Is your surname Porat?

Research the Porat family

Orna Porat's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Irena Orna Porat (Klein)

Hebrew: אירנה אורנה פורת (קליין)
Birthdate:
Birthplace: Germany
Death: Died
Immediate Family:

Daughter of Wilhelm Willi Klein and Elise Klein
Wife of Yosef Porat
Mother of Private User and Lital Porat
Sister of Lily Adler

Occupation: Israeli theater actress, Israel Prize for thatre, 1979
Managed by: Ayelet Porat
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Orna Porat

Source - Wikpedia

Orna Porat (Hebrew: אורנה פורת‎; June 6, 1924 – August 6, 2015) was an Israeli theater actress.Irene Klein (later Orna Porat) was born in Cologne, Germany, in 1924. Her father, Willi, was a Catholic, and her mother, Elise, a Protestant, but she chose atheism and socialism in her youth.[1] In 1934 her family moved to Porz, where she attended high school. During these years she was a member of the Hitler Youth, although her family opposed this affiliation.

She attended drama school and began her stage career at a repertory theater in Schleswig.

Porat met her husband, Joseph Proter, in Schleswig. He was an officer from the British Mandate of Palestine in the Jewish Brigade of the British Army. In 1946, she moved to Palestine with Proter, and married him (in a civil ceremony). She converted to Judaism later, in 1957, and they held a Jewish ceremony before adopting two children.

After being refused by the HaBima and Ohel theaters, she was accepted by the Cameri Theater, where she took her Hebrew name. She appeared there for many years, until 1984.

In the early 1960s, she spent three years in France and England studying children’s theater. Upon her return to Israel she founded a children’s theater, under the wing of the Cameri. In 1970, the children’s theater became independent. Porat directed several productions. She retired from managing the Children’s Theater after nineteen years.

She helped establish ASSITEJ, the international children's theater association.[2] She died at the age of 91 on August 6, 2015.[3] Awards and recognition[edit]

Hanna Meron and Orna Porat, 1949 Porat won the Kinor David prize, awarded by Yedioth Ahronoth, on three occasions; in 1970, 1974, and 1980. In 1979, she received the Israel prize for her lifetime achievement in theater. [4] In 1997, she received the Israel Theater Lifetime Achievement award. In 2005, she won the EMET Prize for science, art, and culture, awarded by the prime minister of Israel.[5] Other awards received by her include the Brenner Prize.

She is survived by her two children, Yoram and Lital, and her 5 grandchildren, Inbal, Tom, Eden, Gilad and Yuval-Or

About אורנה פורת (עברית)

אורנה פורת אורנה פורת Orna porat.jpg אורנה פורת סוגה מועדפת: תיאטרון תאריך לידה: 6 ביוני 1924 מקום לידה: Flag of Germany.svg קלן, רפובליקת ויימאר תאריך פטירה: 6 באוגוסט 2015 (בגיל 91) שנות הפעילות: 1948-2015 פרסים: פרס ישראל לתיאטרון תשל"ט 1979, שלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974 ו-1980), פרס ברנר, פרס מאיר מרגלית, פרס א.מ.ת (2005) עיסוקים אמנותיים בולטים אחרים: במאית תיאטרון פרופיל ב-IMDb

אורנה פורת, 1957

אורנה פורת (משמאל) עם חנה מרון על במת הקאמרי, 1949

עם נתן כוגן ב"הו אבא אבא המסכן אמא תלתה אותך בארון הבגדים ואני כל כך עצוב", הקאמרי, 1966 אורנה פורת (6 ביוני 1924 - 6 באוגוסט 2015) הייתה משחקניות התיאטרון הנודעות והחשובות שפעלו בישראל.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 1.1 תחילת דרכה בגרמניה 1.2 כשחקנית תיאטרון בישראל 2 לקריאה נוספת 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה] תחילת דרכה בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה] היא נולדה בשם אירנה קליין בעיר קלן שבגרמניה ב-1924 למשפחה גרמנית נוצרית. אביה היה בן למשפחה קתולית, בעוד אמה נולדה במשפחה פרוטסטנטית (לותרנית), אך בחרה להיות אתאיסטית והתעניינה ברעיונות סוציאליסטים. בגיל 10 עברה המשפחה לעיר פורץ (Porz; בשנות האלפיים, חלק מן העיר קלן), שם התקבלה לתנועת "הנוער ההיטלראי", למרות הסתייגות מפורשת של הוריה. בתום לימודי התיכון, בשנים 1942-1940 למדה משחק בבית ספר לתיאטרון בקלן. ב-1942 התקבלה לתיאטרון מקצועי בשלזוויג ושם עוד בזמן השלטון הנאצי, התוודעה לדבריה לראשונה לגורל היהודים בשואה:

