Mama Cass Elliot

Ellen Naomi Cohen was born in Baltimore, Maryland, on September 19, 1941, the daughter of Bess (née Levine; 1915–1994) and Philip Cohen (died 1962).[2] All four of her grandparents were Russian Jewish immigrants. Her family was subject to significant financial stresses and uncertainties during her childhood years. Her father, involved in several business ventures throughout his life, ultimately succeeded through the development of a lunch wagon business in Baltimore which provided meals to construction workers.[3] Her mother was a trained nurse.
She took on the name Cass Elliot when performing. (September 19, 1941 – July 29, 1974), born Ellen Naomi Cohen and also known as Mama Cass, was an American singer and member of The Mamas & the Papas. After the group broke up, she released five solo albums. Elliot was found dead in her room in London, England, from an apparent heart attack after two weeks of sold-out performances at the Palladium. In 1998, Elliot, John Phillips, Denny Doherty, and Michelle Phillips were inducted into the Rock and Roll Hall of Fame for their work as The Mamas & the Papas.

More...Wiki - Mama Cass Elliot

קאס אליוט

(באנגלית: Cass Elliot;‏ 19 בספטמבר 1941 – 29 ביולי 1974), הידועה גם בשם "מאמא קאס", הייתה זמרת ושחקנית אמריקאית, וחברה בלהקה The Mamas & the Papas. אחרי שהלהקה התפרקה, היא הוציאה חמישה אלבומי סולו. ב-1998 היא הוכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.[1]

תוכן עניינים 1 תחילת דרכה 2 קריירה מוקדמת 3 The Mamas & the Papas 4 קריירת סולו 4.1 האירוע בלאס וגאס 4.2 התמכרות 4.3 עבודה מאוחרת 5 חיים אישיים 6 מותה 7 מחוות ואזכורים בתרבות פופולרית 7.1 סרטים ומחזות 7.2 מוזיקה 7.3 טלוויזיה 8 דיסקוגרפיה 8.1 אלבומים 8.1.1 Big 3 8.1.2 The Mugwumps 8.1.3 The Mamas and the Papas 8.1.4 סולו 8.2 סינגלים 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים תחילת דרכה

אליוט נולדה בשם אלן נעמי כהן בבולטימור, מרילנד, בתם של פיליפ כהן ובס (לבית לוין). שני הוריה היו ילדי מהגרים יהודים מן האימפריה הרוסית. במהלך ילדותה המשפחה חוותה בעיות כלכליות משמעותיות, וכתוצאה גם חוסר יציבות. לאחר מספר יוזמות עסקיות שלא הצליחו, אביה מצא את הצלחתו בהפעלת עסק של עגלות אוכל שפעלו ברחבי בולטימור, ושירתו בעיקר עובדים באתרי בנייה.[2] אמה הייתה אחות מוסמכת.[3] לאליוט היה אח אחד, ג'וזף, וכן אחות צעירה, לאה, הידועה בשמה המקצועי לאה קאנקל, ואשר גם היא פיתחה קריירה כזמרת. את רוב ילדותה העבירה אליוט עם משפחתה באלכסנדריה, וירג'יניה, לפני שהמשפחה חזרה לבולטימור כשאליוט הייתה בת 15.[4]

אליוט אימצה את השם "קאס" בתיכון, אולי בהשאלה מן שחקנית פגי קאס, כך על פי חברה ללהקה דני דוהרטי. את שם המשפחה אליוט היא אימצה מאוחר יותר, לזכרו של חבר שמת.[5][6][7]

בעת לימודי התיכון החלה אליוט להתעניין במשחק.[8] היא עזבה את התיכון זמן קצר לפני סיום הלימודים ועברה לניו יורק כדי לקדם את קריירת המשחק שלה.

קריירה מוקדמת בניו יורק, אליוט קיבלה תפקיד במחזמר "איש המוזיקה" ב-1962 ויצאה לסיבוב הופעות, אבל הפסידה את התפקיד של מיס מרמלשטיין במחזמר I Can Get It for You Wholesale לטובת ברברה סטרייסנד. אליוט הייתה לפעמים שרה תוך כדי עבודה כסדרנית מלתחה במועדון The Showplace שבגריניץ' וילג', אך היא החלה לפתח שירה כקריירה רק לאחר שעברה לוושינגטון כדי ללמוד שם לתואר ראשון באוניברסיטה האמריקאית.

