Hirsch Zwi Israel Oppenheimer

Is your surname Oppenheimer?

Research the Oppenheimer family

Hirsch Zwi Israel Oppenheimer's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Hirsch Zwi Israel Oppenheimer

Birthdate: (78)
Birthplace: Gronau, Münster, North Rhine-Westphalia, Germany
Death: February 21, 1884 (78)
Hanover, Lower Saxony, Germany
Immediate Family:

Son of Israel Oppenheimer and Zippora Oppenheimer
Husband of Johanna Oppenheimer and Johanna Anchen Oppenheimer
Father of Adele Elias; Henriette van Meekren; Israel Oppenheimer; אסתר אופנהיימר; אדל אליאס and 5 others
Brother of לוי לואיס אופנהיימר; שמשון אופנהיימר; הרץ אופנהיימר; ברנרד אופנהיימר and ישראל אופנהיימר
Half brother of Rosa Seckel

Managed by: Ofir Friedman
Last Updated:

About Hirsch Zwi Israel Oppenheimer

About Hirsch Zwi Israel Oppenheimer (עברית)

ב"ה

חייו של הירש אופנהיימר

כפי שנכתבו בשפה הגרמנית על ידי לואיס אופנהיימר בשנת 1922 ותורגמו לאנגלית על ידי אדית גולדשמידט, ולעברית על ידי קורט שטרן בשנות השבעים והודפס בעברית על ידי איתן שושני.

להלן קורות החיים אשר כתב הדוד לואי אופנהיימר בשנת 1922.

לואי אופנהיימר היה האח הצעיר של של סבי סמי שמואל אופנהיימר והיה היחיד מכל האחים אשר בשנת 1919 היה נוכח במסיבת יום הולדתה השבעים של סבתי סופי אופנהיימר.

באותו מעמד סיפר לנו – לכל הנכדים של סבתנו שהשתתפו במסיבה – (ראה תמונה בעץ המשפחה של הסבתא ילדיה ונכדיה)על קורות חייו של אביו המנוח.התרשמותי מן הספור היתה כה גדולה עד שביקשתיו להעלות את הסיפור בכתב ולחלק לכולנו העתק.כרמעט שלוש שנים עברו עד שעלה בידי הדוד לואי,שהיה כבר זקן,להשלים את הכתיבה, וכחמישים שנה מאוחר יותר עורר אותי הסיפור לערוך את עץ המשפחה של משפחת אופנהיימר בשפה האנגלית למען כל קרובינו בחול'.כעת לאחר הדפסת העץ החלטתי לתרגם את סיפור קורות חייו של הירש אופנהיימר לעיברית ובכל לאפשר לדור הצעיר הגדל בארץ להכיר את אבי משפחתנו ואת סיפור חייו.

ההערות אשר הוספתי בסוף הדפים באות בכדי להקל להבין את הדברים וברצוני להוסיף שתרגום השם הירש הוא צבי.

להלן הסיפור של הדוד לואי בתרגום חופשי.

קורט שטרן.

אבי משפחתנו ישראל אופנהיימר ז"ל היה גר בעיר גרונאו אשר על הנהר ליינה ,והיה נשוי לצפורה לבית סמסון.הוא נפטר בשנת 1813 כתוצאה מתאונה שקרתה לו כשעבר את נהר הליינה הקפוא ומכוסה השלג.הוא נקבר בכפר רסינג ןהשאיר אחריו אלמנה ןששה ילדים והם:

לוי אופנהיימר שנולד בשנת 1801

שמשון אופנהיימר שנולד בשנת 1803

הירש אופנהיימר שנולד בשנת 8.7.1805

הרץ אופנהיימר שנולד בשנת 1808

ברנהרד אופנהיימר שנולד בשנת 1810

ישראל אופנהיימר שנולד בשנת 1813 לאחר מות אביו

האם צפורה נשאה בשנית עם סקל מהעיירה פיינה ובשנת 1818 נולדה לה בת בשם רייזכן סקל.

מהסיפורים ששמעתי למד ישראל אופנהיימר בגיל צעיר להיות מוהל ובמשך כל ימי חייו עסק בזה לחשם מצוה וללא קבלת שכר.הוא היה עושה בריתות בכל ממלכת הנובר וגם מעבר לגבולותיה וכשחזר באחד מימי החורף נשבר הקרח מתחת סוסו והוא טבע בנהר הליינה.

בנו הצעיר שנלד אחרי מותו נקרא על שמו.

