Yossi יוסי Banai בנאי (1932 - 2008) MP

‹ Back to Banai בנאי surname

Is your surname Banai בנאי?

Research the Banai בנאי family

Yossi Banai / יוסי בנאי's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Birthplace: Jerusalem, Israel
Death: Died in Tel Aviv, Israel
Cause of death: Heart attack
Occupation: Performer, singer, actor, and dramatist
Managed by: Yigal Burstein / יגאל בורשטיין
Last Updated:
view all 15

Immediate Family

About Yossi יוסי Banai בנאי

Yossi Banai (יוסי בנאי) (November 5, 1932 – May 11, 2006) was an Israeli performer, singer, actor, and dramatist.

Biography

Banai was born in Jerusalem, and grew up in the neighborhood of the Mahane Yehuda market. He was one of the more prominent members of a family celebrated for producing several famous performers and musicians: his brothers Gavri, Ya'akov and Haim are actors, his son Yuval and nephews Ehud, Uri, Me'ir and Eviatar are musicians and singers (some of whom occasionally act), and his niece Orna is an actress and comedian.

Banai was one of the first members of the IDF's famous troupe of performers, the Nahal troupe. He dropped out of school in sixth grade to join the theatre, studied acting under Fanny Lovitch and eventually joined the company of Habima theatre. Throughout his lifetime he collaborated with most of the active theatre companies in Israel performing in countless productions. He had a particularly close relationship with playwright Nissim Aloni, and starred in the premiers of many of Aloni's plays. Banai also inaugurated famous roles in the plays of Hanoch Levine and Yaakov Shabtai.

Banai himself wrote several cabaret style revues, which he typically performed solo. He also wrote and directed comic sketches for the comedy trio Hagashash Hachiver, one of whose members was his brother, Gavri.

As a singer, he was famous for his personal presentation, smoky voice and penchant for performing French chansons. Some of his revues consisted of renditions of the songs of Jacques Brel and Georges Brassens, which were often translated from the French for him by Naomi Shemer. Shemer also wrote several of her own songs for Banai.

He died of cancer in Tel Aviv. He is survived by his wife and three sons (one of whom is Yuval Banai, lead singer of one of Israel's most influential pop rock bands Mashina).

Awards

In 1998, Banai was awarded the Israel Prize for "stage arts – theatre", for his contribution to Israeli theatre.

____________________________________________________________________

[ יוסי בנאי (5 בנובמבר 1932 - 11 במאי 2006) היה זמר, שחקן, פזמונאי, הומוריסטן, בדרן, קריין, במאי תיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל, שנחשב אחד מגדולי אמני ישראל. בן למשפחת בנאי שהעמידה אנשי תרבות רבים

ביוגרפיה

בנאי נולד וגדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים, בסביבות השוק, למשפחה ענייה ומרובת ילדים. אמו העידה, לדבריו, שגידלה ילדים בין כביסה לכביסה. הוא לא למד באופן מסודר, לא סיים בית הספר היסודי ואת השכלתו רכש בעצמו

בנאי העלה יחד עם חבריו ועם אחיו חיים מופעים במסגרות לא מקצועיות. את השפעת התיאטרון ספג בעקבות הסתננות להצגות תיאטרון שהגיעו לאזור מגוריו שצפה בהם נפעם ובהשפעת אחיו הבכור, השחקן יעקב בנאי. הוא הצטרף לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל ב-1951 בתור בדרן. לאחר שחרורו למד בסטודיו למשחק של פאני לוביץ', שאמרה לו לאחר מכן: "יוסף, חשבתי על כך והגעתי למסקנה שאין לך מה לחפש בתיאטרון". למרות זאת, בנאי גמר אומר בליבו להיות שחקן תיאטרון. הוא התקבל ללימודים בבית הספר למשחק של "הבימה" והצטרף כשחקן לתיאטרון, בהתחלה כניצב ולאחר מכן בתפקידי אופי גדולים

