruments.[3] Further recognition came with the single "Im Nin'alu", taken from the album Shaday (1988), which won the New Music Award for Best International Album of the Year.[4] The song topped the Eurochart for two weeks in June that year and was on heavy rotation on MTV channels across the continent. In the annals of classical hip-hop this song would be extensively re-released, re-mixed and sampled, for example on Coldcut's remix of Eric B. & Rakim's "Paid in Full". The single made only a brief appearance in the UK top 40 singles chart, but became a dance floor favorite across Europe and the USA, topping the German charts for nine weeks. Subsequent singles were also given the dance-beat / MTV-style video treatment, most notably, Galbi, Daw Da Hiya and Mata Hari, but none quite matched the runaway success of her first hit. Im Nin'alu would go on to be featured on an in-game radio playlist of the video game Grand Theft Auto: Liberty City Stories, released in 2005 and featured on Panjabi MC's album "Indian Timing" in 2009.

Haza also received critical acclaim for the albums Fifty Gates of Wisdom (1988), Desert Wind (1989), Kirya (1992), Ofra Haza (1997) and for her collection of children's songs, L'Yeladim (1982).

In 1992, Kirya (co-produced by Don Was) received a Grammy nomination.

In 1994, Haza released her first Hebrew album in seven years, Kol Haneshama (The Whole Soul). Though not an initial chart success, the album produced one of her biggest hits to date, Le'orech Hayam (Along The Sea). The song did not have any substantial chart success upon its release to radio but became an anthem after Haza performed it on the assembly in memorial to deceased Prime Minister Yitzhak Rabin, a week after he was assassinated. Radio stations around the country started playing it and people took notice. Its lyrics became even more symbolic following Haza's own death in 2000.

Collaborations and performances

Her collaborative work with internationally established acts included the single "Temple of Love (Touched by the Hand of Ofra Haza)", recorded with The Sisters of Mercy in 1992. Thomas Dolby co-produced Yemenite Songs and Desert Wind, where he was also a guest musician. Haza guested on Dolby's album Astronauts And Heretics (1992), singing on the track "That's Why People Fall In Love". She recorded "My Love Is for Real" with Paula Abdul in 1995 and on Sarah Brightman's album Harem, Haza's vocals were included on "Mysterious Days", thanks to an idea by Brightman's partner Frank Peterson (ex-Enigma), who produced both Harem (2003) and the album Ofra Haza (1997).

For the Kirya album, Iggy Pop, a friend of Don Was, performed the narration on "Daw Da Hiya" and Haza joined him and a host of other stars for the video and single release "Give Peace A Chance" in 1991. She also sang on the soundtracks of Colors (1988), Dick Tracy (1990), Wild Orchid (1990), Queen Margot (1994) and The Prince of Egypt (1998).

In The Prince of Egypt, she voiced the small role of Yocheved, as well as singing "Deliver Us". When Hans Zimmer, who was working with Haza on the music for The Prince of Egypt, introduced her to the artists, they thought that she was so beautiful that they drew Yocheved to look like the singer. For the film's soundtracks, Haza sang the song "Deliver Us" in 17 languages (including Czech — "Tak vyveď nás", Dutch ("Verlos ons, Heer"), English ("Deliver Us"), Finnish ("Johdata"), French ("Délivre nous"), German ("Erlöse uns"), Greek ("Eleftheri"), Hebrew ("Hoshia Na"), Hungarian ("Szabadíts"), Italian ("Ascoltaci"), Norwegian ("Befri Oss"), Polish ("Uwolnij Nas"), Portuguese (Brazilian and Portugal) ("Liberte Nos"), Spanish (Latin and Castilian) — ("Libéranos"), Swedish ("Befria Oss"); about half of these were sung phonetically).

On the soundtrack of The Governess (1998), Haza is the featured singer on seven of the twelve tracks and worked closely with film music composer Edward Shearmur. In 1999, she performed (together with late Pakistani artist Nusrat Fateh Ali Khan) the track "Forgiveness", on the contemporary symphony album The Prayer Cycle by Jonathan Elias. As a featured background vocalist, Haza's voice has been recorded, re-mixed or sampled for Black Dog's "Babylon" single, Eric B and Rakim's "Paid In Full (Coldcut Remix)", "Temple of Love (1992)" by The Sisters of Mercy, and for the M/A/R/R/S hit "Pump Up The Volume". The single "Love Song" has been re-mixed by DJs many times, its powerful vocal performance and comparatively sparse musical arrangement making it the perfect vehicle for a dance-rhythm accompaniment.

There were many distinguished live performances and Haza spoke with fond memories of her visits to Japan and Turkey. Notable too, was her performance at the 1994 Nobel Peace Prize Ceremony in Oslo, where she appeared alongside Irish singer Sinéad O'Connor. "Paint Box" was written specially for the event. Her 1990 live recording, Ofra Haza At Montreux Jazz Festival was released in 1998.

Haza shared duets and concert performances with Glykeria, Yehudit Ravitz, Paul Anka, Paula Abdul, Michael Jackson, Iggy Pop, Hoite, Buddha Bar, Ishtar, Gidi Gov, Whitney Houston, Tzvika Pick, Khaled, Prachim Yerushalaim, The Sisters of Mercy, Thomas Dolby, Stefan Waggershausen, Eric B and Rakim, Gila Miniha, Hans Zimmer, Hagashash Hachiver, Yaffa Yarkoni, Shoshana Damari and posthumously with Sarah Brightman.

At the fall of 1999, Haza recorded new material for a new album that she worked on with Ron Aviv, a music producer from Petah Tikva. At the time, she also worked with the Finnish violinist Linda Brava, who released a previously unreleased track called Tarab on her MySpace page on 14 May 2010. On the track, Haza sings in English, Arabic and Hebrew, while Brava plays the electric violin. The track might be the last recording of Haza, before she died.

Marriage

On 15 July 1997, Haza married businessman Doron Ashkenazi. They had no children together. Ashkenazi died of a suspected drug overdose after Haza's death, on 7 April 2001, leaving a daughter from his previous marriage and a 14-year-old adopted son Shai Ashkenazi.

Death

Ofra Haza died on 23 February 2000 at the age of 42, of AIDS-related pneumonia. While the fact of her HIV infection is now generally acknowledged, the decision by the major Israeli newspaper Ha'aretz to report about it shortly after her death caused controversy in Israel.

After Haza's death was announced, Israeli radio stations played non-stop retrospectives of her music and then Prime Minister Ehud Barak praised her work as a cultural emissary, commenting that she also represented the Israeli success story — "Ofra emerged from the Hatikvah slums to reach the peak of Israeli culture. She has left a mark on us all".

The disclosure that Haza had likely died due to an AIDS-related illness added another layer to the public mourning. The fact that a star with a reputation for clean living could be stricken caused shock among fans, debate about the media's potential invasion of her privacy, and speculation about how she had become infected. Immediately after her death, the media placed blame on her husband for giving her the disease. Haza's manager Bezalel Aloni also claimed in his book that Haza's infection occurred during sex with her husband. As reported indirectly some years later, her husband had said that she became infected due to a blood transfusion in a Turkish hospital following a miscarriage.