בהתאם לצווים של בית המשפט בגרונאו מתאריך 25 ליוני 1813 ניהלה האם ציפורה את האפוטרופסות על הילדים בעזרת אפוטרופוס נוסף בשם מיכאל פרוידנטל ובעזרת ידיד בית ,חבר עירית גרונאו,מר סנה.גרונאו היתה שיכת לממלכת וסטפליה שהיתה בשלטון הירונימוס נפוליון.

בתקופה זו הוציא הנסיך חוק לפיו על כל היהודים לאמץ שמות גרמניים וכתוצאה בכך רכש סבנו את השם אופנהיימר..

שנים אחדות לטחר מכו התחתנה סבתנו עם מנדל אלם וזמן קצר לאחר הנישואים נשלח אביו הירש ללמוד בחדר בוונסדורף.הוא גר בפנימיה ונשאר שם עד הגיעו לגיל בר המצוה.למסיבת בר המצוה הוא חזר הביתה וקיבל מאביו החורג במתנה מטבע של טלר אחד. ממטבע זה היה עליו להתחיל לפרנס את עצמו וליסד את עסקיו שוויו של טלר היה כמעט דולר וטני זוכר היטב שהוא נהג לספר לנו על כך.

ביום ראשון שלאחר בר המצוה ,בבוקר,הלך אבא רגלי אל העיר הגדולה הנובר,וקנה שם סחורות זעירות תמורת מטבע הטלר שהיתה לו.לאחר מכן הוא חזר ברגל לגרונאו ששם הכירו אותו כולם,והחל לסחור בהן. בדרך זו הוא הרויח טלר נוסף ויותר.את מסעיו הוא עשה תמיד ברגל וחסך בדקך זו הוצאות נסיעה.הוא התקבל ברצון כאורח אצל מכריו ולקוחותיו וחסך לעצמו גם את הוצאות הלינה.כך הצליח להגדיל את ההון החוזר שלו ובמהירות לאפשר לעצמו לקנות סחורות יותר גדולות יקרות וטובות יותר ובצורה זו להרויח יותר.למרות כל הקשיים אשר היו לו במאמציו לפרנסה,הוא ניצל כל הזדמנות וכל רגע חופשי בכדי לרכוש השכלה נוספת,ובהתנהגותו הטובה לרכוש את לב כל מכריו ידידיו ולקוחותיו. בדרך זו הוא הצליח במהירות ליצור יחסים הדוקים עם השלטונות וחוגים מכובדים ביותר אשר היו מצויים בגרונאו,ולאחר שרכושו גדל בצורה מספקת,גם לייסד עסק פתוח בעיר זו.

בשנת 1829,כשמלאו לו 24 שנים,הוא נשבע כאזרח העיר גרונאו.בתקופה וזו הייתה זו עמדה מכובדת ביותר עבור יהודי,והיה עליו לשלם עבור תעודה זו מחיר של 3 טלרים ועוד 20 גרושים.בשנת 1833 הוא התארס עם יוהנה אנוך שנולדה ביןם 26.3.1812 בעיר צלה,וביום 20.10.1833 ניתנה זכות האזרחות גם לאשתו לעתיד ולכל ילדיו לעתיד לבוא,ויש תעודה המעידה על כך.

כשנה לאחר מכן,בשנת 1934 ,התחתנו אבינו , וכלתו הביאה לו נדוניה של 300 לואידורים ומתנות כלה בסך כ 100 לואידורים נוספים.בהתאם למצב באותם ימים הייתה זו נדוניה גדולה מאוד.חותנו ןןלף זאב שמואל אנוך היה בעליו של בית חרושת ליצור נרות וסבון והיה נשוי להנריאטה לבית הרץ.

עם אמנו ז"ל חדרו לבית אבינו חיים שמחים טובים ומאושרים יותר.עסקיו השתפרו והתרחבו בהתמדה ובנוסף לעסקים מזעירים הוא החל לקנות ולמכור מתכות שונות,עצמות,זכוכית ושערות חזיר,ומאוחר יותר גם תבואה וצמר.בכל העסקים האלה הייתה אמא בעזרו,ותמכה בו בנאמנות ויעילות.

התנהגותו הישרה וללא דופי הביאה לו את אמונם ואהדתם של השלטונות,ולעיתים קרובות היה נקרא להשתתף בדיונים על עינינים חשובים בהם בקשו את עצותיו.

