Gary Bertini

Gary Bertini (Hebrew: גארי ברתיני) (May 1, 1927—March 17, 2005) was an Israeli conductor and composer.

Gary Bertini was born Shloyme Golergant in Bricheva, Bessarabia, then in Romania, now in Donduşeni District, Moldova. His father, K. A. Bertini (Aron Golergant), was a poet and translator of the Russian (Leonid Andereyev) and Yiddish (A.Sutzkever, H. Leivick) literature into Hebrew, and of the Hebrew works into Yiddish. His mother Berta Golergant was a physician and biologist. They immigrated to Palestine in 1946. Gary studied music at the Music Teachers' College in Tel Aviv and then in Milan, Italy, and at the Paris Conservatoire.

Upon returning to Israel, Gary Bertini established Rinat (the Israel Chamber Choir) in 1955. He was musical advisor to the Batsheva Dance Company and composed incidental music for numerous productions of Habima, the Israel national theater, and the Cameri Theatre. He founded the Israel Chamber Orchestra in 1965 and was its conductor until 1975. He was conductor of the Jerusalem Symphony Orchestra from 1978 to 1986. He was artistic director of the New Israeli Opera from 1994 until his death. He promoted Israeli music and helped shape it.

Bertini was hospitalized while in Paris, then transferred to a hospital in Tel Hashomer, Israel. He died there on 17 March 2005 and was buried in Kfar Vitkin.

Bertini's work also took him outside Israel. He was music advisor to the Detroit Symphony Orchestra from 1981 to 1983 and the Principal Conductor of the Cologne Radio Symphony Orchestra from 1983 until 1991. He also served as general music director of the Opern- und Schauspielhaus Frankfurt from 1987 to 1990, the Tokyo Metropolitan Symphony Orchestra from 1998 to 2005, and, just before he died, director of the Teatro di San Carlo in Naples. He also worked as a guest conductor with the Hamburg State Opera, Scottish Opera, La Scala, Opéra National de Paris, and the Berlin Philharmonic among other organizations.

Bertini's recording of the complete cycle of Mahler symphonies (EMI Classics 40238) is very well regarded.

• In 1978, Bertini was awarded the Israel Prize, for music;
• In 1995, he won the Conductor of the Year award; and
• In 1995, he also won the Fermio Abiatti Prize of the Italian Music Critics Union

גַאָרִי בֶּרְתִינִי (1 במאי 1927 – 17 במרץ 2005) היה מנצח, מורה, מוזיקאי, ומלחין ישראלי, יליד בסרביה, חתן פרס ישראל לשנת 1978.

ילדותו וצעירותו

גארי ברתיני נולד בשם שלמה גוֹלֶרְגַנְט בשנת 1927 בבריצ'בה, כפר יהודי שבבסרביה (אז חלק מרומניה, כיום יישוב ברפובליקת מולדובה). הוא היה בנם של קלמן אהרון גולרגנט, שנודע כק.א. ברתיני, משורר עברי, מתרגם, מורה ופעיל ציוני, וברתה, לבית לכט, רופאה. השם ברתיני נבחר על ידי אביו כשם עט, איתו חתם על שירים שכתב לאשתו, ברתה.

בילדותו עברה המשפחה לעיר סורוקה, בה שימש אביו כמנהל בית הספר התיכון היהודי של רשת "תרבות". בזמן השואה, עת היה נער, נשלח יחד עם רבים מיהודי בסרביה לגטאות ומחנות טרנסניסטריה שבדרום-מערב אוקראינה. בתקופת הגירוש נותק מהוריו, וחזר ופגש אותם רק לאחר תום המלחמה. ברתיני עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל בסוף שנת 1946.

בצעירותו הוא למד נגינה בכינור ובפסנתר, ואת לימודיו המוזיקליים החל ברתיני בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב (1951-1947) אצל מרדכי סתר, גאורג זינגר ואחרים, והמשיך בלימודיו בקונסרבטוריון של מילאנו באיטליה (1948) ולאחר מכן בשנים 1954-1951 בקונסרבטואר וב"אקול נורמאל דה מוזיק" בפריז.

עם מוריו נמנו דמויות מפורסמות במוזיקה של המאה ה-20, כמו נדיה בולאנז'ה, לואיג'י דאלאפיקולה, ארתור הונגר, ז'אק שאייה ואוליביה מסיאן.

