Yael Dayan-Sion

public profile

Is your surname Dayan Sion?

Research the Dayan Sion family

Yael Dayan-Sion's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Related Projects

Yael Dayan Sion

Hebrew: יעל דיין שיאון
Birthdate: (75)
Birthplace: נהלל Nahalal עפולה Afula, ישראל Israel
Immediate Family:

Daughter of Moshe Dayan and -
Widow of Dov Steiger Sion
Ex-wife of מייקל קקויאניס Michael Cacoyannis
Mother of <private> שיאון Sion and <private> שיאון Sion
Sister of Udi Dayan and Assi Dayan

Managed by: Malka Mysels
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Yael Dayan-Sion

http://en.wikipedia.org/wiki/Yael_Dayan

--------------------

Yael Dayan From Wikipedia, the free encyclopedia Yael Dayan

Date of birth 12 February 1939 (age 74) Place of birth Nahalal, Mandatory Palestine Knessets 13, 14, 15 Party represented in Knesset 1992–1999 Labor Party 1999–2001 One Israel 2001–2003 Labor Party Yaël Dayan (Hebrew: יעל דיין‎, born 2 December 1939) is an Israeli politician and author. She served as a member of the Knesset between 1992 and 2003, and is currently the chair of Tel Aviv city council.[1] She is the daughter of Moshe Dayan and sister of Assi Dayan. Contents [hide] 1 Biography 2 Literary career 3 Political career 4 Published works 4.1 Fiction 4.2 Non-fiction 5 References 6 External links Biography[edit]

Dayan was born in Nahalal during the Mandate era, the daughter of Moshe Dayan and granddaughter of Shmuel Dayan, both politicians. After serving in the IDF as a Captain in the Spokesperson's Unit, Dayan studied international relations at the Hebrew University of Jerusalem and biology at the Open University of Israel. Between 1959 and 1967, Dayan was in a relationship with Michael Cacoyannis and lived in Greece.[2] She later married Dov Sion, with whom she had two children. Literary career[edit]

Dayan first made a name for herself as an author and newspaper columnist, writing columns for Yedioth Ahronoth, Ma'ariv, Al HaMishmar and Davar.[3] She has published five novels as well as a memoir of the Six-Day War called Israel Journal: June 1967 and a biography of her father called My Father, His Daughter. Political career[edit]

Dayan became a peace activist, joining the leadership of Peace Now, and was also involved in Bat Shalom, the International Center for Peace and the Council for Peace and Security, giving lectures around the world on the topics of peace and security.[3] In Israel she has also campaigned for Human Rights, Women's Rights, and LGBT rights. In 1992, Dayan was elected to the Knesset on the Labor Party list and served as chairwoman of the Committee on the Status of Women. She was instrumental in pushing forward Israel's sexual harassment law in the 1990s. Re-elected in 1996 and 1999 (as a member of One Israel, an alliance of Labor, Meimad and Gesher), Dayan became chairwoman of the Committee on the Status of Women for a second time in 1999. She lost her seat in the 2003 elections, and left Labor to join Meretz with Yossi Beilin. Dayan headed the Meretz list in the Tel Aviv municipal elections in 2004, with the party winning 5 out of 31 Seats on council and joining Ron Huldai's coalition. She currently serves as Deputy Mayor and responsible for social services. Published works[edit]

Fiction[edit] New Face In The Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks In The Fall - 1979 Non-fiction[edit] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editor) - 1961 Israel Journal: June 1967 (also known as A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 References[edit]

^ In conversation with Yael Dayan ^ a b Yael Dayan: Public Activities Knesset website External links[edit]

Yael Dayan on the Knesset website Tel Aviv City Council members Categories: 1939 birthsLiving peoplePeople from NahalalHebrew University of Jerusalem alumniIsraeli activistsIsraeli JewsIsraeli women in politicsMembers of the KnessetLGBT rights activists from IsraelIsraeli women's rights activistsDayan familyIsraeli novelistsIsraeli memoiristsIsraeli columnistsOne Israel politiciansIsraeli Labor Party politicians --------------------

Ja'el Dajanová Ja'el Dajanová Ja'el Dajanová poslankyně Knesetu Ve funkci: 1992 – 2003 Narození 2. prosince 1939 (74 let) Nahalal, Britský mandát Palestina Politický subjekt Merec (dříve Strana práce, Jeden Izrael) Kneset 13., 14., 15. Choť Dov Sion Vzdělání Hebrejská univerzita Open University of Israel Ja'el Dajanová (hebrejsky: יעל דיין‎, * 2. prosince 1939) je izraelská politička a spisovatelka. V letech 1992 až 2003 byla poslankyní izraelského parlamentu a k roku 2010 je členkou telavivské městské rady. Je dcerou Moše Dajana a sestrou Asafa Dajana. Obsah [skrýt] 1 Biografie 1.1 Literární kariéra 1.2 Politická kariéra 2 Dílo 3 Odkazy 3.1 Reference 3.2 Externí odkazy Biografie[editovat | editovat zdroj]

Narodila se v mošavu Nahalal za dob britské mandátní Palestiny, jako dcera Moše Dajana a vnučka Šmu'ela Dajana. Po službě v Izraelských obranných silách, kde dosáhla hodnosti poručíka v jednotce armádního mluvčího, studovala mezinárodní vztahy na Hebrejské univerzitě v Jeruzalémě a biologii na Open University of Israel. Vdala se za Dova Siona, se kterým má dvě děti. Literární kariéra[editovat | editovat zdroj] Její jméno se poprvé dostalo do povědomí díky svým novinovým sloupkům, které psala pro Jedi'ot achronot, Ma'ariv, Al ha-Mošmar a Davar. Celkem napsala pět románů, paměti ze šestidenní války z roku 1967 pod názvem Israel Journal: June 1967 a biografii svého otce s názvem My Father, His Daughter. Politická kariéra[editovat | editovat zdroj] Stala se mírovou aktivistkou a působila ve vedení neziskové organizace Mír nyní (Peace Now). Rovněž se angažovala v Bat Šalom, Mezinárodním centru pro mír a v Radě pro mír a bezpečnost. Mimo to přednášela po celém světě o míru a bezpečnosti. V Izraeli obhajuje lidská práva, práva žen a práva homosexuálů. Ve volbách v roce 1992 byla zvolena poslankyní Knesetu za Stranu práce a působila jako předsedkyně parlamentního výboru pro status žen. V 90. letech se stala klíčovou osobou v přijetí zákona o sexuálním obtěžování. V následujících volbách v letech 1996 a 1999 byla opětovně zvolena (tentokráte na kandidátní listině aliance Jeden Izrael, která sdružovala Stranu práce, Mejmad a Gešer) a v roce 1999 se podruhé stala předsedkyní parlamentního výboru pro status žen. O poslanecký mandát přišla ve volbách v roce 2003, načež opustila Stranu práce a společně s Josi Bejlinem vstoupila do strany Merec. Stranu vedla do komunálních voleb v Tel Avivu v roce 2004, ve kterých získala 5 ze 31 mandátů. Merec se pak stal součástí koalice vedené Ronem Chuldajem. Na telavivské radnici působí jako místostarostka pro sociální záležitosti. Dílo[editovat | editovat zdroj]

Fikce New Face In The Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks In The Fall - 1979 Literatura faktu The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editorka) - 1961 Israel Journal: June 1967 (též známá jako A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 Odkazy[editovat | editovat zdroj]

