Is your surname Goldstein?

Research the Goldstein family

Shaike Ophir's Geni Profile

Records for Yishayahu Goldstein

429,019 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Yishayahu Goldstein

Hebrew: ישעיהו שייקה גולדשטיין
Birthdate:
Birthplace: Jerusalem, Israel
Death: Died in Tel Aviv, Israel
Cause of death: Lung cancer
Immediate Family:

Son of שמואל גולדשטיין Shmuel Goldstein and שפרה גולדשטיין Shifra Goldshtein
Husband of <private> שומאכר Schumacher אופיר Ophir and <private> Ophir אופיר (Schumacher)
Ex-husband of אוהלה הלוי Ohela HaLevy
Father of <private> אופיר Ophir; <private> אופיר Ophir; <private> Ophir אופיר; <private> Ophir אופיר; אלעד אופיר Elad Ophir and 2 others

Occupation: Israeli film actor and comedian, and the country's first mime
Managed by: Private User
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Shaike Ophir

Shaike Ophir (November 4, 1929 – August 17, 1987; Hebrew: שייקה אופיר‎) was an Israeli film actor and comedian, and the country's first mime.

__________________________________________________________________________

שייקה אופיר

--------------------

Shirley Temple's Storybook ‏(1958)

!Climax ‏(1958)

The Fifth Column ‏(1960) Sunday Showcase ‏(1960) חור בלבנה (1964) Hole In The Moon ארבינקא (1967) Ervinka השוטר אזולאי (1970) The Policeman קרלוס (1971) Carlos הבית ברחוב שלוש (1973) The House On Chelouche Street Diamonds ‏(1975) מבצע יונתן (1977) Operation Thunderbolt השועל בלול התרנגולות (1978) The Fox In The Chicken Coop הקוסם מלובלין (1979) The Magician of Lublin מכרות המלך שלמה (1985) King Solomon's Mines מחץ הדלתא (1986) The Delta Force אמריקה 3000 (1986) America 3000 Sleeping Beauty ‏(1987)

Shaike Ophir From Wikipedia, the free encyclopedia

This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed. (February 2013) Shaike Ophir Shaike Ophir and Ziva Rodan - 19510301.jpg Shaike Ophir performing with actress Ziva Rodan, 1951 Born November 4, 1929 Jerusalem Died August 17, 1987 (aged 57) Tel Aviv Shaike Ophir (November 4, 1929 – August 17, 1987; Hebrew: שייקה אופיר‎) was an Israeli film actor and comedian, and the country's first mime.[1] Contents [hide] 1 Biography 2 Acting career 3 Awards and commemoration 4 References 5 External links Biography[edit]

Yishayahu (Shaike) Goldstein-Ophir was born in Jerusalem. His family roots in the city go back to the mid-19th century. He studied acting as an adolescent, but left school in the 1940s to join the Palmach. During Israel’s War of Independence he escorted convoys to the besieged city of Jerusalem, and took part in naval battles. Ophir, a heavy smoker, died from lung cancer in 1987. Ophir was married twice and had two children, one from each spouse. His daughter, Karin Ophir, is also an actress. Acting career[edit]

Thanks to his comic skills he was accepted to the Chezbatron, an army entertainment troupe. In the 1950s, he made a name for himself as a multi-talented performer. He had even recorded a few hit songs during this period.