פעילותו המוזיקלית בישראל ובעולם

עם שובו לארץ בתום לימודיו ב-1955 הקים את מקהלת רינת, ובשנת 1965 את "האנסמבל הקאמרי הישראלי", שהפך לתזמורת הקאמרית הישראלית. ניהל אותה עד שנת 1975. בהמשך, בשנים 1977–1986 היה מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים. בשנת 1986 הוא אף חנך יחד עם התזמורת הסימפונית ירושלים ועם הכנר אייזק שטרן את אולם הנרי קראון שבתיאטרון ירושלים. לברתיני גם הייתה הצלחה בינלאומית רבה. בשנת 1959 ניצח לראשונה בקונצרט של הפילהרמונית של ניו יורק. ב-1965 ניצח לראשונה באנגליה על התזמורת הקאמרית האנגלית. בשנים 1981-1971 היה מנצח אורח ראשי של התזמורת הסקוטית הלאומית. מ-1981 ועד 1983 שימש כיועץ מוזיקלי בתזמורת דטרויט. בשנים 1991-1983 ניהל את התזמורת הסימפונית של קלן. מ-1987 ועד 1991 היה המנהל האמנותי והמנהל המוזיקלי של האופרה בפרנקפורט. בשנים 2005-1998 כיהן כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של המטרופולין טוקיו. כמו כן היה מנצח אורח קבוע באופרה הלאומית הסקוטית וניצח גם באופרה בסטיליה בפריז, ב"לה סקאלה" במילאנו, ובתיאטרון לאופרה "קירוב" (מריאינסקי) בסנקט פטרבורג. היה מנהל אמנותי של האופרה ברומא, מנצח ראשי של האופרה בג'נובה וזמן קצר לפני מותו - מנהל תיאטרון האופרה "סאן קארלו בנאפולי". בין השנים 1997-1986 עבד ברתיני באופרה הישראלית החדשה, תחילה כיועץ אמנותי ואחר כך כמנהל מוזיקלי.

ברתיני הלחין מוזיקה לעשרות הצגות תיאטרון בישראל (ביניהן "פונדק הרוחות", "כנרת כנרת", "פאוסט", "ירמה" ו"הלילה השנים עשר"). כמנצח עודד הזמנת יצירות מקוריות וניצח על ביצועי בכורה רבים, לרבות שלוש אופרות מאת יוסף טל, "לקול הזכרונות" מאת מרק קופיטמן, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר. בשנת 1963 ניצח על המוזיקה שהלחין עדן פרטוש לסרט בירושלים של דוד פרלוב. בשנת 1975 לבקשתו של רולף ליברמן ניצח על הפקה מחודשת של האופרה "אריאן וכחול הזקן" מאת פול דיקא באופרה של פריז. הסימפוניות של מאהלר היו אהובות עליו במיוחד, וסדרת התקליטורים בניצוחו על יצירות אלה זכתה לשבחי הביקורת. הרפרטואר המועדף עליו כלל יצירות כמו הסימפוניה התשיעית ומיסה סולמניס מאת בטהובן, הרקוויאמים של מוצרט, ורדי, כמו כן קללת פאוסט מאת ברליוז, רקוויאם המלחמה מאת בריטן, כל יצירותיו של מאהלר, יצירות רבות מן המאה ה-20, לרבות מאת דריוס מיו, איגור סטרווינסקי, ג'ורג' ליגטי ואחרים. פרט לסימפוניות של מהלר, הקליט ברתיני את הסימפוניות של בטהובן עם תזמורת האופרה בג'נובה, את האורטוריה "אברהם ויצחק" מאת סטרבינסקי, עם דיטריך פישר-דיסקאו.

בשנת 1978 זכה בפרס ישראל למוזיקה. באיטליה זכה פעמיים בפרס מבקרי המוזיקה: ב-1995 כמנצח השנה וב-1998 כמנצח האופראי הטוב ביותר. בשנת 2000 זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים והקדיש את הכסף למימון השתלמויות של מנצחים ישראלים צעירים.

באחרית ימיו, עבד גארי על הפקת האופרה "מסע אל תום האלף", לפי מחזהו של א"ב יהושע, ומוזיקה שכתב יוסף ברדנשווילי. תקוותו הייתה לנצח על האופרה, אך הוא הלך לעולמו טרם הופעת הבכורה.

ברתיני נפטר ב-17 במרץ 2005 בגיל 78, ונקבר בבית העלמין בכפר ויתקין. הותיר אחריו אישה, רוזט, שתי בנות ונכדים.

הנצחה

במסגרת מפעל הנצחת אמנים בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתם של גארי ברתיני ואביו ברחוב ועידת קטוביץ 17. על שמו נקראת המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני

בין השנים 1987–2013 פעל במכללת לווינסקי שבתל אביב בית הספר לשירת מקהלה על שמו.