Cquote2.svg בעלה של אחת העובדות בתיאטרון חזר לעיר עם התמוטטות עצבים. הוא היה שומר במחנה ברגן בלזן והוא סיפר וסיפר ובכה וסיפר וכך נודעו לנו כל הפרטים הכי מזעזעים. ואני חשבתי שזה לא יתכן, הוא לא נורמאלי. אבל קלטתי שבכל זאת משהו היה נכון. ואם יש בזה משהו אני לא יכולה להישאר בגרמניה. בבי בי סי לא דיברו על מחנות הריכוז.‏[1] Cquote3.svg השפיעה על דעותיה באותה תקופה גם קריאה בספרים "אסורים" מאת תומאס מאן, פרנץ ורפל ויאקוב וסרמן.

לאחר סגירת התיאטרון נשלחה לתעשייה הצבאית הגרמנית והפעילה זרקורים על מנת לגלות מטוסי אויב. בהשפעת פועלי הכפייה הרוסים והפולנים שפגשה שם, ביקשה לאחר המלחמה להגר לרוסיה ונחקרה לשם כך במודיעין הצבאי הבריטי, אצל קצין דובר גרמנית בשם יוזף (יוסף) פרוטר, חייל הבריגדה היהודית שמוצאו היה בעיר קלן. הם התאהבו, והיא החליטה לעשות צעד חד ולעלות עמו לארץ ישראל.

כשחקנית תיאטרון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1947 עלתה פורת ארצה יחד עם יוסף, וקשרה את גורלה לגורל העם בישראל. צעדה זה זכה לתהודה חיובית בחברה הישראלית, שקלטה אותה בזרועות פתוחות. אורנה ויוסף לא הצליחו להעמיד צאצאים, וביקשו לפתוח בתהליכי אימוץ. היה חשש שלא יאשרו לאם שאינה יהודיה לאמץ ילדים יהודים, לכן החליטה פורת לעבור תהליך גיור. בתום תהליך זה אימצו אורנה ויוסף שני ילדים.

ב-1948, זמן קצר לאחר עלותה ארצה, הצטרפה פורת לתיאטרון הקאמרי. ביצעה תפקידים גם במסגרת תיאטרון הבימה, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון באר שבע ותיאטראות בחו"ל.

בין התפקידים הרבים שביצעה: "ז'אן דארק" (תפקיד ראשי), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (תפקיד ראשי), "מרי סטיוארט" (תפקיד ראשי), "הלילה השנים-עשר" (אלקטרה וויולה), "חתונת הדמים" (האם), "היער" (ראיסה פבלובנה גורמיז'סקאיה), "ביקור הגברת הזקנה" (תפקיד ראשי) , "קוריולנוס" (וולומניה), "נשות טרויה" (הקובה), "בית ברנרדה אלבה" (ברנרדה), "הנהג של מיס דייזי" (מיס דייזי), "מירל'ה אפרת" (מירל'ה), "שיינדלה" (הרעבעצן), "אחרון ימיה" (תפקיד ראשי).

שימשה גם כבמאית, בין היתר בהצגות "אנה פרנק" ו"ז'אן דארק".

מלבד היותה שחקנית מוכרת, פורת הקימה וניהלה את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי" שפעל בשנים 1965–1970,‏[2] ולאחר סגירתו הקימה ב-1970 תיאטרון לילדים ולנוער הנושא את שמה ופועל עד היום, וכיהנה עד למותה כנשיאת התיאטרון.

הייתה ממייסדי ארגון אסיטז' העולמי (המרכז לתיאטרון ילדים ונוער) והקימה את הסניף הישראלי של הארגון.‏[3]

פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשל"ט (1979),‏[4] וכמו כן זכתה בשלושה פרסי כינור דוד (1970, 1974.‏[5] ו-1980), בפרס ברנר,‏[6] פרס רמח"ל לאמנות הבמה (1956‏),‏[7] פרס "ורד הכסף" מטעם "מעריב" 1979,‏[8] פרס מאיר מרגלית (1983),‏[9] פרס א.מ.ת (2005),‏[6] ובפרס הוקרה מיוחד בשנת 2007/8 במסגרת פרס הבמה לילדים ונוער. כמו כן, זכתה בתוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב ועוד שורה של פרסים ועיטורים שהוענקו לה על ידי מוסדות בארץ ובחו"ל.