כאשר הממשלה של מלכות הנובר (המלך ארנסט אוגוסט),הפעילה את המכירות ממפעלי הברזל בשם "מפעלי כריה ועיבוד ברזל ג'ורג' מריה" ו- "מפעלי ברזל קרל",נתן המושל דאז מר פון בומטר מגרונאו,לאבינו,את הנציגות והסוכנות של שתי החברות,דבר שהביא אותו בקשר עם סוג לקוחות חדש לגמרי,וזאת בנוסף ללקוחותיו הישנים.החברה הראשונה יצרה ברזל מכל הסוגים עבור מסגרים ונפחים,והשניה יצרה תנורי ברזל ודברי ברזל יציקה.בזאת נתחזקה בהתמדה עמדתו בגרונאו וסביבתה,כך שלא עבר הרבה זמן שכל אנשי המחוז ראו בו את יועצם ואת הבנקאי שלהם,ונהגו בהתאם להמלצותיו בכל דבר.

למרות כל זאת נחשבו עסקיו של אבינו כעסקים קטנים יחסית. בשנת 1842 אירע מאורע אשר היה אמור להגדיל את רכושו של אבינו במידה ניכרת,והעיד על החוש המסחרי המפתיע ועל המרץ העצום אשר היה טבוע בו.מאורע זה הייתה השריפה הגדולה של העיר המבורג.

בתקופה זו כבר יצאו עיתונים אם כי קטנים בלבד,ובאחד מהם קרא אבא שבעיר המבורג,עיר נמל גדולה,פרצה שריפה גדולה שכילתה והרסה רובע שלם.מחסנים גדולים נשרפו כליל ומתכות מכל הסוגים בולטים החוצה מתוך ההריסות ונראים כגוש מתכת ענקי.החלטה מידית ומהירה הביאה אותו ללוות כל כסף אפשרי,ולגייס אמצעים נזילים מהשלטונות בגרונאו.מצויד בכל זה הוא רכב על סוסו להמבורג התייעץ שם עם גיסו שמואל אנוך אשר היה תושב המקום,על מצבן ומעמדן של המתכות.דוד שמואל ניסה להניע אותו מלבצע את תוכניתו ועל ידי כך לסכן את כל רכושו,סיכון אשר אפילו הסוחרים הגדולים של המבורג לא העיזו לקחת על עצמם,אבל אבא התבונן ובדק את המתכות וקנה את כל הרובע במחיר זול מאוד,היות ולא היו לו מתחרים.

לאחר הקניה הוא שאל מנופי אניות ענקיים והקים אותם מעל לגושי המתכת.הוא שכר מספר רב של פועלים,והורה להם לחפור תעלות ובורות מתחת לגושי המתכת לאורכם ולרוחבם ולהבעיר בהם אש. החום הרב אשר נוצר החל לאט לאט להתיך את המתכות,חלקי הברזל נפרדו והתפרקו,ויתר המתכות ,העופרת הבדיל והנחושת נקלטו בתעלות ובבורות.

בעוד העבודה נמשכת,הוא רכב על סוסו הלבן אל מנהלי חברות הברזל "מפעלי כריה ועבודות ברזל ג'ורג' מריה" ו "מפעלי ברזל קרל" ,שהיו במרחק של כמה ימי רכיבה,ומכר להם את כל הברזל שיצליח להפיק מן השריפה.בדרכו חזרה להמבורג התעכב בגרונאו וארגן את כל כלי התחבורה אשר יכול היה לאסוף ושלחם להמבורג,שם העמיסו אותם בברזל על מנת למוסרו ישירות למפעלים הקונים שחלקם היה בעיר אוסנבריק וחלקם בעיר דיליגסן.באותו הזמן הוא מכר את יתר המתכות השונות לחברות בהמבורג עצמה.בדרך זו הוא יסד את רכושו והונו הגדול.

עסק דומה לזה הוא עשה כמה שנים יותר מאוחר כאשר הוא קנה אונית מלחמה דנית שעלתה על שירטון בחוף גאסטאמינדה ובשותפות עם חברה מברמן ובעזרת צוללנים שכורים הוא הצליח לפרקה ולמכור את החומר שאסף.

מאוחר יותר הוא רכש את סוכנויות חברות הביטוח נגד אש בשם אכן ומינכן,דבר שהביא אותו בקשר הדוק עם כל בכלי האחוזות והאוכלוסיה החקלאית הזעירה בסביבת גרונאו,ולא עבר זמן רב עד שגם הם בטחו בו וקבלו את עצותיו ללא פקפוק.