באמצע שנות העשרים לחייו התפטר מ"הבימה" בשאיפה להיות שחקן עצמאי שלא יהיה כפוף למסגרת תיאטרונית ונסע לפריז, שם התחיל להיות מושפע מתרבות צרפת ובמיוחד מהשאנסונים. לאחר שובו ארצה החל לשחק על בימות התיאטרון והבידור. הוא שיחק לאורך השנים בהצגות תיאטרון רבות ב"הבימה" ובמרבית התיאטראות הגדולים בארץ, במחזות: "תל אביב הקטנה", "רביזור", "מראה מעל הגשר", "אדי קינג", "נמר חברבורות", "מעגל הגיר הקווקזי", "מלאכת החיים", "קִין" ועוד. הוא הרבה לשחק במחזותיו של ניסים אלוני, מחזאי שהשפיע עליו מאוד, בהם: "בגדי המלך", "הצוענים של יפו" ו"הכלה וצייד הפרפרים". ב-1963 הקימו אלוני, בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות" והעלו את הצגותיו של אלוני, כמו "הנסיכה האמריקאית", אך התיאטרון לא החזיק מעמד זמן רב. י

בנאי, מראשוני להקת הנח"ל, ביים בשנות החמישים והשישים גם מספר תוכניות ללהקה. ב-1961 הקליט ביחד עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו וסשה ארגוב את תוכנית השירים "יוסי חזקיונה". בנאי העלה מספר גדול של תוכניות בידור שאת חלקן כתב בעצמו, כגון "ילדות קשה" (1964) ו"נישואין נוסח גירושין" (1973) אותן העלה יחד עם רבקה מיכאלי, "אני וסימון ומואיז הקטן" (1981), "שובו של הסוראמלו" (1992), ו"מיומנו של ישראלי שפוי" (2000), שכתב יחד עם דורון רוזנבלום. כמו כן כתב וביים חמש תוכניות בידור ללהקת הגשש החיוור בה חבר אחיו, גברי בנאי: "קסיוס קליי נגד חלפון" (1971), "אופסייד סטורי" (1974), "עובדים עלינו עבודה עברית" (1977), "קרקר נגד קרקר" (1980) ו"כוסות רוח" (1991). בין מערכוניו הזכורים: מערכון עם רבקה מיכאלי "מהנדס ואשת מהנדס", על השאיפה לכבוד ולסטטוס של הישראלים, והשירים ההומוריסטיים המשותפים "יוסף ג'ון רבקה ג'ון" על הפחד מידו של אבי חברתו ו"עברית קשה שפה" על קשיי השפה והקיום של העולים החדשים. ממערכוניו מתוכניות יחיד: "חלום שבדי" על חלום המתאר חיים משועממים בטירה שבדית והחזרה לחיים הישראלים מלאי המאבקים לאחר היקיצה, ומערכון בו מוזמן בנאי לעלות השמיימה כדי להשתתף בהצגת ענק של "המלט". בין המערכונים שכתב לגששים: "הכה את המומחה" על תוכניות ייעוץ ברדיו, "קרקר נגד קרקר" על מריבות גירושין ו"חתונת הדמים" על מפגש בין עדתי בעקבות חתונה מתוכננת

הוא שיחק במספר סרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזו" מ-1963 ו"חכם גמליאל" מ-1973 (יחד עם אחיו יעקב). י

יוסי בנאי נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים. הוא הרבה לשיר שירים צרפתיים מתורגמים של ז'ורז' ברסנס, ז'אק ברל ואחרים, ואף הקדיש לכך מספר אלבומים וחלק מערבי היחיד שלו, כמו התוכניות משירי ברסנס "אין אהבות שמחות" מ-1969 ו"בנאי שר ומספר ברסאנס" מ-1997, והאלבום משירי ברל "אם נדע לאהוב" מ-1984. את מרבית השירים הצרפתיים תרגמה למענו נעמי שמר, הידוע בהם היה השיר "אהבה בת עשרים" של ברל. בנאי ביצע גם מספר שירים מקוריים של שמר, ביניהם "על כל אלה" ("על הדבש ועל העוקץ") שהפך ללהיט גדול ואהוב. בנאי, שהיה מזוהה עם השמאל, הסתייג מאוד מהכיוון הפוליטי שהשיר תפס בעת פינוי ימית

אף על פי שעזב את ירושלים לאחר הצבא, הייתה העיר מושא געגועיו, הוא הרבה לבקר בה והיה מזוהה עמה. בנאי כתב את השיר הידוע ביותר שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" על סמך חוויות ילדותו בירושלים עליו ועל שני חבריו, האחים סימון ומואיז יאיר, שביחד העלו הצגות בפארק, רדפו על גגות אחרי יונים ונשבעו אמונים לכל הילדות, כמאמר השיר. על בסיס דמותו של אברהם סוראמלו, דמות ססגונית מירושלים, הוא כתב וביצע את תוכנית הבידור "שובו של הסוראמלו" והוציא ספר מסיפוריו העממיים