Shaike Ophir and his first wife, Ohela Halevi, 1954 During the late 1950s and early 1960s Ophir occasionally guest-starred in American TV shows such as Shirley Temple's Storybook and Alfred Hitchcock Presents. Ophir acted in 28 films, wrote, directed and starred in several variety shows and was an accomplished mime, appearing alongside Marcel Marceau. He reached the peak of his international fame in the title role of Ha-Shoter Azoulay (literally, Policeman Azoulay, translated as The Policeman), a film-vehicle by Ephraim Kishon which won a Golden Globe for Best Foreign-Language Film (1972) and was nominated for a Best Foreign Language Academy Award the same year. He also starred in other Ephraim Kishon films, including Ervinka, Blaumilch Canal and The Fox in the Chicken Coop, and the 1973 Moshé Mizrahi film Daughters, Daughters. In 1985, Ophir starred in a stage adaptation of Janusz Korczak's children's novel King Matt the First, where he played seven different roles. The children's play was very successful and ran for three years. Over this period Ophir was diagnosed with lung cancer, to which he succumbed in 1987. Ophir was a theatrical director for HaGashash HaHiver. He also directed the Israeli movie Hamesh Ma'ot Elef Shahor, and wrote the screenplay for 4 Israeli movies. He wrote and performed many sketches and comedy routines, many of which are still popular in Israel today. He also did a series of Arabic-instruction TV programs that ran through the 1980s. He also appeared in the Chuck Norris film, The Delta Force. Awards and commemoration[edit]

The Israeli Film Academy award is named the "Ophir Award" in his honor. In 2005, he was voted the 33rd-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.[2] References[edit]

Jump up ^ The World Encyclopedia of Contemporary Theatre: Europe, Don Rubin External links[edit]

Shaike Ophir at the Internet Movie Database Shaike Ophir, filmography Authority control VIAF: 63925594 Categories: 1929 birthsCancer deaths in Israel1987 deathsIsraeli comediansIsraeli male film actorsIsraeli Jewish actorsIsraeli stage actorsIsraeli television actorsIsraeli entertainersJews in Mandatory PalestinePeople from JerusalemPalmach fighters

About שייקה אופיר (עברית)

שייקה אופיר (4 בנובמבר 1928 - 17 באוגוסט 1987) היה אחד מהשחקנים, התסריטאים, הבמאים, הפנטומימאים והקומיקאים החשובים והמוכשרים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים. על שמו נקרא גם פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.

קורות חייו

תחילת דרכו

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבה שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי), למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. עוד מגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה בה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובבית הספר התיכון ע"ש סן ג'וזף בירושלים. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח. כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. מאוחר יותר טען שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח - הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את דן בן-אמוץ. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן-אמוץ לסטודיו לתיאטרון "האהל". כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס ושירת כמלווה שיירות. אופיר הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, ה"צ'יזבטרון" זמן קצר לאחר שהוקמה והפך לאחד מכוכביה הגדולים כעבור זמן קצר. בתקופה זו התחתן עם הזמרת אוהלה הלוי, שהייתה בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

'אמנות הדממה'

בשנת 1950 נסע לפריז שם למד פנטומימה אצל אטיין דקרו, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מרסו. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר בעיתון היוקרתי "Life" כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז ב"תיאטרון הבימה". תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי והצגת הבכורה בשם "מסכות" התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה "איילות" בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (אותו הקים הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1956 יצא לקולנוע הסרט מעשה במונית, שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה המסחרית הראשונה. אחרי שהות של שנים אחדות בארץ בה שיחק אופיר ב"תיאטרון הקאמרי", הוא נסע בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כשרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת", "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כמו: "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

מהגשש ועד ל'השוטר אזולאי'

שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", אותה יזם והקים אברהם דשא פשנל וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, הוקדש רוב זמן החזרות למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע שייקה בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא היה זה שעיצב אותה והפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. תפקיד זה זיכה אותו בפרס "גלובוס הזהב" לשחקן הטוב ביותר ובמועמדות לפרס האוסקר. בין הסרטים האחרים והבולטים היו גם "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור" בו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו והביקורת גרסה כי הוא שב וממחזר את מערכוניו הישנים. באותן שנים כמעט לא שיחק אופיר בסרטים ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סאלם ותעלם."

הצגותיו בתיאטרון

   מסכות, בימוי הוא עצמו, ההצגה הראשונה של 'תיאטרון הפנטומימה', הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.
   איילות, בימוי הוא עצמו, ציירת תפאורה, אווה הגדיש, מוזיקה ידידיה אדמון ויוחנן זראי, ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.
   1985, המלך מתיא הראשון: המחזה מבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק. אופיר גילם שבע דמויות שונות וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים.