סצנת מוזיקת הפולק האמריקאית הייתה בצמיחה, כאשר אליוט פגשה את נגן הבנג'ו והזמר טים רוז, ואת הזמר ג'ון בראון, והשלושה החלו להופיע כשלישייה בשם The Triumvirate. בשנת 1963, הנדריקס ג'יימס החליף את בראון, והשלישייה שינתה את שמה ל-The Big 3. השיר הראשון שהקליטה אליוט יצא במסגרת עבודתה בהרכב זה, "Winkin', Blinkin', and Nod", בידי FM רקורדס ב-1963.

טים רוז עזב את ההרכב ב-1964, ואז אליוט והנדריקס חברו לאמנים הקנדים זאל ינובסקי ודני דוהרטי והקימו את Mugwumps. הרכב זה נמשך כשמונה חודשים, ואחרי זה קאס הופיעה במשך תקופה כאקט סולו. בינתיים, ינובסקי וג'ון סבסטיאן יסדו את להקת The Lovin' Spoonful, ודוהרטי הצטרף ל-The New Journeymen, קבוצה שכללה גם את ג'ון פיליפס ואשתו מישל. בשנת 1965, חברי New Journeymen הגיעו להופעה של אליוט בוושינגטון, בעקבותיה דוהרטי ניסה לשכנע את פיליפס שאליוט צריכה להצטרף להרכב. אחרי כמה התחלות והפסקות, במהלך חופשה משותפת עם חברי הלהקה באיי הבתולה, ולדבריהם—הרבה סמים ואלכוהול—היא עשתה כן.

אגדה פופולרית המסופרת על אליוט היא שהמנעד שלה שופר בטווח שלושה תווים לאחר שהיא נפגעה בראשה על ידי צינורות נחושת שנפלו על ראשה כשעברה באתר בנייה מאחורי הבר בו הופיעה הלהקה באיי הבתולה. אליוט אישרה את הסיפור בריאיון לרולינג סטון מגזין, בשנת 1968:

It's true, I did get hit on the head by a pipe that fell down and my range was increased by three notes. They were tearing this club apart in the islands, revamping it, putting in a dance floor. Workmen dropped a thin metal plumbing pipe and it hit me on the head and knocked me to the ground. I had a concussion and went to the hospital. I had a bad headache for about two weeks and all of a sudden I was singing higher. It's true. Honest to God.[9]

עם זאת, חברים של אליוט סיפרו מאוחר יותר שהסיפור של הצינורות היווה הסבר כיסוי פחות מביך מדוע ג'ון פיליפס נמנע במשך זמן מה להוסיפה להרכב, וזאת כי הוא חשב שהיא שמנה מדי.[10]

The Mamas & the Papas הלהקה החדשה שמה פעמיה לקליפורניה, לחפש שם את הצלחתה. כעת, עם שתי חברות בלהקה, נדרש שם חדש שהוא לא בלשון זכר. על פי דוהרטי, לאליוט הייתה ההשראה לשם החדש שנבחר, כפי שכתב באתר האינטרנט שלו:

We're all just lying around vegging out watching TV and discussing names for the group. The New Journeymen was not a handle that was going to hang on this outfit. John was pushing for the Magic Cyrcle. Eech, but none of us could come up with anything better, then we switch the channel and, hey, it's the Hells Angels on the Carson show... And the first thing we hear is: "Now hold on there, Hoss. Some people call our women cheap, but we just call them our Mamas." Cass jumped up: "Yeah! I want to be a Mama." And Michelle is going: "We're the Mamas! We're the Mamas!" OK. I look at John. He's looking at me going: "The Papas?" Problem solved. A toast! To the Mamas and the Papas. Well, after many, many toasts, Cass and John are passed out."[11]

דוהרטי גם אמר כי האירוע סימן את תחילתו של הרומן שלו עם מישל פיליפס. אליוט הייתה מאוהבת בדוהרטי ולא הייתה מרוצה כאשר הוא סיפר לה על היחסים. דוהרטי אמר שאליוט הציעה לו פעם נישואים, אבל שהוא היה כל כך מסטול באותו זמן שהוא לא הצליח אפילו להגיב.