על האמון הרב שהוא נהנה ממני הוא נוכח לדעת בזמן המהפכה של שנת 1848, כאשר ההתקוממות פשטה במולדתנו ופרצה מהפכה גם בממלכת הנובר,בעיקר באיזור הילדסהיים ובמהרה פשטה והגיעה גם לגרונאו.השלטונות וראשי העיר התאספו בבנין בית הספר שליד השוק כדי להחליט על הצעדים הדרושים אשר יש לנקוט נגד המורדים שעוררו מהומות בכיכר הגדולה של השוק,אבל הם לא מצאו כל פתרון למצב.אבינו אשר היה נוכח באסיפה,הציע שהוא בעצמו ייפגש עם ההמון כדי להרגיעם ולהשקיטם.השלטונות לא רצו שהוא ייקח על עצמו את הסיכון הזה ובזאת יסכן אולי את חייו,אך בסופו של דבר בהראותו בטחון עצמי הוא הצליח לשכנעם.וכך הוא הלך בעצמו אל המורדים,ולפי דיווחו האישי הוא אמר להם : "אזרחים וידידים אתם עושים פה רעש איום, האם אתם רוצים מהפכה?" ומאחר שהסכמה כללית עברה בקהל הוא אמר להם : אני בטוח שאינכם יודעים מה שזה אומר,אבל אתם יודעים בודאי שאני תמיד רוצה את טובתכם בכל לב.משום כך אני מייעץ לכם התפזרו ולכו הביתה .היו שקטים. אם יש לכם בעיות כל שהן לשינויים בחוקים הקיימים בחרו לכם משלחת אשר תבוא אלי מחר בבוקר ותלך איתי לפגוש את ראש העיר.אני מבטיח לכם שכל דבר אפשרי בנידון יבוצע.אם לא תתנהגו כך ותמשיכו בהתפרעויות וכדומה,דעו שהכל יהרס וירד לטימיון וכמו כן ארד לטימיון גם אני ואתם איתי היות וכספכם מופקד אצלי..משום כך אני חוזר ואומר לכם שמעו בעצתי.נשמעו קריאות הסכמה רמות וכולם הריעו יחי הירש אוםנהיימר,ובזה נגמרה המהפכה.למחרת בבוקר הופיעה אצלו הועדה אשר נבחרה ודרשה שלהבא לו יורשו הפועלים מהכפרים הסמוכים לגרונאו לכרות עצים ביערות העיר.והזכות תהיה לפועלים המקומיים בלבד.כמו כן הועלו עוד מספר תביעות בעינינים פעוטים.כמובן שהוסכם על הכל,המהפכה דעכה ושקט ושלום חזרו לשכון בגרונאו,וכבודו של אבינו המשיך לעלות.

אני מוכרח לעצור כאן ולחזור מעט לאחור כי בינתים נולדו להורי מספר ילדים ואלו הם:

ישראל נולד 15.4.1835 ונפטר 19.11.1906

אסתר נולדה 2.7.1836

הנריאטה נולדה 13.5.1838 נפטרה 1915

אדילה נולדה 28.2.1841 נפטרה 1891

סמי שמואל נולד 11.1.1844 נפטר 17.3.1899

רוזה נולדה 3.8.1846

יולכן נולדה 13.10.1847

ויליאם נולד 26.8.1849 נפטר 14.4.1900

לואי נולד 15.5.1854

אלה שלא רשום תאריך פטירתם עדיין היו בחיים כשנכתב מכתב זה בשנת 1920.

טבעי הדבר שאת שנות חיינו הראשונות ואת שנות נעורינו בילינו בבית הורינו,אך לאחר שסיימנו את בית הספר היהודי הטוב בגרונאו,נשלחנו כולנו לעולם הרחב כדי להכירו ולהתרשם ממנו,ולהרחיב אופקים.דבר זה היה ודאי קשה עבור הורינו,גם מבחינה רגשית,וגם מבחינת כל ההוצאות הכרוכות בכך.אולם כישרונם הגבוה והכרתם בתועלת שבדבר גרמו להם שהם היו מוכנים לקורבנות אלה.

לאחר שישראל אחי הבכור,עזב את בית הספר,הוא התגורר זמן מה אצל משפחת ברלינר בהנובר,שהיו קרובי משפחה של אימנו.אחר כך הוא חזר כדי לעזור לאבינו.הודות לכושרו המקצועי מרצו והבנתו הרבה,גדלו העסקים בהתמדה ובמהירות.

