Man Ray

Man Ray was primarily known for his photography, which spanned both the Dada and Surrealism movements.

Who Was Man Ray?

In 1915, Man Ray met French artist Marcel Duchamp, and together they collaborated on many inventions and formed the New York group of Dada artists. In 1921, Ray moved to Paris and became associated with the Parisian Dada and Surrealist circles of artists and writers. His experiments with photography included rediscovering how to make "camera-less" pictures, which he called rayographs.

Early Career

Born Emmanuel Rudnitzky, visionary artist Man Ray was the son of Jewish immigrants from Russia. His father worked as a tailor. The family moved to Brooklyn when Ray was a young child. From an early year, Ray showed great artistic ability. After finishing high school in 1908, he followed his passion for art; he studied drawing with Robert Henri at the Ferrer Center and frequented Alfred Stieglitz's gallery 291. It later became apparent that Ray had been influenced by Stieglitz's photographs. He utilized a similar style, snapping images that provided an unvarnished look at the subject.

Ray also found inspiration at the Armory Show of 1913, which featured the works of Pablo Picasso, Wassily Kandinsky and Marcel Duchamp. That same year, he moved to a burgeoning art colony in Ridgefield, New Jersey. His work was also evolving. After experimenting with a Cubist style of painting, he moved toward abstraction.

In 1914, Ray married Belgian poet Adon Lacroix, but their union fell apart after a few years. He made a more lasting friendship around this time, becoming close to fellow artist Marcel Duchamp.

Dadaism and Surrealism

Along with Duchamp and Francis Picabia, Ray became a leading figure in the Dada movement in New York. Dadaism, which takes its name from the French nickname for a rocking horse, challenged existing notions of art and literature, and encouraged spontaneity. One of Ray's famous works from this time was "The Gift," a sculpture that incorporated two found objects. He glued tacks to the work surface of an iron to create the piece.

In 1921, Ray moved to Paris. There, he continued to be a part of the artistic avant-garde, rubbing elbows with such famous figures as Gertrude Stein and Ernest Hemingway. Ray became famous for his portraits of his artistic and literary associates. He also developed a thriving career as a fashion photographer, taking pictures for such magazines as Vogue. These commercial endeavors supported his fine art efforts. A photographic innovator, Ray discovered a new way to create interesting images by accident in his darkroom. Called "Rayographs," these photos were made by placing and manipulating objects on pieces of photosensitive paper.

One of Ray's other famous works from this time period was 1924's "Violin d'Ingres." This modified photograph features the bare back of his lover, a performer named Kiki, styled after a painting by neoclassical French artist Jean August Dominique Ingres. In a humorous twist, Ray added to two black shapes to make her back look like a musical instrument. He also explored the artistic possibilities of film, creating such now-classic Surrealistic works as L'Etoile de Mer (1928). Around this time, Ray also experimented with a technique called the Sabatier effect, or solarization, which adds a silvery, ghostly quality to the image.

Ray soon found another muse, Lee Miller, and featured her in his work. A cut-out of her eye is featured on the 1932 found-object sculpture "Object to Be Destroyed," and her lips fill the sky of "Observatory Time" (1936). In 1940, Ray fled the war in Europe and moved to California. He married model and dancer Juliet Browner the following year, in a unique double ceremony with artist Max Ernst and Dorothea Tanning.

Later Years and Death

Returning to Paris in 1951, Ray continued to explore different artistic media. He focused much of his energy on painting and sculpture. Branching out in a new direction, Ray began writing his memoir. The project took more than a decade to complete, and his autobiography, Self Portrait, was finally published in 1965.

In his final years, Man Ray continued to exhibit his art, with shows in New York, London, Paris and other cities in the years before his death. He passed away on November 18, 1976, in his beloved Paris. He was 86 years old. His innovative works can be found on display in museums around the world, and he is remembered for his artistic wit and originality. As friend Marcel Duchamp once said, "It was his achievement to treat the camera as he treated the paint brush, as a mere instrument at the service of the mind."

