Rabbi Yaakov Meir Gorodensky

R. Yaakov Meir Grodzinski was a Rabbi and a Hebrew scribe. He lived in Minsk and was well-known and was sought after for halakhic rulings as well as for blessings. He was particularly strict about a few things. He forbade the wearing of clothes with certain flaps with the form of a square, which were in style at the time. It seems this would create a garment with four corners, which would then necessitate the wearing of tzitzith. He himself wore rounded flaps, to avoid this problem. But this decision was not widely accepted. He was also very careful to always walk with his gaze downwards so that he would not look at women. Women treated him as if he were a "holy man".

Every Friday before the Sabbath, he would go to where the wagons were parked and hurry the wagon drivers home so that they would be in time for the Sabbath.In terms of the return to Zion, he felt that the final redemption would not come until the Jews were careful about the Mitzva of Tzitzith.(Source)

R. Yaakov Meir Grodzinski was a Rabbi and a Hebrew scribe. He lived in Minsk and was well-known and was sought after for halakhic rulings as well as for blessings. He was particularly strict about a few things. He forbade the wearing of clothes with certain flaps with the form of a square, which were in style at the time. It seems this would create a garment with four corners, which would then necessitate the wearing of tzitzith. He himself wore rounded flaps, to avoid this problem. But this decision was not widely accepted. He was also very careful to always walk with his gaze downwards so that he would not look at women. Women treated him as if he were a "holy man".

Every Friday before the Sabbath, he would go to where the wagons were parked and hurry the wagon drivers home so that they would be in time for the Sabbath.In terms of the return to Zion, he felt that the final redemption would not come until the Jews were careful about the Mitzva of Tzitzith.(Source)

בס' "רבני מינסק וחכמיה" (עמ' 36) בא זכרו בקצרה: ואלה מן החיים - כה יחיו - אתנו כיום, העומדים לראשי עדת ישרון פה עיר תהלה.. הראוים לברכת עולם.. בעד מפעליהם הטובים.. איש איש במה שהוא עסוק בו, והם:.. הרב המאוה"ג הצדיק חסיד ועניו, אוצר כל מדה נכונה ר' יעקב מאיר גראדענסקי שליט"א מו"צ בעדה..

                  פרטים ביוגרפים אודותיו כתב ב"צ אייזנשטט עוד בספרו הקודם, "דור רבניו וסופריו" (א, ווארשא תרנ"ה, עמ' 13): הרב ר' יעקב מאיר גאראדענסקי, מו"צ במינסק. נולד ט' אייר תקצ"ד בעיר מצער מאהילנא (פלך מינסק) לאביו הר"ר שלמה זלמן.. ולמד בישיבת מיר שנים אחדות.. בשנת הי"ח לחייו נשא לו לאשה את בת הרה"ג ר' בנימין האב"ד האראדאק.. אח"כ בא למינסק ויגיד שעור בבהמ"ד "בלומקעס" לפני אברכים מופלגים כשתי שנים. בשנת תר"מ בחרוהו נכבדי מינסק להיות למו"צ בעירם, ומאז בא לשבת במינסק. רבים הם מעשיו הטובים לטובת עניי אחינו בכלל ועניי עדתו בפרט.. כל עני ואביון ודכא וקשי יום אליו אך ידרשון והוא ימציא להם עזרה בצרתם ויחלצם מן המצר.. נדפס ממנו: ספר "מי שלמה".. "מי ששון".. ובכ"י יש עמו עוד ח"ת שונים. עכ"ל.

                  ועדיין אין אנו יודעים היכן כיהן ברבנות לפני תקופת מינסק, וכדברי "הגדול" במכתבו הנ"ל: "ומלפנים הי' רב ואב"ד בעיר קטנה" (ר"מ צינוביץ בספרו 'מיר', עמ' 55-54, מקדיש כמה משפטים לרי"מ ממינסק, אך אין שם יותר מבדברי אייזנשטט).

                  ואלו הם ספריו הנ"ל:

                  ספר מי שלמה כולל א] דברים המושכים את הלב במוסר ומדות על פי סדר פרשיות התורה, ב] מקורים וברורי דברים בהלכות נקור. ג] הערות בה' גיטין ועוד איזה חדושי הלכות. [%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8 נדפס בעילום שם מחברו]. ווארשא, תרמ"ה. 54 עמ'.

                  ספר מי ששון קונטרס על הלכות טרפות ועוד באורים על הלכות שונות. מאתי הצעיר יעקב מאיר מ"ץ במינסק. ווארשא, תרנ"ד. (רשיון הצנזורה: פברואר 1895). 16 עמ'. במעטפת החיצונית: הוצאה שניה עם הערות והוספות. ווארשא תרנ"ה.