אליוט הייתה ידועה בשל חוש הומור ואופטימיות, והיא נחשבה על ידי רבים כחברת הלהקה הכריזמטית ביותר. הקול הייחודי והעוצמתי שלה היה גורם מרכזי בהצלחה שלהם. היא זכורה במיוחד עבור הביצועים שלה בלהיטים כמו "California Dreamin'", "Monday, Monday", "Words of Love", והסולו "Dream a Little Dream of Me", אשר הקבוצה הקליטה בשנת 1968 לאחר שנודע על מותו של פביאן אנדרה, אחד מכותבי השיר, אותו הכירה מישל פיליפס שנים קודם לכן. ייחודה של הגרסה של אליוט הוא במקצב האיטי ובאווירה החולמנית שלה, בעוד גרסאות קודמות, כולל של נט קינג קול ואוזי נלסון, היו במקצבים חיים וקופצניים יותר, מכיוון שהשיר נכתב במקור בשנת 1931 כשיר ריקודים.

בסוף 1965 חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם דנהיל רקורדס, ובתחילת 1966 יצא הסינגל "California Dreamin'" והיה ללהיט מיידי. הוא נהיה שיר הדגל לגל המוזיקה שנקרא Sunshine Pop, ואשר שילב אתוס ואסתטיקה של פולק עם סגנון החיים הקליפורני החופשי והקליל שהתהווה באותה תקופה. האלבום הראשון שלהם, If You Can Believe Your Eyes and Ears, יצא זמן קצר לאחר מכן, והיה גם הוא ללהיט, כמו גם מספר מהשירים שכלל.

מבחינה מוזיקלית הלהקה המשיכה להשתפר, אך היחסים האישיים והתהפוכות הרומנטיות שבין חבריה גרמו למתחים גדולים, כמו גם צריכת סמים ואלכוהול. הלהקה המשיכה להקליט שירים ואלבומים, חלקית בשל המחויבות שלהם לחוזה עם דנהיל, וחלקית בשל ההצלחה הגדולה שזכתה לה—באותה תקופה הפופולריות שלה בארצות הברית הייתה דומה לזו של הביטלס. האלבום השלישי שלהם, שנקרא Deliver ויצא ב-1967, היה משחק מילים על לידתה של בתה של אליוט באותו הזמן,

בין שנת 1968 ל-1971 הלהקה הייתה במצב התפרקות, שהושלמה אחר צאת אלבומה האחרון ב-1971.

קריירת סולו

קאס אליוט וג'וני קאש, 1969 לאחר שהלהקה התפרקה, אליוט החלה להופיע ולהקליט כאקט סולו. ההצלחה הגדולה ביותר שלה מאותה התקופה הייתה "Dream a Little Dream of Me", מהאלבום באותו השם משנת 1968. האלבום יצא מבית דנהיל רקורדס, למרות שיצא קודם בגרסה של הלהקה.

האירוע בלאס וגאס באוקטובר 1968, אליוט הופיעה בהופעת בכורה חיה כאמנית סולו במלון Caesars Palace בלאס וגאס, עם חוזה לשתי הופעות כל ערב, למשך שלושה שבועות.[12] שישה חודשים לפני, פתחה אליוט בדיאטה חמורה במטרה לרזות לפני ההופעה, וירדה במשקלה 40 ק"ג, כשליש ממשקל גופה. ההרזיה המהירה הובילה לכיב קיבה ובעיות גרון, בהם היא טיפלה בשתיית חלב ושמנת, מה שגם גרם לה לעליה מחדש בכחצי ממה שרזתה.[13]

אליוט הייתה מרותקת למיטתה למשך שלושה שבועות לפני ההופעה הראשונה, בעת שהמנהל המוזיקלי, הלהקה ומנהל ההפקה ניסו להכין את המופע בהיעדרה. היא הייתה אמורה לעשות חזרות למשך שלושה ימים לפני פתיחת ההופעה, אבל היא הצליחה לעבור רק חלק מחזרה אחת לפני שאמרה שהיא מאבדת את קולה. היא דילגה על שאר החזרות ושתתה תה עם לימון, בתקווה להתאושש עד לערב הפתיחה.[14]