She is buried in the Artists section of Yarkon Cemetery in Petah Tikva near Tel Aviv.

Legacy

Bezalel Aloni, Haza's manager and producer of 28 years, published a book Michtavim L'Ofra (Letters to Ofra) in 2007. The book is partly Aloni's autobiography and partly a biography of Haza, and includes letters written by Aloni.

On 22 March 2007, on the seventh anniversary of her death, the Tel Aviv-Jaffa Municipality and the Tel Aviv Development Fund renamed part of the public park in the Hatikva Quarter Gan Ofra (Ofra's Park) in her honor. The park is placed at the end of Bo'az street where Haza's childhood home was. The park features a children's playground, symbolizing her love for children and the old quarter where she grew up and always came back to.

Tributes

Touched By The Hand of Ofra Haza Fanzine (2008–09) was a tribute fanzine. Sharim Ofra (Singing Ofra) 2002 – A tribute concert to commemorate the life of Ofra Haza where Israeli singers sang Haza's songs.

Documentaries

Life & Death of Ofra Haza 2002 – Aired on the Israeli channel 2, 29 January 2002. This documentary in Hebrew focuses on Haza's entire life and career until her death. Sodot (Secrets) 2005 – Aired on Israeli channel YES, this documentary in Hebrew and partly English is about Haza's life and attempts to answer questions surrounding her death. Dokoceleb Ofra Haza 2007 – Aired on the Israeli entertainment station HOT, 22 February 2007. This documentary in Hebrew focuses on Haza's career, achievements and marriage. Lost Treasure of Ofra Haza 2010 – Aired on the Israeli channel 10, 22 February 2010. This documentary in Hebrew and partly English focuses on Haza's legacy. Discography[edit] Albums with Shechunat Hatikvah Workshop Theatre[edit] 1974 — Ahava Rishona (First Love) 1976 — Vehutz Mizeh Hakol Beseder (Aside From That All Is Ok) 1977 — Atik Noshan (Ancient Old) Solo albums[edit] 1979 — Shir HaShirim Besha'ashu'im (Song Of Songs with Fun) 1980 — Al Ahavot Shelanu (About Our Loves) 1981 — Bo Nedaber (Let's Talk) 1982 — Pituyim (Temptations) 1982 — Li-yeladim (Songs For Children) 1983 — Hai (Alive) 1983 — Greatest Hits 1983 — Shirei Moledet A (a.k.a. Shirei Moledet 1) (Homeland Songs A) 1984 — Bayt Ham (A Place for Me) 1984 — Shirei Teyman (a.k.a. Yemenite Songs or Fifty Gates of Wisdom) 1985 — Adamah (Earth) 1985 — Shirei Moledet B (a.k.a. Shirei Moledet 2) (Homeland Songs B) 1986 — Yamim Nishbarim (Broken Days) 1987 — Album HaZahav (Golden Album) 1987 — Shirei Moledet C (a.k.a. Shirei Moledet 3) (Homeland Songs C) 1988 — Shaday 1989 — Desert Wind 1992 — Kirya 1993 — Oriental Nights 1994 — Kol Haneshama (My Soul) 1995 — Star Gala 1997 — Ofra Haza 1998 — Ofra Haza At Montreux Jazz Festival 2000 — Manginat Halev vol. 1 (Melody Of The Heart vol. 1) 2004 — Manginat Halev vol. 2 (Melody Of The Heart vol. 2) 2007 — The Remixes 2008 — Forever Ofra Haza - Her Greatest Songs Remixed 2014 — TBA

About עפרה חזה (עברית)

