Rabbi Yaakov ben Meir - יעקב Klonimus, Rabenu TAM - רבנו תם, [RASHI Gd.son] נכד רש"י (1096 - 1171) MP

‹ Back to Klonimus, Rabenu TAM - רבנו תם surname

Is your surname Klonimus, Rabenu TAM - רבנו תם?

Research the Klonimus, Rabenu TAM - רבנו תם family

Rabeinou TAM Klonimus / רבנו תם, קלונימוס's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Nicknames: "Rabenu Tam", "רבנו תם", "Ribam", "ר"ת"
Birthplace: Ramerupt, France, Ramerupt, France
Death: Died in Troyes, Champagne-Ardenne, France
Occupation: Talmudist
Managed by: Yigal Burstein / יגאל בורשטיין
Last Updated:

About Rabbi Yaakov ben Meir - יעקב Klonimus, Rabenu TAM - רבנו תם, [RASHI Gd.son] נכד רש"י

Most prominent of French tosafists; born at Ramerupt, on the Seine, in 1100; died at Troyes June 9, 1171. His mother, Jochebed, was a daughter of Rashi. Rabbenu Tam received his education from his father, from Joseph Ṭob 'Elem (Bonfils) II., and from his eldest brother, Samuel ben Meïr (RaSHBaM). After his father's death Jacob conducted a Talmudic academy in Ramerupt.

הרב יעקב בן מאיר (1171 - 1100). מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תבות: ר"ת. נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נקרא 'תם' ע"ש הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.

משפחתו ורבותיו

מוצאו של ר"ת בעיר לותיר בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רומיר (בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לתלמידו, ריב"ן). לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק - ריב"ם, מת בחיי אביו בגיל צעיר. הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז וידוע יותר כרבנו תם. הבן שמואל הוא הרשב"ם. לר"ת עצמו נולדו מספר בנים ובת.

תחילה למד ר"ת אצל אביו, ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם. אט אט הפך להיות מגדולי מוסרי ההוראה בדורו ומגדולי בעלי התוספות.

מסעות הצלב ועלילות הדם

ר"ת חי גם בטרוייש (Troyes) וגם בראמרו (Ramerupt). במסע הצלב השני, בשנת 1146 הוא כמעט נהרג על ידי הצלבנים. ואלו דבריו של בן דורו של ר"ת, ר' אפרים בר' יעקב מבונא:

ויום טוב שני של שבועות נאספו הטועים [הצלבנים] מארץ צרפת אל רמרו ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה ולקחו כל אשר לו בביתו וקרעו ספר תורה בפניו ולקחוהו והוליכוהו אל השדה ודברו אתו משפטים על דתו ויתנכלו להמיתו ופצעו אותו חמשה פצעים בראשו, כי אמרו אתה גדולו של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו חמישה פצעים. וכמעט שכנה דומה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר ריחם על תורתו וימן ה' שר גדול לרבינו יעקב בדרך אותו שדה ויקראהו רבנו וישחדהו בסוס שווה חמישה זקוקים וילך השר וידבר על לב התועים וישסעם בדברים ויאמר להם הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם. וכה עשו ונדחית השעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה.

במהלך מסע צלב זה, בעת שהיה בבלואה (Blois) נכח בעלילת הדם נגד יהודיה בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כל ארבעים יהודי הקהילה. לזכר העלילה נקבע צום בכ' בסיון, קביעה המיוחסת לרבנו תם.

תקנות

רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרויה "תקנת הנדונייה". נראה שהיה זה בזמן שישב בה לאחר שירד מנכסיו בראמרו.

קשריו עם גדולי ישראל בדורו

בתקופה שבה חי רבי אברהם בן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת - "אתה מקום מקדש וההראל". ר"ת התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. כן עסק בדקדוק, ובמחלוקת בין דונש בן לברט ומנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

קבורתו

רבנו תם קבור יחד עם אחיו ובעלי תוספות נוספים בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.