מאן ריי

' (באנגלית: Man Ray‏; 27 באוגוסט 1890 - 17 בנובמבר 1976) היה צלם, צייר, פסל וקולנוען יהודי אמריקאי, שפעל רוב חייו בפריז.

מאן ריי היה מיודד עם אמני אוונגרד רבים וזכה להכרה עולמית בעיקר הודות לעבודות הצילום החדשנויות והמופשטות שלו, בטכניקות הריוגרפיה (או הפוטוגרמה) והקולאז', שיצר במסגרת קשריו עם הסוריאליסטים. ז'אן קוקטו כינה אותו "המשורר הגדול של "חדר החושך".

תוכן עניינים 1 חייו 2 סולריזציה ו"העמדה עליונה" (superimposition) 3 דאדא 4 סוריאליזם 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים חייו מאן ריי נולד בשם עמנואל רודניצקי, בפילדלפיה, בשנת 1890 להורים יהודים - מלך (מקס) רודניצקי ומניה לבית לוריא, שהיגרו זה לא מכבר מפלך קובנה שבליטא (אז באימפריה הרוסית). בשנת 1897 עברה משפחתו לוויליאמסבורג בברוקלין, שם גדל עם אחיו ושתי אחיותיו. אביו עבד בבית חרושת לבגדים, ובנוסף, קיים עם רעייתו עסק חייטות קטן בבית, ומגיל צעיר הילדים סייעו בעבודה. יסודות ממלאכת התפירה יופיעו מאוחר יותר בעבודת האמן. בסיום לימודיו ב"תיכון הבנים של ברוקלין" בו הצטיין באמנות ובשרטוט, הוצעה למאן ריי מלגה ללימודי אדריכלות, אך למגינת לבם של הוריו הוא סירב והעדיף לעבוד כצייר. הוריו הקצו לו חדר בבית ששימש לו כסטודיו ובמקביל עבד כאמן מסחרי. בשנת 1913 הכיר את המשוררת הבלגית דונה לקר (Donna Lecoeur), שנודעה בשם העט שלה, אדון לקרואה (Adon Lacroix). הם התחתנו כעבור שנה ונפרדו בשנת 1919. הגט הפורמלי ניתן רק בשנת 1937. בשנת 1915 הציג מאן ריי את תערוכת היחיד הראשונה שלו. יחד עם האמן מרסל דושאן, היוו השנים את השלוחה האמריקאית של תנועת הדאדא. הוא היה שותף בהקמתה של קבוצת אמנים בשם 'האחרים' (Others).

לאחר אכזבתו מאופן קבלתה של האמנות האוונגרדית בארצות הברית, עבר בשנת 1921 לפריז, שם היה שותף לאמנים כגון ז'אן ארפ, מקס ארנסט, אנדרה מסון, ז'ואן מירו, פבלו פיקאסו ואחרים בתנועה הסוריאליסטית, על אף שלא היה חבר בה. הוא הציג ברבות מן התערוכות שלהם (התערוכה הראשונה הוצגה בפריז בשנת 1925).

הייתה לו רוח הרפתקנית, תשוקה לגילויים ודמיון פורה כשל האוונגרדיסטים. ריי עבד במגוון של מדיומים, בהם ציור, רישום, פיסול, אדריכלות וכתיבה, אך נודע בעיקר בשל עבודתו כצלם.

כאשר היה צריך לתעד את ציוריו הוא גילה כי אף אחד לא יכול לצלם את העבודות טוב יותר ממנו, ולכן לימד את עצמו צילום והחל לצלם. המצלמה, כמו הרישום, הייתה בידיו כלי טכני ליצירת תמונות. הוא התאהב במדיום הצילום והחל את דרכו כצלם פורטרטים. הוא צילם אלפי פורטרטים של נשים ועירום נשי. הדוגמניות שלו היו מפורסמות: קיקי דה מונפרנס - הידועה כ"מלכה של מונפרנאס", דורה מאר - חברתו של פיקאסו, האמנית מארט אופנהיים, הצלמת לי מילר והרקדנית ג'ולייט בראונר, שהפכה להיות אשתו השנייה.