עפרה חזה עפרה חזה Ofra1.jpg תמונה זו בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית. מידע כללי תאריך לידה 19 בנובמבר 1957 מקור שכונת התקווה, תל אביב, ישראל תאריך פטירה 23 בפברואר 2000 (בגיל 42) שנות פעילות 1974 – 2000 סוגה פופ, נשמה, זמר עברי, אתני, מוזיקת עולם חברת תקליטים הד ארצי NMC פונוקול WMG BMG עפרה חזה (19 בנובמבר 1957 – 23 בפברואר 2000) הייתה זמרת ושחקנית ישראלית שפיתחה קריירה בינלאומית. תוכן עניינים [הסתרה] 1 קורות חיים וקריירה מוזיקלית 1.1 ילדותה והכרותה עם אומנויות הבמה 1.2 ההצלחה הראשונית וסוף תקופת הסדנה השכונתית 1.3 ההצלחה הגדולה בישראל בשנות השמונים 1.4 ההופעה באירוויזיון וההצלחה אחריה 1.4.1 הפריצה לחו"ל 1.4.2 המשך הקריירה בארץ 1.5 ההצלחה בחו"ל 1.6 מותה 1.7 היצירות האחרונות 2 דיסקוגרפיה 3 אוספים 4 הנצחה 5 סרטי תעודה 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים קורות חיים וקריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה] ילדותה והכרותה עם אומנויות הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה] עפרה חזה נולדה בשנת 1957 בשכונת התקווה שבתל אביב. היא הייתה בת זקונים, ילדתם התשיעית של יפת ושושנה חזה, זוג מסורתי יוצא תימן, שעלה לארץ ישראל בשנת 1944. את האהבה לשירה רכשה מגיל צעיר מאמה, שבתימן הייתה זמרת מבוקשת בחגיגות חינה. עופרה חזה, שמעון פרס, ביבי נתניהו ויהורם גאון, בתוכנית "בשידור חי עם דן שילון" חזה למדה בבית הספר "עוזיאל" ובו מומש כישרון השירה שלה לראשונה כשצורפה כסולנית למקהלת בית הספר. בגיל אחת עשרה השתתפה במקהלה של מנשה לב רן ולשם כך נסעה אחת לשבוע ל"בית ברגר" שמחוץ לשכונתה. בקיץ 1971, בהיותה בת שלוש-עשרה, הופיעה חזה בחתונה, ושם שמע אותה משה ערוסי, שהיה חבר בסדנת התיאטרון של שכונת התקווה. את הסדנה, שהייתה מקום מפגש חברתי לצעירי השכונה ומרכז תרבותי וקהילתי, ניהל בצלאל אלוני. לאחר שהסכים אלוני לבחון ילדה כה צעירה להשתתפות בסדנה, הוא קיבל אותה. זאת הייתה תחילתה של דרך משותפת ארוכת שנים בינה לבין אלוני. בתחילת הקריירה המוזיקלית שלה גילמה חזה בעיקר דמויות משנה בהצגות ושימשה כמחליפה. בערב הבכורה החגיגי במועדון "צוותא" למחזה בשם "סמבוסק, מתי הבחירות?", נטש השחקן הראשי את הסדנה ואת ההצגה כמה שעות לפני ההופעה. חזה, אשר ידעה על-פה את כל תפקדי הצגות הסדנה מצפייה ומהקשבה, הוזעקה באופן בהול על ידי אלוני, ובאלתור מוחלט, תוך הפיכת התפקיד הגברי לנשי, כבשה את לב הקהל. לאחר הופעת הבכורה שלה החלה חזה להופיע במסגרת הסדנה באופן שוטף. בשנת 1973 נסעה סדנת התיאטרון לסיני להופיע מול החיילים במלחמת יום כיפור עם הצגה חדשה בשם "אהבה ראשונה". ההצגה הייתה הראשונה של הסדנה ששיריה הוקלטו, ושירה של חזה, "געגועים", שודר ברדיו והגיע אל ראש המצעדים. ההצלחה הראשונית וסוף תקופת הסדנה השכונתית[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1974 השתתפה חזה ב"פסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח", שהתקיים מדי שנה, וזכתה בו במקום השלישי. לאחר הזכייה החליטה לממש את הפוטנציאל שלה בדרך להיות זמרת סולו, ביחד עם אלוני. היא החלה ללמוד פיתוח קול, ריקוד ותנועה והמשיכה להופיע ברחבי הארץ. התפתחותה המקצועית הביאה להגדלת תפקידיה על הבמות, ובשנת 1975 הופיעה עם חברי הסדנה בפסטיבל הזמר עם השיר "פרשת דרכים". באותה שנה יצאה חזה להופעות בארצות הברית לצד זמרים נוספים עם המופע "כאן ישראל". בתקופה זו החליט אלוני לוותר על ניהול הסדנה ולהפוך להיות האמרגן והמנהל האישי הצמוד של חזה. החלטה זו הביאה בסופו של דבר לסגירת הסדנה, שכן איש לא לקח על עצמו את ניהולה אחריו. על מנת להרים את קריירת הסולו שלה, ארגן אלוני מופע שהוצג בפני המפיק הידוע אברהם דשא (פָּשָנֶל). התלהבותו של פשנל הייתה מיידית וחזה חתמה על חוזה לחמש שנים, אולם בפברואר 1976, בגיל 18, התגייסה לצה"ל. לאחר הופעות מזעריות במסגרת להקת הנח"ל עזבה לתפקיד פקידה פלוגתית בסדנת השריון. לאחר שנה נענתה בקשתה לקיצור שירותה הצבאי, ולאחר סיום השירות המשיכה את הקריירה המוזיקלית שלה תחת ניהולם של דשא ואלוני. הצעד הראשון של חזה אחרי שחרורה מהצבא היה לחזור למסגרת של הֶרְכֵּב. באותם ימים פרשה ירדנה ארזי משלישיית "שוקולד מנטה מסטיק", ואחריה גם לאה לופטין. פשנל החליט ליצור הרכב חדש, ולרותי הולצמן, היחידה שנותרה מההרכב המקורי, הוא צירף את ישראלה קריבושי ואת חזה. תחילת הקריירה של ההרכב החדש הייתה במסע הופעות בן שישה שבועות בסקנדינביה. התלהבותה הראשונית של חזה מתפקידה החדש החלה להתפוגג כבר בהופעות בסקנדינביה; העבודה בלהקה לא הייתה לרוחה, וההרכב התפרק עוד לפני שהחל להופיע בישראל. לאחר הפירוק הודיעה חזה לאלוני כי ברצונה לפתוח בקריירת סולו. ההצלחה הגדולה בישראל בשנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה] שלט הנצחה על בית ילדותה של חזה בשכונת התקווה בשנת 1979 זכתה לטעום לראשונה את טעם ההצלחה, כאשר לוהקה לתפקיד דינה, בתו של פולי בסרטו של אסי דיין "שלאגר", לצִדם של "הגשש החיוור". בסרט נכללה סצנה שבה דינה יוצאת נגד בן-זוגה שמקניט אותה על רצונה לרקוד כמו "פְרֵחָה", ובתגובה היא מתחילה לרקוד ולשיר במועדון את "שיר הפרחה". בתוך זמן קצר הפך השיר הפרובוקטיבי ללהיט ונותר חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים, וקטע השירה שלה מהסרט הוקרן בטלוויזיה. בגלי צה"ל נפסל השיר לשידור במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד בגלל תדמית הפרחה: אישה קלת דעת והמונית, פשוטה, גסה וחסרת השכלה. צעד זה היה אחד מבין רבים ושונים שפגעו באופן מסוים בקריירה של חזה, מאחר