[עריכה] חיבוריו

פירושיו של ר"ת הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות. הוא כתב את החיבור "ספר הישר", שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שו"תים ופרשניות לגמרא. כן חיבר דברים נוספים בענייני כתיבת ספר תורה וגטין ומחזור שכלל הלכות תפילה, חיבר מספר פיוטים וספר דקדוק.

[עריכה] פיוטיו

רבנו תם היה ממעריצי הפיוט, ופסק, שלא רק שמותר להפסיק את סדר התפילה בשביל הפיוטים, אלא יש בזה "מצוה מן המובחר ומכוון אדם את לבו למקום על ידיהם". מלבד כתיבת פיוטים משלו, ר"ת גם פירש והגיה (תיקן) פיוטים של פייטנים אחרים. כמן כן, הוא הסתמך על פיוטים לפסוק הלכה. רבנו תם היה הראשון מבין חכמי צרפת שחיבר שירים במשקל השירה הספרדית. בזה הוא כנראה הושפע מחכמי ספרד ודרום צרפת שהיה איתם במגע. היום ידועים לנו שלושים ואחד פיוטים המיוחסים לרבנו תם (לגבי ארבעה מהם יש ספק אם אמנם הוא המחבר).

רבינו תם

רבינו תם (=ר"ת, ושמו המלא הוא ר' יעקב בר מאיר) נכדו של רש"י, אבי הזרם של בעלי התוספות ששלט בלימוד התורה בצרפת במאות הי"ב והי"ג. חי בשנים 1171-1100. הריב"ש כתב על ר"ת: "כמוהו בפלפול לא נהיה מאחר שהתלמוד נחתם, תלמוד ערוך בפיו ושגור, סיני ועוקר הרים וטוחנן זה בזה בפלפולו ועומק שכלו. הוא משווה אותו לשאילתות, ה"ג, ר"ח ורש"י, ואומר: "ועוד דשאני ר"ת דרב גובריה והיה כאחד מהם ואולי יותר מהם בחריפות ובקיאות" (שו"ת ריב"ש, סימן שצ"ד).

ר"ת נפטר בשנת ד' אלפים תתקל"א (1171), שנת גזרות בלויש (Blois), וסימנך "ויאמר אלהים אל יעקב" (שנת "אל"). היתה עלילה שיהודי הרג נוצרי, וזה גרר אחריו את רציחתם של 31 יהודים (כמספר "אל"), ופציעתו של ר"ת. בגזרות תתנ"ו (1096 – מסע הצלב הראשון), נקבעה הלכה שאדם יכול להתאבד כדי להינצל משמד. ובמס' ע"ז (יח, ע"א), ר' חנינא בן תרדיון כשהיה נשרף לא רצה להאיץ את מותו ע"י פתיחת פיו, כדי שתיכנס האש, ואמר: "מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו". בתוספות שם: "אומר ר"ת דהיכא שיראים פן יעבירום עכו"ם לעבירה, כגון ע"י יסורין שלא יוכל לעמוד בהם, אז הוא מצוה לחבל בעצמו, כי ההיא דגטין (נז, ע"ב) גבי ילדים שנשבו לקלון, שהטילו עצמם לים". יש לציין כי הרמב"ם ב"אגרת השמד" פסק אחרת, ויש לדעתו איסור להתאבד כאמצעי מנע נגד שמד.

ר"ת מופיע ברוב דיבורי התוספות. ויש לנו גם חיבור עצמאי שלו בשם "ספר הישר לר"ת" שמכיל פירושי סוגיות שונות ושו"ת. ר' שלמה לוריא (מהרש"ל) כתב בהקדמה של ספרו "ים של שלמה" על חולין: "שמונים בעלי תוספות היו בפרק אחד לפני רבינו תם (=למדו אצלו), וכל אחד הגיע להוראה". תלמידים אלו חיו ופעלו בצרפת, באנגליה, בריינוס, בדרום אשכנז, בבוהמיה (=ביהם=ארץ כנען), בקרנטן. תלמידיו המפורסמים בצרפת הם:

1. ר' יוסף מאורליינש שכתב את הפירוש "בכור שור" לפי הפשט על התורה, והנהיג זימון לנשים כשהן שלש (או"ז ח"א, נ"ח, ע"א).