בינתיים מצב בריאותו של אבינו אשר בנוסף לעבודתו קבל על עצמו שורה של תפקידי כבוד,השתנה לרעה והיה מקור לדאגה.כבר בשנת 1825 הוא נשלח לקיסינגן על מנת לקבל שם טיפול רפואי,אך כשחזר הביתה היה מצבו גרוע יותר.בזמן מחלתו הוא נדר נדר שאם יבריא הוא יהיה מוהל,ומובן שגם כבד את הבטחתו. ברית המילה הראשונה שהוא ביצע הייתה ב 25.6.1827 אצל שמואל אורי בסילברסהאוזן.כפי שכולכם יודעים הוא המשיך בפעילותו זו למעלה מ 50 שנה,ולמרות קשיי התחבורה בזמנים ההם,הוא ביצע 1914 בריתות מילה בסך הכל.למזלו, הוא לא נכשל אף פעם בביצוע הבריתות במשך כל התקופה הארוכה הזאת,וזאת מכיון שתמיד ידע לשמור על הדרוש ולהשגיח על הכללים לפי המסורת.היו לו כמה חויות מענינות ומוזרות אשר על אחדות מהן ברצוני לספר,היות והיו מיוחדות במינן.

בת דודתו של אבינו,אשר גרה בעיירה למפרדה ליד אוסנבריק,בקשה ממנו לעיתים קרובות לבקר אצלה,אבל בגלל עסקיו הרבים וקשיי התחבורה הדבר נמנע ממנו.ביום אחד הוא קבל מברק שאמר "נולד בן בבקשה בוא ובצע את ברית המילה".מובן שעכשיו נעלמו כל התירוצים,והוא הבריק חזרה "מזל טוב,אני אבוא".הוא עלה על סוסו ורכב ללמפרדה מקום שהגיע אליו לאחר יומיים.הוא התקבל בשמחה רבה על ידי בעלה של בת דודתו,וגם כשנכנס לחדרה של האם הצעירה התקבל בשמחה רבה.לאחר זמן מה כאשר הוא שאל לשלום הילד,היא נראתה נבוכה מאוד ואמרה לו לפתע,"הירש היקר,בבקשה אל תכעס,כל כך רצינו לראותך כאן אצלנו,ולכן לא גילינו לך את האמת שנולדה לנו בת ולא בן".טבעי הדבר שהיה עליו להראות פנים מחייכות ולקבל זאת ברוח טובה.הוא נשאר שם עוד יום אחד וחזר הביתה מבלי שהגדיל את מספר הבריתות שלו.

מקרה שני קרה באוסטרהולץ,מקום אליו נקרא לבוא לביצוע ברית. כשהגיע למקום מצא שמצב בריאותו של הילד אינו מאפשר את ביצוע הברית למרות הבטחותיו החוזרות ונשנות של הרופא,אשר קבע שהילד חזק ובריא לחלוטין ויכול לעמוד בביצוע הברית.אבא עזב מבלי למול את הילד,ועוד לפני שהגיע הביתה התקבל מברק האומר שהילד מת לפתע.אתם יכולים לתאר לעצמכם את רווחתו של אבינו על אשר נזהר כה.

לחוויה השלישית אשר עליה ברצוני לספר הייתי עד בעצמי.בשנת 1883 ,-שנת פטירתו-,היה על אבינו לבצע ברית מילה ביום הכיפורים הכפר ליד נורטהיים.הוא נסע לשם בערב יום הכיפורים וכהרגלו לקח עימו בקבוק עם מרק בשר,צלי עגל וחמין.הוא עצמו ניהל את התפילה ואף התפלל לפני התיבה את כל נדרי,מוסף ונעילה,וביצע את הברית.לעת ערב סיים את הצום באכילת חלה ושתית קפה.ומאוחר יותר כאשר רצה לאכול,ביקש מן העוזרת שתחמם לו את הבקבוק. העוזרת הכניסה את הבקבוק למים רותחים,הבקבוק התפוצץ ואבא נאלץ להסתפק בארוחה קרה.הוא עזב את המקום מאוחר בערב והגיע לגרונאו בשעה 2 אחר חצות.כאשר פגשתי אותו בתחנת הרכבת הוא קבל אותי באומרו "מדוע אתה מקלקל לעצמך את הלילה ועוד לאחר הצום ? בטוח שהייתי מוצא בעצמי את הדרך הביתה".כך נהג אבינו בשנת ה-78 לחייו,וזאת לאחר כל מאמציו באותו היום.