Reference[editovat | editovat zdroj] V tomto článku byl použit překlad textu z článku Yael Dayan na anglické Wikipedii. Externí odkazy[editovat | editovat zdroj] (anglicky) Kneset – Ja'el Dajanová [skrýt]Členové patnáctého Knesetu zvoleného roku 1999 Jeden Izrael Barak (pak Kabel) · Peres · David Levy (odešel do Gešer) · Ben Ami (pak Noked)· Bejlin (pak Ben Menachem) · Vilnaj (pak Avital) · Burg · Kohen (pak Rešef) · Bar'am (pak Oš'aja) · Icik · Ben Eliezer · Ramon · Goldschmidt (pak Miš'ani) · Šochat · Dajan · Melchi'or · Maxim Levy (odešel do Gešer) (pak Gil'ad) · Sne · Masálaha · Jechezk'el · Landver · Taríf · Simchon · Kac · Širy Likud Netanjahu (pak Steinitz) · Šalom · Kacav (pak Boim) · Livnat · Šitrit · Ezra · Blumenthal · Šaron · Landau · Rivlin · Nave · Hanegbi · Kac · Ejtan · Maca (pak Kohen) · Arens · Hirschson · Livni · Qará Šas Gamli'el · Suisa · Jišaj · Benizri · Jicchak Kohen · Amnon Kohen · Dahan · Azulaj · Tal (pak Cabari) · Vaknin · Malul · Nahari · Saban · Ze'ev · Perec · Hugi · G'agula Merec Sarid · Kohen · Oron (pak Raz) · Rubinstein (pak Even) · Ma'or · Gal-On · Vilan · Gil'on · Chazan · Džabára Jisra'el be-Alija Šaransky · Edelstein · Bronfman (odešel do Bechira Demokratit) · Solodkin · Riger · Cinker (odešel do Bechira Demokratit) Šinuj Lapid · Poraz · Na'ot · Paricky · Sandberg · Brailovsky Mifleget ha-Merkaz Mordechaj (pak Lasri, odešel do Likud) · Lipkin-Šachak (odešel do Derech Chadaša) (pak Ronen) · Meridor · Milo (odešel do Likud) · Savir (odešel do Derech Chadaša) (pak Magen) · Rabin-Pelosof (odešla do Derech Chadaša) Národní náboženská strana Levy (pak Langental) · Drukman · Jahalom · Bibi · Orlev Sjednocený judaismus Tóry Poruš · Ravic · Litzman · Gafni · Halpert Sjednocená arabská kandidátka ad-Dahámaša · as-Sána · Mach'amid (odešel do Brit Le'umit Mitkademet) · Chatíb (odešel do Arab. nár. strany) · Kanaán (odešel do Arab. nár. strany) Národní jednota Ze'evi (pak Ari'el) · Porat (pak Hendel) · Kleiner (odešel do Cherut - Národní hnutí) · Elon Chadaš Baraka · Machúl · Gožansky Jisra'el Bejtejnu Lieberman · Štern · Nudelman · Kohen Balad Bišára · Tíbí (odešel do Ta'al) Am Echad Perec · Kac [skrýt]Členové čtrnáctého Knesetu zvoleného roku 1996 Izraelská strana práce M'asala (odešel do Am Echad) • Perec (odešel do Am Echad) • Šochat • Jechezk'el • Ben Eliezer • Icik • Liba'i (pak Kabel) • Oš'aja • Sne • Barak • Ben Menachem • Goldschmidt• Mejrom (odešel do Mifleget ha-Merkaz) • Ramon • Goldman • Šachal (pak Jahjá) • Masálaha • Zvili (odešel do Mifleget ha-Merkaz) • Pines-Paz • Or • Kohen • Edri • Elul • Taríf • Simchon • Weiss • Peres • Ben Ami • Landver • Bar'am • Dajan • Jahav • Bejlin • Kac Likud-Gešer-Comet Šaron • Hirschson • Netanjahu • Begin (odešel do Cherut-Nár. hnutí) • Meridor (odešel do Mifleget ha-Merkaz) • Tichon • Levy • Magen (odešel do Mifleget ha-Merkaz) • Re'em (odešel do Cherut-Nár. hnutí) • Olmert (pak Kac) • Ben Elisar (pak Rivlin) • Sandberg (odešel do Mifleget ha-Merkaz, potom do Šinuj) • Ezra • Dajan • Maca • Livnat • Levy • Šitrit • Ejtan • Kleiner (odešel do Cherut-Nár. hnutí) • Kacav • Peled (odešel do Mechora, potom do Moledet) • Blumenthal • Badaš (pak Šmu'eli) • Ejtan • Amor • Šalom • Hanegbi • Landau • Lancry • Mordechaj (odešel do Mifleget ha-Merkaz) • Boim Šas Deri • Gamli'el • Azulaj • Tal • Jišaj • Dahan • Pinchasi • Benizri • Kohen • Vaknin Národní náboženská strana Šaki • Stern (pak Slomi'anski) • Porat (odešel do Tkuma) • Jahalom • Ben Cur • Bibi • Levy • Hammer (pak Gab'aj) • Hendel (odešel do Tkuma) Merec Rubinstein • Ma'or • Poraz (odešel do Šinuj) • Zucker (odešel mezi nezařazené) • Oron • Chazan • Kohen • Jachjá • Sarid Jisra'el be-Alija Solodkin • Nudelman (odešel do Jisra'el ha-Mitchadešet) • Šaransky • Bronfman • Edelstein Štern (odešel do Jisra'el ha-Mitchadešet) • Weinberg Chadaš-Balad Saad • Bišára • Mach'amid • Salím • Gožansky Sjednocený judaismus Tóry Ravic • Poruš • Gafni (pak Leizerson) • Halpert ha-Derech ha-Šlišit Lubocky • Kahalani • Zisman (odešel mezi nezařazené) • Har'el Arab. dem. str.- Sjednoc. arab. kandidátka ad-Dahámaša • Darávaša • as-Sána • Chatíb Moledet Elon • Ze'evi [skrýt]Členové třináctého Knesetu zvoleného roku 1992 Izraelská strana práce Avital • Bar'am • Bejlin • Ben Eliezer • Ben Menachem • Bochbot • Burg (pak Hadád) • Kohen • Eli Dajan • Ja'el Dajan • Edri • Elul • Gal • Goldman • Goldschmidt • Gur (pak Kac-Oz, pak Šomer) • Chariš • Icik • Kahalani (odešel do ha-Derech ha-Šlišit) • Kac • Kesar • Las • Liba'i • Lubelsky • Mas'alcha • Mejrom • Namir (pak Nir) • Or • Peres • Perec • Rabin (pak Arad) • Ramon • Sagi • Šachal • Šefi • Šitrit • Šochat • Sne • Taríf • Vanunu • Weiss • Jechezk'el • Zisman ( odešel do ha-Derech ha-Šlišit) • Zvili Likud Amor • Asad • Begin • Ben Elisar • Blumenthal • Ejtan • Eli • Gur (odešel mezi nezařazené) • Hanegbi • Hirschson • Kacav • Kaufman (pak Achime'ir) • Landau • Levy (odešel do Gešer) • Livnat • Magen (odešel do Gešer) • Maca • Mena • Meridor • Milo (pak Weinstein, pak Racon) • Nachman • Netanjahu • Nisim • Olmert • Pat • Šalom • Šam'aj • Šamir • Šaron • Šitrit • Šilansky • Tichon Merec Aloni • Caban • Chazan • Kohen • Ma'or • Oron • Poraz • Rubinstein • Jahjá • Sarid • Temkin • Zucker Comet Badaš • Dajan • Ejtan • Goldfarb (odešel do Ji'ud, pak do Atid) • Peled • Salmovič (odešla do Ji'ud, pak do Atid) • Sandberg • Segev (odešel do Ji'ud) Národní náboženská strana Bibi • Hammer • Levy • Porat • Šaki • Jahalom Šas Azran (odešel mezi nezařazené) • Benizri • Deri • Gamli'el • Ma'ja • Pinchasi Sjednocený judaismus Tóry Halpert (pak Gafni) • Perec (pak Ravic) • Poruš (pak Verdiger) • Šapira (odešel do Agudat Jisra'el) Chadaš Gožansky • Mach'amid • Zi'ad (pak Salím) Moledet Bagad (odešel mezi nezařazené) • Gutman (odešel do Jamin Jisra'el) • Ze'evi Arabská demokratická strana Darávaša • as-Sána poznámka: abecední řazení, nikoliv podle pozice na kandidátní listině Portály: Izrael Kategorie: Členové KnesetuNarození 1939Žijící lidéIzraelští aktivistéIzraelští spisovateléAbsolventi Hebrejské univerzity v JeruzaléměDajanoviIzraelští novinářiNarození 2. prosinceAktivisté za práva LGBT komunity