2. ר' אליעזר ממיץ בעל "ספר יראים" על תרי"ג מצוות.

3. רבינו תם מאורליינש, או רבינו יעקב הקדוש (או"ז ח"א, נ"ט, ע"א); עזב את צרפת ועבר לאנגליה ונהרג על קידוש השם בשנת 1189 בלונדון ביום הכתרתו של ריצ'רד לב-האריה; עשה שטר שמאפשר הערמת רבית (ראה ב"י יו"ד, סי' קע"ז).

4. ר' יום טוב בן ר' יצחק מיואני (Joigny); גם הוא עזב את צרפת והלך לאנגליה; ר"ת התיר בספר הישר סי' רל"ג, להישאר ליד גוי שהדליק מדורה להתחמם בשבת; ר' יום טוב תלמידו הוסיף שמותר להתחמם בשבת כנגד מדורת נוכרי שנעשתה בשביל ישראל", כי "הכל חולים אצל הקור". ר' יום טוב זה שחט כשישים נפשות בשנת תתקנ"א (1191) בעיר יורק, כדי שלא יעברו שמד.

5. ר' יעקב מקורביל. נהרג על קידוש השם במאורעות Corbeil בשנת 1192.

6. ר' יצחק בר' ברוך.

תלמידי ר"ת המפורסמים באשכנז הם:

1. ריב"א (ר' יצחק בר אשר הלוי) בימי רש"י בעיר שפיר (Spire). היה תלמיד רש"י בעיר טרויש. נפטר לפני שנת 1133. כתוב עליו בפסקי ריקנאטי סי' קס"ו: "ושמעתי כי ריב"א חלה חליו שמת בו, וחל יוהכ"פ באותם הימים, ואמרו לו הרופאים: אם לא תאכל, ודאי תמות, ואם תאכל שמא לא תחיה, והוא ז"ל אמר: ברי ושמא ברי עדיף, ולא רצה לאכול ומת".

2. ראב"ן (ר' אליעזר בר' נתן), חי במגנצא (אשכנז). נולד בשנת 1090.

3. ר' משה בר' שלמה הכהן במגנצא, תלמיד ר"ת ורבו של הראבי"ה.

--------------------

הרב יעקב בן מאיר (1100 - 1171). מכונה בדרך כלל רבנו תם, בראשי תבות: ר"ת. נכדו של רש"י, מגדולי בעלי התוספות. נקרא 'תם' ע"ש הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז). כמו סבו, חי רבנו תם בצרפת. כתב את "ספר הישר" וכן ספר על הדקדוק העברי. נודע גם כמשורר ובלשן בעל ידע לשוני רב.

מוצאו של ר"ת בעיר לותיר בצפון צרפת. אחת משלוש בנותיו של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל מהעיר רומיר (בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לתלמידו, ריב"ן). לר' מאיר ויוכבד נולדו שלושה או ארבעה ילדים: יצחק, שמואל ויעקב (וייתכן שגם שלמה). בנים אלו היו לראשוני בעלי התוספות: יצחק - ריב"ם, מת בחיי אביו בגיל צעיר. הבן יעקב היה למנהיג יהדות אשכנז וידוע יותר כרבנו תם. הבן שמואל הוא הרשב"ם. לר"ת עצמו נולדו מספר בנים ובת.

תחילה למד ר"ת אצל אביו, ומאוחר יותר אצל אחיו הרשב"ם. אט אט הפך להיות מגדולי מוסרי ההוראה בדורו ומגדולי בעלי התוספות.

