Michal Bat Adam

מיכל בת-אדם

'(נולדה ב-2 במרץ 1945) היא במאית קולנוע, תסריטאית, שחקנית ומשוררת ישראלית. כלת פרס אופיר על מפעל חיים (2019).

קורות חיים נולדה בעפולה לימימה ואדם רובין שעלו מפולין. בגיל 6 הצטרפה לאחותה נטע בקיבוץ מרחביה. השתיים שינו את שם משפחתן לבת-אדם. למדה באקדמיה למוזיקה, ובבית-הספר למשחק "בית צבי". הייתה נשואה לבמאי משה מזרחי, עד למותו ב-2018, ואם לדניאל.

קריירת משחק בתחילת שנות השבעים השתתפה בסרטי הקולנוע של בן-זוגה, הבמאי משה מזרחי, "אני אוהב אותך רוזה" (1972), "הבית ברחוב שלוש" (1973), "אבו אל בנאת" (1973), "איש רחל" (1974) וזוכה פרס האוסקר האמריקאי, ההפקה הצרפתית, "כל החיים לפניו" (1977). בין-השאר שיחקה בת-אדם גם בסרט "הדיבר ה-11" (1975) ובסרט הצרפתי "La Fille de Prague avec un sac très lourd" ("לה פילה דה-פראג אבק אה-סאק טרז לורד") (1977).במקביל בלטה גם בכמה תפקידים מרשימים בתיאטרון, במיוחד ב"ציד המכשפות" לארתור מילר.

לאורך שנות השמונים, במקביל לקריירה כבמאית, השתתפה בת-אדם בסרטים "המשחק האמיתי" (1980), "מגש הכסף" (1983), "עתליה" (1984), המאהב (1986), אותו אף ביימה, בסרט האמריקאי "המרגל הישראלי בדמשק" (1987), ובסרט הצרפתי "חנה ק." (1983). במקביל שיחקה בהצגות בתיאטראות הבימה, הקאמרי ותיאטרון בית ליסין. לאורך שנות התשעים חדלה מלשחק, מלבד סרטו של משה מזרחי, "נשים" (1996). ב-2008 הצטרפה לצוות שחקני העונה השנייה של "בטיפול". בקיץ 2013 הועלתה גרסה בימתית ע"פי סרטה "רגעים".

קריירת בימוי ביימה את הסרט "רגעים" (1979), הפקה צרפתית-ישראלית, אותה גם כתבה, ובה גם שיחקה, לצד אסי דיין. בשנות השמונים כתבה וביימה את "על חבל דק" (1980), בכיכובה של גילה אלמגור, את "בן לוקח בת" (1982), את "המאהב" (1986), המבוסס של ספרו של א.ב. יהושע, בו כיכבו יהורם גאון ואביגיל אריאלי, ואת "אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב" (1989), בכיכובם של לבנה פינקלשטיין, ריטה ויוסי פולק.

בת אדם ביימה וכתבה מספר סרטים - את "הדוד פרץ ממריא" (1993), בו גם שיחקה, את "אישה זרה" (1993), בכיכובו של שרון אלכסנדר, את "איה: אוטוביוגרפיה דמיונית" (1994), בו גם השתתפה לצד מיכל זוארץ, את "אהבה ממבט שני" (1999), בכיכובו של אלון אבוטבול, ואת "חיים זה חיים" (2003), אותו גם הפיקה, ובו השתתפו יעל אבקסיס, רבקה מיכאלי ומשה איבגי, ואת "מאיה" (2010). ב-2008 השתתפה ביחד עם משה מזרחי בכתיבת התסריט לסרט "סוף שבוע בגליל" המבוסס על הדוד וניה של אנטון צ'כוב.

הסרט "רגעים" צונזר בשנת 1979 והוסרו ממנו שלושה קטעי "אירוטיקה". העתירה שהגישו היוצרים לבג"ץ נדחתה. בשנת 2013 ניתן לחזות בסרט כולו כולל הקטעים שצונזרו, בסינמטק תל אביב.

פרס מפעל חיים לבת-אדם הוענק פרס מפעל חיים במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות, 2013[1]. פרס מפעל חיים הוענק לה גם בשנת 2019 במסגרת פרסי אופיר[2]. מסרטיה כבמאית רגעים - 1979 על חבל דק - 1980 בן לוקח בת - 1982 המאהב - 1986 אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב - 1989 אישה זרה - 1993 איה, אוטוביוגרפיה דמיונית - 1994 אהבה ממבט שני - 1999 חיים זה חיים - 2002 מאיה - 2010 הדרך לאן - 2017 מסרטיה כשחקנית אני אוהב אותך רוזה - 1972 הבית ברחוב שלוש - 1973 אבו אל בנאת - 1973 איש רחל - 1975 כל החיים לפניו - 1977 רגעים - 1979 משחק אמיתי - 1980 מגש הכסף - 1983 עתליה 1984 המאהב - 1986 המרגל הישראלי בדמשק 1987 איה: אוטוביוגרפיה דמיונית - 1994 נשים - 1997 בטיפול - 2008 דיסקים שהוציאה היה שלג בארץ אחת - מיכל בת-אדם קוראת שירים (1999) מיכל בת-אדם קוראת משירי לאה גולדברג (2000) ספר שירה יומני בוקר, הוצאת קשב לשירה, 2017.[3] קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכל בת-אדם בוויקישיתוף IMDB Logo 2016.svg מיכל בת-אדם , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) מיכל בת-אדם , במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית מיכל בת-אדם , באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי מיכל בת-אדם , ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" מיכל בת-אדם , ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" איימי קורניש, מיכל בת-אדם , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) מיכל בת אדם באתר TVC פבלו אוטין, ‏"אף פעם לא חושבת על עצמי כעל אישה" , באתר גלובס, 21 באוקטובר 2003 שמוליק דובדבני, היוצרת חשובה, הסרט לא , באתר ynet, 20 ביוני 2008 לינוי בר גפן, ‏הקולנוענית המהפכנית ופורצת הדרך שזוכה לכבוד המגיע לה בגיל 68 , באתר מעריב השבוע, 28 באוקטובר 2013 סמדר שיר, ‏סינמה מיכל , באתר "ידיעות אחרונות", 2 בנובמבר 2017 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%9C_%D7%91%D7%AA...