Rabbi Yehudah HeChassid

public profile

Is your surname Hachasid?

Research the Hachasid family

Rabbi Yehudah HeChassid's Geni Profile

Records for Yehudah Hachasid

29 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Yehudah Hachasid (Kalonymus), Halevi

Hebrew: Yehudah Hachasid (Kalonymus), -יהודה החסיד
Also Known As: "Hekhasid"
Birthdate:
Birthplace: Speyer, Rhineland-Palatinate, Germany
Death: Died in Ratisbon, Bavaria, Germany
Cause of death: נפטר בשבת זכור ושנת הפטירה נתונה בספק או בט' באדר שנת ד'תתקע"ז או בי"ג באדר ד'תתקע"ד.
Immediate Family:

Son of Rav Shmuel Hachasid-MiSpeyer and רעב. שמואל החסיד
Husband of Wife of Rav Yehuda HaChasid
Father of רבינו שמואל החסיד; Rav Moshe Saltman; - - - bat Yehudah ben Shmuel of Regensburg; Shmiel?/Shimon? and Shlomo Zalman
Brother of Abraham ben Shmuel haChassid and Golde ben Kalonymus V

Occupation: Rabbi, Founder of the Chasidai Ashkenaz, Rabbi & Author of "Sefer HaChassidim"
Managed by: Mordechai Isaac Rosenfeld
Last Updated:

About Rabbi Yehudah HeChassid

Judah ben Samuel of Regensburg: "Sefer Hachasidim," the Book of the Pious, is undoubtedly a most valuable contribution to Jewish religious literature of all times. It was not only the most popular and widely read book of Mussar (Jewish Ethics) during the Middle Ages, but it is still a highly inspiring collection of thoughts and principles of the orthodox Jewish faith.

The author of this great book was Rabbi Judah Hachasid, whose ancestors, the family of Kalonymus, had been contributing to Jewish scholarship for many centuries in Babylon, Italy and later in Germany. From generation to generation they bad transmitted their knowledge of the Jewish religion; this treasure of knowledge was banded over by Judah Hachasid to his disciples both in his great book and by word of mouth.

Rabbi Judah's grandfather Kalonymus was the leader of the Jewish community of Speyer, a large city on the Rhine river, where he had fled after the crusaders had ravaged their former home in Mayence. His son Samuel, the father of Rabbi Judah, was a man of such extraordinary scholarship and piety that he was known as Rabbi Samuel Hachasid (The Pious), or Hakadosh (The Saint) among his contemporaries.

Although a scholar and intellectual of highest rank, and the head of the Beth Hamidrash of Speyer, he always preached the importance of faith, good conduct and of prayer as more vital than study. It is told of him that he often took off his rabbinical garb, dressed himself in the clothes of a beggar or vagabond, and traveled through the country in disguise. He wanted to experience all the humiliations and trials that afflict the life of the poor and homeless. For not in the quiet security of his study, but in the trials of the street has a Jew to prove his character; this he taught his disciples, amongst whom were his two sons Rabbi Abraham and Rabbi Judah Hachasid.

Thus Rabbi Samuel once visited the house of Rabbi Jacob Tam, the most famous Tosaphi'st, dressed as a poor tradesman in need of food and a bed to sleep. He stayed several days with the great scholar, sitting quietly in the corner behind the stove and listening to the learned discussions of Rabbenu Tam and his disciples. Forgeting his disguise for a moment, he corrected some legal opinion of one of the Rabbis present, and only then was he recognized as the saintly Rosh Yeshivah from Speyer.

We are told that in his youth Judah was anything but a scholar. He preferred to wander in the fields and play with bow and arrow. He is said to have captured many prizes in marksmanship in contest with the nobility of the Rhineland.

At the age of eighteen some strange accident happened to him which changed his entire view of life and made him the faithful disciple of his great father, both in conduct and scholarship. Whether this story is true or not, Rabbi Judah certainly was able to overcome the handicaps of his youth and scaled the heights as one of the outstanding teachers and living examples of genuine piety and Jewish learning.