ר"ת חי גם בטרוייש (Troyes) וגם בראמרו (Ramerupt). במסע הצלב השני, בשנת 1146 הוא כמעט נהרג על ידי הצלבנים. ואלו דבריו של בן דורו של ר"ת, ר' אפרים בר' יעקב מבונא:

ויום טוב שני של שבועות נאספו הטועים [הצלבנים] מארץ צרפת אל רמרו ובאו בבית רבינו יעקב שיחיה ולקחו כל אשר לו בביתו וקרעו ספר תורה בפניו ולקחוהו והוליכוהו אל השדה ודברו אתו משפטים על דתו ויתנכלו להמיתו ופצעו אותו חמשה פצעים בראשו, כי אמרו אתה גדולו של ישראל לכן נקחה ממך נקמת התלוי ונפצעה בך כאשר פצעתם באלהינו חמישה פצעים. וכמעט שכנה דומה נפשו הטהורה לולי רחמי יוצרנו אשר ריחם על תורתו וימן ה' שר גדול לרבינו יעקב בדרך אותו שדה ויקראהו רבנו וישחדהו בסוס שווה חמישה זקוקים וילך השר וידבר על לב התועים וישסעם בדברים ויאמר להם הניחו לי היום ואני אדבר עמו אולי יפותה ונוכל להסיתו ואם לא יאבה דעו כי מחר אתננו בידכם. וכה עשו ונדחית השעה הרעה בחמלת ה' על עמו ריחם על המרביץ להם תורתו הקדושה.

במהלך מסע צלב זה, בעת שהיה בבלואה (Blois) נכח בעלילת הדם נגד יהודיה בשנת 1171, שבה הוצאו להורג כל ארבעים יהודי הקהילה. לזכר העלילה נקבע צום בכ' בסיון, קביעה המיוחסת לרבנו תם.

רבנו תם כינס בטרואה-טרוייש באמצע המאה ה-12 את האסיפות שהביאו לקביעת תקנות ליהדות צרפת. ביניהן אחת הנוהגת בדין תורה עד לימינו (בשינויים שנקבעו במהלך הדורות) והקרויה "תקנת הנדונייה". נראה שהיה זה בזמן שישב בה לאחר שירד מנכסיו בראמרו.

בתקופה שבה חי רבי אברהם בן עזרא בצרפת הוא התיידד עם רבנו תם, וישנה התכתבות ביניהם בה הוא אומר על ר"ת - "אתה מקום מקדש וההראל". ר"ת התכתב גם עם גדולי ישראל נוספים בדורו. כן עסק בדקדוק, ובמחלוקת בין דונש בן לברט ומנחם בן סרוק תמך רבנו תם במנחם, וכתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

רבנו תם קבור יחד עם אחיו ובעלי תוספות נוספים בבית הקברות העתיק בעיר ראמרו. ב-2005 נעשה מאמץ לשקם את בית הקברות ולתחמו, ואף הוקם בית מדרש סמוך.

פירושיו של ר"ת הם היסוד הראשון לכל קובצי התוספות. הוא כתב את החיבור "ספר הישר", שהוא מעין אסופה בת שני חלקים של שו"תים ופרשניות לגמרא. כן חיבר דברים נוספים בענייני כתיבת ספר תורה וגטין ומחזור שכלל הלכות תפילה, חיבר מספר פיוטים וספר דקדוק.

האגדה העממית (מהמאה ה-16) מבטאת את מידת ההערכה שהיה לר"ת על עצמו וגם את מידת ההכרה שהוא זכה לה, בסיפור זה: "וקבלתי ששמע ר"ת קול בכייה כשמת רש"י ושאל מה קול הבכי ואמרה לו אמו, כמדומה לי על שכבה נר ישראל, אמר אני אחזור ואדליקהו".

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

Rabbeinu Tam

From Wikipedia, the free encyclopedia

Jacob ben Meir Tam, universally known as Rabbeinu Tam (c. 1100–c. 1171) (Hebrew: רבינו תם) was one of the Baalei Tosafos whose commentary appears in every edition of Talmud opposite the commentary of Rashi. He was also a renowned Rabbinic authority and communal leader.

•Biography

Rabbeinu Tam, or Rabbi Jacob ben Meir, was born in the French country village of Ramerupt,in the Aube département of northern-central France, to Meir ben Shmuel and his wife Yocheved, the daughter of Rashi. His primary teachers were his father and his brother, Shmuel ben Meir, known as Rashbam. His other brothers were Isaac, known as the Rivam, and Solomon the Grammarian. He married Miriam, the sister of R. Shimshon of Falaise, Calvados although she may have been his second wife.