חיים פרטיים'

שייקה אופיר היה מעשן כבד ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987. אופיר היה נשוי פעמיים. עם אשתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית) נולדו לו בן (אלעד) ובת (עתליה). מאשתו השנייה לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר) נולדו לו בן (גיגי) ובת - קרין, שחקנית.

הוקרה והנצחה

אחרי מותו חזרה וגברה ההערכה לפועלו ורבים רואים בו כיום אחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל. אופיר זכה בחייו בפרס מאיר מרגלית ופרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע נקרא על שמו.

בשנת 2008 זכה אופיר לרחוב על שמו בראשון לציון.‏ שייקה אופיר

שייקה אופיר בתקופת הצ'יזבטרון

שייקה אופיר ונעמי פולני מופיעים לפני חיילים במבצע חורב. מאחור, האקודיוניסט אליקום שפירא

שייקה אופיר מופיע יחד עם זיוה רודן, 1951

אופיר בחברת רעייתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי, בדירתם בתל אביב, 1954

לוחית זיכרון על ביתו של שייקה אופיר ברח' בארי 46 בתל אביב. הכיתוב באנגלית הוא בצורה שבה היה מופיע בחו"ל שייקה אופיר (4 בנובמבר 1928 - 17 באוגוסט 1987) היה אחד מהשחקנים, התסריטאים, הבמאים, הפנטומימאים והקומיקאים החשובים והמוכשרים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים. על שמו נקרא גם פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע. תוכן עניינים [הסתרה] 1 קורות חייו 1.1 תחילת דרכו 1.2 'אמנות הדממה' 1.3 מהגשש ועד ל'השוטר אזולאי' 1.4 הצגותיו בתיאטרון 2 חיים פרטיים 3 הוקרה והנצחה 4 פילמוגרפיה 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה] אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבא שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי), למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. עוד מגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה בה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובבית הספר התיכון ע"ש סן ג'וזף בירושלים. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח. כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. מאוחר יותר טען שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח - הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את חיים חפר ודן בן-אמוץ. בעצתו של חיים חפר החליט לשנות את שמו לשייקה אופיר. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן-אמוץ לסטודיו לתיאטרון "האהל". כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס ושירת כמלווה שיירות. אופיר הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, ה"צ'יזבטרון" זמן קצר לאחר שהוקמה והפך לאחד מכוכביה הגדולים כעבור זמן קצר. בתקופה זו התחתן עם הזמרת אוהלה הלוי, שהייתה בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי. 'אמנות הדממה'[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1950 נסע לפריז שם למד פנטומימה אצל אטיין דקרו, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מרסו. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר בעיתון היוקרתי "Life" כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז ב"תיאטרון הבימה". תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי והצגת הבכורה בשם "מסכות" התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה "איילות" בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (אותו הקים הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר. ב-1956 יצא לקולנוע הסרט מעשה במונית, שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה המסחרית הראשונה. אחרי שהות של שנים אחדות בארץ בה שיחק אופיר ב"תיאטרון הקאמרי", הוא נסע בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם ואף העלה מופע יחיד בברודוויי. בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כשרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת", "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כמו: "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול". מהגשש ועד ל'השוטר אזולאי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוטר אזולאי שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", אותה יזם והקים אברהם דשא (פשנל) וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, הוקדש רוב זמן החזרות למופע מתמשך של אופיר עצמו. בשנות השישים והשבעים הופיע שייקה בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא היה זה שעיצב אותה והפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. סרט זה זכה להצלחה רבה, ואף זכה בפרס 'גלובוס הזהב' בשנת 1971 והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית 'הסרט הזר הטוב ביותר'. בין הסרטים האחרים והבולטים היו גם "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור" בו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו והביקורת גרסה כי הוא שב וממחזר את מערכוניו הישנים. באותן שנים כמעט לא שיחק אופיר בסרטים ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סאלם ותעלם." הצגותיו בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה] מסכות, בימוי הוא עצמו, ההצגה הראשונה של 'תיאטרון הפנטומימה', הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי. איילות, בימוי הוא עצמו, ציירת תפאורה, אווה הגדיש, מוזיקה ידידיה אדמון ויוחנן זראי, ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955. 1985, המלך מתיא הראשון: המחזה מבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק. אופיר גילם שבע דמויות שונות וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים. חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייקה אופיר היה מעשן כבד ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987. הוא נטמן בבית העלמין נחלת יצחק. אופיר היה נשוי פעמיים. עם אשתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית) נולדו לו בן (אלעד) ובת (עתליה). מאשתו השנייה לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר) נולדו לו בן (אלכסנדר-גיגי) ובת - קרין, שחקנית. הוקרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו חזרה וגברה ההערכה לפועלו ורבים רואים בו כיום אחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל. אופיר זכה בחייו בפרס מאיר מרגלית ופרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע נקרא על שמו. בשנת 2008 זכה אופיר לרחוב על שמו בראשון לציון.‏[1] כמו כן נוספה סימטה על שמו בתל אביב (בשכונת אפקה הצפונית). פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באין מולדת (1956) מעשה במונית (1956) אלפרד היצ'קוק מגיש (בובות השעווה) (1959) אלדורדו (1963) שמונה בעקבות אחת (1964) דליה והמלחים (1964) מוישה ונטילטור (1966) השכונה שלנו (1968) תעלת בלאומילך (1969) The Big Dig שוד הטלפונים הגדול (1972) אבו אל בנאת (1973) יהיה טוב סלומוניקו (1975) חמש מאות אלף שחור (1977) הגונב מגנב פטור (הגנב בעל חמשת הפרצופים) (1977) הגן (1977) טעות במספר (1979) מ.א.ש.ה ‏(1987) קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שייקה אופיר ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שייקה אופיר שייקה אופיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) 25 שנים למותו של שייקה אופיר - יונתן גת ויובל גנור מגישים שעתיים עם המערכונים הקלאסיים וקטעים נדירים, רשת ב', להאזנה 17 באוגוסט 2012 שייקה אופיר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב שייקה אופיר, באנציקלופדיה ynet שייקה אופיר, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית יגאל סרנה, שייקה אופיר. הפדנט. רוביק רוזנטל, חצי צוכה, חצי בוחקת, על מטבעות הלשון שהותיר אחריו שייקה אופיר. באתר nrg מעריב, 27 בפברואר 2004 עידן הובל, לו להשיב ניתן, באתר ynet על טקס לקריאת רחוב על שמו, בראשון לציון, באתר הארץ כאילו שייקה אופיר קם לתחייה, על פרסומת בכיכובו. 22 בפברואר 2010, באתר ynet אלון גור אריה, שייקה אופיר: הישראלי שהצחיק עולם שלם, באתר ynet‏, 10 באוגוסט 2012 איל רוב, 25 שנה למותו של שייקה אופיר: הגאון שידע להצחיק ולרגש, באתר וואלה!, 17 באוגוסט 2012 הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ איתי שטרן, רחוב שייקה אופיר, באתר nrg מעריב, 10 בינואר 2008 קטגוריות: שחקני קולנוע וטלוויזיה ישראליםשחקני תיאטרון ישראליםפנטומימאים ישראליםבדרנים ישראליםקומיקאים ישראליםתסריטאים ישראליםבמאי תיאטרון ישראליםבמאי קולנוע ישראליםאישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחקזוכי פרס מרגליתמשפחת הלוי (האהל)

Jump up ^ גיא בניוביץ' (June 20, 1995). "הישראלי מספר 1: יצחק רבין – תרבות ובידור". Ynet. Retrieved July 10, 2011.

view all 13

Shaike Ophir's Timeline

1929
November 4, 1929
Jerusalem, Israel
1952
1952
Age 22
1961
1961
Age 31
1987
November 4, 1987
Age 58
Tel Aviv, Israel