Unfortunately his father died when he was still a young man. About the year 1195 incessant attacks upon the ghetto of Speyer by bands of Crusaders and violent mobs made it impossible for the Jews of Speyer to carry on their life of peaceful study and business. Rabbi Judah Hachasid was among those who wandered south to escape the cruelties of those hordes. The years of suffering and his experiences in dealing with his non-Jewish neighbors had a great deal to do with the part of the Sefer Hachasidim" which stresses the proper Jewish conduct in relation towards their non-Jewish neighbors.

Rabbi Judah migrated up the Rhine valley, through scores of cities whose flourishing Jewish communities had been devastated by the Crusades. Then he traveled along the Danube to look for a new and safe place to settle and rebuild Jewish life. He chose the city of Regensburg, or Ratisbon, which was ruled by understanding and humane princes.

They soon realized the greatness of the new Jewish resident and drew him into the circle of the scholars with whom they surrounded themselves. Thus the bishop is said to have spent entire evenings in his company, and the Duke of Regensburg consulted him for his knowledge of astronomy and astrology. Indeed Rabbi Chaim Joseph David Azulai, one of the famous Jewish lexicographers who traveled through the continents in search of Hebrew manuscripts, reports that he had seen ann astronomical work of Rabbi Judah Hachasid, called "Gematrioth."

The illustrious refugee from Speyer opened a Yeshivah in Regensburg which produced such famous scholars as Rabbi Eleazar of Worms known by the title of his main work, as the "Rokeach."

Together with him studied another great disciple of Rabbi Judah Hachasid, Rabbi Yitzchak ben Mosheh, the author of the "Or Zaruah," the man whose religious decisions were considered binding by Austrian, Hungarian, Moravian and Italian Jewish communities throughout the centuries.

A third disciple of Rabbi Judah was the Tosaphist and author of the "Sefer Hachachmah", Rabbi Baruch ben Samuel of Mayence. These are only a few of the hundreds of students who sat at the feet of Rabbi Judah Hachasid in his Yeshivah at Regensburg.

Amongst them was also the famous world traveller, Rabbi Pethachiah of Regensburg,* whose notes Rabbi Judah Hachasid gathered and edited. He had them published by his students under the title "Sibuv Rabbi Pethachiah," when the author died prematurely from the strains of the journey that took him half way around the world.

ii. Rabbi Judah Hachasid who is mainly known for his ethical writings, was a man of great Halachic knowledge, even though he condemns the then widespread method of the "Pilpul" as an unfruitful approach to the Talmud whose main purpose is action, good pious conduct, not pure theory, and argument for the sake of argument.

Many of his famous contemporaries consulted him and quoted his opinions in the collections of their responsa. The "Tashbaz," contains such halachic decisions of Rabbi Judah Hachsid. Rabbi Meir of Rothenburg quotes him several times. His disciple the "Or Zaruah," mentions his "Great, wise master" as the basis of many of his religious decisions. "Gan Bosem," the Garden of Spice, is the title of Rabbi Judah Hachasid's little known collection of responsa. Other disciples took down notes from the weekly lecture about the Sidrah, which Rabbi Judah Hachasid gave in his Yeshivah every Friday. There is no complete copy of this commentary. But many of the later commentators to the Chumash quote explanations by Rabbi Judah Hachasid.

Better known than the Halachic work of this great man are his contributions to our Siddur which are recited in many congregations. These include the seven Shirei Hayichud and the Shir Hakavod; some Selichoth like "Elokim beyisrael gadol yichudecha," "Ezkerah yom mothi;" the prayer "Yechaheh dimathi," and many others Of great depth of feeling and thought, and Poetical beauty. Rabbi Judah also wrote several commentaries to the prayers and the Machzor, and the "Sefer Hachachmah" concerning the laws and customs of prayer.

Yet most important of Rabbi Judah's great life work was the above-mentioned "Sefer Chasidim," the Book of the Pious. In it he perpetuated his revered father's teachings and developed them into a complete program of piety and faith. Indeed many of the scholars attributed the first two parts of the "Sefer Hachasidim," the "Sefer Hayirah" and the "Sefer Hateshuvah" to Rabbi Samuel The Pious, rather than to his son. This may be so or not.