Rabbeinu Tam grew up to become one of the most famous of the Tosafists, a foremost halakhic authority of his generation and one of the greatest leaders of his time. He acquired his name, Tam, because his biblical namesake, Jacob, is described as "tam", implying a straightforward and truthful character.

Rabbeinu Tam's reputation as a legal scholar spread far beyond France. Avraham ibn Daud, the Spanish chronicler of the sages, mentioned Rabbeinu Tam in his Sefer haKabbalah, but not Rashi. Rabbeinu Tam's work is also cited by Rabbi Zerachya haLevi, a Provençal critic. He also received questions from students throughout France and from the Italian communities of Bari and Otranto.

Rabbeinu Tam gave his Beth Din the title of "the generation's [most] significant court", and indeed, he is known for communal enactments improving Jewish family life, education, and women's status. At times, he criticised Halachic opponents, notably in his controversies with Meshullam of Melun and Efraim of Regensburg.

•Halachic disputes

Legend has it that when Rashi was holding his infant grandson, the baby touched the tefillin that were on Rashi's head. Rashi predicted that this grandson would later disagree with him about the order of the scripts that are put in the head tefillin. Regardless of the episode's veracity, Rabbeinu Tam did disagree with the opinion of his antecedent. Today, both "Rashi tefillin" and "Rabbeinu Tam tefillin" are produced: the Shulchan Aruch requires wearing Rashi's version and recommends that God-fearing Jews wear both in order to satisfy both halakhic opinions. However: "It is worth noting that the Shulchan Aruch ... rules that Rabbeinu Tam Tefillin should be worn only by one who is known to be a very pious person; the Mishnah Berurah ... explains that it is a sign of haughtiness for anyone else to do this because the accepted practice is to wear Rashi Tefillin."

Another halakhic disagreement between Rabbeinu Tam and Rashi concerns the placement of the mezuzah. Rashi rules that it should be mounted on the doorpost in a vertical position; Rabbeinu Tam holds that it should be mounted horizontally. To satisfy both opinions, Ashkenazi Jews place the mezuzah on the door in a slanted position[1]. Sephardi Jews mount the mezuzah vertically, per the opinions of Rashi, Maimonides, and the Shulchan Aruch.

•Liturgical poet

In the field of Hebrew poetry the importance of R. Tam is not slight. He was influenced by the poetry of the Spaniards, and is the chief representative of the transition period, in Christian lands, from the old "payyeṭanic" mode of expression to the more graceful forms of the Spanish school. According to Zunz (Literaturgesch. pp. 265 et seq.) he composed the following pieces for the synagogue: (1) several poems for the evening prayer of Sukkot and of Shemini Atzeret; (2) a hymn for the close of Sabbath on which a wedding is celebrated; (3) a hymn for the replacing of the Torah rolls in the Ark on Simḥat Torah; (4) an "ofan" in four metric strophes (see Luzzatto in Kerem Ḥemed, vii.35); (5) four Aramaic reshut; (6) two seliḥot (the second is reproduced by Zunz in S.P. p. 248, in German verse; see also "Naḥalat SHeDaL" in Berliner's Magazin ["Oẓar Ṭob"], 1880, p. 36). It must, however, be remarked that there was a synagogal poet by the name of Jacob ben Meïr (Levi) who might easily have been confounded with the subject of this article, and therefore Tam's authorship of all of these poems is not above doubt (see Landshuth, "'Ammude ha-'Abodah," p. 106; comp. also Harkavy, "Ḥadashim gam Yeshanim," supplement to the Hebrew edition of Graetz, "Hist." v. 39; Brody, "Ḳunṭras ha-Piyyuṭim," p. 72). The short poems which sometimes precede his responsa also show great poetic talent and a pure Hebrew style (see Bacher in Monatsschrift, xliv.56 et seq.). When Abraham ibn Ezra was traveling through France R. Tam greeted him in verse, whereupon Ibn Ezra exclaimed in astonishment, "Who has admitted the French into the temple of poetry?" (Kerem Ḥemed, vii.35). Another work of his in metric form is his poem on the accents, which contains forty-five strophes riming in; it is found in various libraries (Padua, Hamburg, Parma), and is entitled Maḥberet. Luzzatto has given the first four strophes in Kerem Ḥemed (vii.38), and Halberstam has printed the whole poem in Kobak's "Jeschurun" (v.123).