שירים נוספים המזוהים עמו הם "בחולות", "שיכור ולא מיין", "ספירת מלאי", "הגבירה בחום", "ערב עירוני", "אני שר להעביר את הזמן" ו"מרוב אהבה". י

בנאי היה ידוע גם כקריין. הוא קרא טקסטים באירועים ותוכניות רבות. בין היתר שימש כקריין בתסכיתי רדיו ובסדרת הטלוויזיה התיעודית על תולדות הציונות "עמוד האש", קרא פרקים מספר תהילים לאלבום מיוחד שהוציא, וכן את שיריו של המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן, באלבום שהוציא בשנת 1999 בשם "פגישה לאין קץ". את שני אלבומים אלו הלחין, עיבד והפיק מוזיקלית יונתן בר גיורא. בר גיורא גם עיבד והפיק מוזיקלית את אלבום האולפן האחרון של בנאי לאט (2001). לאלבום זה תרמו לחנים שלום חנוך, אהוד בנאי, ארקדי דוכין, יהודה פוליקר ועוד. האלבום זכה לביקורות נלהבות, ותהליך העבודה עליו תועד בסרט הדוקומנטארי מכתבים ברוח בבימויו של חתן פרס ישראל רם לוי

בשנת 1998 זכה בנאי בפרס ישראל לתיאטרון, שם זכה לתיאור: י יוסי בנאי מבטא בכישרונותיו, באישיותו, בעולמו היצירתי את השילוב המיוחד של שחקן, במאי, כותב ואיש הבימה הקלה. בסיפור חייו פוגשים אנו דובר ססגוני של הוויה ישראלית, ומייצג נאמן של אומנות הבימה בת שנותו. לכל אורך דרכו בסמטאות ילדותו בירושלים ועד כתיבת המערכונים של הגששים, דרך גלריה רחבה של דמויות מהעולם הקלאסי, מוליך אותנו בנאי בכישרון, באומנות ובפשטות למחוזות מרתקים, קרובים ורחוקים

תפקידו האחרון בתיאטרון, בדמות דוד המלך, היה במחזה "כתר בראש" מאת יעקב שבתאי, בתיאטרון "הבימה", עליו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרס התיאטרון הישראלי לשנת 2005

יוסי בנאי נפטר ביום חמישי ה-11 במאי 2006 בגיל 73, ונקבר למחרת בבית העלמין האזרחי בקיבוץ גבעת השלושה. קהל הצופים בכל אולמות התיאטרון עמד דקת דומיה ביום מותו כדי לכבד את זכרו. הוא הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ושלושה נכדים. באותה השנה יצא כסינגל שירו האחרון של בנאי, "תרנגול כפרות" (יוסי בנאי / מיכה שטרית). י

לפני מותו החל בנאי בכתיבת טקסטים ובליקוט לחנים לאלבום חדש, אך נפטר לפני תחילת ההקלטות. האלבום יצא לבסוף בשנת 2012 בשם "יוסי בנאי - שירים אחרונים". את שיריו עיבד רע מוכיח וביצעו אמנים שונים, ובהם אהוד בנאי, ארקדי דוכין, ברי סחרוף ויובל בנאי

מורשתו

השפעתו של בנאי על התרבות הישראלית הייתה רבה ביותר. הוא התפרס על פני מספר תחומים שבכולם הטביע חותם עמוק: הוא נחשב על ידי הקהל והמבקרים לשחקן תיאטרון בעל נוכחות בימתית דומיננטית, שהפליא לשחק הן במחזות דרמתיים (במיוחד תפקידי מלכים ורוזנים) והן במחזות קומיים. כתב מערכונים רבים, חלקם עבור אחרים וחלקם ביצע בעצמו, שיצרו שפה בידורית אשר השפיעה על דור של בדרנים בארץ ותרמו גם לשפה העברית המדוברת. הכניס לשפה ביטויים רבים כמו "עובדים עלינו", "זה רדיו?" ו"העולם מצחיק אז צוחקים" שנהפכו שגורים בפי רבים ויחד עם זאת, הקפיד ביצירותיו על רמה גבוהה שלא כללה מילים וביטויים גסים. היה זמר נשמה שברר שירים של מיטב היוצרים ואת חלקם כתב בעצמו וביצעם בהגשה בימתית, הוא "שיחק" את שיריו וקולו העמוק הדגיש במיוחד את מילות הטקסט. בנאי ונעמי שמר הביאו לישראל את השאנסונים הצרפתיים שלא היו מוכרים בארץ עד אז. לאחר מותו הספידו אותו פוליטיקאים ואמנים רבים בכינוי "גדול האמנים הישראליים של הדורות האחרונים". י יצירותיו

