Is your surname Blank?

Research the Blank family

Eliyahu Blank's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Eliyahu Blank

Birthdate:
Death: Died
Immediate Family:

Son of Yehoshua Blank and Ester Blank
Husband of Lea Blank
Father of Rachel Eshed (Wasserman) and Yehoshua Blank

Managed by: Raziel Yohai Seckbach
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Eliyahu Blank (עברית)

ד"ר אליהו בלנק (1 בינואר 1887 - 6 ביוני 1955), סופר, חוקר, עיתונאי, עורך דין, ממנהיגי התנועה הציונית בטרנסילבניה ובעיר סיגט ולאחר מכן עיתונאי לוחם וסופר בארץ ישראל.

אליהו בלנק נולד בעיר סיגט שבמחוז מרמורש ב-1 בינואר 1887 לאביו יהושע, שעסק במסחר, ולאמו אסתר בת צבי טאוסקי, אנשים אמידים ושומרי מצוות. סיגט הייתה מרכז יהודי חסידי חשוב ביותר בצפון מזרח הונגריה, והשפעת ההשכלה העברית והתחייה הלאומית התסתננה אליה ממזרח גליציה הקרובה.

הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ביחד עם חינוך כללי, גמר את הגימנסיה במחלקה למשפטים ולתורת המדינה. ב-1911 סיים לימודיו באוניברסיטת בודפשט במקצועות המשפטים ומדעי החברה בהצטיינות והוסמך לד"ר ולעורך דין ועסק במקצועו החל מ-1913 בעיר הולדתו.

ב-1906 יסד בסיגט את האגודה הציונית הראשונה ועמד בראשה כשהוא מנהל מאבק מתמיד ובלתי פוסק עם החוגים החרדיים בעיר ובראשם יואל טייטלבוים, לעתיד מייסד חסידות סאטמר, השונא הגדול של הציונים שאותם זיהה בראש ובראשונה עם בלנק.

ד"ר בלנק השתתף ביסודה ובהנהגתה של ההסתדרות הציונית בהונגריה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה - בטרנסילבניה שסופחה לרומניה. בין השאר תירגם לראשונה את "מדינת היהודים" של הרצל להונגרית, שפת האם של המחבר. השתתף בעריכת עיתונים ציוניים שונים כמו "אהבת ציון" שיצא לאור ביידיש ובהונגרית. המגזינים הוצאו לאור תוך כדי קרבות בלתי פוסקים עם נציגי היהדות החרדית שלא היססו לנקוט כנגדו באמצעי אלימות עד להרס בתי דפוס ואיומים וניסיונות ממשיים לאלימות גופנית.

כתב והוציא חוברת להסברת הציונות בשם "מה מטרת הציונות" (1919), ופרסם הרבה מאמרים בעיתונים ציוניים וכלליים בהונגריה ובטרנסילבניה. כן ייסד בסיגט ספרייה בעברית וביידיש. הוא שאף ליצור תרבות עברית חדשה ולהקנותה להמונים, ואירגן בסיגט קורסים ללימודי עברית, היסטוריה יהודית, ידיעת ארץ ישראל וכדומה, לרוב ללא עזרה כספית מבחוץ.

בגלל ההתנגדות החרדית העזה, שאולי הייתה קשה יותר בסיגט מבכל מרכז יהודי אחר, הציונות התקשתה לעשות נפשות בין יהודי סיגט עד לתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והתנועה כללה רק מתי מספר בסיגט. אך ד"ר בלנק היה אישיות דינאמית ביותר הן מבחינה ציבורית והן מבחינה תרבותית, והודות לפעילותו העקשנית הפכה התנועה הציונית בסיגט לתנועה חזקה, אחת הערות והתוססות ביותר בכל טרנסילבניה ורומניה בכלל.

ב-1917, כשפרץ משבר משבר כספי בהסתדרות הציונית בהונגריה ומשרדה ועיתונה המרכזי (ז'יוי סמלה) עמדו להתחסל, עמד בלנק בראש ועדה לאיסוף קרן של מאה אלף כתרים, משימה שבוצעה בהצלחה והודות לזה יכלו להמשיך את קיומם.