At any rate Rabbi Judah the Pious concentrated all his efforts upon teaching the Jewish people the importance of sincere prayer, honesty and sincerity in one's personal relations to G-d and man which are by far more important than all sciences, scholarship or superficial piety. Prayer should come from the depth of one's heart and not be mere lip-service. "For what good is prayer if the heart does not know what the mouth speaks." Often he uses stories to illustrate what he means, and he records many customs and beliefs. He is very outspoken in his caution for dealing with non-Jews, and his bitter experiences at the hands of the Crusaders are the cause of his exhortations not to save one's life by simulating or accepting another religion. "It is forbidden to save oneself at the approach of hordes (of Crusaders) by putting up crosses or other symbols of their faith, or to visit their churches."

There is hardly any phase of the Jewish faith or proper conduct, on which Rabbi Judah Hachasid does not touch in his great ethical work on Piety. His disciples Rabbi Eliezer, author of the "Rokeach," revised the "Sefer Hachasidim" after his master's death and added some sections. It was one of the first and most printed of all works of Jewish literature, and its popularity has not diminished in our very day.

iii. Many legends are told about the saintly life of Rabbi Judah Hachasid. In the city of Worms, before Hitler destroyed all remnants of Jewish history, one could find a niche which legend has it, was made when a carriage passed through the narrow street of the ghetto and pressed Rabbi Judah Hachasid against the wall of the synagogue. Another time he miraculously saved a kidnapped child from being forcibly baptised. Elijah the Prophet was said to have been his guest at the Seder table, and was seen by him at the synagogue of Regensburg.

These and similar stories prove the great reverence which the Jewish people had for the man to whom they owed so much.

Rabbi Judah Hachasid had one son, by the name of Moses, who is known as the author of the commentary on the Bible. "

(taken form chabad.org)

--------------------------------------

http://njjewishnews.com/article/pmb/princeton-project-opens-lens-on-medieval-jewry

Sefer Hasidim, or Book of the Pious

http://etc.princeton.edu/sefer_hasidim/

http://seforim.blogspot.com/2007/05/review-of-new-edition-of-sefer-chasidim.html

Review of a new edition of the Sefer Chasidim

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

-------------------- R' Yehuda was also known as Yehuda HaChasid --------------------

About יהודה החסיד (עברית)

רבי יהודה (ב"ר שמואל) החסיד היה ממייסדי חוג חסידי אשכנז והדמות המרכזית בו. חי בגרמניה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13. שנת פטירתו אינה ברורה או ב1215 או ב 1217.

היה בנו של רבי שמואל החסיד, נכדו של רבי קלונימוס הזקן, וצאצא למשפחת קלונימוס, שהיגרה במאה ה-10 מאיטליה לגרמניה. הוא עצמו ישב בתחילה בשפיירא, ועבר לרגנסבורג ב-1195. היה ראש ישיבת רגנסבורג. בין תלמידיו: רבי אלעזר מוורמס, בעל "הרוקח", רבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.

משערים כי רבי יהודה החסיד כתב כמה ספרים, אך מפאת צניעותו אסר לציין את שמו עליהם ולכן קשה לזהותם. החיבור הידוע ביותר המיוחס לו (למרות שהספר איננו חתום בשם) הוא ספר חסידים, יצירה בעלת חשיבות רבה המכילה הלכות, מנהגים, דעות ומוסר המשקפים את עולמם של חסידי אשכנז. בנוסף ליצירה זו מיוחסת לו כתיבת הפיוט שיר הכבוד,

נפטר בשבת זכור ושנת הפטירה נתונה בספק או בט' באדר שנת ד'תתקע"ז או בי"ג באדר ד'תתקע"ד. תוכן עניינים

   1 חסידותו
   2 צוואת רבי יהודה החסיד
   3 ספר חסידים
   4 פירושו של רבי יהודה החסיד לתנ"ך
   5 חיבורים המיוחסים לו
   6 לקריאה נוספת
   7 קישורים חיצוניים
   8 הערות שוליים