את ברית המילה ה 1000 שלו ביצע ביום 4.1.1873 אצל יוסף אדלר בברמקה.בהזדמנות זו זיכתה אותו הקהילה של הנובר שאליה עבר לגור בינתיים, בכבוד רב על ידי שהקימה קרן על שמו שערכה היה 5500 מרקים.הקרן נועדה לעזרה לנשים יולדות נצרכות,להשתלמות מוהלים צעירים,ולסעודות בריתות. רק הכנסות הקרן היו מיועדות לחלוקה,ואילו הקרן הבסיסית שגדלה בינתיים על ידי תרומות שניתנו על ידי מכרי משפחתנו הלכה וגדלה עד שהגיעה ל25000 מרקים.בזמן האחרון בשנת 1921,קבלה הקרן סכומים גדולים לחלוקה בין אמהות צעירות כך שמנהלי הקרן היו מסוגלים עכשיו לעזור בדרך המתאימה יותר לזמננו.

בזמן בו קמה הקרן ניתן לאבינו גביע מכסף כמתנה מהקהילה ועליו הקדשה לכבוד הברית ה- 1000 גביע זה נשאר במשפחה והוצא למכירה לפני שנים מספר על ידי אחד מהיורשים.

כאשר ויליאם חזר הביתה מהפנימיה שבויינהיים,ולאחר שהשלים את לימודיו בבית הספר למסחר שבהילדסהיים,הצטרף גם הוא לעסקי אבינו ובתוספת כוח אדם זו ראינו איך העסק זוכה להתפתחות נוספת

כבר בשנת 1865 הגיעו הורינו לכלל החלטה על העברת מקום מגורינו ועסקינו לעיר הנובר.נמצא בידי כתב המלצה מאת הנהלת עירית גרונאו אשר ברצוני לצטטו במלואו,הן לזכרם של הורינו והן משום שהתעודה צריכה לשמש דוגמא ומופת לבני משפחתנו.

וכך נאמר בתעודה:

• בתשובה לבקשתו של הבנקאי מר הירש אופנהיימר אנחנו שמחים לאשר לו בזה שבמשך *

• השנים הרבות לשהותו ולניהול עסקיו בעירנו הוא התנהג תמיד בדרך אשר עלינו לציינה *

• כדרכו של אחד האזרחים הטובים ביותר בעיר זו.כמו כן יצוין יושרו בניהול עסקיו השונים *

• ויחסו אל האנשים אשר היו לו קשרים מסחריים וחברתיים אתם.הודות לשקידתו והתמדתו *

• של מר אופנהיימר,הוא נמנה עם המשפחות העשירות ביותר בעיר זו.בהתאם לזה יש להניח שיש לו רכוש בעל ערך רב.ברצוננו להוסיף ולכתוב שאנו רואים בצער רב את עזיבתו של מר*

• אופנהיימר ומשפחתו את עירנו,מקום בו היו ביחסים טובים מאד עם המשפחות המכובדות ביותר.

• גרונאו 23.4.1865 ראש העיר ומנהליה *

ביצוע הכוונה לעזוב את גרונאו נדחה לזמן רב בגלל המלחמה אשר פרצה בשנת 1866 עם מדינת פרוסיה,ושבה נצחה םרוסיה,ורק בשנת 1868 בוצעה התוכנית.ישראל וויליאם נשארו עם העסק בגרונאו עד לשנת 1872-3 ואז פתחו חברה בנקאית בהנובר,תחת השם הקיים זמן רב,חברה בה עבד גם כותב שורות אלה משנת 1873 עד שנת 1878.

עוד בטרם התאזרח אבא בהנובר וכבר נמסרו לו כל מיני תפקידי כבוד אשר אותם מילא,כהרגלו, בבטחון וללא טובת הנאה כל שהיא,כך שבזמן קצר מאוד הוא זכה בהנובר לאותה אהדה ואותו כבוד אשר היו לו בגרונאו עיר הולדתו.בעבודתו למען העניים הוא שיתף פעולה עם נציגי הדתות השונות,והוא עבד,לעיתים קרובות ובעונג רב,עם וינדהורסט והסנטור ביידקר.