שאיש לא רצה קשר עם תדמית הפרחה, אף שהייתה שונה מאישיותה. על אף כל אלה, קהל המעריצים של חזה החל לצבור תאוצה והיא הפכה לדמות מוכרת לכול. (מאוחר יותר הותר השיר להשמעה בגלי צה"ל וברדיו בכלל.) ההצלחה של "שלאגר" עודדה את פשנל ללהק את חזה לתפקיד ראשי בסרט נוסף, "נערת הפרברים" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצד מנחם עיני ואבנר דן. חזה גילמה שם את ורד, רוכלת שהתעוורה בתאונה בילדותה, שבזכות תרומה שמשיגים לה שלושה בטלני רחוב עם לב זהב עוברת ניתוח וזוכה מחדש במאור עיניה; לאחר הניתוח היא פוגשת אמרגן, והופכת לזמרת מצליחה. חוויית הסרט הייתה רחוקה מלהיות חיובית עבור חזה, והיא ויתרה על קריירה קולנועית בהמשך דרכה. באותה שנה השתתפה חזה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "על אהבות שלנו" וזכתה במקום השישי. בתחרות השירוויזיון לילדים שנערך בחנוכה 1979, השתתפה עם השיר "פלאש גורדון", וזכתה במקום הראשון. בשלב זה בקריירה שלה, לאחר תקופה ארוכה שבה איש לא היה מעוניין לשתף פעולה איתה, החליט בצלאל אלוני לסיים את החוזה עם פשנל והחל לנהל את עסקיה באופן עצמאי, דבר שכלל גם כתיבת מרבית שיריה באותה תקופה. לאור העובדה שמספר להיטים כבר הופקו, השניים החליטו כי יש להוציא אלבום. על בסיס השירים מ"שלאגר" ומ"נערת הפרברים" הקליטה חזה בשנת 1980 את אלבום הבכורה שלה כסולנית, "על אהבות שלנו", במסגרת החוזה שחתמה בחברת "פונוקול" (אלבום אחר שיצא בשנת 1978, "שיר השירים בשעשועים", אינו אלבום סולו, אלא אוסף משיריה של חזה בתקופת סדנת התיאטרון של שכונת התקווה). האלבום הניב להיטים רבים, כמו "שיר הפריחה", "הגשם", "שיר אהבה לחייל" ו"פלאש גורדון". חזה זכתה לתואר "זמרת השנה" במצעדים של תחנות הרדיו "גלי צה"ל" ו"רשת ג'" ועל ידי העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". האלבום מכר כ-20,000 עותקים, וזכה במעמד של אלבום זהב. באותה שנה השתתפה חזה שוב בשירוויזיון לילדים עם השיר "סימנים של אוהבים", ושוב זכתה במקום הראשון. כמו כן, שלחה את השיר "הוא" לוועדת הקדם-אירוויזיון, אך השיר נדחה. לאחר מכן התבקשה חזה להתמודד עם השיר בפסטיבל "מדיטור" בפורטוגל כנציגת ישראל. היא הסכימה, ואז גם הוחלף שם השיר ל"תפילה". במקביל הייתה חזה נציגת ישראל ב"טלתרום" בצ'ילה. פחות משנה אחר כך יצא תקליטה השני, "בוא נדבר", גם הוא בחברת "פונוקול". גם אלבום זה כלל חומרים פרי עטו של בצלאל אלוני, ואף הוא בתקליט זהב. רבים משיריו הפכו גם הם ללהיטים, בהם "תפילה" ו"סימנים של אוהבים". לאותם התארים שאפפו את אלבום הבכורה זכה גם אלבומה השני, וחזה עצמה זכתה בתואר זמרת השנה בשנית. בשנת 1982 עברה חזה לחברת התקליטים "הד ארצי", שם הוציאה את אלבומה השלישי, "פיתויים"; האלבום הוציא גם הוא מספר להיטים: "כל יום מתחילה שנה", "גבריאל" ועוד, וזכה אף הוא באלבום זהב. אז גם יצאה לראשונה במופע הנושא את שם האלבום, בהפקה מוזיקלית של אלדד שְרֵים, שם החלה לצבור ניסיון הופעה על הבמה. באותה שנה השתתפה פעם בשירוויזיון לילדים עם השיר "מלכת הקסמים", ושוב זכתה במקום הראשון. לאחר מספר שנים הפיק יוסי פלג מופע כשם השיר "מלכת הקסמים", שזכה להצלחה גדולה; השיר נכלל גם הוא באלבום. באותה שנה זכתה ב"פרס כינור דוד" וכן שוב בתואר "זמרת השנה" על ידי כל כלי התקשורת בארץ. באותה שנה הוציאה חזה גם את האלבום "עפרה חזה לילדים", שכלל 30 ביצועים שלה לשירי ילדים מפורסמים. דֶמוֹ מהאלבום יצא כתקליט גמיש כמתנה של חברת אגפא. ההופעה באירוויזיון וההצלחה אחריה[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1983 עתיד היה האירוויזיון להתקיים במינכן שבגרמניה. אהוד מנור חש צורך שדווקא שם יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה "חי". הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון, אך ארזי סירבה לקבל את השיר, בטענה שכבר הכינה שיר, "שירו שיר אמן". מנור פנה לחזה, שמיד הסכימה לבצעו. בפעם הרביעית מאז שניסתה חזה להתקבל לתחרות התקבל השיר ששלחה, ובתחרות הקדם-אירוויזיון שנערכה בירושלים זכתה במקום הראשון, עם 73 נקודות. ארזי הגיעה למקום השני, בפער של נקודה אחת, ויש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את המאבק-לכאורה בינה לבין חזה, ובעיקר בין מעריצותיהן, "מאבק" שנמשך מספר שנים. באותה שנה השתתפה חזה גם בשירוויזיון לילדים עם השיר "סופר סטאר", וזכתה שוב במקום הראשון. האלבום "חי", שיצא מיד לאחר הקדם-אירוויזיון, זכה להצלחה מסחרית ניכרת עם יותר מ-43,000 עותקים, והיה לאלבום הפלטינה הראשון של חזה. האלבום הפיק מספר להיטים, וביניהם: "חי", "סופר סטאר", "אמן למילים" ו"בלדה למלך", שיר ששרה בימי סדנת תיאטרון שכונת התקווה, וזכה לחידוש. במהלך ההכנות לתחרות האירוויזיון בגרמניה ביקרו חזה ושאר הצוות הישראלי במחנה הריכוז דכאו, שם אף פגשו ניצולי שואה מישראל, אשר ביקשו מהם להיזכר במראות ממחנה הריכוז טרם ביצוע השיר בתחרות. גם בגדי ההופעה באירוויזיון של חזה ושל מלוויה עוצבו בהקשר לשואה: דורין פרנקפורט, מעצבת התלבושות, בחרה להלביש את עפרה חזה בחליפה לבנה ואת מלוויה בבגדים צהובים, מתוך מטרה להנציח ואולי להזכיר את הטלאי הצהוב שענדו יהודים על אדמת אירופה‏[1]. השיר הישראלי דורג במקום השני בתחרות, בהפרש של שש נקודות בלבד מהשיר הזוכה. גם בישראל זכה השיר להצלחה מרובה, כאשר נבחר לשיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' לשנת תשמ"ג. חזה זכתה בשנה זו בפעם הרביעית ברציפות בתואר "זמרת השנה". עוד ב-1983, לאחר החזרה מהאירוויזיון, הוציאה חזה את האלבום "שירי מולדת", שכלל חידושים שלה לקלאסיקות עבריות, וזכה לביקורות משבחות. מכירות של יותר מ-40 