השפעתו של מאן ריי בתחום הצילום היא עצומה והוא היה שותף, ביחד עם לי מילר, צלמת ומי שהייתה אהובתו באותן שנים, לפיתוח טכניקות חדשות כגון סולריזציה ודרכי מחשבה חדשות.

טכניקה מרכזית בה השתמש היא פוטוגרמה, ובה חיבר ריי דימויים מנגטיבים שונים לכדי דימוי אחד. ברבים מצילומים אלו הופיעה כדוגמנית האמנית מרט אופנהיים.

הוא הפך במהרה לצלם מצליח, עבודותיו ניזונו מהמתח בין המסחריות היומיומית לבין התשוקה ליצור עבודה אמנותית. תשוקה זו הובילה אותו לעסוק בתהליכים טכניים ניסיוניים על מנת לייצר אסתטיקה חדשה, אפקטים חדשים. הוא רצה להפוך את הצילום לאמנות ועשה זאת על ידי המצאות טכניות שהפכו להתמחות שלו.

מאן ריי הגיע לפריז ב-1921 ופתח את הסטודיו הראשון שלו בחדר המלון שבו התאכסן. לצרפת הגיע עם מצלמה אחת, ועבד בחדר המלון שלו שהוסב בלילה לחדר חושך. הצלמים באותה תקופה נחשבו לציירים כושלים. הסברה הייתה שרק ציירים גרועים הופכים לצלמים. הצילום לא נחשב לאמנות והוא רצה להפוך אותו לאמנות. הוא החליט לחפש דרך חדשה והחל בצילומי אובייקטים. הוא בחר לצלם את האובייקטים הפיסוליים שלו, אובייקטים שמצא בסביבתו הקרובה וצילם את עבודות הרדי מייד של דושאן. הוא צילם את האובייקטים בקומבינציות שונות ונתן להם כותרות שאינן קשורות למצולמים, כמו דושאן. צילומי האובייקטים גרמו למאן ריי לאמץ את הפילוסופיה של דושאן שאומרת כי יש לנתק את המחשבה מן העובדות. הרי צילום נחשב באותה תקופה למתעד של מציאות, של אמת ובצילומי האובייקטים לאמת המצולמת אין שום טענה.

בסוף 1921 צירוף מקרים הביא לכך שמאן ריי גילה סוג חדש של צילום שישמש אותו להצגת הרעיון הפילוסופי הזה. לילה אחד ריי היה עסוק בהדפסות מפלטות צילום והעברתם לפוזיטיב לפיתוח. מבלי ששם לב, לקח ריי שני ניירות צילום במקום אחד וגילה זאת רק לאחר שהניירות כבר שהו בתוך הנוזל המפתח. כיוון שלא רצה לזרוק את הנייר, הוא הניח עליו משפך זכוכית, כוס מדידה ותרמומטר ובטעות הדליק את האור. כך נוצר הריוגרף הראשון.

הריוגרפיה היא תהליך שבו מניחים חפצים שונים על נייר צילום ולאחר מכן חושפים אותו לאור. זהו תהליך שנוצר בתנאי חדר חושך. לאחר החשיפה יש להעביר את הנייר תהליך פיתוח. החלקים בהם נחשף הנייר לאור יהפכו לשחורים, החלקים שלא נחשפו יהפכו לבנים והחלקים שנחשפו באופן חלקי (על ידי חפצים שקופים או דקים) יקבלו גוונים שונים של אפור. הריוגרפיה היא בעצם תיעוד של קווי המתאר של החפצים המונחים על נייר הצילום. תהליך זה התגלה כבר בעבר ונקרא פוטוגרמה אך מאן ריי גילה אותו מחדש והחליט להשתמש בו על מנת להביע את עצמו. הוא החליט לקרוא לו: "ריוגרפיה".