קהל של 950 אנשים מילא את האולם ב"סיזר פאלאס" בערב של יום רביעי ה-16 באוקטובר, כולל סמי דייוויס ג 'וניור, פיטר לופורד, וג'ימי הנדריקס. ג'ואן באאז, לייזה מינלי, ומיה פארו, שלחו פרחים לחדר הלבשתה של אליוט. אבל מאחורי הקלעים, אליוט החלה לרעוד מחום גבוה. חבריה דחקו באמרגן שלה לבטל את ההופעה, אבל היא הרגישה שזה חשוב מדי והתעקשה להופיע. כשהיא חולה וללא הכנה בחזרות, אליוט החלה להתפרק במהלך הופעתה הראשונה: הקול שלה היה חלש, כמעט לא נשמע, הקהל הגדול לא היה סימפתי, למרות היות ביניהם הידוענים שבאו לתמוך. בסוף המופע, אליוט חזרה אל הבמה כדי להתנצל בפני הקהל, באומרה, "זה הערב הראשון, וזה ישתפר". אז היא שרה את "Dream a Little Dream of Me", ועזבה את הבמה לקול מחיאות כפיים חלשות. היא חזרה מאוחר יותר באותו ערב כדי לבצע את ההופעה השנייה, אבל הקול שלה היה עוד יותר גרוע, ורבים מהקהל יצאו מן האולם במחאה.[15]

הביקורות היו קשות. אסקווייר מגזין קרא למופע "אסון" שהיה "אפי בממדיו". ניוזוויק השווה את המופע לאסון הטיטניק. המופע בוטל אחרי הלילה הראשון, ואליוט טסה ללוס אנג'לס למען מה שדווח כ"ניתוח שקדים".

התמכרות בתוך שעות מסוף ההופעה בלאס וגאס, שמועות החלו להתפשט שהיא נטלה סמים במהלך השבועות שלפניו. בביוגרפיה שכתב אודותיה, טען אדי פייגל שאליוט מאוחר יותר הודתה בפני חבר שהיא הזריקה הרואין מיד לפני שעלתה לבמה. נבוכה מהכישלון הפומבי, אליוט צללה לתוך דיכאון עמוק.

דייוויד קרוסבי פרסם את ספר זכרונותיו ב-1988, בו כתב את הדברים הבאים על השימוש שלו בהרואין עם אליוט:

זה תמיד היה הסם הרע, תמיד הגרוע ביותר. העניינים היו קצת יותר פתוחים בזמן שאני וקאס עשינו אותו, אבל זה לא היה משהו שאתה מספר לאנשים. לא משהו שאתה משווייץ בו, אתה יודע. ... אני וקאס אליוט היינו בארון ההרואין, אז היינו מתמסטלים ביחד הרבה. אהבנו את לונדון, כי שם היה אפשר להשיג הרואין תרופתי זמין בבתי מרקחת. ... הרואין מטעם הממשלה, כאלה שבאים בקפסולות ששוברים כדי להכין תמיסה להזרקה. אני וקאס היינו פשוט מרסקים אותן ומסניפים את האבקה. ... קאס לקחה המון כדורים, בדרך כלל ממשפחת האופיאטים: דילאודיד, דמרול, פרקודן, מדכאים מכל מיני סוגים, וגם עשינו הרבה קוקאין ביחד.[16]

עבודה מאוחרת

צילום מספיישל טלוויזיה שעשתה, Don't Call Me Mama Anymore אליוט הופיעה בשני ספיישלים בטלוויזיה: The Mama Cass Television Show ‏(ABC, 1969), ו- Don't Call Me Mama Anymore ‏(CBS, 1973). היא הייתה אורחת קבועה בתוכניות אירוח בטלוויזיה בשנות ה-1970 המוקדמות, ואף השתתפה ככוכבת אורחת בתוכניות משחקים ושעשועונים. היא שימשה כמנחה אורחת במקומו של ג'וני קרסון ב"טונייט שואו",והופיעה כאורחת בתוכנית 13 פעמים אחרות. היא גם הופיעה בתוכניות מוזיקליות במספר רשתות.

היא ביצעה את שיר הנושא של הסרט משנת 1970, Monte Walsh בכיכובם של לי מרווין וג'ק פאלאנס. ב-1973 היא שרה את הג'ינגל לפרסומות של רשת ההמבורגרים "הרדיז".[17]

במהלך שנות ה-1970 המוקדמות אליוט גם המשיכה את קריירת המשחק שלה. היה לה תפקיד מרכזי בסרט Pufnstuf (1970), והיא גם הופיע בהופעות אורח בתוכניות הטלוויזיה The New Scooby-Doo Movies, Young Dr. Kildare, Love, American Style, ו-The Red Skelton Show, בין היתר.