אלף עותקים הפכו את "שירי מולדת" לנקודת מפנה בקריירה של חזה, כאשר הצליחה לפנות בשיריה גם לקהל המבוגר ובו-זמנית לקרב את הדור הצעיר לשירים שלא פנו אליו. באותה שנה נבחרה חזה שוב, בפעם החמישית ברציפות, בתואר "זמרת השנה". עוד באותה שנה הוצא אלבום שכלל מבחר להיטים של סדנת תיאטרון שכונת התקווה עם חזה. מאותה שנה ובמשך שנתיים כתבה חזה טור בעיתון "מעריב" בשם "אקורד נוסף", שבו כתבה על דברים שקרו לה, על יחסי דת ומדינה, על הקונפליקטים בין העדות, על עניינים המעסיקים את אנשי שכונת התקווה ועוד. הטור הופיע מדי יום שישי במדור הפובליציסטיקה של "מעריב", לצד טורים של אנשי ציבור. בנוסף, שימשה ככתבת בעיתון "חדשות הספורט". באביב 1984 הוציאה חזה את האלבום "בית חם". זו הייתה תקופה שבה נערות רבות עזבו את בית הוריהן, ובתקשורת התגוללו סיפורים על נערות שלא מצאו בביתן בית חם. חזה ביקשה מבצלאל אלוני שיכתוב שיר בנושא, והוא נענה. השיר, הנושא גם את שם התקליט, סיפר על חלום ילדות נושן של חזה שלפיו, אם יהיה לה יום אחד "הרבה הרבה כסף", היא תייסד מעון לילדים נזקקים, שיהיה בית חם. מהאלבום יצאו להיטים רבים כגון: "בית חם", "יד ביד", "בן פרבר" ו"במנגינת הלב". גם אלבום זה הוגדר כ"אלבום זהב". הפריצה לחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1984 החלו חזה ואלוני בפרויקט שאפתני: אלבום שכל שיריו יהיו שירי עם תימניים, שאותם תבצע חזה כמחווה למורשתה. תחילה הקליטה שני שירים לניסיון: "גאלבי", שנכתב והולחן על ידי אהרן עמרם, ו"אסאלק", למילותיו של ר' שלם שבזי עם לחן מאת עמרם. בהמשך בחר אלוני את שאר השירים, ואף לימד אותה כיצד לקרוא את הטקסט בהטעמה תימנית. חזה הקדישה חצי שנה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית. האלבום, "שירי תימן", יצא בדצמבר 1984 וחזה חידשה בו שירים תימניים ישנים ממגוון של תקופות ומקורות, מסוף המאה ה-17 (של רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר, בעיבודים חדשים של בני נגרי. שלושה משירי התקליט הושרו בערבית וכל השאר היו בעברית, בנעימה תימנית, והעיבודים שנעשו לתקליט כללו שילוב מקורי של צלילים ומקצב עממי תימני עם כלים ותזמור קלאסיים. כשיצא האלבום, שהיה אחר כך לפריצת הדרך של חזה לחו"ל, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי; באף תוכנית רדיו אחרת לא גילו עניין בשירי האלבום, שהיה שונה באופיו מהמוזיקה שהייתה מקובלת אז בזרם המרכזי. אלוני פנה ליאיר ניצני לצורך הכנת רמיקסים, וניצני היפנה אותו ליזהר אשדות, שהכין את הרמיקס לשיר "גאלבי". לאחר האי-התעניינות המתמשכת נשלח השיר לאנגליה על ידי צעיר אנגלי בשם גרנט אשר גילה בו עניין. מספר עותקים של התקליט ושל הסינגלים המחודשים הגיעו אל חברת התקליטים האנגלית "S Records". בחברה התרשמו מאוד, קנו את זכויות התקליט מ"הד ארצי" ושיווקו אותו תחת השם "Fifty Gates Of Wisdom" (חמישים שערי חוכמה). התקליט נמכר באנגליה, זכה לשבחי הביקורת של עיתוני המוזיקה היוקרתיים ביותר והחל את הצלחתה הבינלאומית של חזה. המשך הקריירה בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה] ב-1984, לראשונה מזה ארבע שנים, הפסידה חזה את תואר "זמרת השנה" לירדנה ארזי, שהייתה יריבתה התקשורתית. האחרונה ניסתה במשך מספר שנים לפרוץ אל השוק המקומי כזמרת סולו לאחר פרידתה מ"שוקולד מנטה מסטיק", ובשנה זו הצליחה להעפיל אל הפסגה. מנקודה זו החל מאבק ממושך בין מועדוני המעריצות של שתי הזמרות, ששיאו היה בהופעה של ארזי באמפיתיאטרון וואהל בתל אביב, כשמעריצה של חזה ירתה על שמלתה דיו מתוך אקדח צעצוע. מלחמה תקשורתית התחילה בין שתי הזמרות, אשר לובתה בידי מעריצותיהן, והגיעה לסופה כאשר השתיים הודיעו כי התחרות אינה ביניהן אלא בין המעריצות. בשנת 1985 יצא האלבום "אדמה". האלבום, שבמקור תוכנן לכלול שירים שכולם פרי שיתוף פעולה בין חזה ונעמי שמר ולהיקרא "התחדשות", כלל לבסוף שירים של יוצרים ותיקים: סשה ארגוב, יעקב אורלנד, משה וילנסקי ואפי נצר, לצד היוצרים הצעירים של התקופה, כדוגמת אהוד מנור ונורית הירש. להיטי האלבום היו שיר הנושא, "גורל אחד", ו"מישהו הולך תמיד איתי". מתוך התכנון המקורי נולד רק שיר אחד, "התחדשות". האלבום נמכר ב-40 אלף עותקים והגיע למעמד של אלבום פלטינה. עוד באותה שנה הוציאה חזה את "שירי מולדת ב'", שהיווה המשך לקודמו; אלבום זה נמכר גם הוא ב-40 אלף עותקים. ב-1986 הוציאה חזה אלבום אוסף ראשון, "אלבום הזהב", שכלל את להיטיה הגדולים עד אותה עת. בנוסף כלל האוסף גם גרסאות באנגלית ובצרפתית לשיריה בעברית, בנוסף לשירים חדשים באנגלית שהופיעו בקלטת הווידאו שיצאה גם היא באותה שנה, "פנטזיה". באותה שנה ניסתה חזה לעדכן את הסאונד המוזיקלי בסגנונה וחברה עם יזהר אשדות להפקת האלבום "ימים נשברים" שכלל סאונדים ואפקטים עדכניים וסגנון מעט יותר רוקיסטי משירי הפופ ששרה עד כה. כמעט כל המילים והלחנים באלבום נכתבו על ידי חזה עצמה. מסע הופעות בבימויו של צדי צרפתי ובהפקתו של יוסי פלג קידם את האלבום, והוא הניב להיטים כמו שיר הנושא, "הכאב הזה", "בוא ונגן אותי" ו"כל הקלפים". כ-30 אלף עותקים נמכרו מהאלבום והוא הגיע לאלבום זהב. בשנת 1987 הקליטה חזה את האלבום "שירי מולדת ג'", שיצא לרגל חגיגות 40 שנה למדינת ישראל. ב-3 בפברואר אותה שנה ניצלה מהתרסקות מטוס צסנה שהיה אמור להחזיר אותה מהופעה בבסיס חיל האוויר לתל אביב. באותה שנה השתתפה בפרק מיוחד לפורים של התוכנית "זהו זה" וכן בפסטיגל, שבו זכתה במקום השני עם השיר "ארבעים". ההצלחה בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה] מאז ההצלחה באירוויזיון והצלחת האלבום "שירי תימן" בחו"ל נעשתה חזה לזמרת מבוקשת גם מחוץ לישראל, בעיקר