המונח "ריוגרף" נלקח מהפסבדונים שלו, "מאן ריי" אך מתייחס גם לתהליך שבו דרושות קרני אור (ray) על מנת לקבל את התוצאה. השימוש הראשון שלו במונח זה היה בריוגרף הראשון שפרסם בגיליון הסתיו של המגזין The little review no.3 ב-1922.

הריוגרפיה נתנה לו מרחק גדול יותר מאובייקט הצילום והוא נתן לצילומיו להיווצר בשיטה שלא היה ניתן לשלוט בה. הוא גילה דרך חדשה להסתכלות על העולם. הריוגרפים נראו כצילום של אובייקט חסר המיוצג על ידי הסימן השאיר האובייקט על גבי הנייר והציגו את הרעיון ש"האמת הוויזואלית היא רק צל המוטל על ידי מציאות חיצונית" . המחשבות מנותקות מהעובדות בעבודות אלה. הוא אמר כי: "השחתת המדיום שבו אתה עוסק זו ההבטחה המושלמת של שכנוע הכותב. כמות מסוימת של בוז לחומר שאיתו אתה עובד, על מנת לבטא רעיון, היא חיונית לריאליזם הטהור של רעיון זה". אמונה זו גרמה לו לזנוח את המצלמה ואת הצילום "הנורמלי" ולעבור לניסיונות בריוגרפיה, אשר עזרה לו לבטא את רעיונותיו הפילוסופים. כמעט חצי מכל עבודות הריוגרפיה של מאן ריי נעשו בשנתיים- שלוש השנים הראשונות לאחר הגילוי. עד סוף 1922 הוא ניסה את כל הדרכים האפשריות שבהן יכול להיווצר ריוגרף: הוספת או החסרת אובייקט בין חשיפה לחשיפה, מספר חשיפות בתאורות שונות, תאורה בתנועה, החזקת אחד האובייקטים בידו בין הנייר לאור וכו'. באותה שנה הוא הוציא קטלוג שכלל 12 ריוגרפים שנקרא: "Champs Délicieux". הכותרת נבחרה כמעין מחווה לאנדרה ברטון שהוציא יחד עם פיליפ סופול ספר של טקסטים אוטומטיים בשם: "la Champs Magnétique". הריוגרף הראשון בקטלוג נראה גם הוא בהמשך למחווה לברטון כמשהו לא מתוכנן ולא מדויק, משהו אוטומטי. כל הריוגרפים מכילים בתוכם רעיונות מתוך המרכיבים של כתיבה אוטומטית: מהירות, פיגורטיביות ורוחניות והם כולם נעשו באותה שיטה "אוטומטית", חשיפת אור יחיד מאותו כוון ללא הזזת האובייקטים. בעזרת הריוגרפים יצר ריי עבודות סוריאליסטיות עוד לפני הסוריאליזם. עבודותיו הציגו דברים רגילים בצורה בלתי רגילה. ב-1931 פרסם מאן ריי קטלוג נוסף המכיל עשרה ריוגרפים. קטלוג זה הופץ על ידי חברת החשמל של פריז ב-500 עותקים ונקרא: "Elecricite". בקטלוג זה הציג מאן ריי את השכלולים הנוספים שלו בפיתוח הריוגרפיה. עבודות אלו התמקדו באפשרויות של אור ושקיפויות ונראו מלאות אנרגיה. הריוגרפים האלו התמקדו בקשר של האדם עם החשמל, עם הכוח שיש לאור. האובייקטים בעבודות אלו נראו כמו אובייקטים קוסמיים מוקפים בהילה וטעונים באנרגיות חשמליות. הם נבחרו בקפידה, הונחו בקומפוזיציות מחושבות והוזזו בתנועה עדינה כך שהתקבלה צורה ארוטית שהיא בעצם לא האובייקט אלא החוסר שלו. מאן ריי מספר לנו בעבודות אלה סיפור ארוטי על חשמל ואור. הוא משווה את החשמל לארוטיקה ואומר כי שני הכוחות פועלים בעולם אך אנחנו לא יודעים כיצד.