ב-1973, אליוט שכרה כמנהל שלה את אלן קאר, שהיה גם מנהלם של טוני קרטיס, אן מרגרט, ופיטר סלרס. קאר חשב שעל אליוט לעזוב את עולם הפופ והרוק לגמרי, ולצאת להופעות קברט, והרכיב עבורה מופע עם שירים קלאסיים וחדשים, שמאוחר יותר שודר גם בטלוויזיה באותו השם, Don't Call Me Mama Anymore, על שם אחד השירים במופע שנכתב על ידי חברה של אליוט, ארל בראון. השיר נולד מתוך תסכולה של אליוט מהכינוי שהייתה ידועה בו, "מאמא קאס".

המופע עלה לראשונה בפיטסבורג ב-9 בפברואר 1973. הצלחת הבכורה נטעה באליוט את הביטחון להתמודד שוב עם לאס וגאס, והיא פתחה בהופעה במלון פלמינגו. הפעם, היא קיבלה ביקורות נלהבות. בביקורת בעיתון לאס וגאס סאן נכתב, "קאס אליוט, כשהיא מדגישה את הנקודה שאין היא כבר מאמא קאס, העבירה במופעה את המסר שהיא כאן כדי להישאר. הקהל היה איתה לאורך כל הדרך... לא היה אפילו מקום פנוי אחד."

חיים אישיים אליוט הייתה נשואה פעמיים. בפעם הראשונה ב-1963 נישאה לג'יימס הנדריקס, חברה ללהקת Big 3 ו-Mugwumps. על פי הדיווחים היו אלה נישואי נוחות אפלטוניים כדי לסייע לו להימנע מגיוס במהלך מלחמת וייטנאם;[18] נישואים שמעולם לא מומשו ובוטלו בשנת 1968.[19] ב-1971 אליוט נישאה לעיתונאי דונלד פון וידרמן,[20][21] יורש לברונות בווארית. הנישואים הסתיימו בגירושים אחרי מספר חודשים.

אליוט ילדה את בתה אואן ונסה אליוט ב-26 באפריל 1967. היא מעולם לא זיהתה את האב בפומבי, אבל שנים רבות לאחר מכן, מישל פיליפס עזרה לאואן לאתר את אביה הביולוגי.[22] לאחר מותה של אליוט, אחותה הצעירה לאה קאנקל (שהייתה אז נשואה למתופף ראס קאנקל), קיבלה משמורת על אואן, שהייתה אז בת שבע, וגידלה אותה יחד עם הבן שלה, נתניאל. אוון גדלה להיות זמרת גם היא, ויצאה לסבבי הופעות יחד עם חבר הביץ' בויז אל ג'רדין.[23]

מותה

Grave of Cass Elliot at Mount Sinai Memorial Park Curzon Square, Mayfair, London 9 Curzon Square in 2012; Flat 12 was on the fourth floor (top left) in 1974. ב-22 באפריל 1974, אליוט התמוטטה באולפן טלוויזיה בברבנק, קליפורניה, כשבאה להשתתף בתוכנית של ג'וני קרסון, בדיוק לפני שעלתה לשידור. היא טופלה בבית החולים ושוחררה. בראיונות היא המעיטה בחשיבות האירוע, ואמרה שזו פשוט תשישות. אך הראיון שבו אמרה זאת, בתוכנית האירוח של מייק דאגלס, היה להופעתה האחרונה בטלוויזיה.

ביולי 1974, אליוט הופיעה במשך שבועיים של הופעות כסולנית בלונדון פלדיום.[24] היא התקשרה בשיחה בינלאומית למישל פיליפס אחרי ההופעה האחרונה ב-28 ביולי. פיליפס אמרה מאוחר יותר כי אליוט נשמעה במצב רוח מרומם, כי היא קיבלה תשואות סוערות בסיום הופעתה.

