Mordechai Seter

Mordecai Seter (Hebrew: מרדכי סתר‎, b. February 26, 1916 – d.August 8, 1994) was a Russian-born Israeli composer.

-------------------------------------------------------------

ויקיפדיה

מרדכי סֵתֶר (סְטָרוֹמינסקי) (26 בפברואר 1916 – 8 באוגוסט 1994) היה מלחין ומורה למוזיקה ישראלי, מורה באקדמיה למוזיקה בתל אביב (1959–1985), מחבר "קנטטה לשבת" והאורטוריה "תיקון חצות", חתן פרס ישראל למוזיקה (1965). י

קורות חייו

סתר נולד בשם מרק סטרומינסקי בשנת 1916 בנובורוסיסק שברוסיה. בשנת 1926 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בגימנסיה הרצליה.‏ בלימודי פסנתר החל בגיל שבע, עוד ברוסיה, והמשיך בהם בתל אביב אצל יעקב ויינברג, רבקה בורשטיין-ארבר ואריה אבילאה. בשנת 1932 נסע ללמוד באקול נורמל דה מוזיק בפריז, שם למד קומפוזיציה אצל המלחין פול דיקא ואצל המורה הדגולה נדיה בולאנז'ה, תאוריה אצל ז'ורז' דַנדֶלוֹ (אנ') ופסנתר אצל לזר לוי. בנוסף קיבל מספר שיעורי קומפוזיציה מהמלחין איגור סטרווינסקי (שבהשראתו חיבר בין השאר רביעיית מיתרים בעלת אופי נאו-קלאסי). י

בשנת 1937 שב ארצה לתל אביב, והחל לחבר מוזיקה תוך שהוא מגבש את סגנונו הייחודי. כעבור מספר שנים החל ללמד במדרשה למורים למוזיקה בתל אביב. בשנת 1951 הצטרף לסגל האקדמיה למוזיקה בתל אביב (לימים האקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, באוניברסיטת תל אביב; כיום: בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה), ולימד בה עד פרישתו לגמלאות ב-1985. סתר היה מן המורים רבי ההשפעה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין תלמידיו: המלחינים צבי אבני, אריה שפירא, נורית הירש וכן המנצח גארי ברתיני, שעשה רבות לביצוע המוזיקה של מורו

מרדכי סתר נפטר באוגוסט 1994 בתל אביב, בגיל 78. נקבר בבית העלמין ירקון.‏ הותיר אחריו את אשתו דינה לבית פבזנר - 1915–2006

יצירתו

מרדכי סתר השתמש ביצירתו במרכיבים מסוימים של צורה ובעיקר של ארגון צליל ממסורת המוזיקה המערבית, ובמקביל למד לעומק והושפע מאוד ממוזיקה יהודית עממית, בעיקר מהמוזיקה של יהודי תימן ושל היהודים הספרדים. את דרכו האמנותית של סתר ניתן לחלק לשלוש תקופות

בראשית דרכו, בשנות השלושים והארבעים, אסף מנגינות יהודיות מזרחיות, בעיקר מתוך האוסף "אוצר מנגינות ישראל" של אברהם צבי אידלסון, תוך שהוא מעבד אותן למרקמים רב-קוליים בטכניקות של המוזיקה הכנסייתית של הרנסאנס. היצירה החשובה שחוברה בתקופה זו היא ה"קנטטה לשבת" למקהלה, סולנים ותזמורת כלי-קשת או עוגב. זוהי יצירת מופת שהשפיעה עמוקות על גיבוש הסגנון של המוזיקה המקהלתית הארצישראלית

התקופה השנייה, בשנות החמישים והשישים, החלה בחיבור של מוזיקה להרכבים קאמריים ולכלי סולו, המבוססת על מוטיבים ועקרונות ריתמיים שבמוזיקה היהודית המזרחית. ה"ריצ'רקאר לכלי-קשת", עוד אחת מיצירות המופת של המוזיקה הישראלית, מייצג את ראשיתה של תקופה זו. בהמשך הרחיב סתר את היריעה ליצירות תזמורתיות כמו "יהודית" – שאקון סימפוני שחובר עבור הכוריאוגרפית מרתה גרהם, והאורטוריה "תיקון חצות" – אחת היצירות המרשימות והחשובות בספרות המוזיקה הישראלית, שאותה חיבר סתר לטקסטים מן המקורות שערך מרדכי טביב. לשיאה של תקופה זו שייכות גם המוזיקה למחול "בת יפתח", שחוברה עבור להקת בת-שבע, ו"ירושלים" – סימפוניה למקהלה ולתזמורת כלי-קשת, אשר מסכמת את התקופה השנייה

התקופה השלישית בדרכו האמנותית של מרדכי סתר החלה מיד לאחר מלחמת ששת הימים בקיץ 1967. הוא היה מזועזע מן האופוריה וצהלת הניצחון, חש ניכור הולך וגדל לאווירה החברתית והפוליטית בארץ, והסתגר בעצמו. בתקופה זו נטש סתר כמעט לחלוטין את המלודיה העממית שכל-כך ריתקה אותו במהלך פעילותו היוצרת. הוא שימר מן הטכניקה שגיבש מספר עקרונות לארגון צליל – מודוסים שפיתח בעצמו, קבוצות של חמישה עד שנים-עשר צלילים, ומספר תבניות קצב חוזרות. על בסיס עקרונות אלה נולדה השפה החדשה, האינטימית מאוד וחסרת תחושת הזמן, שפה שמספרת על עצב עמוק ועל כמיהה לשלווה פנימית. היצירות הכלולות במחזור "מוזיקה קאמרית 1970" מבשרות את ראשיתה של תקופה זו, התקופה האחרונה והארוכה, שהסתיימה עם מותו בשנת 1994

סתר זכה בפרסים רבים, בהם פרס אנגל (פעמיים: על ה"קנטטה לשבת", 1945, ועל "סונטה לשני כינורות", 1954‏), פרס מילוא (1961),‏ פרס איטליה (על הגרסה הרדיופונית של "תיקון חצות", 1962), פרס ישראל (על הגרסה הקונצרטית של "תיקון חצות", 1965) ופרס אקו"ם למפעל חיים (1983). י