חסידותו

רבי יהודה החסיד בלט בדרישותיו המחמירות מתלמידיו החסידים ואף מעצמו. רבי יהודה שאף לייסד קהילות של חסידים נקיות מהשפעה שלילית של מומרים, וכאלו שאינם חסידים. רבי יהודה דרש שלא לשנות אף מילה מנוסח התפילה שלדעתו מכיל משמעויות עמוקות מיסטיות במבנהו ובמספר המילים והאותיות שלו. רבי יהודה הקפיד על אנונימיות בחיבוריו ולא חתם את שמו על אף אחד מחיבוריו, דרישה שאף תלמידיו נענו לה כשהביאו קטעים מספריו. צוואת רבי יהודה החסיד פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

צוואתו של רבי יהודה החסיד, היא אחד החיבורים המרתקים ומעוררי הפולמוס ביותר מתקופתו. הצוואה מכילה רשימה של הנהגות וכללים, מיסטיים בחלקם. בין האיסורים אפשר למנות איסור לאדם לשאת אישה ששמה כשם אמו, או ששמו כשם אביה. איסור על קריאת שמות שונים ומגורים במקומות שונים. שאלת טיבה והסמכות ההלכתית של הצוואה שנויה במחלוקת בעולם הרבני עד היום, בין השאר משום שבמקורות יש דוגמאות רבות לחכמים שלא הקפידו על קיום הדינים המופיעים בצוואה, ואף לסתירות בינה ובין הלכות ידועות. מצד שני, מעטים מהאזהרות שמקורן בצוואת ריה"ח אף מובאות בבית יוסף, בשלחן ערוך, וברמ"א למשל לא לקבור שונאים זה אצל זה, לא להשאיר קבר ריק פתוח, ולא לבקש מאותו אדם להיות סנדק לשני בנים באותה משפחה.

לדעת חלק מהפוסקים כמו הנודע ביהודה, ייעד רבי יהודה את הצוואה רק לצאצאיו, או לאנשים מסוימים מצאצאיו, או רק לזמן מוגבל‏[1]. ככלל סירב ה'נודע ביהודה' להתעסק בנושא, וכתב: "אהובי תלמידי לולא אהבתך אין דרכי להשיב בעניינים כאלו דברים שאין להם שורש בתלמוד ובפוסקים, אך גודל אהבתך הוציאני חוץ לגדרי...שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל...חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית ודברי תלמוד הם על הכלל...ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל".

היו בין הפוסקים כמו החתם סופר שסברו שהצוואה תקפה רק למי שחושש ומקפיד עליה (בדומה להתבטאות הגמרא על מנהגים שנעשו כדי למנוע סכנה כביכול: "מאן דלא קפיד - לא קפדינן בהדיה")‏[2]. אמנם עם פרסומם של כתבי-היד והמהדורות הראשונות התגלה כותרת (עם שינויים קלים) בראש הצוואה כדלהלן: "אלו ל"א צוואת שציוה רבינו יהודה החסיד לכל העולם לכל הפחות לזרעו לקיימם."‏[3]. כלומר, יש בסיס לשתי הגישות המסורתיות– הצוואה אכן מיועדת לכולם, אך במיוחד, ו"לכל הפחות" על "זרעו לקיימם". הרב מרדכי אליהו‏[4] סובר שעל בני עדות המזרח לנהוג באותן אזהרות מצוואת ר' יהודה החסיד שהובאו בספר זבחי צדק‏[5]. במקרה של כלה ששמה כשם אם החתן, הורה הרב אליהו לזוג להתחתן ולקרוא לכלה בשם קיצור (מירי במקום מרים).