Jael Dajan

Jael Dajan (2006) Jael Dajan (hebräisch: יעל דיין) (* 2. Dezember 1939 in Nahalal) ist eine israelische Schriftstellerin und Politikerin. Leben[Bearbeiten]

Jael Dajan ist die Enkelin des Politikers und Knesset-Abgeordneten Schmuel Dajan und Tochter des Generals Mosche Dajan, der als einer der Gründerväter des Staates Israel gilt. Nach der Grundausbildung diente sie als Leutnant beim Büro des Pressesprechers der israelischen Streitkräfte. Sie studierte danach internationale Beziehungen an der Hebräischen Universität in Jerusalem und Biologie an der Open University. Nach Abschluss ihrer Studien machte sie sich als Buchautorin und Kolumnistin einen Namen. 1992, 1996 und 1999 wurde Dajan in die Knesset gewählt. Als Parlamentarierin war sie eine Verfechterin der Rechte von Frauen und Homosexuellen, insbesondere setzte sie sich für die Gesetzgebung gegen sexuelle Belästigung ein. Jael Dajan war und ist eine scharfe Kritikerin der Besetzung palästinensischer Gebiete. Sie gehörte lange Jahre zur Führung der Friedensorganisation Schalom Achschaw (Frieden jetzt). Seit 2004 ist sie als stellvertretende Bürgermeisterin von Tel Aviv für soziale Dienste verantwortlich. Dajan ist geschieden und hat zwei Kinder. Veröffentlichungen[Bearbeiten]

Bücher in deutscher Sprache[Bearbeiten] Ich schlafe mit meinem Gewehr, München, Kindler, 1959 Beneidet die Furchtsamen, München, Kindler, 1962 Mein Kriegstagebuch, Frankfurt am Main, G. B. Fischer, 1967 Der Tod hat zwei Söhne, Wien, Molden, 1968 Spuren im Staub, München, Non-Stop-Bücherei, 1968 Normdaten (Person): PND: 123537401 | VIAF: 62457493 | Wikipedia-Personensuche Kategorien: IsraeliKnesset-AbgeordneterPerson im NahostkonfliktGeboren 1939FrauStellvertretender Bürgermeister (Israel)Person (Tel Aviv-Jaffa)

Yael Dayán Yael Dayán Yael Dayan.jpg Nacimiento 2 de diciembre de 1939 Bandera del Mandato Británico de Palestina Nahalal, Mandato Británico de Palestina Ocupación Política y escritora Nacionalidad Bandera de Israel Israelí Yael Dayán (hebreo יעל דיין, Nahalal, Mandato Británico de Palestina, 2 de diciembre de 1939) es una escritora y política israelí. Trabajó para la Knéset entre 1992 y 2003, y actualmente para el ayuntamiento Tel Aviv.1 Es hija de Moshé Dayán, nieta de Shmuel Dayán y hermana de Assi Dayán. Índice [ocultar] 1 Biografía 1.1 Carrera política 2 Libros 2.1 Ficción 2.2 No ficción 3 Referencias 4 Enlaces externos Biografía[editar · editar código]

Hija y nieta de políticos, tras servir en las Fuerzas de Defensa de Israel como teniente en la unidad de portavoces, estudió relaciones internacionales en la Universidad Hebrea de Jerusalén y biología en la Universidad Abierta de Israel. Está casada con Dov Sion, con quien ha tenido dos hijos. Su carrera literaria comenzó como articulista para los diarios Yedioth Ahronoth, Ma'ariv, Al HaMishmar y Davar.2 y ha publicado cinco novelas y unas memorias de la Guerra de los Seis Días:Israel Journal: June 1967 and a biography of her father called My Father, His Daughter. Carrera política[editar · editar código] Como política destaca su labor pacifista en grupos como Paz Ahora o Bat Shalom.2 En Israel además, ha defendido los derechos humanos, los derechos de la mujeres o los derechos de LGBT. Libros[editar · editar código]

Ficción[editar · editar código] New Face In The Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 (Versión española: "La muerte tenía dos hijos": Plaza y Janés, Barcelona, 1967) Three Weeks In The Fall] - 1979 No ficción[editar · editar código] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editora) - 1961 Israel Journal: June 1967 (también llamado A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 Referencias[editar · editar código]

Ir a ↑ In conversation with Yael Dayan ↑ Saltar a: a b Yael Dayan: Public Activities Knesset website Enlaces externos[editar · editar código]

Miembros del Ayuntamiento de Tel Aviv Categorías: Nacidos en 1939Escritores de IsraelEscritores del siglo XXEscritores del siglo XXIEscritores en hebreoEscritores en inglésMiembros de la KnésetPolíticos de Israel

(en) Yael Dayan sur le site de la Knesset

Portail d’Israël Portail d’Israël Portail de la politique Portail de la politique Catégories : Écrivain israélienÉditorialiste israélienFemme de lettres israéliennePersonnalité du Parti travailliste (Israël)Femme politique israélienneMembre de la KnessetÉtudiant de l'université hébraïque de JérusalemNaissance en 1939 | [+]

Yael Dayan Da Wikipedia, l'enciclopedia libera. Niente fonti! Questa voce o sezione sugli argomenti scrittori israeliani e politici israeliani non cita alcuna fonte o le fonti presenti sono insufficienti. Puoi migliorare questa voce aggiungendo citazioni da fonti attendibili secondo le linee guida sull'uso delle fonti. Se riscontri problemi nella visualizzazione dei caratteri, clicca qui.

Yael Dayan Yael Dayan (in ebraico יעל דיין‎) (Ramat Hakovesh, 2 dicembre 1939) è una scrittrice e politica israeliana. Indice [nascondi] 1 Biografia 2 Opere 2.1 Romanzi 2.2 Saggi 3 Collegamenti Biografia[modifica | modifica sorgente]

Figlia di Moshe Dayan e nipote di Shmuel Dayan, entrambi importanti rappresentanti politici nei primi anni della fondazione di Israele, Yael è nata a Nahalal. Dopo il servizio militare nell'esercito israeliano (IDF) col grado di Tenente presso l'Ufficio Stampa dell'IDF, Dayan ha studiato Relazioni Internazionali alla Università Ebraica di Gerusalemme di Gerusalemme e Biologia con la Open University of Israel. In seguito ha sposato Dov Sion (deceduto) e ha due figli (Dan e Rachel). Yael Dayan ha iniziato la sua carriera come scrittrice e giornalista, pubblicando cinque romanzi e un resoconto della Guerra dei Sei Giorni intitolato Israel Journal: June 1967 e una biografia di suo padre dal titolo My Father, His Daughter (Mio padre, sua figlia). Diventata un'attivista della pace, si è unita al movimento Peace Now (in ebraico שלום עכשיו‎ - Shalom Akhshav: Pace Ora), partecipando inoltre a Bat Shalom, all'International Center for Peace e al Council for Peace and Security, tenendo conferenze in tutto il mondo sui temi della pace e della sicurezza. In Israele ha costantemente promosso i diritti umani, delle donne e gay. Nel 1992, Dayan è stata eletta nel Knesset per le liste laburiste israeliane ed è stata presidente del Comitato per la Condizione della donna. Per merito suo, Israele ha approvato la legge contro l'oppressione sessuale negli anni 1990. Nel 1996 e 1999 è stata rieletta nel Knesset come membro della coalizione One Israel, diventando nuovamente presidente del Comitato per la Condizione della donna nel 1999. Ha perso il seggio alle elezioni del 2003 e ha abbandonato i laburisti per unirsi al partito Meretz con Yossi Beilin. Dayan è ora Vicesindaco di Tel Aviv, responsabile dei servizi sociali. Poliglotta, oltre all'ebraico Yael Dayan parla inglese, spagnolo, francese e greco. Opere[modifica | modifica sorgente]