בשנת 1979 הופק על ידי הטלוויזיה הישראלית הסרט "אורנה" - סרט תעודה בן 50 דקות על חייה של פורת בת ה-55, שהפיק איציק קול וביים יגאל שילון. בסרט השתתפו גם שמעון פינקל, חנה מרון, מרים ברנשטיין-כהן ועוד. הסרט שודר בינואר 1980 במסגרת תוכניות התעודה של הטלוויזיה הישראלית.

ב-1997 שיחקה בסרט "אהבה אסורה". בשנת 2010 שיחקה בסרט "התפרצות X" בבימוי של איתן צור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה] עירית עמית, שלוש חתונות: מפגשים עם אורנה פורת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000. קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] אורנה פורת, בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית אורנה פורת, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) לאה גילולה, אורנה פורת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) דן פחטר, אורנה פורת מספרת, דבר, 5 בינואר 1955 ש. אבישי, על במות התיאטרון באירופה: מתוך שיחה עם אורנה פורת, משמר, 7 בינואר 1955 משה נתן, "אם יש כשרון הוא לא יברח": ראיון עם אורנה פורת, דבר, 23 באוקטובר 1964 המשך מרים גורן, הילד והתיאטרון: ראיון עם אורנה פורת לרגל פתיחת התיאטרון לילדים של הקאמרי, דבר, 2 באפריל 1965 תקוה וינשטוק, תיאטרון לילדים ולא תיאטרון ילדים, מעריב, 12 באפריל 1965 משה בן-שאול, מה רוצה אורנה?, מעריב, 9 במאי 1969 מרים גורן, אוהבת תיאטרון וילדים, דבר, 18 בינואר 1971 יהודית ליבנה, לילדים יש לתת את הטוב ביותר, אומרת אורנה פורת, מנהלת התיאטרון לילדים ולנוער, דבר, 28 בפברואר 1974 חוה נובק, בת המלך והגברת הזקנה: ראיון עם אורנה פורת, דבר, 30 במאי 1974 חוה נובק, תיאטרון על הסוס: שיחה עם אורנה פורת, מנהלת תיאטרון לילדים ולנוער, דבר, 7 באוגוסט 1977 יעקב בר-און, בבית ומאחורי הקלעים: תגובותיהם והישגיהם של הזוכים בפרס ישראל לאמנות התיאטרון, מעריב, 9 באוקטובר 1978 רחל דנה, דקות של עונג, דבר, 4 בינואר 1980 יעקב בר-און, אורנה, מעריב, 10 בינואר 1980 אורנה פורת ועודד קוטלר, הקסם והישבן של התיאטרון, מעריב, 2 באוגוסט 1985 רוני קובן, המלכה האם, באתר nrg‏, 22 בנובמבר 2002 דן לחמן, ראיון עם אורנה פורת, e-mago,‏ 12 בינואר 2006 הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה] ^ דן לחמן, ראיון עם אורנה פורת, e-mago,‏ 12 בינואר 2006 ^ נסגרה הבימה לילדים של "הקאמרי", דבר, 19 במאי 1970. ^ אודות ארגון אסיטז' ישראל באתר אסיטז' ישראל ^ "זוכי פרס ישראל לשנת תשל"ט". אתר משרד החינוך.; פרס-ישראל לתיאטרון לאורנה פורת ור. קלצ'קין, דבר, 8 באוקטובר 1978; פרס ישראל לתיאטרון – לאורנה פורת וקלצ'קין, מעריב, 8 באוקטובר 1978. ^ שר החינוך העניק פרסי "כינור דוד", דבר, 17 בדצמבר 1975 ^ 6.0 6.1 אורנה פורת באתר פרס א.מ.ת.. ^ ששה שחקנים יזכו בפרס רמח"ל: הזוכים: ד. ורדי, מ. מרגלית, א. מסקין, ח. מרון, א. פורת, וש. פינקל, דבר, 1 ביולי 1956; פרס רמח"ל של עירית ת"א הוענק לששה אמני התיאטרון העברי, דבר, 8 ביולי 1956; הוענק "פרס רמח"ל לאמנות הבמה", חרות, 8 ביולי 1956. ^ השמחה המשולשת של ארנה, מעריב, 3 בינואר 1980. ^ כל פרסי אורנה פורת, מעריב, 12 במאי 1983. קטגוריות: שחקני התיאטרון הקאמריזוכי פרס ישראל לתיאטרוןיקירי תל אביב-יפוזוכי פרס א.מ.תזוכי פרס ברנרגריםזוכי פרס מרגליתמתמודדים עם מגבלה נפשית: ישראליםזוכי פרס משה הלויזוכי פרס כינור דוד

view all

Orna Porat's Timeline

1924
June 6, 1924
Germany
2014
May 2, 2014
Age 89
Tel Aviv, Israel, Israel
2015
August 6, 2015
Age 91
????