על הריוגרפיה הוא אומר: "זה ברוח של התנסות ולא של ניסוי שהדימויים האוטוביוגרפים מוצגים, דימויים אלו הם שאריות תחמוצת מתוקנות על ידי אור וכלים כימיקלים של חיים אורגנים". תהליך הריוגרפיה נתן למאן ריי להיות צלם חופשי ואחר ולהשתמש בצילום כמו שצייר משתמש בציור. הוא טוען כי מעולם לא אהב את המצלמה ותהליך זה נתן לו את היכולת לייצר את הפנטזיה שלו בלעדיה. הוא אומר כי הוא לא רוצה לצלם את הטבעי אלא את מה שהוא רואה בראשו.

סולריזציה ו"העמדה עליונה" (superimposition) בהתאם לרוח התקופה, החל מאן ריי לזלזל בצילומי הפורטרטים שלא נחשבו לאמנות ורצה למצוא דרך חדשה להציג צילומי פורטרט בצורה אמנותית.

בחיפושיו אחר צילום לא קונבנציונלי נתקל מאן ריי בתהליך הסולריזציה. הסולריזציה היא תהליך שהתגלה כבר ב־1840 על ידי ג'ון ויליאם דרפר. 20 שנה אחריו אותו התהליך התגלה על ידי המדען הצרפתי סאבאטייה והתהליך נודע בצרפת כ"אפקט סאבאטייה". מאן ריי ראה לראשונה צילום שעבר סולריזציה ב-1919. היה זה צילום של סטיגליץ שנחשב לפגום עקב חשיפת יתר. ב-1928 אותה התאונה קרתה למאן ריי והובילה אותו לגילוי התהליך. הצלמת לי מילר סיפרה לימים שהייתה איתו בחדר החושך כשגילו יחד את האפקט המיוחד. לדבריה, הדליקה בטעות את האור בזמן שנייר צילום עבר תהליך פיתוח.

תהליך הסולריזציה הוא תהליך שבו לאחר החשיפה הראשונה של הנייר לאור, חושפים אותו פעם נוספת. תהליך זה גורם ליצירת קווי מתאר כהים באובייקט המצולם, קו המתאר נראה כמו קו דו של רישום. הסולריזציה תמיד נחשבה לפגם צילומי אך מאן ריי זיהה את הפוטנציאל האמנותי שב"פגם" זה. תהליך זה עזר למאן ריי לתת לצילומי הפורטרט שלו מעמד של אמנות. הטכניקה הזו עזרה לו ליצור אפקטים מרשימים שיוצרים מעין הילה מסביב לדמות המצולמת. רוב מצולמיו של ריי היו אמנים מפורסמים וההילה בצילום הוסיפה למעמדם הגבוה גם כך.

בנוסף לטכניקת הסולריזציה המציא מאן ריי טכניקה נוספת שנקראה "העמדה עליונה" (superimposition). טכניקת העמדה העליונה הייתה בעצם טכניקה של הדפסת שני נגטיבים על נייר אחד. כלומר, הייתה זו הצגה של שני רעיונות בו זמנית. חיבור שני זמנים ושני מקומות הגורם להם להראות דבר אחד בעל משמעות כפולה. שתי הטכניקות הללו גרמו לכך שמאן ריי הצליח לתת לפורטרטים שלו מעמד אמנותי. הצילום לא היו צילום ישיר של הדמות אלא היו צילומים פסיכולוגיים שהיה ניתן לחוש מהם מיהו האדם המצולם. הטכניקות עזרו לו ליצור אפקטים מרשימים שגורמים לצופה לרצות לספר סיפור על הדמות המצולמת. מאן ריי הצליח ליצור צילום פורטרט שהוא אמנות.