                  בדיני חלב וטריפות, ועוד אזהרות שונות בכל תחומי החיים. ביניהן: צריך להודיע לרבים שיאמרו בספירת העומר את "השי"ן" של "שבוע" ו"שבועות" בקמץ ולא בשוא; הזהירות בציצית שיהיו עגולים בגדיו וגם סדינו [=%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94].

                  מתוך זהירותו וחששותיו דורש הוא לשנות את נוסח התפילה, כדי שלא יאמרו בה תיבות שיכולות להתפרש באופן שונה, כגון "להשכיל", שאם יאמר את השי"ן כימנית הרי זה מלשון שכול, ואם כסמ"ך הרי זה מלשון סכלות, ולכן יאמר "להצליח"! וכן בברכת "רצה" בשמו"ע לא יאמר "העבודה.. ועבודת", מאחר ונשכחה מאתנו הברת העי"ן ואנו מבטאים כאל"ף, אלא יאמר בלשון אשכנז "דיא דינסט.. אונ דיא דינסט"!

                  ספר מי ששון קונטרס על הלכות טרפות ועוד באורים על הלכות שונות... ווארשא, תרנ"ו. 23 עמ'.

 עמ' 23-17: "הוספה לספר מי ששון" בדיני ניקור החלב, ו"הוספה שניה", אופן הלימוד לילדים רכים, ע"פ הספר "מנוחה וקדושה" להר"ר ישראל איסרל מפאניוועז.

                  קונטרס הוספה לספר מי ששון (הוספה שניה)... ווארשא, תרנ"ח. 12 עמ'.

              הקדמה: הנני להודיע בשערי בת רבים, כי אין רצוני ומטרתי להדפיס חבורים לצבור כסף או לנחול כבוד ח"ו, הלא ידוע זאת מכבר לכל יודעי ומכירי אשר הפיצותי קונטרסי "מי ששון" בלתי שום תשלום גמול, רק רצוני וחפצי להשקות עדרי צאן קדשים.. כי בעון ספק חלב המשפחות כלות והיסורין רבים ח"ו, וגם ספיקו אסור מן התורה מדכתיב שני פעמים הפסוק כל חלב.. לכן אמרתי להפיץ מעיינותי בישראל לרוות את הצמאים למען לא ילכדו ח"ו בעון חמור כזה כמבואר!.. ואודה לה' על חסדו אשר גמלני וזיכני לזכות לאחרים במצות שבת, אף אם מעט הכמות אבל רב האיכות, כי החיוב מוטל על כל הירא וחרד לדבר ה' להשגיח במצות שבת יותר מכל המצות...

                  בראשו, אופן הלימוד לילדים רכים (כדלעיל). ואח"כ אזהרות בדבר חלב, שבת ועוד ועוד.

                  בס' הזכרון לקהילת מינסק - "מינסק עיר ואם" (א, תשל"ה, עמ' 189-187) חזר ונדפס הפרק "רבי יעקב מאיר" מזכרונותיו של ר"י ניסנבוים (שעשה במינסק שנים מספר משנת תרמ"ט ואילך), שבו הוא יודע לספר על סכסוך ומתיחות ששררו ביחסיהם ההדדיים של "הגדול ממינסק" ור' יעקב מאיר. וטיבו של סכסוך זה, שרי"מ שהיה מנקר מומחה, מצא כי חתיכה אחת שאנו חושבים אותה לשומן אינה אלא חלב, אבל "הגדול" לא רצה להחמיר ולאסור דבר שנוהגים בו היתר, ולכן החליט רי"מ לפרסם ברבים קונטרס מיוחד כדי לעורר את דעת הרבנים. ע"כ.

                  ואכן, בקונטרסיו הנ"ל מעורר רי"מ בדבר חשש מסויים של חלב שנוהגים בו היתר, אבל אין הוא מחזיק בתוקף בדעתו (כדרכו בשאר אזהרותיו), אין הוא מזהיר וקורא לאסור את הנהוג בעירו, אלא כותב הוא בסגנון של בקשה מאת גדולי הדור לעיין בזה, "כי כן אמר לי גדול, אחד שמצוה לגדולים לעיין בזה כו' ואמר לי מטעם זה להדפיסו". גם במכתבים דלעיל ראינו כי "הגדול ממינסק" סומך לחלוטין על דעתו של רי"מ בענייני ניקור, ללא שמץ של סכסוך או הסתייגות כלשהי מחומרותיו.

                  עוד מספר הרב ניסנבוים על חומרתו של רי"מ שיהיו דשי הבגדים עגולים ולא יתחייבו בציצית, ומנהגו לחזר בימי הספירה בבתי-הכנסת, ולהכריז מעל הבימה כי יש לבטא את השי"ן של "שבועות" בקמץ ולא בשוא. יש לציין, כי שתי "אזהרות" אלו מופיעות גם בספרו "מי ששון" (ראה לעיל).