באירופה. מעמדה בחו"ל הלך וגדל ואיתו גם הביקושים להופעות. הגרסה המחודשת של "גלבי" כבשה את המצעדים. חזה התראיינה בתוכניות אירוח הפופולריות ובעיתונים נחשבים, וקמו לה מעריצים גם בחו"ל. כדי לקדם את הקריירה הבינלאומית היא הקליטה אלבום שלם בצרפתית בשם "Aime Moi" (אהוב אותי), שכלל גם חידושים בצרפתית לשירים עבריים שהצליחו. לבסוף יצאו מספר סינגלים מן האלבום, אך הוא לא יצא במלואו. במקביל היא לא זנחה את הקריירה בישראל והמשיכה לקיים הופעות, ואף לשחק במחזמר "עוץ לי גוץ לי". ב-1987 תבעה חזה צמד ראפרים אמריקאים בשם Eric B. & Rakim אשר סימפלו את קולה מהשיר "אם ננעלו" לשירם "Paid in Full". אלוני, שראה את ההצלחה האדירה של הסימפול, החליט לקחת את אותה גרסה מחודשת של "אם ננעלו" מ-1984, לערוך אותה מעט ולשלב בה קטעים באנגלית שכתב, שיושרו על ידי חזה. הדבר נעשה והתוצאות לא אכזבו: ביוני 1988 הגיע השיר לראש מצעד הפזמונים בגרמניה ושהה שם תשעה שבועות רצופים. הסינגל נמכר ביותר משלושה מיליון עותקים. באותה שנה זכתה חזה בתואר זמרת השנה בגרמניה. כך יצא שדגימת קולה לגרסת "אם ננעלו" של הראפרים האמריקאים קידם את מכירותיה של חזה בחו"ל והביא לה פרסום רב. חזה התפרסמה לא רק באירופה ובאמריקה, אלא גם במזרח הרחוק ואפילו בארצות ערביות כמו תימן. בשנת 1988 יצא אלבומה "Shaday", שכלל את השירים "גלבי" ו"אם ננעלו" בתוספת שני תרגומים לשירים מתוך האלבום "ימים נשברים" ועוד שירי דאנס אתניים. אלבום זה נמכר עד סוף השנה בלמעלה ממיליון עותקים באירופה ובעשרות אלפי עותקים בארצות הברית. מלבד הגרסאות המחודשות והמצליחות ל"אם ננעלו" ו"גאלבי", בלטה רצועה נוספת מתוך התקליט – "עזה כמוות" (שהוצג תחת השם האנגלי: "Love Song"). השיר, שהוא בעצם חידוש לשיר של חזה מאלבום הסולו הראשון שלה, מכיל קטע משיר השירים המדגיש את עוצמתה ואת ייחודה של האהבה. בגרסה המחודשת אין שום כלי נגינה (א-קפלה) ויש רק אפקט הד קל ברקע. יכולתה הקולית של חזה מודגשת ביותר בשיר הזה, ומסיבה זו השתמשו יוצרים בעולם בשיר זה ליצירותיהם. באותה שנה זכתה חזה במקום הראשון בטקס "אריה הזהב" בגרמניה. ההצלחה בחו"ל לא אפשרה לחזה להמשיך ולהוציא תקליטים גם בישראל, ועל כן היא נעדרה למספר שנים בעודה מתרכזת בקריירה בחו"ל. ב-1989 הוציאה את האלבום "רוח מדברית" (Desert Wind), שנחשב ככישלון יחסי ומכר רק חצי מיליון עותקים, אך מספר שירים ממנו, כמו "Ya Ba Ye" ו"Wish Me Luck", היו ללהיטים. בנוסף, סיבוב ההופעות של האלבום זכה להצלחה מרובה וכלל שני הישגים חסרי-תקדים עבורה: ראיון והופעה בתוכניתו של מלך הטוק שואו האמריקאי ג'וני קרסון, וראיון בתוכנית הבוקר האמריקנית "The Today Show". שיר זה הפך ללהיט באירופה ובארצות הברית. באותה שנה (1989) ייצגה חזה את ישראל עם השיר "אם ננעלו" בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי של טוקיו שביפן (אנ') וזכתה במקום הראשון. באותה עת סירבה חזה, ממניעים דתיים, לבקשת הוותיקן לשיר בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני. חזה הפכה לזמרת מוערכת בחו"ל עם הסגנון המוזיקלי החדש שלה ולסמל גאווה לישראל. מומחים לנושא בחו"ל טענו שחזה היא בעצם הראשונה שהביאה לעולם מוזיקה אתנית בשילוב סגנון מערבי, ואחת היוצרות הראשונות בז'אנר "מוזיקת העולם". בשנת 1990 זכתה חזה בתואר "הזמרת הישראלית הנמכרת ביותר בכל הזמנים" במונטה קרלו, וסירבה להצעתו של מייקל ג'קסון להצטרף אליו לסיבוב הופעות עולמי. באותה שנה הופיעה בפסטיבל הג'אז במונטרה שבשווייץ, והופעתה המצליחה גם הופצה על גבי תקליט בשנת 1997. באותה שנה גם השתתפה שלוש פעמים בפסטיבל סן רמו שבאיטליה. בשנת 1992 השתתפה בהקלטת הרמיקס לשיר "מקדש האהבה 1992" של להקת Sisters of Mercy. השיר בוצע בסגנון רוק כבד, והיא תרמה את קולה בסלסולי רקע. בשנת 1993 הייתה חזה למועמדת הישראלית הראשונה לקבלת פרס הגראמי כזמרת מוזיקת עולם, בזכות אלבומה המצליח "קריה" (Kirya";‏ 1992"), שצעד שבועות רבים במקום הראשון במצעד המכירות של המגזין "בילבורד". האלבום כלל בין היתר שיר המבכה את גורלה של האישה בעולם השוביניסטי-שמרני ("Daw Da Hiya") וכן שני שירי חתונה מסורתיים של יהודי תימן. באותה תקופה שיתפה פעולה עם גדולי הזמרים כמו איגי פופ, פול אנקה, The Sisters of Mercy ופאולה עבדול. מלבד זאת, השתתפה בתוכניות אירוח נחשבות בחו"ל, וגם שרה את שירי הנושא לסרטים "סחלב פראי" "האומנת" ו"המלכה מרגו" ביחד עם המוזיקאי גוראן ברגוביץ'. כך הייתה חזה לזמרת הישראלית הבינלאומית הראשונה. כאמור, חזה גם הייתה הזמרת הישראלית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס הגראמי; השנייה, מירי בן-ארי, זכתה בפרס הנכסף. בשנת 1994 הקליטה חזה מספר שירים לרגל הוצאת אלבומה הבינלאומי החדש, "Queen in Exile". הסינגל הראשון והיחיד מאלבום זה (Mata Hari) הפך ללהיט דאנס אתני קצבי, ובחלק משירי האלבום היא שיתפה פעולה עם יזהר אשדות, מי שהקפיץ אותה לצמרת הבינלאומית. אלבום זה הביא לוויכוחים אמנותיים רבים עם חברת ההקלטה, והאלבום נגנז; שירי האלבום הופיעו רק לאחר מותה באוסף "מנגינת הלב 2". באותה שנה היא ניצלה בשנית מפגיעת ברק במטוס הג'מבו שהחזיר אותה לארץ מלונדון. עם הצלחתה בחו"ל החליטה חזה לחזור לארץ ולהקליט אלבום ראשון בעברית מזה שבע שנים: "כל הנשמה". האלבום הצליח מאוד ומתוכו בלט במיוחד השיר "לאורך הים". ב-1994 הופיעה באוסלו שבנורבגיה בטקס קבלת פרס נובל לשלום שהוענק ליצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת. בשנת 1995 ביצעה את השיר "לאורך הים" בעצרת הזיכרון במלאת 30 יום להירצחו של רבין, בשילוב קטעים משירה "כל הנשמה". ביצוע זה הושמע גם