•Gravesite

Rabbeinu Tam and his brothers, the Rashbam and the Rivom, as well as other Tosafists, were buried in Ramerupt. The unmarked, ancient cemetery in which they are buried lies adjacent to a street called Street of the Great Cemetery. In 2005, Rabbi Yisroel Meir Gabbai, a man who renovates and repairs neglected gravesites of Jewish leaders around the world, helped determine the exact boundaries of the cemetery. In addition, a member of the Jewish religious community in Paris bought a house at the site and converted it into a beth midrash

•Works

Rabbeinu Tam's best-known work is Sefer haYashar, which contained both novellae and responsa, its main purpose to resolve Talmudic textual problems without resorting to emendations of the received text. Even the best editions show considerable corruption of the original work, and all present editions of Sefer haYashar are fragments collected from it.

-------------------- From Wikipedia--

Rabbeinu Tam (c. 1100–c. 1171), born Jacob ben Meir, was one of the most renowned French Tosafists and a foremost halachic authority of his generation. Known as "Rabbeinu" (our teacher), he acquired the Hebrew suffix "Tam" due to its implication of a straightforward and truthful character, originally used in the Bible to describe his biblical namesake, Jacob.

Biography

Jacob ben Meir was born in the French country village of Ramerupt, in the Aube département of northern-central France, to his father Meir ben Shmuel and mother Yocheved, daughter of Rashi. His primary teachers were his father and his brother, Shmuel ben Meir, known as Rashbam. His other brothers were Isaac, known as the Rivam, and Solomon the Grammarian. He married Miriam, the sister of R. Shimshon of Falaise, Calvados although she may have been his second wife.

His reputation as a legal scholar spread far beyond France. Avraham ibn Daud, the Spanish chronicler of the sages, mentioned Rabbeinu Tam in his Sefer haKabbalah, but not Rashi. Rabbeinu Tam's work is also cited by Rabbi Zerachya haLevi, a Provençal critic. He also received questions from students throughout France and from the Italian communities of Bari and Otranto.

Rabbeinu Tam gave his Beth Din the title of "the generation's [most] significant court", and indeed, he is known for communal enactments improving Jewish family life, education, and women's status. At times, he criticised Halachic opponents, notably in his controversies with Meshullam of Melun and Efraim of Regensburg.

[edit] Halachic disputes

Legend has it that when Rashi was holding his infant grandson, the baby touched the tefillin that were on Rashi's head. Rashi predicted that this grandson would later disagree with him about the order of the scripts that are put in the head tefillin. Regardless of the episode's veracity, Rabbeinu Tam did disagree with the opinion of his antecedent. Today, both "Rashi tefillin" and "Rabbeinu Tam tefillin" are produced: the Shulchan Aruch requires wearing Rashi's version and recommends that God-fearing Jews wear both in order to satisfy both halakhic opinions. However:[1]

"It is worth noting that the Shulchan Aruch ... rules that Rabbeinu Tam Tefillin should be worn only by one who is known to be a very pious person; the Mishnah Berurah ... explains that it is a sign of haughtiness for anyone else to do this because the accepted practice is to wear Rashi Tefillin."

However, many Sephardim and chasidic Jews [2] wear Rabbeinu Tam's Tefillin (in addition to wearing Rashi's) per opinions presented in the Shulchan Aruch and its extensive commentaries authored throughout the early-modern and modern era. The rise and articulation of chasidic philosophy has conflated the kabbalistic and halachic aspects of Rabbeinu Tam's position, popularizing the custom to wear both pairs every day. Wearing Rabbenu Tam tefillin is an almost universal custom among the many and diverse communities that follow the teachings of the Baal Shel Tov and his students. Indicative of this view is an excerpt from one of many chasidic rabbis, the late Lubavitcher Rebbe, Rabbi M Schneersohn:[3]

"in the previous generation...to eke out the most meager of existences a task of the greatest difficulty. A pair of good tefillin was very expensive, and it was literally impossible to find enough money to buy a second pair of tefillin (Rabbeinu Tam). Hence, their inability to buy and put on Rabbeinu Tam tefillin did not indicate any deficiency in their fear of G-d. Rather, they labored mightily just to find a valid reason to justify the fact that they could not put on Rabbeinu Tam tefillin. But had they had the means, they most certainly would have.Today, however, we have no such excuse."