ב-1918 הקים במרמורש ועד לאומי יהודי. ועד זה ואחרים כמוהו נתמכו גם על ידי ממשלת רומניה. השר לענייני מיעוטים לאומיים בממשלת רומניה שלח מברק לעירית סיגט ולמוסדות מדינה אחרים כתוצאה מפנייתו של ד"ר בלנק, ובו הודיע "אני מכיר בחוקיות הקמת הוועד הלאומי היהודי".

אירוע מזעזע לאותה התקופה היה כאשר גדוד אנטישמי הטיל ביום הכיפורים ב-1918 מצור על כל בתי הכנסת בסיגט שהיו מלאים אז במתפללים צמים. השעה שנקבעה למצור הייתה שעת תפילת נעילה, כשהרוב המוחלט של המתפללים נמצא בבתי הכנסת. אז החלו יחידות הונגריות לצור על בתי הכנסת בטענה שהן מחפשות אחר עריקים יהודיים שנמלטו כביכול מהשירות הצבאי. קהל המתפללים מצא עצמו עומד לפני כידוני חיילים שהוציאו את המתפללים מבית הכנסת לחצר ובדקו את זהותם תוך כדי שהם משפילים אותם. לבסוף רב הקהילה ד"ר שמואל דנציג, שביחד עם בלנק עמד בראש התנועה הציונית הצעירה, אזר עוז ותוך כדי סיכון חייו ממש עבר את שרשרת החיילים והצליח להשיג אצל מושל המחוז (שלא ידע על המצור) את ביטולו. התברר שהקצינים שהיו אחראים על המצור היו מהחוגים האנטישמיים שמספרם גדל והלך כתוצאה מהתבוסה במלחמה. הם הועמדו למשפט צבאי ולמאורע היה הד רב בעיתונות.

כתוצאה מאירוע זה ומהתוהו והבוהו ששרר אז במדינה המובסת ומעשי הביזה נגד רכוש שגברו מיום ליום, אירגן ד"ר בלנק גדודים ציוניים או "משמר יהודי מתנדב" באזור סיגט, שמטרתו הייתה להגן על חייהם ורכושם של יהודי סיגט והכפרים שסביבה. הם גם שמרו על בנייני ציבור מחסני מזון כו'. הגדודים האלו, מלאו תפקיד חיוני בהרתעת האספסוף צמא הביזה והדם, ולמעשה היו אלו הכוחות הלוחמים היהודיים הראשונים במאה העשרים.

בלנק ארגן את פעילויות הג'וינט לעזרה כלכלית ליהודי העיר והמחוז. באותו זמן הייתה כלכלת יהודי מרמורש בכי רע כתוצאה מהניתוק מהונגריה. עסקים התמוטטו והמונים הגיעו עד פת לחם. החבורה הציונית בראשות ד"ר בלנק יצרה אז קשר עם הג'וינט, שבתמיכתו הכספית נפתחו סניפי בנק לאשראי זעיר ולעידוד המסחר והמלאכה הקמעוניים, הקימו בתי יתומים ובתי ספר למלאכה, ובכך סייעו כנגד המשבר הקשה שרושש המונים. באותה השנה כתב את תולדות יהודי מחוז מרמורש.

ב-1919 יזם בית ספר יהודי דובר עברית, שקיבל את השם "בית הספר היסודי של ההתאחדות הציונית". בניהולו של צבי טוכמן פעל בית הספר עד סוף שנת 1924. בבית הספר היו ארבע כיתות מעורבות ומספר התלמידים הגיע ל-130 אך לבסוף נסגר בשל מחסור באמצעים כספיים ובשל התנגדות החוגים החרדיים שלא היססו לנסות לפגוע בבית הספר ובתלמידים באמצעים שונים.

ב-1919 ייסד בסיגט את אגודת הספורט הציונית הידועה "שמשון" האגודה הספורטיבית היהודית הראשונה בטרנסילבניה, זאת בעקבות רעיונותיו של מכס נורדאו, עוזרו של הרצל, שדיבר על "יהדות השרירים". במסגרת האגודה פעלו קבוצות לכדורגל, לאיגרוף ולאתלטיקה והתעמלות ואפילו לטיולים. קבוצת הכדורגל הגיעה להישגים מרשימים וגם מופעי התרבות והבידור שלה, שאותם אירגן בלנק, עוררו תשומת לב כללית. הצלחותיה של "שמשון" באו לידי ביטוי בניצחונותיה על האגודה הספורטיבית הכללית הלא יהודית בסיגט, ניצחונות שהעלו את קרנו של הנוער היהודי בעיני הגויים והרתיעו את האנטישמים. למעשה מטרתה העיקרית של "שמשון" הייתה לשמש כוח מגן נגד ההתנפלויות של סטודנטים אנטישמיים מיסודו של "משמר הברזל", וגם כנגד מתפרעים יהודים אורתודוקסים קיצוניים שבהם סיגט הייתה משופעת. חברי "שמשון", בחורים בעלי אגרוף, נתנו לא פעם לקח לסטודנטים הרומנים האנטישמים ולימדו אותם שוב ושוב שעדיף לא להתגרות ביהודים.