                  וממשיך הרב נוסנבוים: "הוא היה בעל 'טובות', שמעטים כמותו. כשבאו לפניו באיזה בקשה, ציבורית או פרטית, והוא חשב שיש בידו לעשות איזה טובה, מיד קם והלך. לא עצרו הגשם השוטף בחוץ ולא עיכבו הקור הגדול, או איזה עיכוב שהוא. והלך - בנעלים קרועות, ברגלים בצקות, יחידי באישון לילה ובסימטאות מסוכנות... הוא היה מסור להמציא 'מאכל כשר', ולזה הקדיש כוחותיו ועתותיו, וכל דבר לא היה קשה בעיניו כדי להקל באיזו מידה על החייל היהודי בצבא הרוסי".

                  "בכל שבת, כחצי שעה לפני הדלקת הנרות, היה רץ אל מגרש בית-הנתיבות והיה מגרש משם את העגלונים היהודים, כי ישובו לביתם לנוח בשבתם.. גם החנוונים בראותם את רבי יעקב מאיר רץ אל בית-הנתיבות, היו ממהרים לסגור את חנויותיהם".

                  כנראה שלזה כיוון רי"מ בדברי הקדמתו ל'קונטרס הוספה' לספרו (כנעתק לעיל): "ואודה לה' על חסדו אשר גמלני וזיכני לזכות לאחרים במצות שבת, אף אם מעט הכמות אבל רב האיכות, כי החיוב מוטל על כל הירא וחרד לדבר ה' להשגיח במצות שבת יותר מכל המצות".

                  גם בזכרונותיו של ד' זכאי (ס' מינסק הנ"ל, עמ' 330) מתוארת פעילותו של רי"מ קודם כניסת השבת: בערב-שבת, שעה גדולה לפני הדלקת הנר, היה מופיע בשוק רבי יעקב מאיר גרודזנסקי. איש מופלא במידותיו, רב שלא נהג ברבנות. חי חיי עוני, ובידו היו משלישים עשירי מינסק, בדיני תורה, כספים מרובים. הוא היה מקובל גם על השלטונות והיה משתדל בכמה וכמה ענינים, לא רק אצל אנשי השררה הנמוכים, אלא גם אצל הגוברנאטור [=%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9A]. וזה מנהגו של רבי יעקב מאיר בכל ערב-שבת. שעה גדולה לפני כניסת השבת היה מופיע.. לבוש קפוטה ארוכה שחורה, נקיה וכובעו שמוט לו על עיניו.. והיה קורא 'יידן, שבת!'. ובן-רגע היה נשמע קול נקישות של דלתות ותריסים המוגפים, והמהומה שעמדה בשוק היתה קמה בבת-אחת לדממה" (וראה עוד בס' מינסק עמ' 505 ועמ' 628).

                  לדמותו של רי"מ והנהגותיו מוקדש גם פרק בזכרונותיו של ד' פרסקי "מינסק שהיתה" ('הדואר', א' מנ"א תש"א): "ר' יעקב מאיר.. היה נחשב ל"בעל-מופת". בצדקתו, בחסידותו, בתמימותו היה דומה לבעל "חפץ חיים". אלא שהעם היה מייחס לו כוח של נסים והקיף אותו בהמון אגדות. הוא היה מוריד מצחה ארוכה מעל לעיניו, כדי שלא יסתכל, חלילה, בנשים. על-יד ביתו היה עומד תמיד "תור" ארוך של יהודים מכל המינים והגילים, מכל המדינות והערים. כולם באו לקבל עצה וברכה מפיו. מעולם לא ראה צורת מטבע. על חשבונו הדפיס "סידור" מיוחד, שהושמט ממנו בכל מקום השם המפורש, כדי שאם יפול או ייקרע הספר הזה - לא יצא, חלילה, חילול השם. בהוודע לו, כי איה יהודי נצרך או חולה באין משגיח - היה רץ בעצמו, כר' ישראל בעל-שם-טוב בשעתו, להושיט לו עזרה. זה היה סמל הרחמים והחסד.

                  "ביחוד נודע מעשהו בשערים: בערב שבת, סמוך לשעת בין-השמשות, היה בצעדים מהירים עובר בכל השווקים והחנויות, פותח את הדלת וקורא בתחנונים רק מלה אחת "ברידער" [=%D7%90%D7%97%D7%99%D7%9D]. מיד היו החנוונים סוגרים את החנויות או כשרתח ה"פדיון", היו מתחננים לפניו: "שוין, שוין, רעבע!" (תיכף, תיכף, רבנו!). ואם הרגיש ר' יעקב מאיר, כי עדיין נושאים-ונותנים - היה חוזר ושוב מכריז: "ברי-אי-אי-דער!" המוני העם היו בטוחים, כי נתברך בכשרון של "קפיצת-הדרך". והראיה: אין חנות (כך היו מאמינים) בכל שטחי הכרך מינסק, שלא פקד אותה ערב שבת לפנות ערב...