ייתכן שפרשה לשינה מיד אחרי שיחה זו, אך דבי ריינולדס טענה בספרה משנת 2013, Unsinkable: A Memoir שהיא וילדיה קארי פישר וטוד פישר ראו את אליוט במסיבה באותו לילה בביתו של מיק ג'אגר.[25] ריינולדס סיפרה שכשאליוט עזבה את המסיבה היא אמרה שהיא בדרך לדירה בה לנה, ושהיא עזבה בגפה.

באותו לילה, אליוט, כשהיא בת 32, מתה בשנתה. על פי הפתולוג שביצע נתיחה שלאחר המוות, סיבת המוות שלה הייתה "אי ספיקת לב עקב ניוון שריר לב שומני בשל השמנת יתר". בבדיקת סמים לא נמצאו סמים במערכת שלה.[26][27][28] הדירה בה נפטרה אליוט הייתה שאולה מן הזמר הארי נילסון; ארבע שנים מאוחר יותר מת שם גם המתופף של להקת The Who, קית' מון, גם הוא בגיל 32.[29][30]

אגדה אורבנית שהשתרשה גורסת שאליוט נחנקה למוות כשהיא אוכלת כריך בשר.[31][32] הסיפור התפשט מיד לאחר הגילוי של גופתה, והיה מבוסס על השערות לא מבוססות בתקשורת. ב-2014 מאמר בעיתון "הארץ" זיהה את מי שהתחיל את השמועה השקרית כאחד הפתולוגים שהביע בפני כתבי עיתונות ניחושים לפני ביצוע הנתיחה, והסיפור דבק בה.[3] בנתיחה שלאחר המוות לא נמצאו שארי מזון בדרכי נשימתה, אך המקור הוא כנראה בכך שהמשטרה מצאה בחדר סנדוויץ' חצי-אכול, וחשבו שייתכן שזה קשור לסיבת מותה.

מחוות ואזכורים בתרבות פופולרית עיריית בולטימור הכריזה על יום 15 באוגוסט 1973 כ"יום קאס אליוט" לכבודה כשחזרה להופיע בעיר הולדתה.[33]

סרטים ומחזות בסרט "אוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון", אוסטין בודק את רשימת האנשים שהוא מכיר, ומזכיר את מאמא קאס יחד עם ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין, ומוחק את שמה עם ההערה "נפטרה, כריך בשר".

המחזה Beautiful Thing ומסרט באותו שם כוללים הקלטות שלה, ודמות אחת מהרהרת על זיכרונותיה מאליוט.[34][35]

אליוט הייתה הנושא של מופע במה בדבלין בשנת 2004,[36] The Songs of Mama Cass, עם הזמרת קריסטין קפלי.

מוזיקה השיר "Mama, I Remember You Now" של הזמרת השודית מריט ברגמן הוא מחווה לאליוט.

השיר של פרנק זאפה "We're Turning Again" מאזכר את האגדה האורבנית לפיו קאס נחנקה למוות. "We can visit Big Mama, we can whap her on the back, while she eats her sandwich!"

בשיר של TISM "(He'll Never Be An) Ol' Man River" מונה את סיבת מותה לכאורה ברשימת "סופים רעים" מההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית: "Mama Cass's sandwich, I ate the same!".

הקליפ של קרוסבי, סטילס אנד נאש לשיר Daylight Again שיצא ב-1982 היה מוקדש לקאס אליוט. גם האלבום שלהם, Greatest Hits, הוקדש לה.

טלוויזיה ההקלטה של אליוט לשיר "Make Your Own Kind of Music" נכלל באופן בולט במספר פרקים של עונות 2 ו -3 של "אבודים", כמו גם בעונה 8 של "דקסטר". השם של פרק 9 של עונה זו גם קרוי על שם השיר. הקלטתה לשיר "It's Getting Better" גם נכלל בעונה 4 של "אבודים". היא גם דיבבה את הופעתה ב-1973 בפרק של התוכנית המצוירת New Scooby Doo Movies, "The Haunted Candy Factory".

דיסקוגרפיה אלבומים Big 3 1963: The Big 3 1964: Live at the Recording Studio The Mugwumps 1965: The Mugwumps The Mamas and the Papas 1966: If You Can Believe Your Eyes and Ears 1966: The Mamas & the Papas 1967: The Mamas and the Papas Deliver 1968: The Papas & The Mamas 1970: Monterey Pop Festival (Live) (recorded in 1967) 1971: People Like Us https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%90%D7%A1_%D7%90%D7%9C%D7%99...