Another halakhic disagreement between Rabbeinu Tam and Rashi concerns the placement of the mezuzah. Rashi rules that it should be mounted on the doorpost in a vertical position; Rabbeinu Tam holds that it should be mounted horizontally. To satisfy both opinions, Ashkenazi Jews place the mezuzah on the door in a slanted position [1]. Sephardi Jews mount the mezuzah vertically, per the opinions of Rashi, Maimonides, and the Shulchan Aruch.

[edit] Liturgical poet

In the field of Hebrew poetry the importance of R. Tam is not slight. He was influenced by the poetry of the Spaniards, and is the chief representative of the transition period, in Christian lands, from the old "payyeṭanic" mode of expression to the more graceful forms of the Spanish school. According to Zunz (Literaturgesch. pp. 265 et seq.) he composed the following pieces for the synagogue: (1) several poems for the evening prayer of Sukkot and of Shemini Atzeret; (2) a hymn for the close of Sabbath on which a wedding is celebrated; (3) a hymn for the replacing of the Torah rolls in the Ark on Simḥat Torah; (4) an "ofan" in four metric strophes (see Luzzatto in Kerem Ḥemed, vii.35); (5) four Aramaic reshut; (6) two seliḥot (the second is reproduced by Zunz in S.P. p. 248, in German verse; see also "Naḥalat SHeDaL" in Berliner's Magazin ["Oẓar Ṭob"], 1880, p. 36). It must, however, be remarked that there was a synagogal poet by the name of Jacob ben Meïr (Levi) who might easily have been confounded with the subject of this article, and therefore Tam's authorship of all of these poems is not above doubt (see Landshuth, "'Ammude ha-'Abodah," p. 106; comp. also Harkavy, "Ḥadashim gam Yeshanim," supplement to the Hebrew edition of Graetz, "Hist." v. 39; Brody, "Ḳunṭras ha-Piyyuṭim," p. 72). The short poems which sometimes precede his responsa also show great poetic talent and a pure Hebrew style (see Bacher in Monatsschrift, xliv.56 et seq.). When Abraham ibn Ezra was traveling through France R. Tam greeted him in verse, whereupon Ibn Ezra exclaimed in astonishment, "Who has admitted the French into the temple of poetry?" (Kerem Ḥemed, vii.35). Another work of his in metric form is his poem on the accents, which contains forty-five strophes riming in; it is found in various libraries (Padua, Hamburg, Parma), and is entitled Maḥberet. Luzzatto has given the first four strophes in Kerem Ḥemed (vii.38), and Halberstam has printed the whole poem in Kobak's "Jeschurun" (v.123).

[edit] Gravesite

Rabbeinu Tam and his brothers, the Rashbam and the Rivom, as well as other Tosafists, were buried in Ramerupt. The unmarked, ancient cemetery in which they are buried lies adjacent to a street called Street of the Great Cemetery. In 2005, Rabbi Yisroel Meir Gabbai, a man who renovates and repairs neglected gravesites of Jewish leaders around the world, helped determine the exact boundaries of the cemetery. In addition, a member of the Jewish religious community in Paris bought a house at the site and converted it into a beth midrash [2].

[edit] Works

Rabbeinu Tam's best-known work is Sefer ha-Yashar, which contained both novellae and responsa, its main purpose to resolve Talmudic textual problems without resorting to emendations of the received text. Even the best editions show considerable corruption of the original work, and all present editions of Sefer ha-Yashar are fragments collected from it.

[edit] External links

view all 12

Rabeinou TAM Klonimus / רבנו תם, קלונימוס's Timeline