                  "אפילו הגוים היו מקדשים אותו. הגוברנאטור [=%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9A] וכל פקידי-השלטון היו מתייחסים אליו בכבוד ומפנים לו דרך בכל רחוב שעבר. ראיתיו פעמים רבות כשהיה משוטט לעשות את חובתו למען קונו ולמען שבת חמדתו - ומיד הרגשתי, כי מסביב לו מתהווה אווירה קדושה. היה לבוש אדרת של משי, גרבים לבנים בתוך סנדלים קלים, מגבעתו עגולה ומאהילה על עיניו.

                  "ר' יעקב מאיר – זו היתה הנשמה היתירה של קהילת מינסק. זה היה מלאך בצורת אדם. זה היה בא-כוחם של העולמות העליונים. בשפת ימינו אלו נוכל להגיד: הוא היה הרודן הדתי שלנו, שהכל כבני-ברית וכשאינם בני-ברית נשמעו לו והשתחוו בלבם לעומתו.

                  ה"סידור" הנזכר בדבריו של ד' פרסקי, מופיע גם בזכרונותיו הנ"ל של הרב נוסנבוים: הוא היה מתרגז מאד על המדפיסים שהם קובעים ב"סידורים" את האזכרות כמו שהן כתובות בתורה, בעת ש"הסידורים" נקרעים תמיד ונמצא האזכרות נקרעות ומחוללות.. והלך והדפיס סידור חדש, שבו קבע את האזכרות רק בשתי "יודין". גם עשה בו עוד תיקונים שונים והסיר את "המכשול" שמצא.

                  בנושא זה יש ענין רב, וכדאי להקדיש לו עוד כמה מלים; וכך כותב בענין זה האדמו"ר רש"ב מליובאוויטש במכתב מר"ח תמוז תרס"ג (אגרות-קודש, א, עמ' שה):

                  ..הי' פה הר' יעקב מאיר ממינסק; הוא הדפיס מכבר סידורים שלא יהיו בהם השמות ככתבן, והיינו על השם הוי' נדפס ב' יודין.. ושם אלקים אלקינו וכו' הא' והל' ביחד. והדפיס תהלים ג"כ באופן כזה, ועתה הוא מדפיס נביאים. ויש לו הסכמות מגדולי הר' דאשכנזים וגם מהרב דסאכשאוו.. וביקש מאתי הסכמה ע"ז (..ומבטיח אשר הסידורים שמכבר הדפיס הג' נוסחאות היינו אשכנז חב"ד ופוילן, והסי' דנוסח חב"ד אינו מכוון כלל, ידפיס אותו מכוון כנוסח שלנו). ואני יש לי חשש בזה שע"י שלא יהי' בהם קדושת השמות הקדושים יזלזלו ח"ו יותר בהם, דכשהשמות הן כתיקונן רביעא עליהם קדושת השמות משא"כ כו'. ועוד מה שהשם אד' אינו ניכר כלל, ואם כי אין חילוק בהקריאה, אבל הרבה לא ידעו כלל שהוא שם הנ"ל.. מ"מ עצם הענין הוא טוב ונחוץ בזה"ז שאינן זהירים. ובפעם הזה כשבאנו להדאציע [=%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D מרגוע] מצאתי בעצמי דפים מחומש בבהכ"ס. ולכה"פ יהי' תיקון בהשמות שלא יבואו לידי בזיון. עכ"ל.

                  ממכתב זה למדנו שכפי הנראה לא היתה זו הדפסה חד-פעמית, הודפסו סידורים בשלושה נוסחים (אשכנז, ספרד וחב"ד), גם ספר התהלים הודפס באותה צורה, ויתכן שנדפסו גם חלקים נוספים מהתנ"ך.

                  כמובן שהדפסת האזכרות בשתי יודין אינה חידושו של רי"מ, ובצורה זו נדפסו סידורים רבים עוד קודם זמנו. החידוש שלו היה כנראה שגם את שם "אדנות" הדפיס בשתי יודין (בניקוד שונה), וכן ששמות "אלקים" נדפסו תמיד בחיבור האלף והלמד (דבר שלא נהג בסידורים קודמים אלא לפרקים). זו היתה כנראה עיקר הקפדתו, לשמור בעקביות על כך שהשמות יודפסו בב' יודין ללא יוצא מן הכלל, מאחר ובסידורים קודמים ניתן היה למצוא פה ושם גם את שמות "הוי"ה" ככתבם.

                  לא עלה בידי למצוא סידור שיהא מוכח ממנו בבירור שהוא נדפס על-ידי הרי"מ ממינסק.

                  הר"ר יעקב מאיר נפטר במינסק בשנת תרע"ז (ס' מינסק, עמ' 647). http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=280&la...