כמשפטן ניהל מערכה עיקשת נגד הפעילות השרירותית של גורמי השלטון לקפח את פרנסתם של סוחרים זעירים ובעלי דוכנים בשוק העירוני. כתוצאה הפך לגורם "לא רצוי", שנוא על השלטונות המקומיים שלא פעם איימו על חירותו ועל חייו אם לא יפסיק את פעילותו המסוכנת בעינהם. אבל האיש סירב להפסיק את פעילותו. הוא עמד על זכות היהודים לפעול להגנתם.

ב-1925 החליט לעלות לארץ ישראל, לנוכח העוינות הקשה ששררה נגדו בעיר. עזיבתו הייתה טקס ציבורי המוני והוא יצא כאשר הוא מלווה ברבים מיהודי העיר. אז בוצע ניסיון התנקשות בחייו על ידי זריקת רימון יד למקום ברכבת שבה נסע. עד היום לא ברור מי עמד מאחורי ההתנקשות האנטישמים או החוגים החרדיים הקיצוניים.

בשנים 1929-1930 ערך והוציא בארץ ישראל את השבועון הבלתי מפלגתי "ירושלים" (כשם השבועון הראשון שהוציא בסיגט), שבו פרסם בין השאר את המדור הראשון בעיתונות העברית שנועד במיוחד לנשים. הוא השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני בציריך ב-1929. כשסגרו השלטונות המנדטוריים את העיתון "דואר היום" של איתמר בן אב"י בגלל ביקורתו החריפה על הממשלה וטיפולה במאורעות 1929, וכתוצאה מכך יהודי ירושלים נותרו ללא עיתון שיודיעם על המתרחש בארץ, מסר את עיתונו ורישיונו לרשות "דואר היום". במקביל הדפיס בו את הידיעות היום יומית מחזית המאורעות בארץ ואת תגובת דעת הקהל העברית על המאורעות ועל האשמים וגליונות אלו של "ירושלים" הם כיום מקור ראשון במעלה לפרטי המאורעות.

ב-1931 ייסד בירושלים את התאחדות עולי מארמוראש ועמד בראשה עד שהתמזגה בהתאחדות עולי הונגריה.

זמן קצר לפני השואה חזר לסיגט בניסיון נואש להעלות משם כמה שיותר אנשים. בין השאר הצליח לחלץ את הוריו מטרנסילבניה ולהביאם לארץ ישראל. רוב ידידיו מסיגט כמו אברהם פריד לא היו בני מזל ונספו בידי הנאצים. מאמציו נתקבלו כרגיל בהתנגדות קשה של היריב יואל טייטלבוים ראש חסידות סאטמר. זה פרסם הוראות שבהן אסר באיסור חמור ביותר ובאיומי גיהנום על אלפי מאמיניו להיעזר באיזו שהיא צורה בציונים מסוגם של בלנק וחבריו.

הוא ייסד את ספריית "תמצית" שעבורה כתב והוציא ספרים קטנים ותמציתיים במדעי הרוח, היסטוריה, תנ"ך, גאוגרפיה וחשבון, לתועלת ההמונים שבהם קיבלו ידיעות בשפה פשוטה וקלה ובקיצור אך באופן מקיף. ספרים שהפכו לרבי מכר אם כי הוא לא ראה מהם רווח כספית גדולה.

ביוזמתו הוקם שיכון מרמורוש בבני ברק, והוא גייס את האמצעים הכספיים לכך.

אליהו בלנק נפטר בתל אביב ב-6 ביוני 1955.

view all

Eliyahu Blank's Timeline

1887
January 1, 1887
1930
September 29, 1930
Age 43
1955
June 6, 1955
Age 68
????