בתחנות הרדיו השונות, נכנס לקלאסיקה הישראלית ומרבים להשמיעו בימי זיכרון לחללי צה"ל. באותה שנה החלה להתכונן להופעה ראשונה בישראל מזה 7 שנים במסגרת פסטיבל ערד. לצורך המופע תורגמו שיריה מאנגלית, ובנוסף הייתה אמורה לכלול מחרוזת מהאלבום "שירי תימן" ושיריה משנות ה-80; אולם אסון ערד גרם לה לבטל את הופעתה. בשנת 1997 הוציאה חזה את אלבומה האחרון, "Ofra Haza", שהופק על ידי פרנק פטרסון (מי שאחראי בין השאר על להקת "אניגמה"). רוב האלבום הוקלט בהמבורג שבגרמניה וכן באולפני אבי רוד בלונדון. באלבום זה גם הקליטה את השיר "אם ננעלו" בגרסה חדשה. רוב השירים באלבום הם באנגלית, ללא תוספת תימנית כפי שעשתה בשנים קודמות, ובנוסף יש מעט עברית וצרפתית. עם השירים הבולטים של האלבום ניתן למנות את השיר "Show Me" (הסינגל הראשון של האלבום, אשר זכה למספר חידושים מצד זמרים מרחבי העולם), השיר "Give Me a Sign" והחידוש לשירה של קרול קינג "Youve Got a Friend". בין האלבומים הבינלאומיים שהקליטה חזה היא השתדלה להראות את הצד היהודי והתימני שבה. היא שרה שירים על ההיסטוריה היהודית, שהבולטים שבהם הוא שיר קינה לזכר היהודים שנרצחו בשואה ("Trains of No Return"), שהופיע באלבום "קריה", והשיר "Mm'mma", על הקושי של יהודי תימן ואתיופיה לעלות לארץ, שהופיע באלבום "רוח מדברית". עפרה חזה שרה את השיר "ירושלים של זהב" במופע "פעמוני היובל" לכבוד יום העצמאות ה-50 של מדינת ישראל, גבעת רם, 30 באפריל 1998 ב-15 ביולי 1997 נישאה חזה לאיש העסקים דורון אשכנזי, גרוש ואב לשניים. לאחר החתונה ניתקה חזה את קשריה עם בצלאל אלוני, ככל הנראה בשל לחצו של בעלה, והוא הפך להיות מנהלה האישי. בשנת 1998 הופיעה ב"פעמוני היובל", הטקס המרכזי של חגיגות ה-50 למדינת ישראל, ובו חידשה את השיר "ירושלים של זהב". באותה שנה השתתפה בפרויקט "עבודה עברית", שבו חידשה את השיר "לתת" של בועז שרעבי, וכמו כן נטלה חלק בעשיית הסרט המצויר הראשון של אולפני דרימוורקס, "נסיך מצרים", שבו שרה את השיר "Deliver Us" (הושיע-נא) ב-17 שפות שונות, וכן דיבבה את קולה של יוכבד בגרסה העברית והאנגלית. הסרט זכה להצלחה בכל המדינות שבהן הוקרן והוסיף להכרתה העולמית. באותה שנה שיחקה בסרט "צדק מוחלט", שעסק בפרשת ילדי תימן. ב-1999 דיבבה חזה לעברית את הסרט המצויר "המלך ואני" (אנ'), שם שרה גם חמישה שירים. באותה שנה הקליטה שירים לאוסף שיצא לבסוף לאחר מותה, "מנגינת הלב". מותה[עריכת קוד מקור | עריכה] בתחילת שנת 2000 החמיר מצבה הבריאותי של חזה. היא הובהלה לבית החולים תל השומר ב-12 בפברואר במצב קשה ונפטרה כעבור שבועיים, ב-23 בפברואר 2000, מסיבוכים שנבעו ממחלת האיידס, בת 42 במותה. היא נקברה בחלקת האמנים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. אלמנהּ של חזה, דורון אשכנזי, נפטר כשנה אחריה ממנת יתר ב-7 באפריל 2001 (ערב חג הפסח). העיסוק בנסיבותיו העלומות של מותה של חזה נמשך שנים. משפחתה של הזמרת טענה כי היא נדבקה בנגיף ה-HIV מבעלה אשכנזי, שכן זה סירב לחשוף את תוצאות בדיקות הדם שעבר. אמו של אשכנזי העידה כי בנה נהג "להחליף בחורות" בתדירות גבוהה. בצלאל אלוני העיד בראיון שנערך עמו כי במשך כל השנים הרבות שבהן היה אמרגנה, לא ידע על כך שחזה ניהלה קשר עם בחור. מנגד, משפחתו של אשכנזי טענה כי לא הוא זה שהדביק את חזה בנגיף. בדצמבר 2007 פורסמו בערוץ 10 דוחות משטרה המכילים את עדותו של הרופא שטיפל בחזה לאחר שנודע לה דבר מחלתה, ד"ר מיכאל בורק. מעדותו עלה כי מניתוח תוצאות בדיקת הדם של חזה ובעלה אשכנזי התברר כי אשכנזי נדבק בנגיף לפני חזה, שכן הוא נדבק בו כ-6–7 שנים לפני מועד הבדיקה, ואילו חזה כ-2–4 שנים לפני המועד‏[2]. בדצמבר 2010 פרסם "הגארדיאן" כתבה שבה סיפר המפיק קרייג לאון, שעבד עם חזה, על-כך שאשכנזי סיפר לו כי חזה נדבקה ב-HIV מעירוי דם שקיבלה בטורקיה ‏[3]. היצירות האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה] קברה של עפרה חזה בבית העלמין ירקון אנדרטת הנצחה לעפרה חזה ב"גן התקווה" בשכונת התקווה לפני מותה התחילה חזה בהקלטת דיסק חדש באולפנו של המפיק המוזיקלי רן אביב, אך לא הספיקה להוציאו לאור ונשארו רק סקיצות לא גמורות (קטעים קצרים ונדירים מושמעים בסרטים הדוקומנטריים "חייה ומותה של עפרה חזה" ו"הילד הסודי של עפרה חזה"). מומחי מוזיקה בינלאומיים שחזה השמיעה להם את הסקיצות חודשים ספורים לפני מותה, ניבאו לתקליט הצלחה גדולה. בראיון איתם בסרט "חייה ומותה" חשפו אותם מוזיקאים כי התקליט עתיד היה להיות מאוד "עמוק ושורשי", ושחזה סוף סוף הייתה חופשייה "לנהל את העניינים" סביב התקליט בעצמה ללא הוראות מאחרים. השיר האחרון המלא שהקליטה היה "Forgiveness" (סליחה) עבור תקליטו של המוזיקאי היהודי-אמריקאי ג'ונתן אליאס (אנ')‏ "The Prayer Cycle" (אנ') (מחזור תפילות), המבוסס על קטעים ממזמור כ"ג בספר תהילים (המוכר בפתיח "ה' רועי לא אחסר"). במהלך שנת 2007 ניסה שי אשכנזי, בנו המאומץ של דורון אשכנזי, להוציא לאור את הסקיצות שהותירה חזה על גבי תקליט חדש, אך הניסיון לא יצא לפועל בשל התנגדותה המשפטית של משפחת חזה. דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה] 1974- אהבה ראשונה 1976- וחוץ מזה הכול בסדר 1977- עתיק נושן 1978- שיר השירים בשעשועים 1980- על אהבות שלנו 1981- בוא נדבר 1982- פיתויים 1982- עפרה חזה לילדים 1983- חי 1983- שירי מולדת 1984- בית חם 1984- שירי תימן 1985- אדמה 1985- שירי מולדת ב' 1986- ימים נשברים 1987- שירי מולדת ג' Shaday -1988 Fifty Gates of Wisdom -1989 (גרסה בינלאומית לשירי תימן) Desert Wind -1989 Kirya -1992 1994- כל הנשמה Queen in Exile -1995 (האלבום נגנז‏[4]) Ofra Haza '97 -1997 Live @ Montreux -1998 אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה] 1983- מבחר להיטי עפרה חזה (שירים מסדנאת תיאטרון שכונת התקווה) 1986- אלבום הזהב 2000- מנגינת הלב 2004- מנגינת הלב 2 2008- Forever Ofra Haza - Her Greatest Songs Remixed הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה] ב-19 בנובמבר 2014 בחרו בגוגל לציין 57 שנים להולדתה של חזה. באותו היום שונה סמליל דף הבית של האתר, בגרסה שהוצגה לגולשי האינטרנט מישראל, לדודל המציג איור שלה ב"גן התקווה" שבשכונת התקווה הוקמה על גבעה קטנה הנקראת "גבעת עפרה" אנדרטה לזכרה ובה פסוק משירו של שלום שבזי "אם ננעלו". עיריית תל אביב-יפו קבעה שלט הנצחה על קיר בית ילדותה שבשכונת התקווה. סרטי תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה] Women of the World (נשות העולם) (1986): פרק מתוך הסדרה נשים עולמיות. בפרק מסופר על הקריירה של עפרה בארץ ותחילת הקריירה בחו"ל, לאחר שהאלבום "שירי תימן" יצא בבריטניה. חייה ומותה של עפרה חזה (2002): סרט תעודה ששודר בערוץ 2 המספר את הקרירה העולמית של עפרה חזה, החל מסדנת שכונת התקווה ועד מותה שהשאיר הרבה סימני שאלה. מה נעמה עפרה (2003): הסרט מבית הטלוויזיה החינוכית אשר עוסק בקריירה המורחבת של עפרה, מסדנת תיאטרון שכונת התקווה, ההצלחה בשוק הישראלי בשנות השמונים, ההצלחה הבינלאומית ועד להופעה האחרונה בפעמוני היובל. (הסרט באתר הטלוויזיה החינוכית) סודות (2005): סרט דקומנטרי מבית היוצר של Yes המספר על הקריירה הענפה של הזמרת בארץ ובחו"ל ועד למותה. הסרט מלווה בראיונות עם מפיקי על בהוליווד, משפחתה של עפרה חזה וכן אמרגנה לשעבר, בצלאל אלוני. דוקוסלב (2007): פרק מתוך התוכנית של HOT, דוקוסלב, עקבה אחרי הקריירה של עפרה חזה בארץ ובעולם לפי שנים. הסרט שודר לרגל 7 שנים למותה. הילד הסודי של עפרה חזה (2007): סרט תעודה העוקב אחרי שי אשכנזי, בנו המאומץ של דורון אשכנזי, בעלה של הזמרת, שהתגורר עימם בשנותיה האחרונות של עפרה. האוצר האבוד של עפרה חזה (2010): סרט המלווה את משפחת חזה, לאחר 10 שנים לאחר מותה של חזה, בפתיחת המכולה שאחסנה את חפציה מאז מות בעלה, דורון אשכנזי. בסרט מוצגים גם פרטים חדשים לגבי החקירה שמתנהלת מאז מותה. הסרט שודר בערוץ 10 לרגל 10 שנים למותה. ימים נשברים (2010): סרט מבית הערוץ הראשון שעסק סביב הקרירה שלה. לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה] בצלאל אלוני, מכתבים לעפרה, יהוד: דן-אל, 2007. נעמי טל, עפרה חזה,ירושלים: הוצאת כתר, 1986 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עפרה חזה אתר הנצחה המוקדש לעפרה חזה נתן שחר, עפרה חזה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) עפרה חזה, באתר MOOMA עפרה חזה, דיסקוגרפיה באתר "סטריאו ומונו" עפרה חזה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) עפרה חזה באתר Find a Grave (באנגלית) עפרה חזה באתר הספרייה הלאומית מילים לשירים של עפרה חזה, באתר "שירונט" רוזה טורסקוב, מרכיבים מזרחיים במוזיקת פופ מערבית: תפיסתה המוזיקלית של עפרה חזה, Min-Ad: Israel Studies of Musicology Online,‏ 4 (2005) אבי שילון, ילדה רוצה רק בית חם, באתר הארץ, 4 ביוני 2007 (עם הופעת ספרו של בצלאל אלוני "מכתבים לעפרה") סרטונים עפרה חזה, ב"וידאופדיה" - אנציקלופדיית הווידאו של חדשות 2 באינטרנט שי גנזיה, בתפקיד הראשי: הגורל, באתר ynet‏, 6 באוקטובר 2009 (ביקורת על המחזה "עפרה") אקורדים לשירים של עפרה חזה, באתר tab4u הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה] ^ ההסבר על צבעי הבגדים על-פי דבריו של יעקב נווה בסרטה התיעודי של עידית בן אליהו, "לילה טוב אירופה - הפנים האחרות" (2012 - עבור הערוץ הראשון) - הסרט עוסק במשלחת ישראל לאירוויזיון 2011 והקונוטציות להופעה הקודמת של ישראלים באירוויזיון על אדמת גרמניה (הופעתה של עפרה חזה). ^ סרטונים שרון גל, 8 שנים אחרי: מה הוביל למותה המסתורי של עפרה חזה?, באתר nana10‏, 8 בדצמבר 2007 ^ Ofra Haza: Madonna of the dark soul | Music | The Guardian;‏ חדשות בריאות NOW - ה"גארדיאן" מפרסם: עופרה חזה נדבקה באיידס מעירוי דם שקיבלה בבית חולים טורקי ^ שירי האלבום הגנוז "Queen in Exile" הופיעו מאוחר יותר בחלק "הקלטות נדירות" של האוסף "מנגינות הלב 2". [הסתרה]נציגי ישראל באירוויזיון שנות השבעים אילנית • כוורת • שלמה ארצי • שוקולד מנטה מסטיק • אילנית • יזהר כהן והאלפא ביתא • גלי עטרי וחלב ודבש שנות השמונים הכל עובר חביבי • אבי טולדנו • עפרה חזה • יזהר כהן • שרי צוריאל ומוטי גלעדי • הבטלנים • ירדנה ארזי • גילי וגלית שנות התשעים ריטה • אורנה ומשה דץ • דפנה דקל • שרה'לה שרון ולהקת שירו • ליאורה • דנה אינטרנשיונל • עדן העשור הראשון של המאה ה-21 פינג פונג • טל סונדק • שרית חדד • ליאור נרקיס • דוד ד'אור • שירי מימון • אדי בטלר • טיפקס • בועז מעודה • אחינועם ניני ומירה עווד העשור השני של המאה ה-21 הראל סקעת • דנה אינטרנשיונל • איזבו • מורן מזור • מיי פיינגולד קטגוריות: זמרים השרים בעבריתזמרי פופ ישראליםזמרים יהודיםזמרים-יוצרים ישראליםפזמונאים עברייםמוזיקאים ישראליםמלחינים ישראליםשכונת התקווהשחקני קולנוע וטלוויזיה ישראליםמשתתפי תשואות ראשונותמשתתפי אירוויזיון 1983זוכי פרס כינור דודזמרות השנהתל אביב: אישיםאישים שהונצחו על בולי ישראל

view all

Ofra Haza's Timeline

1957
November 19, 1957
תל אביב Tel Aviv, ישראל Israel
1997
July 15, 1997
Age 39
2000
February 23, 2000
Age 42
רמת גן Ramat Gan, ישראל Israel
February 24, 2000
Age 42
פתח תקווה Petah Tikva, ישראל Israel
2000
Age 42