לרוע הגורל עטו עליו לפתע עננים שחורים שפגעו בנישואיו המאושרים של אבינו.בשנת 1869 חלה ירידה במצב בריאותה של אמנו היקרה שבאהבתה והערצתה הייתה תמיד בת לויה נאמנה לבעלה,בשמחה ובצער, בעבודה ובשעות הפנאי.כשפרצה המלחמה עם צרפת בשנת 1870, נמצאה אמנו בבד ליבנשטיין לשם ריפוי,אבל ההתרחשויות החדשות גרמו להרעה במצבה והיא נפטרה –לצערנו מוקדם מידי – ביום 23.12.1871.אבא לא היה בבית בעת פטירתה,כיון שהוא היה באותה השבת מחוץ לעיר לצורך ביצוע ברית מילה.הוא חזר להנובר ברכבת הלילה,ובתחנת הרכבת בבנטלן הוא הופתע כאשר נכנס ישראל לתאו."לאן אתה נוסע?" שאל אבא,"להנובר " הייתה התשובה,ואז אבא אמר "אינך צריך לספר לי יותר,חלמתי אתמול שאמא נפטרה,והיא הועברה מחדר האוכל לחדר השינה.ראיתי את הכל בחלומי בבהירות".וכך בדיוק קרה הדבר,סמי ( שמואל ) וסופיה חזרו מירח הדבש שלהם ובילו את ערב השבת הראשון עם אמא,מאחר שהיא הייתה לבדה.בתום הארוחה אמא נפלה על צידה ללא רוח חיים.

אחות אמא,דודתנו האהובה יולכן,אשר כבר בגרונאו הייתה גרה אצלנו ,ואשר הייתה רווקה,נשארה עם אבא בכדי לנהל לו את משק הבית,אבל אבא לעולם לא הצליח להתגבר על אבדתו,למרות שבשנים הבאות הוא נשאר רגוע ושלט ברוחו.לעיתים קרובות הוא שוחח איתי על אמא ובשיחות אלה קיבלתי את הרושם הזה.בתקופה זו הייתי אני הילד היחידי בבית כיון שאחרי שחזרתי מעבודתי ומהשתלמותי בבנק א. מרצבאך בפרנקפורט ( מ1870 עד 1873 ) נשארתי הרווק היחידי במשפחה וגרתי בבית הורי. ביצוע בריתות מילה,ותפקידו כיושב ראש האגודה לצדקה ולעזרה הדדית הביאו לאבא תעסוקה רבה ומרגוע,כך הוא המשיך בשקט את חייו הפשוטים והצנועים עד יום מותו ב – 25.2.1884 .

כאן ברצוני לספר לכם פרטים מספר על השעות האחרונות שלו.

ערב לפני מותו,ב -24.2.1884 ,הוא הלך יחד עם דודתנו יולכן לשחק קלפים אצל גברת בלומנטל, מחותנתו על ידי סופיה ,אשתו של סמי ( שמואל ).אני פגשתי אותם בדרכם חזרה הביתה.הוא הרגיש טוב והיה במצב רוח מרומם.בערך בשעה 2.00 אחר חצות העירה אותי דודתי מהשינה באומרה :"אבא חולה,אנא גש אליו מיד."כמובן שמצאתי אותו חולה,ולמרות שלא חשבתי שמצבו רציני,רצתי מיד להזעיק את הרופא,ד"ר כהן,שגם היה ידידו הטוב ביותר.הרופא בא מיד,השאיר הוראות ותרופות,ועזב אחרי שהייה של בערך חצי שעה.זמן קצר לאחר מכן החמיר מצבו של אבא,הזעקתי שוב את הרופא,אבל התרופות לא עזרו לו יותר מאשר בפעם הראשונה.כך נשאר אבא עד לשעה 8.00 בבוקר,ואז אמר אלי :"לואי,האין עלי לבצע היום ברית מילה ? אני חושב שאצל מנפרד ברלינר.אני בטוח שאני יכול ללכת ולבצע את הברית,הסתכל,ידי בהחלט יציבות."כשהיפניתי את תשומת ליבו לעובדה שהורי התינוק לא יסכימו איתו, והצבעתי על כך שהוא בעצמו יתרגש מאד בזמן ביצוע הברית,הוא ציוה לשלוח מברק להמבורג בלי דיחוי ולבקש את עמיתו שם שימלא את השליחות במקומו.החבר הסכים וביצע את הברית במקום אבא.לאחר מכן אמר אבא :"אני מרגיש שאני שוקע.לך וסגור את ספרי חשבונות החברה קדישא והאגודה לצדקה,הנח את יתרות המזומנים יחד עם הספרים כך שהכל יהיה מסודר,ואחר כך הבא לי ניר ודיו".