Romanzi[modifica | modifica sorgente] New Face In The Mirror - 1959 Una Giovane Roccia - Milano, Mondadori/Bosco 1962 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 La morte aveva due figli - Garzanti, 1969 Three Weeks In The Fall - 1979 Saggi[modifica | modifica sorgente] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (ed.) - 1961 Israel Journal: June 1967 (anche conosciuto come A Soldier's Diary) - 1967 Diario Di Guerra 1967 - Garzanti, 1967 My Father, His Daughter - 1985 Mio padre Moshe Dayan - SugarCo, 1986 Collegamenti[modifica | modifica sorgente]

(EN) Yael Dayan sul sito del Knesset (EN) Membri del Comune di Tel Aviv Dayan sul blog di Fiamma Nirenstein (1993) Notizia su Il Corriere della Sera 20/05/2004 Io israeliana dico... intervista con Yael Dayan su Articolo 11 (2006) Dayan in visita a Città di Castello su Umbria.left (2008) Controllo di autorità VIAF: 62457493 biografie Portale Biografie Letteratura Portale Letteratura LGBT Portale LGBT Politica Portale Politica Categorie: Scrittori israelianiPolitici israelianiNati nel 1939Nati il 2 dicembre | [altre]

Yael Dayan Origem: Wikipédia, a enciclopédia livre. Yael Dayan

Yael Dayan, 2006 Nascimento 2 de Dezembro de 1939 (74 anos) Nahalal Nacionalidade Israel Ocupação escritora e política Yael Dayan (em hebraico: יעל דיין) (Nahalal, 2 de dezembro de 1939) é uma escritora e política israelense.1 Filha do general Moshe Dayan e neta do político sionista Shmuel Dayan, serviu como membro do Knesset entre 1992 e 2003, pelo Partido Trabalhista. Em 1993, em Túnis, Yael tornou-se a primeira parlamentar israelense a se encontrar com o líder da OLP Yasser Arafat. Quando retornou a Israel, depois de três dias de conversações, Yael foi amplamente condenada pela imprensa do seu país e mesmo pelo seu próprio partido. Alguns a consideraram traidora, enquanto outros a acusaram de tentar se autopromover. Yael Dayan é também ativista dos direitos das mulheres e dos homossexuais. Faz parte da liderança da Bat Shalom ("Filhas da paz"), organização feminista pacifista que reúne mulheres israelenses e palestinas em defesa da igualdade de direitos para cidadãos árabes e judeus no Estado de Israel. Dayan também é crítica da ocupação dos territórios palestinos por Israel e participa ativamente da organização Paz agora, o maior e mais antigo movimento pacifista israelense.2 Nas eleições de 2003, ela perdeu sua cadeira no parlamento e deixou o Partido Trabalhista. Em seguida, filiou-se ao Meretz. Nas eleições municipais de Tel Aviv, em 2004, Dayan liderou a lista do Meretz. Seu partido ganhou 5 dos 31 assentos no Conselho Municipal e aliou-se à coalizão de apoio a Ron Huldai. Atualmente Yael Dayan é membro do Conselho Municipal de Tel Aviv, vice-prefeita e responsável pelos serviços sociais do município.3 Bibliografia[editar | editar código-fonte]

Ficção: New Face in the Mirror - 1959 Envy the Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks in the Fall - 1979 Ensaios: The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (ed.) - 1961 Israel Journal: June 1967 (também conhecido como A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 Referências

Ir para cima ↑ Página de Yael Dayan no site do Knesset. Ir para cima ↑ Dados biográficos Santa Clara University (em inglês). Ir para cima ↑ Membros do Conselho Municipal de Tel Aviv Categorias: Nascidos em 1939Escritores de IsraelPolíticos de IsraelPacifistas de IsraelFeministas de IsraelJudeus de Israel

Yael Dayan

Yael Dayan Yael Dayan (född den 2 december 1939), israelisk författare och politiker. Yael Dayan är dotter till Moshe Dayan, en av den israeliska statens fäder, om vilken hon skrivit biografin "Min far, Hans dotter". Hon har studerat vid Hebreiska universitetet i Jerusalem och talar hebreiska, engelska, spanska, franska och grekiska. Yael blev först känd som författare och tidningsskribent. Hon har skrivit fem noveller och en skrift om Sexdagarskriget (Israel Journal: June 1967). 1992 valdes Dayan in i Knesset som representant för Arbetarpartiet. Hon omvaldes 1996 och 1999 men lämnade partiet 2003 och grundade tillsammans med Yossi Beilin partiet Yachad. Dayan har gjort sig känd som feminist, förespråkare för homosexuellas rättigheter och som en frän kritiker av den israeliska ockupationspolitiken. Yael är numera vice ordförande i kommunstyrelsen i Tel Aviv med ansvar för vård och omsorg. Yael Dayan fick två barn (Dan and Rachel) med sin förre make, Dov Sion. Verk översatta till svenska[redigera | redigera wikitext]

Generalens dotter, 1960 (New face in the mirror) Hör, min son, 1961 (Envy the frightened) Den nya staden, 1963 (Dust) Min krigsdagbok: Sinai 1967, 1967 (Israel journal: June 1967) Döden hade två söner, 1968 (Death had two sons) Kategorier: Israeliska författareIsraeliska politikerFödda 1939KvinnorLevande personer

Yael Dayan Vikipedi, özgür ansiklopedi Yael Dayan Yael Dayan.jpg Doğum 2 Aralık Aralık 1939 (74 yaşında) Nahalal, Filistin Mandası Meslek Siyasetçi, yazar Yaël Dayan (İbranice:יעל דיין, d. 2 Aralık 1939) İsrailli siyasetçi ve yazar. Konu başlıkları [gizle] 1 Biyografisi 2 Yayımlanmış eserleri 2.1 Kurgusal yazıları 2.2 Kurgusal olmayan yazıları 3 Dış bağlantılar Biyografisi[değiştir | kaynağı değiştir]

Yael Dayan Nahalal'da, her ikisi de İsrail Devleti'nin ilk yıllarından beri siyasetçi olan Moshe Dayan'ın kızı ve Shmuel Dayan'ın torunu olarak, doğdu. İsrail Savunma Kuvvetleri'nde İSK Sözcülüğü Bürosunda teğmen olarak görev yaptıktan sonra, Kudüs İbrani Üniversitesi'nde uluslararası ilişkiler ve İsrail Açıköğretim Üniversitesi'nde (Open University of Israel) biyoloji dallarında okudu. Dov Sion ile evlendi, çiftin iki çocuğu oldu. Dayan adını ilkin, yazar ve köşe yazarı olarak duyurdu. Beş romanı yayımlandı, Altı Gün Savaşı'nın anıyazısı olan Israel Journal: June 1967 adlı ve babasının biyografisi My Father, His Daughter adlı eserleri de bunlar arasındadır. Dayan barış aktivisti olarak Peace Now'nin liderleri arasına katıldı ve ayrıca, Bat Shalom, International Center for Peace ve Council for Peace and Security adlı örgütlerde yer aldı. Barış ve güvenlik konularında dünya çapında konferanslar verdi. Bunlara ek olarak İsrail'de, insan hakları, kadın hakları ve LGBT haklarını savundu. 1992 yılında, İsrail İşçi Partisi'nden Knesset'e seçildi ve Kadının Statüsü Komitesinde başkan olarak görev yaptı. 1990'larda İsrail'de cinsel taciz kanununun kabülünü destekleyerek, kanunun çıkmasına yardımcı oldu. 1996 ve 1999 yıllarındaki seçimlerde İşçi, Meimad ve Gesher partilerinin ittifakıyla oluşan Tek İsrail'in (One Israel) bir üyesi olarak tekrar seçildi. 1999 tarihinde ikinci defa Kadının Statüsü Komitesinde başkanlık yaptı. 2003 yılındaki seçimleri kaybetti ve İşçi Partisi'nden ayrılarak Yossi Beilin ile beraber Meretz-Yachad'a katıldı. Dayan, 2004 yılındaki yerel seçimlerde Meretz Partisi'nin Tel Aviv'deki listesinin başında yer aldı; bu seçimlerde Meretz Partisi belediye meclisindeki 31 koltuktan 5'ini kazandı ve Ron Huldai'nin koalisyonuna katıldı. Dayan günümüzde, Belediye Başkan Yardımcısı ve sosyal hizmetlerden sorumlu. Moşe Dayan'ın kızı olan Yael Dayan, İşçi Partisi'ndeki milletvekiliği sırasında daima Filistinlilerle diyalog içinde olmasının yanı sıra Arafat'ın 1993 yılında Filistin'e dönmeden Yael Dayan'ı Tunus'ta ziyaret etmesi İsrail'de büyük bir tepkiye neden olmuştur. Yayımlanmış eserleri[değiştir | kaynağı değiştir]