באחת מנוסחאות הצוואה מופיעה הנבואה: "עתידין התרתרי"ם לבוא בארץ אשכנז ויחריבוה, איני יודע אם כולה או חציה". נבואה שלא התקיימה, שכן הפלישה המונגולית לאירופה נבלמה בשנת 1242 על אדמת הונגריה ולא חודשה מעולם. סעיף זה אינו מופיע בכתבי היד ובמהדורות הקדומות, ו"פלש", יחד עם שלשה סעיפים תמוהים נוספים ממקור חיצוני לחלק השני של כת"י מחזור רוטשילד (מוזיאון ישראל, 180/51). ארבעת הסעיפים הללו אינם מופיעים אפילו בכתב יד מינכין (שפורסם על ידי מאהלר, קראקא, תרנ"א) שכולל את כל הסעיפים הידועים מכל המהדורות (א' שבט, "צוואת רבי יהודה החסיד- השוואת מהדורות וכתבי יד," טללי אורות י (תשס"א), הערה 274). ספר חסידים

מקובל לייחס את רובו של ספר חסידים לרבי יהודה החסיד, מלבד תחילתו, שנכתבה, ככל הנראה, בידי אביו רבי שמואל החסיד. בספר קיימות שתי מהדורות: מהדורת דפוס בולוניה, וגירסת כתב יד פארמה שנחשבת למוסמכת ואוטנטית יותר. ספר חסידים מכיל מגוון רחב של נושאים המונחים לפתחו של החסיד חלקם מתחום ההלכה וחלקם מתחום המוסר. הספר ערוך קונטרסים, שנכתבו אסוציאטיבית, ככל הנראה. פירושו של רבי יהודה החסיד לתנ"ך

בשנת 1975, פרסם הרב החוקר יצחק שמשון לנגה מתוך כתבי יד, את החיבור "פרושי התורה לר' יהודה החסיד" מתוך כתבי יד עתיקים. הפירוש מכיל מעט עמדות ביקורתיות כלפי המקרא ועורר סערה בעולם החרדי. בעקבות לחצים של רבנים חרדיים, הוצאת הספרים נאלצה להוציא דפים חדשים לספר, כשהקטעים הביקורתיים נמחקו.[6]

למרות שנהוג ליחס את ראשית ביקורת המקרא לשפינוזה, פירושו של רבי יהודה החסיד מצביע על מגמה ביקורתית שהייתה קיימת בקרב חסידות אשכנז במאה ה-11 עד המאה ה-13, וניתן למוצאה גם אצל אבן עזרא ואצל הוגים נוספים מהתקופה. חיבורים המיוחסים לו

   ספר חסידים, (גרסה סרוקה במהדורת ברלין 1891 באתר דעת, מהדורת ניו יורק 1953 ומהדורת לבוב באתר HebrewBooks).
   צוואת רבי יהודה החסיד, (גרסה סרוקה באתר HebrewBooks)
   יצחק שמשון לנגה, פרושי התורה לר' יהודה החסיד, ירושלים תשל"ה. ליקוט של פירושים למקרא המיוחסים לר' יהודה החסיד.
   יצחק שמשון לנגה, טעמי מסורת המקרא לר' יהודה החסיד, ירושלים תשמ"א.
   ספר הגימטריאות לרבינו יהודה החסיד, מהדורת פקסמיליה, בצירוף מבואות מאת דניאל אברמס וישראל תא-שמע, לוס אנג'לס תשנ"ח. מהדורה מלאה, שני כרכים, בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ה.
   חיבור הלכתי, יצא לאור בתוך מאה שערים : קטעי ראשונים מתוך כתבי יד, עורך: זאב בידנוביץ, הוצאת קדם, ירושלים תשל"ד.
   סוד היחוד לרבינו יהודה החסיד, יצא לאור בתוך: סודי רזיא, בילגורייא , תרצ"ו, 1935. (גרסה סרוקה באתר HebrewBooks)
   אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות, "בענייני אמונות ודעות וסוד הייחוד בדרך לימוד מתופעות טבע מופלאות", בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ו.
   סודי חומש ושאר, "פירושים גימטריאות ופרפראות על התורה, שיר השירים, איוב ורות", בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ט.

רבנו יהודה החסיד, בעל ספר החסידים. ע"פ אילן היוחסין של הילל גולדשטוף.