וכך הוא הכתיב לי הוראות והחלטות הנוגעות בדברים שונים וציוה דבר מסוים לכל אחד מילדיו.אחר כך הוא אמר לי :"ועכשיו הכנס פנימה את כל הילדים והנכדים,אני רוצה לראות את כולם פעם נוספת",וכשדבר זה נעשה הוא ביקש לשלוח מברק לגיסתי סופיה,אשר שהתה לביקור בהמבורג שהיא חייבת לחזור הביתה. הוא הניח את ידו על ראשו של כל אחד מאיתנו וברך כל אחד ואחד מאיתנו ובמיוחד התריע והזהיר את הזכרים במשפחה שיהיו תמיד מודעים לשמה הטוב של המשפחה,אשר נרכש בעמל רב ובשקידה כה רבה.להשגיח על כך גם בחיי יום ויום וגם במסחר,ולהישאר תמיד יהודים טובים ונאמנים. אחר כך הוא נח בשקט עד הערב.

כשהחשכה ירדה הוא אמר לי להדליק את האור כיון שאסור לשבת בחשיכה ליד אדם הנוטה למות , היות ומצבו עלול להשתנות פתאום מבלי שאפשר יהיה להרגיש בזאת.הוא שכב כך בשקט עד שעה 9.00 נערך ואז הוא נעשה חסר מנוחה ושאל מדוע סופיה עדיין לא הגיעה.כשסופיה הגיעה ונכנסה סוף סוף לחדרו הוא הניח את ידו גם על ראשה וברך אותה,וכשגמר אמר ,זו האחרונה.שעה מאוחר יותר הוא עצם את עיניו לנצח,בנוכחות כל ילדיו והרב ד"ר גרונמן. עוד באותו הבוקר הוא אמר לרב הזה ,מעולם לא היו לי אויבים מלבדך,אבל ראיתי והשתכנעתי שאתה ממלא את תפקידך באמונה ומשום כך אני מרוצה ומשלים עם המצב.

במעמד הפטירה נוכחו גם כל ראשי הקהילה.

כשבדקנו את כתב הצואה נוכחנו לדעת עד כמה אבינו היה מתקדם,בדרך חייו ומחשבותיו.הוא כתב בצואה מי ישמור על גופתו ומי ינהג את מרכבת המתים בציינו:"הוא הוביל אותי לעיתים קרובות בימי חיי וראוי שיעשה זאת גם לאחר מותי".הוא קבע את הסכום שישולם לכל אחד ואחד עבור שרותיו האחרונים,וקבע איך תראה המצבה ומה יהיה כתוב עליה.

"כאן נח הירש אופנהיימר – נולד בתאריך 8.7.1805 ,נפטר ביום...................

בקיצור כל פרט ופרט ולו הקטן ביותר הוכן על ידו.

ההשתתפות הרבה בהלויתו וכל ההספדים אשר הושמעו בכל מקום בעל פה ובכתב ובעיתונות הוכיחו לנו שוב מה רב היה הכבוד ומה רבה הייתה ההערכה אשר הוא רכש לעצמו בכל חוגי האוכלוסיה,ואיזה שם טוב הוא רכש כאדם שעלה בכוחות עצמו.

הבה נקוה שהשם הטוב הזה לא יינזק לעולם על ידי אחד ממשפחת אופנהיימר.

הנובר 15.5.1922 לואי אופנהיימר

view all 13

Hirsch Zwi Israel Oppenheimer's Timeline

1805
July 8, 1805
Gronau, Münster, North Rhine-Westphalia, Germany
1833
May 13, 1833
Age 27
Gronau, Münster, North Rhine-Westphalia, Germany
1835
April 20, 1835
Age 29
גרונאו, גרמניה
1836
July 25, 1836
Age 31
גרונאו, גרמניה
1840
February 28, 1840
Age 34
גרונאו, גרמניה
1841
August 3, 1841
Age 36
גרונאו, גרמניה
1841
Age 35
1844
January 11, 1844
Age 38
Gronau, Münster, North Rhine-Westphalia, Germany
1847
October 13, 1847
Age 42
גרונאו, גרמניה