Kurgusal yazıları[değiştir | kaynağı değiştir] New Face In The Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks In The Fall - 1979 Kurgusal olmayan yazıları[değiştir | kaynağı değiştir] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editör) - 1961 Israel Journal: June 1967 (bilinen diğer adıyla A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 Dış bağlantılar[değiştir | kaynağı değiştir]

Knesset websitesinde Yael Dayan (İngilizce) Tel Aviv Belediye Meclisi üyeleri Stub icon İsrailli siyasetçi ile ilgili bu madde bir taslaktır. Madde içeriğini genişleterek Vikipedi'ye katkıda bulunabilirsiniz. Stub icon Bir yazar biyografisi ile ilgili bu madde bir taslaktır. Madde içeriğini genişleterek Vikipedi'ye katkıda bulunabilirsiniz. Kategoriler: İsrailli siyasetçi taslaklarıYazar taslakları1939 doğumlularİsrailli aktivistlerİsrailli LGBT hakları aktivistleriİsrailli siyasetçilerİsrailli yazarlarKudüs İbrani Üniversitesi mezunlarıKnesset üyeleriKadın haklarıYaşayan insanlar

Yael Dayan From Wikipedia, the free encyclopedia Yael Dayan Yael Dayan.jpg Date of birth 12 February 1939 (age 74) Place of birth Nahalal, Mandatory Palestine Knessets 13, 14, 15 Party represented in Knesset 1992–1999 Labor Party 1999–2001 One Israel 2001–2003 Labor Party Yaël Dayan (Hebrew: יעל דיין‎, born 2 December 1939) is an Israeli politician and author. She served as a member of the Knesset between 1992 and 2003, and is currently the chair of Tel Aviv city council.[1] She is the daughter of Moshe Dayan and sister of Assi Dayan. Contents [hide] 1 Biography 2 Literary career 3 Political career 4 Published works 4.1 Fiction 4.2 Non-fiction 5 References 6 External links Biography[edit]

Dayan was born in Nahalal during the Mandate era, the daughter of Moshe Dayan and granddaughter of Shmuel Dayan, both politicians. After serving in the IDF as a Captain in the Spokesperson's Unit, Dayan studied international relations at the Hebrew University of Jerusalem and biology at the Open University of Israel. Between 1959 and 1967, Dayan was in a relationship with Michael Cacoyannis and lived in Greece.[2] She later married Dov Sion, with whom she had two children. Literary career[edit]

Dayan first made a name for herself as an author and newspaper columnist, writing columns for Yedioth Ahronoth, Ma'ariv, Al HaMishmar and Davar.[3] She has published five novels as well as a memoir of the Six-Day War called Israel Journal: June 1967 and a biography of her father called My Father, His Daughter. Political career[edit]

Dayan became a peace activist, joining the leadership of Peace Now, and was also involved in Bat Shalom, the International Center for Peace and the Council for Peace and Security, giving lectures around the world on the topics of peace and security.[3] In Israel she has also campaigned for Human Rights, Women's Rights, and LGBT rights. In 1992, Dayan was elected to the Knesset on the Labor Party list and served as chairwoman of the Committee on the Status of Women. She was instrumental in pushing forward Israel's sexual harassment law in the 1990s. Re-elected in 1996 and 1999 (as a member of One Israel, an alliance of Labor, Meimad and Gesher), Dayan became chairwoman of the Committee on the Status of Women for a second time in 1999. She lost her seat in the 2003 elections, and left Labor to join Meretz with Yossi Beilin. Dayan headed the Meretz list in the Tel Aviv municipal elections in 2004, with the party winning 5 out of 31 Seats on council and joining Ron Huldai's coalition. She currently serves as Deputy Mayor and responsible for social services. Published works[edit]

Fiction[edit] New Face in the Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks in the Fall - 1979 Non-fiction[edit] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editor) - 1961 Israel Journal: June 1967 (also known as A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 References[edit]

Jump up ^ In conversation with Yael Dayan ^ Jump up to: a b Yael Dayan: Public Activities Knesset website External links[edit]

Yael Dayan on the Knesset website Tel Aviv City Council members Categories: 1939 birthsLiving peoplePeople from NahalalHebrew University of Jerusalem alumniOpen University of Israel alumniIsraeli activistsIsraeli JewsIsraeli women in politicsMembers of the KnessetLGBT rights activists from IsraelIsraeli women's rights activistsDayan familyIsraeli novelistsIsraeli memoiristsIsraeli columnistsOne Israel politiciansIsraeli Labor Party politicians --------------------

Yael Dayan From Wikipedia, the free encyclopedia Yael Dayan Yael Dayan.jpg Date of birth 12 February 1939 (age 74) Place of birth Nahalal, Mandatory Palestine Knessets 13, 14, 15 Party represented in Knesset 1992–1999 Labor Party 1999–2001 One Israel 2001–2003 Labor Party Yaël Dayan (Hebrew: יעל דיין‎, born 2 December 1939) is an Israeli politician and author. She served as a member of the Knesset between 1992 and 2003, and is currently the chair of Tel Aviv city council.[1] She is the daughter of Moshe Dayan and sister of Assi Dayan. Contents [hide] 1 Biography 2 Literary career 3 Political career 4 Published works 4.1 Fiction 4.2 Non-fiction 5 References 6 External links Biography[edit source | editbeta]

Dayan was born in Nahalal during the Mandate era, the daughter of Moshe Dayan and granddaughter of Shmuel Dayan, both politicians. After serving in the IDF as a Captain in the Spokesperson's Unit, Dayan studied international relations at the Hebrew University of Jerusalem and biology at the Open University of Israel. Between 1959 and 1967, Dayan was in a relationship with Michael Cacoyannis and lived in Greece.[2] She later married Dov Sion, with whom she had two children. Literary career[edit source | editbeta]

Dayan first made a name for herself as an author and newspaper columnist, writing columns for Yedioth Ahronoth, Ma'ariv, Al HaMishmar and Davar.[3] She has published five novels as well as a memoir of the Six-Day War called Israel Journal: June 1967 and a biography of her father called My Father, His Daughter. Political career[edit source | editbeta]

Dayan became a peace activist, joining the leadership of Peace Now, and was also involved in Bat Shalom, the International Center for Peace and the Council for Peace and Security, giving lectures around the world on the topics of peace and security.[3] In Israel she has also campaigned for Human Rights, Women's Rights, and LGBT rights. In 1992, Dayan was elected to the Knesset on the Labor Party list and served as chairwoman of the Committee on the Status of Women. She was instrumental in pushing forward Israel's sexual harassment law in the 1990s. Re-elected in 1996 and 1999 (as a member of One Israel, an alliance of Labor, Meimad and Gesher), Dayan became chairwoman of the Committee on the Status of Women for a second time in 1999. She lost her seat in the 2003 elections, and left Labor to join Meretz with Yossi Beilin. Dayan headed the Meretz list in the Tel Aviv municipal elections in 2004, with the party winning 5 out of 31 Seats on council and joining Ron Huldai's coalition. She currently serves as Deputy Mayor and responsible for social services. Published works[edit source | editbeta]

Fiction[edit source | editbeta] New Face in the Mirror - 1959 Envy The Frightened - 1961 Dust - 1963 Death Had Two Sons - 1967 Three Weeks in the Fall - 1979 Non-fiction[edit source | editbeta] The Promised Land: Memoirs of Shmuel Dayan (editor) - 1961 Israel Journal: June 1967 (also known as A Soldier's Diary) - 1967 My Father, His Daughter - 1985 References[edit source | editbeta]