בנוסף לשתי טכניקות אלו, טכניקה נוספת שבה השתמש על מנת לייצר פורטרט אמנותי הייתה גירעון יתר של הצילום. הוא בנה בעצמו מכונת הגדלה, הגדיל את הצילומים יתר על המידה, חימם את האמולסיה ופיתח את הנייר פיתוח יתר. כך התקבל צילום שדומה יותר לציור וריי האמין שהגרעיניות של הצילום היא כמו משיכות המכחול של הצייר. הוא השתמש בהגדלות לא מרוטשות ויצר צילומים מגורענים לגמרי (דבר שנחשב לפגם בתקופתו) שמאן ריי ראה בהם אמנותיים יותר. יש לציין שארבעים שנה לאחר מכן הצילום המגורען היה מאוד אופנתי.

דאדא

הצטברות אבק (בצרפתית: Elevage de poussière), תצלום שיצרו מאן ריי ומרסל דושאן ב-1920 לצילומי הדאדא של מאן ריי הייתה תפיסה קונספטואלית שהושפעה מעבודות הרדי מייד של חברו הטוב דושאן. הוא דחה כל תפיסה אסתטית וחיפש לצלם נושאים שאף אחד לא צילם.

לכן הצילום הדאדאיסטי של מאן ריי החל כצילום המתעד את האובייקטים הדאדאיסטים שיצר. מאן ריי השתמש באובייקטים שלו כנושא צילום על מנת ליצור צילומים מיוחדים עם נושא מיוחד. הוא צילם אובייקטים ביתיים ונתן להם כותרות דאדאיסטיות כמו למשל צילום בשם "Trans Atlantic" שהוא צילום של גפרורים, בדלי סיגריות, אפר וחתיכות נייר מקופלות. צילומי הדאדא הראשונים שלו מ־1918 היו "איש" (צילום של מקציף ביצים) ו"אישה" (קונסטרוקציה של רפלקטורים ואטבי כביסה). בשתי העבודות הצל הוא מרכיב משמעותי. הצל מעצים את האובייקט המצולם, גורם לו להראות דרמטי ואפילו אנושי למרות שאנו יודעים שזה בסך הכל אובייקט ביתי. דושאן רשם לעצמו לצלם את הצללים שמטילות עבודות הרדי מייד שלו וכאן מאן ריי עושה מעין מחווה לדושאן ומצלם את הרדי מיידים שלו מטילים צל.

צילום הדאדא המפורסם ביותר שלו הוא הצטברות אבק מ־1920. בצילום זה הוא צילם את שכבת האבק העבה שהצטברה על עבודת "הזכוכית הגדולה" של דושאן. שכבת האבק בצילום היא זו הטילה את הצללים. הצילום של העבודה נראה כמו צילום של שטח מדברי מוזר והאבק והצללים נותנים את תחושת הזמן החולף. טריסטן צארה הכריז כי עבודות הריוגרפיה של מאן ריי הן עבודת דאדא טהורה וכי העבודות של מאן ריי מדגימות רוח דאדאיסטית. למרות זאת, מאן ריי מעולם לא החשיב את עצמו לדאדאיסט.

סוריאליזם

מאן ריי וסלבדור דאלי, בפריז, ה-16 ביוני 1934 הסוריאליסטים נמשכו לעבודותיו של מאן ריי עקב תפיסותיו הקונספטואליות והשימוש בצילום לעירעור המציאות. הם התלהבו מהחידושים הטכניים שלו . מאן ריי נחשב לצלם הסוריאליסט הראשון ובמשך תקופה ארוכה גם ליחיד. הוא עשה עבודות סוריאליסטיות כבר בשנת 1921, שלוש שנים לפני הסוריאליזם. צילומיו הופיעו בכתבי העת והפרסומים והסוריאליסטים. הם הופיעו כצילומים בפני עצמם אך גם כאילוסטרציות לטקסטים סוריאליסטים והופיעו גם במילון הסוריאליסטי. בנוסף לכך, מאן ריי היה הצלם המתעד של האמנות הסוריאליסטים והאמנים הסוריאליסטים. בספר שנקרא "אילוסטרציה" שהופק על ידי פול אלואר ואנדרה ברטון הופיעו צילומיו של מאן ריי כאילוסטרציות לתחומי העניין השונים של מאן ריי. הצילומים חשפו את אהבתו של ריי ליופי של האובייקט הלא שגרתי ולעוות המציאות. מאן ריי מעולם לא החשיב את עצמו סוריאליסט אך עבד בקרבה רבה לקבוצה.