אלבומים

   תל אביב הקטנה (עם יונה עטרי, אבנר חזקיהו ואמנים נוספים, 1958).  
   יוסי-חזקי-יונה (עם יונה עטרי ואבנר חזקיהו, 1961).  
   ילדות קשה (עם רבקה מיכאלי) (1964).  
   רביזור (1965).  
   יוסי בנאי קורא את טור המלחמה של חיים חפר (1967).  
   יוסי בנאי מספר: תעלולי מקס ומוריץ (1967).  
   חכמים בלילה (1968).  
   רומנסרו ספרדי (1969).  
   הגורילה (1969).  
   נישואין נוסח גירושין (1973).  
   פרצוף של צועני (1973).  
   ספירת מלאי (1974).  
   יוסי בנאי שר ברסאנס - אין אהבות שמחות (1974).  
   מאזן האהבות (1976).  
   יוסי בנאי (1979).  
   אני וסימון ומואיז הקטן (1981).  
   שיכור ולא מיין (1983).  
   אם נדע לאהוב - משירי ז'ק ברל (1984).  
   יוסי בנאי (1987).  
   ציפור הנפש (עם נורית גלרון, 1988).  
   שובו של הסוראמלו (1995).  
   יוסי בנאי שר ומספר ברסאנס (1997).  
   פגישה לאין קץ - יוסי בנאי מגיש נתן אלתרמן (1999).  
   לאט (2001).  
   האוסף (2003).  
   יוסי בנאי קורא תהילים (2005).  

תוכניות בידור

   "תל אביב הקטנה" (1958) מאת חיים חפר ודן בן אמוץ. בהשתתפות שחקנים נוספים.  
   "יוסי חזקיונה" (1961) – יוסי בנאי, יונה עטרי ואבנר חזקיהו. לחנים: סשה ארגוב.  
   "ילדות קשה" (1964) עם רבקה מיכאלי.  
   "חכמים בלילה" (1968). מאת ניסים אלוני. עם אילי גורליצקי.  
   "אין אהבות שמחות" (1969). שירי ז'ורז' ברסנס.  
   "נישואין נוסח גירושין" (1973) עם רבקה מיכאלי.  
   "מאזן האהבות" (1976).  
   "שירים מן הקיץ של החורף שעבר" (1977).  
   "אני וסימון ומואיז הקטן" (1981).  
   "שיכור ולא מיין" (1983).  
   "יוסי בנאי" (1988).  
   "שובו של הסוראמלו" (1992).  
   "ירושלים זה לא תל אביב" (1994).  
   "מיומנו של ישראלי שפוי". מאת דורון רוזנבלום (2002).  
   "מרוב אהבה" (2004). מיטב השירים והמערכונים.  

סרטים שבהם השתתף

   חבורה שכזאת (1963).  
   אף מילה למורגנשטיין (1963).  
   פורטונה (1966).  
   ארבינקא (1967).  
   999 עליזה מזרחי (1967).  
   הגלולה (1972).  
   חכם גמליאל (1973).  
   הפטריוטים (1994).  
   מכתבים ברוח (2001).  

ספריו

   אנונימוס בלפי הגדול, לילדים, ציורים - מיכל לויט, מודן, 1980.
   האיש עם הסיפור בראש, לילדים, איורים - איציק רנרט, כנרת, 1987.
   מסיפורי אברהם סוראמלו, ציורים - אורי ליפשיץ, זמורה ביתן, 1994.
   כשאמא שלי הייתה מלכה, סיפורים לא ארוכים בשורות קצרות, זמורה ביתן, 1996.
   אני שר להעביר את הזמן, זמורה ביתן, 1998.
   מכתבים ברוח, מכתבים דמיוניים שכתב לאישים שהשפיעו על חייו, זמורה ביתן, 2001.
   ג'ונג'ון, סיפור ושנים עשר תחריטים, יוסי בנאי, אלי אברהמי, גוטסמן, 2004. עם עובד, 2006.
view all

Yossi Banai / יוסי בנאי's Timeline