^ In conversation with Yael Dayan ^ a b Yael Dayan: Public Activities Knesset website External links[edit source | editbeta]

Yael Dayan on the Knesset website Tel Aviv City Council members Categories: 1939 birthsLiving peoplePeople from NahalalHebrew University of Jerusalem alumniIsraeli activistsIsraeli JewsIsraeli women in politicsMembers of the KnessetLGBT rights activists from IsraelIsraeli women's rights activistsDayan familyIsraeli novelistsIsraeli memoiristsIsraeli columnistsOne Israel politiciansIsraeli Labor Party politicians

About יעל דיין-שיאון (עברית)

יעל דיין יעל דיין

תאריך לידה 12 בפברואר 1939 כנסות 13 - 15 סיעה מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד תפקידים בולטים יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו יושבת-ראש מועצת עיריית תל אביב-יפו מחזיקת תיק הרווחה בעיריית תל אביב-יפו יעל דיין (נולדה ב-12 בפברואר 1939), היא סופרת ועיתונאית ישראלית. כיום מכהנת כחברת מועצת העיר תל אביב-יפו ומשמשת כיושבת-ראש המועצה. בעבר שימשה בין היתר כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה וכסגנית ראש עיריית תל אביב. תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 1.1 פעילות בכנסת 1.2 פעילות מוניציפלית בתל אביב 2 ראו גם 3 מספריה 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכה]

דיין נולדה בנהלל לרות ומשה דיין. היא סיימה בית ספר עממי בגיל 12 ובגילאי 12-16 למדה בתיכון חדש בתל אביב. כנערה כתבה שירים וכתבות לעיתונים שונים, בהם מעריב ודבר‏[1]. שירתה כסרן בדובר צה"ל. השכלתה העל תיכונית כוללת 3 שנים של לימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ללא קבלת תואר וכמו כן לימודי מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה. בשנים 1967-1959 שהתה דיין ביוון עם בן זוגה מייקל קקויאניס[2]. זמן קצר לאחר חזרתה לארץ נישאה לדב שיאון, נישואיהם נמשכו עד מותו של שיאון בשנת 2003 ולשניהם נולדו בן ובת. בתה, רחל, נשואה לישי, בנו של יוסי שריד. ספרה "פנים חדשות במראה" שראה אור באנגלית בשנת 1959, עורר סערה זוטא כשתורגם לעברית ובו תיאור שירותה הצבאי כחיילת בצה"ל ופרטים על חייה האישיים של דיין[3]. במלחמת ששת הימים נלוותה לאוגדה 38 בפיקוד אריאל שרון ותיארה את מהלך הלחימה בספרה "סיני, יוני 1967". ספר בולט נוסף שלה הוא האוטוביוגרפיה "אבי, בתו" בו הציגה את יחסיה עם אביה, משה דיין. את הפעילות הציבורית הענפה שלה החלה דיין במנהיגות תנועות שלום ("בת שלום", "המרכז הבינלאומי לשלום", "המועצה לשלום וביטחון") ובהרצאות. כמו כן פעלה בחוגי מעמד האישה, פעילה באגודות נשים, זכויות אדם וזכויות הומואים ולסביות. בשנת 2002 קיבלה את תואר "יקירת הקהילה" - תואר כבוד המוענק על ידי הארגונים הגאים לאנשים מוערכים על ידי קהילת הלהט"ב בכל התחומים. פעילות בכנסת[עריכה] בשנת 1992 נבחרה לראשונה לכנסת. עם כניסתה לכנסת הוציאה לפועל את המלצתה של אורה נמיר, משנת 1978, להקים ועדה למעמד האישה בכנסת, וכיהנה כיו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד שבו כיהנה בשנית בכנסת ה-15. במהלך שנות כהונתה בכנסת שימשה כחברה בועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. ב-1993 נפגשה דיין עם ערפאת בתוניס. יצחק רבין ובכירים נוספים ממפלגת העבודה גינו פגישה זו. באוקטובר 1996, בעת ביקורה בחברון שפך עליה יהודי בשם ישראל לדרמן כוס תה חם‏[4]. על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית. נודעה בזכות מאבקיה למען נשים ומיעוטים. משלא נבחרה למקום ריאלי בפריימריז של מפלגת העבודה לבחירות 2003, הצטרפה לתנועת שח"ר שהקים יוסי ביילין, והשניים פרשו מהעבודה והחליטו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר, בה שוריין לה המקום ה-12, אך הרשימה המשותפת קיבלה רק 6 מושבים בכנסת. בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצבה ברשימת מרצ במקום ה-111 הסמלי. פעילות מוניציפלית בתל אביב[עריכה] בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 עמדה בראש ברשימת מרצ למועצת העיר תל אביב-יפו. הרשימה הצליחה בבחירות המוניציפליות וזכתה בחמישה מנדטים (הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר). דיין חתמה על הסכמים קואליציונים ומונתה לתפקיד סגנית ראש העירייה, רון חולדאי, מחזיקת תיק הרווחה בעיר ויושבת ראש הוועדה לזכויות האדם בתל אביב. במאי 2008, נוצחה דיין בבחירות המקדימות לראשות רשימת מרצ בתל אביב יפו על ידי מיטל להבי. בעקבות ההפסד, פרשה ממרצ באוגוסט אותה שנה, וחודש לאחר מכן הצטרפה לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי והוצבה במקום החמישי בסיעתו תל אביב אחת‏[5]. בבחירות המקומיות זכתה רשימה זו בחמישה מנדטים ודיין נבחרה בשנית למועצה. בקדנציה השנייה שלה במועצת העיר, לא המשיכה בתפקידה כסגנית ראש העיר. זאת מכיוון שתפקיד סגן ראש העיר מטעם סיעתו של חולדאי הובטח לעו"ד דורון ספיר, ששימש בתפקיד זה מאז נבחר חולדאי לראשונה לראשות העיר בשנת 1998. חולדאי מינה את דיין לתפקיד יושבת-ראש מועצת העיר. דיין היא האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד יו"ר המועצה בעיריית תל אביב. מתוקף תפקידה היא מנהלת את ישיבות המועצה, סדר היום ומתן רשות דיבור לחברי המועצה. כיו"ר המועצה נחשבת דיין לאחת הנשים הבכירות בעיריית תל אביב-יפו. במקביל, משמשת דיין כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה. ראו גם[עריכה]

עץ המשפחה של שושלת דיין מספריה[עריכה]

פנים חדשות במראה, 1959 סיני, יוני 1967 :יומן אישי, 1967 ‫ שני בנים למות, 1968 אבי, בתו, 1986 ‫ קישורים חיצוניים[עריכה]

יעל דיין, באתר הכנסת נרי ליבנה, ראיון - יעל דיין מנקה את השולחן, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012

[הסתרה] יושבי ראש הוועדה לקידום האישה של הכנסת

נעמי בלומנטל, יעל דיין, לימור לבנת | יעל דיין, מרינה סולודקין | יעל דיין | ענבל גבריאלי, גילה גמליאל, אתי לבני | גדעון סער, ליה שמטוב | ציפי חוטובלי | עליזה לביא

הערות שוליים[עריכה]

^ תקוה וינשטוק, המחברת, מעריב, 6 במרץ 1959 ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011 ^ יעל דיין, פנים חדשות במראה, הוצאת מודיעין, 1959 ^ פסק הדין לעתירה ^ הלה נס, יעל דיין מצטרפת לחולדאי, באתר "local", ‏8 בספטמבר 2008 קטגוריות: רשימת חברי הכנסתזוכי אות אביר איכות השלטוןחברי כנסת מטעם העבודהחברי כנסת מטעם ישראל אחתחברי כנסת מטעם עבודה-מימדחברי מועצת העיר תל אביב-יפופעילים למען זכויות להט"ב בישראלפמיניסטים ישראליםמשפחת דייןבוגרי תיכון חדשפעילי מרצחברי הכנסת השלוש עשרהחברי הכנסת הארבע עשרהחברי הכנסת החמש עשרהכותבי אוטוביוגרפיה ישראלים