לקריאה נוספת 1. 1977 ,Schwarz, Arturo, MAN RAY the rigour of imagination Schwarz, Arturo, Man Ray, Birmingham Museum of Art, 1980 .2 de l'Ecotais Emmanuel and Sayag Alain .3 Man ray photography and its do, 1998 Vanci-Perahim, Man Ray 1890-1976, 1977.4

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מאן ריי בוויקישיתוף Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של מאן ריי IMDB Logo 2016.svg מאן ריי , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) חגית פלג-רותם, מי אתה, מאן ריי? , גלובס, 26/01/2010 גליה יהב, בשביל מאן ריי, מענקי האמנות המודרנית, מתמטיקה היתה עניין סוריאליסטי , באתר הארץ, 25 בדצמבר 2015 מאן ריי , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%9F_%D7%A8%D7%99%D7%99

---------------------------------

Wikipedia Biographical Summary:

"...Man Ray (August 27, 1890 – November 18, 1976), born Emmanuel Radnitzky, was an American artist who spent most of his career in Paris, France. Perhaps best described simply as a modernist, he was a significant contributor to both the Dada and Surrealist movements, although his ties to each were informal. Best known in the art world for his avant-garde photography, Man Ray produced major works in a variety of media and considered himself a painter above all. He was also a renowned fashion and portrait photographer. He is noted for his photograms, which he renamed "rayographs" after himself..."

"...Man Ray was born Emmanuel Radnitzky in South Philadelphia, Pennsylvania, USA in 1890, the eldest child of recent Russian Jewish immigrants. The family would eventually include another son and two daughters, the youngest born shortly after they settled in the Williamsburg section of Brooklyn, New York, in 1897. In early 1912, the Radnitzky family changed their surname to Ray, a name selected by Man Ray's brother, in reaction to the ethnic discrimination and anti-Semitism prevalent at that time. Emmanuel, who was called "Manny" as a nickname, changed his first name to Man at this time, and gradually began to use Man Ray as his combined single name..."

"...In 1915, Man Ray had his first solo show of paintings and drawings. His first proto-Dada object, an assemblage titled Self-Portrait, was exhibited the following year. He produced his first significant photographs in 1918..."

"...Man Ray met his first wife, the Belgian poet Adon Lacroix, in 1913 in New York. They married in 1914, separated in 1919, and were formally divorced in 1937..."

"...In July 1921, Man Ray went to live and work in Paris, France, and soon settled in the Montparnasse quarter favored by many artists. Shortly after arriving in Paris, he met and fell in love with Kiki de Montparnasse (Alice Prin)..."

"...With Jean Arp, Max Ernst, André Masson, Joan Miró, and Pablo Picasso, Man Ray was represented in the first Surrealist exhibition at the Galerie Pierre in Paris in 1925..."

"...Later in life, Man Ray returned to the United States, having been forced to leave Paris due to the dislocations of the Second World War. He lived in Los Angeles, California from 1940 until 1951. A few days after arriving in Los Angeles, Man Ray met Juliet Browner, a first generation American of Rumanian-Jewish lineage; a trained dancer and experienced artists' model.[16] They began living together almost immediately, and married in 1946 in a double wedding with their friends Max Ernst and Dorothea Tanning..."

"...In 1963 he published his autobiography, Self-Portrait, which was republished in 1999 (ISBN 0-8212-2474-3).

He died in Paris on November 18, 1976 of a lung infection, and was interred in the Cimetière du Montparnasse, Paris..."

SOURCE: Wikipedia contributors, 'Man Ray', Wikipedia, The Free Encyclopedia, 27 June 2011, 12:10 UTC, <http://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Man_Ray&oldid=436488843> [accessed 26 July 2011]

Residence:

Man Ray Lived at 572 Madison Ave. in the 1940's.