Yechiel Michael Wiesel (c.1730 - d.)

‹ Back to Wiesel surname

Is your surname Wiesel?

Research the Wiesel family

Yechiel Michael Wiesel's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Nicknames: "Vizel", "Wiesel"
Death: (Date and location unknown)
Managed by: David Alain Attali
Last Updated:

About Yechiel Michael Wiesel

מתוך הספר "התחדשות" מאת דוד אבירם ז"ל (הוצאת טבעונאי, 1993) עמודים 48 - 52 -

"רבי מיכאל הלוי (בן רבי דוד הלוי) ויזל

השם מיכאל הלוי חוזר פעם נוספת. זהו בנו של רבי דוד הלוי. רבי מיכלא הלוי היה האיש שנטל בידו שוב את מקל הנדודים, "סימלו המסחרי" של העם היהודי בגלות. למעשה, הוא סיים תקופה של 350 שנה, שבה ישבו אבותינו בפולין. בספר "כתב סופר", פרי עטו של רבי אברהם שמואל בנימין סופר, אב בית דין של פרסבורג, נכתב כי "אביו נפטר באביו חלדו והשאיר אחריו יתום קטן ושמו מיכאל. אמו שידכה אותו בקטנותו, וכאשר הגיע לימי בחרותו נודע לו איזה פסול במפחת מחותנו, וימאן לקחת את בתו לו לאשה. על כן ביקש ממחותנו להתיר את קשר האירוסין. אומנם, מחותנו לא רצה למלאות את שאלתו ויתרה (היתרה) בו, כי אם לא ישא את בתו לאשה אזי ימסרהו לעבודת הצבא. בגלל זה ברח מלמברג לכפר ניאגיב (ניאגובה, על יד טעטש), אשר בארץ הונגריה, והתפרנס מלימוד תינוקות"". כמה מלים על ניאגובה. ראשיתה של הקהילה היהודית בניאגובה קרוב לוודאי בשליש הראשון של המאה ה - 19. נראה, כי בשנת 1930, כאשר נרשמו בכפר 28 נפש, כבר היה מניין קבוע פחות או יותר. בית הכנסת נבנה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה באמצע המאה ה - 19 או בשליש האחרון שלה. כפי שמסר אחד מבני המשפחה, הי זה בית כנסת שנבנה מעץ, והיו בו כ - 80 מושבים. לאמיתו של דבר, מעולם לא הגיע מיספר ראשי המשפחות בניאגובה לכדי שמונים. בבית הכנסת היו יושבים ולומדים בעלי בתים לפני התפילה ולאחריה. חלק ניכר מהם היו תלמידי חכמים, או לפחות יודעי ספר במידה מסויימת. הפרנסות של יהודי ניאגובה לא חרגו מן המקובל בכפרי הסביבה: מסחר זעיר כבעלי חנויות ובתי מרזח, בעלי משקים מעורבים קטנים ובעלי המלאכה הרגילים גם בכפרים האחרים - סנדלרים, חייטבים, קצבים, נפחים וכדומה. הגיוון היחידי במסחר היה ההדגש על סחר בהמות וסחר פירות - פתוחים, שזיפים ואגוזים בקנה מידה גדול למדי. חלק גדול מן הנוער למד בישיבות וחלק ממנו הצטרף לתנועות הנוער הציוניות, בייחוד התנועה הדתית. ועד שכל זה יקרה - רבי מיכאל הקים תחילה את משפחתו. הוא נשא לאשה עלמה ישרה ממשפחה מיוחדת. אחרי נישואיו - כך מסופר עליו - נודעה מהותו בעולם, והוא קבע דירתו בספינקא אשר במחוז מרמרוש. למחוז הזה הגיעו היהודים הראשונים פליטי חרב הצורר בוגדן חמילניצקי, מנהיג פרעות ת"ח=-ת"ט (1648 - 1649). משהו על דמותו של רבי מיכאל עצמו ניתן ללמוד מן הספרים העתיקים, המספרים כי "הוא התענה משבת לשבת ויהי לאיש מופת". בנו היה רבי אברהם, הגאון המקובל, שנודע בשם רבי אברם מבילווארץ סביר להניח, כי בזמ ןבריחתו להונגריה היה רבי מיכאל כבן 25. על פי חישובי הדורות התרחש אירוע זה במחצית השניה של המאה ה - 18, כנראה בסביבות 1750 - 1760. מה טיבו של מחוז מרמרוש, שבו קבע רבי מיכאל את מושבו, ומה מצא בו? חבל מרמרוש נמצא דרומית לגליציה. שרשרת הרי הקרפטים חוצצת בין שני האיזורים הללו. מבחינה מדינית השתייכה גליציה בתקופה הנדונה לממלכת פולין, אבל מאוחר יותר, בחלוקת פולין הראשונה בשנת 1772, זכתה אימפריה האוסטרו - הונגרית לצירופה של גליציה להוגריה, שהיתה אז תחת שלטונה של הקיסרית מריה - תרזה. במלים אחרות - לניין המשפחי נאמר, כי רבי מיכאל הלוי היה אזרח האימפריה האוסטרו הונגרית. נופי הילדות של רבי מיכאל הלוי היו נטועים באיזור, שכמעט כולו בשטח הררי, משופע במים, בנחלים עזי-זרם, הגולשים במפליהם מן ההרים הנישאים אל עמק הטיסה. בהרים המיערים היו שפע של חיות יער, ובני שושלת המלוכה והאצילים הירבו לערוך מסעות ציד במרמרוש. העיירות והכפרים, שבהם התיישבו היהודים בתחילת המאה ה- 19, היו נטועים כולם במישור צר, שרוחבו 4 - 5 ק"מ בעמק נהר הטיסה, בקרבת העיירה טעטש. זוהי כברת הארץ הפורייה ביותר באיזור כולו, ושם היו, קרוב לוודאי, אחוזותיהם של האצילים ההונגרים הראשונים, שהעניקו את חסותם להתיישבות היהודית - שכוה, אגב, הגיעה מגליציה הסמוכה - בגלל התועלת הכלכלית שהפיקו ממנה. ענף העיסוק שבו עסקו היהודים היה היחידי שבו התירו להם לעסוק: חכירת הזיכיון מאדוני הכפרים ומבלעי האחוזות לבישול משקאות חריפים, שיכר ומי-דבש ומכירתם הקמעונאית. זו הסיבה שהיהודים נאלצו להתגורר בודדים ומפורזים בין הכפרים, כאשר ה"פריצים", האצילים הכפריים, פורשים עליהם את חסותם להגן עליהם מפני הכפריים האנטישמיים, שונאי ישראל. מכאן ברור, כי יהודים אלה לא היו יכולים להתפלל במניין. כל יהודי חי לו בודד בכפרו עם משפחתו, כשהוא טרוד להביא פרנסה לבני ביתו בתנאים קשים. במקרה הטוב הייתה בסביבתו משפחה יהודית נוספת, אך לא יותר. התוצאה הישירה מניתוק גמור זה היתה - קשריו של המתיישב היהודי נותקו מעברו, הדור השני בכלל פרק כל עול יהדות. נחשלותם היהודית, ולא רק היהודית, היתה פועל יוצא של תנאי חייהם בהרי הקרפטים. בעצם, הם לא היו שונים בהרבה משכניהם הנבערים מדעת. במצב זה הופיע על במת ההיסטוריה היהודית "הבעל שם טוב", הלא הוא רבי ישראל בן אליעזר בעל שם, יוצר תנועת החסידות (חסידות הלעש"ט). תחילת התגלותו היתה ביערות הקרפטים, ועל פי דרישתו נדדו תלמידיו בין הרי מרמרוש, עיירותיה וכפריה, לימדו את היהודים את תורת הבעש"ט וחילצו אותם מן הבערות שבה שקעו. דמות שהיתה מסוגלת לדבר את ההמונים בלשונים היתה רבי ישראל מקוסוב, מייסד שושלת אדמו"רים. הוא החל את פעולתו סמוך לשנת 1790, נדד מכפר לכפר בגליציה ובמרמרוש, לימד, עודד, יעץ וסייע. לכפר אחד הביא מלמד, לכפר אחר שלח שוחט ומגיד, עשה למען בניית מקוואות ובתי כנסת, והיה פטרונם של העמלים המדורכאים. הוא השפיע על יהודי הכפרים שיתקרבו איש לרעהו, יתכנסו להתפלל בציבור. במלים אחרות: הוא קירב את העצמות היבשות - מבחינה יהודית - כדי לחזור ולהפוך אותן לעם.

רבי מיכאל ויזל היה עד לתקופה, סביר להניח, כי הוא היה הראשון שאימץ לעצמו את השם ויזל, שממנו הסתעפו משפחות ויזל רבות - צאצאי בעל הט"ז משבט לוי. הנחה זו מבוססת על העובדה שקיסר אוסטריה, יוזף השני, פירסם ב - 1787 - תקופתו של רבי מיכאל ויזל - את הצו המלכותי על חובת יהודי ממלכתו לבחור לעצמם שם משפחה בעל צליל ומבטא גרמני - נוצרי.

אלה היו האיפיונים העיקריים של מחוז מרמרוש, בתקופה שבה רבי מיכאל הלוי ויזל נס לשם, אל הכפר ניאגובה, שבאיזור טעטש. הוא לא נשאר בכפר הזה, אלא נשא איה והתיישב בעיירה סמוכה, ספינקא, ושם היה למלמד תינוקות. מאז ואיל, במשך כ - 200 שנה, היה מקום זה ערש ילדותם של דורות צאציו של רבי מיכאל הלוי ויזל, עד לחיסולה של יהדות מרמרוש, בשיאה של מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה ניספו רבים מבני צאציו של רבי מיכאל ויזל."