^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011

יעל דיין יעל דיין יעל דיין תאריך לידה 12 בפברואר 1939 כנסות 13 - 15 סיעה מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד תפקידים בולטים יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו יושבת-ראש מועצת עיריית תל אביב-יפו מחזיקת תיק הרווחה בעיריית תל אביב-יפו יעל דיין (נולדה ב-12 בפברואר 1939), היא סופרת ועיתונאית ישראלית. כיום מכהנת כחברת מועצת העיר תל אביב-יפו ומשמשת כיושבת-ראש המועצה. בעבר שימשה בין היתר כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, כסגנית ראש עיריית תל אביב מטעם מרצ תל אביב-יפו וכיו"ר המועצה בעיר מטעם תל אביב אחת. תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 1.1 פעילות בכנסת 1.2 פעילות מוניציפלית בתל אביב 2 ראו גם 3 מספריה 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיין נולדה בנהלל לרות ומשה דיין. היא סיימה בית ספר עממי בגיל 12 ובגילאי 12-16 למדה בתיכון חדש בתל אביב. כנערה כתבה שירים וכתבות לעיתונים שונים, בהם מעריב ודבר‏[1]. שירתה כסרן בדובר צה"ל. השכלתה העל תיכונית כוללת 3 שנים של לימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ללא קבלת תואר וכמו כן לימודי מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה. בשנים 1967-1959 שהתה דיין ביוון עם בן זוגה מייקל קקויאניס[2]. זמן קצר לאחר חזרתה לארץ נישאה לדב שיאון, נישואיהם נמשכו עד מותו של שיאון בשנת 2003 ולשניהם נולדו בן ובת. בתה, רחל, נשואה לישי, בנו של יוסי שריד. ספרה "פנים חדשות במראה" שראה אור באנגלית בשנת 1959, עורר סערה זוטא כשתורגם לעברית ובו תיאור שירותה הצבאי כחיילת בצה"ל ופרטים על חייה האישיים של דיין[3]. במלחמת ששת הימים נלוותה לאוגדה 38 בפיקוד אריאל שרון ותיארה את מהלך הלחימה בספרה "סיני, יוני 1967". ספר בולט נוסף שלה הוא האוטוביוגרפיה "אבי, בתו" בו הציגה את יחסיה עם אביה, משה דיין. את הפעילות הציבורית הענפה שלה החלה דיין במנהיגות תנועות שלום ("בת שלום", "המרכז הבינלאומי לשלום", "המועצה לשלום וביטחון") ובהרצאות. כמו כן פעלה בחוגי מעמד האישה, פעילה באגודות נשים, זכויות אדם וזכויות הומואים ולסביות. בשנת 2002 קיבלה את תואר "יקירת הקהילה" - תואר כבוד המוענק על ידי הארגונים הגאים לאנשים מוערכים על ידי קהילת הלהט"ב בכל התחומים. פעילות בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה] בשנת 1992 נבחרה לראשונה לכנסת. עם כניסתה לכנסת הוציאה לפועל את המלצתה של אורה נמיר, משנת 1978, להקים ועדה למעמד האישה בכנסת, וכיהנה כיו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד שבו כיהנה בשנית בכנסת ה-15. במהלך שנות כהונתה בכנסת שימשה כחברה בועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. ב-1993 נפגשה דיין עם ערפאת בתוניס. יצחק רבין ובכירים נוספים ממפלגת העבודה גינו פגישה זו. באוקטובר 1996, בעת ביקורה בחברון שפך עליה יהודי בשם ישראל לדרמן כוס תה חם‏[4]. על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית. נודעה בזכות מאבקיה למען נשים ומיעוטים. משלא נבחרה למקום ריאלי בפריימריז של מפלגת העבודה לבחירות 2003, הצטרפה לתנועת שח"ר שהקים יוסי ביילין, והשניים פרשו מהעבודה והחליטו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר, בה שוריין לה המקום ה-12, אך הרשימה המשותפת קיבלה רק 6 מושבים בכנסת. בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצבה ברשימת מרצ במקום ה-111 הסמלי. פעילות מוניציפלית בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה] בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 עמדה בראש ברשימת מרצ תל אביב-יפו למועצת העיר תל אביב-יפו. הרשימה הצליחה בבחירות המוניציפליות וזכתה בחמישה מנדטים (הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר). דיין חתמה על הסכמים קואליציונים ומונתה לתפקיד סגנית ראש העירייה, רון חולדאי, מחזיקת תיק הרווחה בעיר ויושבת ראש הוועדה לזכויות האדם בתל אביב. במאי 2008, נוצחה דיין בבחירות המקדימות לראשות רשימת מרצ בתל אביב יפו על ידי מיטל להבי. בעקבות ההפסד, פרשה ממרצ באוגוסט אותה שנה, וחודש לאחר מכן הצטרפה לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי והוצבה במקום החמישי בסיעתו תל אביב אחת‏[5]. בבחירות המקומיות זכתה רשימה זו בחמישה מנדטים ודיין נבחרה בשנית למועצה. בקדנציה השנייה שלה במועצת העיר, לא המשיכה בתפקידה כסגנית ראש העיר. זאת מכיוון שתפקיד סגן ראש העיר מטעם סיעתו של חולדאי הובטח לעו"ד דורון ספיר, ששימש בתפקיד זה מאז נבחר חולדאי לראשונה לראשות העיר בשנת 1998. חולדאי מינה את דיין לתפקיד יושבת-ראש מועצת העיר. דיין היא האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד יו"ר המועצה בעיריית תל אביב. מתוקף תפקידה היא מנהלת את ישיבות המועצה, סדר היום ומתן רשות דיבור לחברי המועצה. כיו"ר המועצה נחשבת דיין לאחת הנשים הבכירות בעיריית תל אביב-יפו. במקביל, משמשת דיין כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה. לקראת הבחירות המוניציפליות בשנת 2013, הודיע לה ראש העיר חולדאי כי לא תשולב שנית ברשימתו למועצה.‏[6] ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ המשפחה של שושלת דיין מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים חדשות במראה, 1959 סיני, יוני 1967 :יומן אישי, 1967 ‫ שני בנים למות, 1968 אבי, בתו, 1986 ‫ קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל דיין, באתר הכנסת נרי ליבנה, ראיון - יעל דיין מנקה את השולחן, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012 יעל דיין בסליחה סליחה ואין סליחה , מוסף בית אבי חי אוגוסט 2013

[הסתרה] יושבי ראש הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת

נעמי בלומנטל • יעל דיין • לימור לבנת • יעל דיין • מרינה סולודקין • יעל דיין • ענבל גבריאלי • גילה גמליאל • אתי לבני • גדעון סער • ליה שמטוב • ציפי חוטובלי • עליזה לביא

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תקוה וינשטוק, המחברת, מעריב, 6 במרץ 1959 ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011 ^ יעל דיין, פנים חדשות במראה, הוצאת מודיעין, 1959 ^ פסק הדין לעתירה ^ הלה נס, יעל דיין מצטרפת לחולדאי, באתר "local", ‏8 בספטמבר 2008 ^ מירב שלמה מלמד, יעל דיין הודחה מרשימת חולדאי: נפגעתי ממנו, באתר ynet‏, 15.09.13 קטגוריות: רשימת חברי הכנסתזוכי אות אביר איכות השלטוןחברי כנסת מטעם העבודהחברי כנסת מטעם ישראל אחתחברי כנסת מטעם עבודה-מימדחברי מועצת העיר תל אביב-יפופעילים למען זכויות להט"ב בישראלפמיניסטים ישראליםמשפחת דייןבוגרי תיכון חדשפעילי מרצחברי הכנסת השלוש עשרהחברי הכנסת הארבע עשרהחברי הכנסת החמש עשרהכותבי אוטוביוגרפיה ישראלים

יעל דיין

Jump up ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011

יעל דיין יעל דיין יעל דיין תאריך לידה 12 בפברואר 1939 כנסות 13 - 15 סיעה מפלגת העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד תפקידים בולטים יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו יושבת-ראש מועצת עיריית תל אביב-יפו מחזיקת תיק הרווחה בעיריית תל אביב-יפו יעל דיין (נולדה ב-12 בפברואר 1939), היא סופרת ועיתונאית ישראלית. כיום מכהנת כחברת מועצת העיר תל אביב-יפו ומשמשת כיושבת-ראש המועצה. בעבר שימשה בין היתר כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה וכסגנית ראש עיריית תל אביב. תוכן עניינים [הסתרה] 1 ביוגרפיה 1.1 פעילות בכנסת 1.2 פעילות מוניציפלית בתל אביב 2 ראו גם 3 מספריה 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

דיין נולדה בנהלל לרות ומשה דיין. היא סיימה בית ספר עממי בגיל 12 ובגילאי 12-16 למדה בתיכון חדש בתל אביב. כנערה כתבה שירים וכתבות לעיתונים שונים, בהם מעריב ודבר‏[1]. שירתה כסרן בדובר צה"ל. השכלתה העל תיכונית כוללת 3 שנים של לימודי יחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ללא קבלת תואר וכמו כן לימודי מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה. בשנים 1967-1959 שהתה דיין ביוון עם בן זוגה מייקל קקויאניס[2]. זמן קצר לאחר חזרתה לארץ נישאה לדב שיאון, נישואיהם נמשכו עד מותו של שיאון בשנת 2003 ולשניהם נולדו בן ובת. בתה, רחל, נשואה לישי, בנו של יוסי שריד. ספרה "פנים חדשות במראה" שראה אור באנגלית בשנת 1959, עורר סערה זוטא כשתורגם לעברית ובו תיאור שירותה הצבאי כחיילת בצה"ל ופרטים על חייה האישיים של דיין[3]. במלחמת ששת הימים נלוותה לאוגדה 38 בפיקוד אריאל שרון ותיארה את מהלך הלחימה בספרה "סיני, יוני 1967". ספר בולט נוסף שלה הוא האוטוביוגרפיה "אבי, בתו" בו הציגה את יחסיה עם אביה, משה דיין. את הפעילות הציבורית הענפה שלה החלה דיין במנהיגות תנועות שלום ("בת שלום", "המרכז הבינלאומי לשלום", "המועצה לשלום וביטחון") ובהרצאות. כמו כן פעלה בחוגי מעמד האישה, פעילה באגודות נשים, זכויות אדם וזכויות הומואים ולסביות. בשנת 2002 קיבלה את תואר "יקירת הקהילה" - תואר כבוד המוענק על ידי הארגונים הגאים לאנשים מוערכים על ידי קהילת הלהט"ב בכל התחומים. פעילות בכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור] בשנת 1992 נבחרה לראשונה לכנסת. עם כניסתה לכנסת הוציאה לפועל את המלצתה של אורה נמיר, משנת 1978, להקים ועדה למעמד האישה בכנסת, וכיהנה כיו"ר הראשונה של הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד שבו כיהנה בשנית בכנסת ה-15. במהלך שנות כהונתה בכנסת שימשה כחברה בועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. ב-1993 נפגשה דיין עם ערפאת בתוניס. יצחק רבין ובכירים נוספים ממפלגת העבודה גינו פגישה זו. באוקטובר 1996, בעת ביקורה בחברון שפך עליה יהודי בשם ישראל לדרמן כוס תה חם‏[4]. על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית. נודעה בזכות מאבקיה למען נשים ומיעוטים. משלא נבחרה למקום ריאלי בפריימריז של מפלגת העבודה לבחירות 2003, הצטרפה לתנועת שח"ר שהקים יוסי ביילין, והשניים פרשו מהעבודה והחליטו להתמודד לכנסת במסגרת רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר, בה שוריין לה המקום ה-12, אך הרשימה המשותפת קיבלה רק 6 מושבים בכנסת. בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצבה ברשימת מרצ במקום ה-111 הסמלי. פעילות מוניציפלית בתל אביב[עריכה | עריכת קוד מקור] בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 עמדה בראש ברשימת מרצ למועצת העיר תל אביב-יפו. הרשימה הצליחה בבחירות המוניציפליות וזכתה בחמישה מנדטים (הסיעה השנייה בגודלה במועצת העיר). דיין חתמה על הסכמים קואליציונים ומונתה לתפקיד סגנית ראש העירייה, רון חולדאי, מחזיקת תיק הרווחה בעיר ויושבת ראש הוועדה לזכויות האדם בתל אביב. במאי 2008, נוצחה דיין בבחירות המקדימות לראשות רשימת מרצ בתל אביב יפו על ידי מיטל להבי. בעקבות ההפסד, פרשה ממרצ באוגוסט אותה שנה, וחודש לאחר מכן הצטרפה לרשימתו של ראש העירייה רון חולדאי והוצבה במקום החמישי בסיעתו תל אביב אחת‏[5]. בבחירות המקומיות זכתה רשימה זו בחמישה מנדטים ודיין נבחרה בשנית למועצה. בקדנציה השנייה שלה במועצת העיר, לא המשיכה בתפקידה כסגנית ראש העיר. זאת מכיוון שתפקיד סגן ראש העיר מטעם סיעתו של חולדאי הובטח לעו"ד דורון ספיר, ששימש בתפקיד זה מאז נבחר חולדאי לראשונה לראשות העיר בשנת 1998. חולדאי מינה את דיין לתפקיד יושבת-ראש מועצת העיר. דיין היא האישה הראשונה שמכהנת בתפקיד יו"ר המועצה בעיריית תל אביב. מתוקף תפקידה היא מנהלת את ישיבות המועצה, סדר היום ומתן רשות דיבור לחברי המועצה. כיו"ר המועצה נחשבת דיין לאחת הנשים הבכירות בעיריית תל אביב-יפו. במקביל, משמשת דיין כמחזיקת תיק הרווחה בעירייה. ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

עץ המשפחה של שושלת דיין מספריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פנים חדשות במראה, 1959 סיני, יוני 1967 :יומן אישי, 1967 ‫ שני בנים למות, 1968 אבי, בתו, 1986 ‫ קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יעל דיין, באתר הכנסת נרי ליבנה, ראיון - יעל דיין מנקה את השולחן, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2012

[הסתרה] יושבי ראש הוועדה לקידום האישה של הכנסת

נעמי בלומנטל, יעל דיין, לימור לבנת | יעל דיין, מרינה סולודקין | יעל דיין | ענבל גבריאלי, גילה גמליאל, אתי לבני | גדעון סער, ליה שמטוב | ציפי חוטובלי | עליזה לביא

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

^ תקוה וינשטוק, המחברת, מעריב, 6 במרץ 1959 ^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011 ^ יעל דיין, פנים חדשות במראה, הוצאת מודיעין, 1959 ^ פסק הדין לעתירה ^ הלה נס, יעל דיין מצטרפת לחולדאי, באתר "local", ‏8 בספטמבר 2008 קטגוריות: רשימת חברי הכנסתזוכי אות אביר איכות השלטוןחברי כנסת מטעם העבודהחברי כנסת מטעם ישראל אחתחברי כנסת מטעם עבודה-מימדחברי מועצת העיר תל אביב-יפופעילים למען זכויות להט"ב בישראלפמיניסטים ישראליםמשפחת דייןבוגרי תיכון חדשפעילי מרצחברי הכנסת השלוש עשרהחברי הכנסת הארבע עשרהחברי הכנסת החמש עשרהכותבי אוטוביוגרפיה ישראלים

^ שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א-2011

view all

Yael Dayan-Sion's Timeline

1939
February 12, 1939
נהלל Nahalal עפולה Afula, ישראל Israel
1959
1959
Age 19
1967
July 22, 1967
Age 28
Tel Aviv, Israel
1967
Age 27