Rav Chaim Ozer Grodzinski

Is your surname Grodzinski?

Research the Grodzinski family

Rav Chaim Ozer Grodzinski's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Rav Chaim Ozer Grodzinski

Also Known As: "רב חיים עוזר - אחיעזר"
Birthdate: (76)
Birthplace: Ivye, Belarus
Death: August 09, 1940 (76)
Vilna, Lithuania
Immediate Family:

Son of Rav Dovid Shlomo Grodzinski and Rivka Elka Grodzenski
Husband of Private; Leah Grodzinski and Yakha Grodzinski (second wife of Rav Chaim Ozer Grodzinski)
Father of Private and Malka Grodzinski
Brother of Rav Tzvi Hirsch Grodzensky; Rysha Goskind (Grodzinski - sister of Rav Chaim Ozer); Leah Kossowsky (Grodzinski - sister of Rav Chaim Ozer); Rav Moshe Arye Leib Grodzinski; Rav Eliyah Isar Grodzinski and 3 others

Occupation: Av Beis Din, Vilna
Managed by: Eilat Gordin Levitan
Last Updated:

About Rav Chaim Ozer Grodzinski

Rabbi Chaim Ozer Grodzinski (1863-1940) was a world renowned pre-war Dayan, Posek and Talmudic scholar in Vilna.

Early years

Rabbi Grodzinski was born in 1863 in Ivye, Belarus, a small town near Vilna where his father served as Rabbi for forty years, preceded by his grandfather who had also been a Rabbi there for a similar length of time. Rabbi Chaim Ozer was gifted with an infallible memory - never experiencing "forgetting", as he himself remarked, until his old age.

At fifteen, he went to the world-renowned Yeshiva of Volozhin. In spite of his tender age, he was immediately accepted into Rabbi Chaim Soloveitchik's select group. By the age of twenty, when he passed through Vilna, his fame preceded him. He was the brother-in-law of Rabbi Elchonon Wasserman, having married a daughter of Rabbi Meir Atlas, rabbi and spiritual leader of Salant.[1]

[edit] Leadership

Rabbi Grodzinski had expected to engage full-time in Torah study in his father-in-law's house, but after two years Rabbi Lazer died, and the community of Vilna requested him to take his father-in-law's place. Since the time of the Vilna Gaon, Vilna never had an official rabbi. Instead, a group of Dayanim (rabbinical judges) formed the rabbinate, all of whom were elderly and great scholars and Poskim. Now the twenty-two year old Rabbi Grodzinski joined their ranks and over the following fifty-five years emerged as the unofficial Rabbi of Vilna, for it was apparent from the start that his vast Torah knowledge was complemented by great wisdom.

While Rabbi Chaim Ozer did have a yeshiva, it was not a yeshiva in the usual sense, for he could not give the students much of his time. The group studied independently, and only on Shabbos would the boys gather in his home for discussions. In spite of the limited hours he spent with his pupils, he had vast influence over them and a number of great men emerged from his Kibbutz - among others, Rabbi Moshe Shatzkes, Rabbi Eliezer Silver, Rabbi Avigdor Amiel (Tel Aviv), Rabbi Yechezkel Abramsky and Dayan Michoel Fisher. Rabbi Grodzinski was also the uncle of Rabbi Eliyahu Eliezer Dessler.

] Agudath Israel

Rabbi Chaim Ozer was one of the founders of Agudath Israel and the pillar of the movement throughout his life, participating in every Knessia Gedolah (great convention) as long as his health permitted. He was also honorary president of the movement. When the Moetzes Gedolei HaTorah was established, he was the first chairman and remained so throughout his life.

When his pupil Rabbi Eliezer Silver became the founding president of Agudath Israel of America, he sent personal greetings. Moreover, he instructed Rabbi Shlomo Heiman, revered Rosh Yeshiva of Mesivta Torah Vodaath, to participate in the first American Agudath Israel Convention in Far Rockaway in 1937, and to accept the vice-presidency of the budding organization. Rabbi Heiman customarily shied away from public affairs, but Rabbi Grodzinski urged him to make an exception.

Rabbi Grodzinski was a founding member and administrator of the Vaad HaYeshivos in Lithuania. He also established a network of Jewish schools that provided traditional Jewish education and the Agudas HaRabbanim of Poland.

The Chofetz Chaim would not initiate any public action, or sign any public document, until he consulted with Rabbi Grodzinski, considering him to be a living embodiment of Torah. Rabbi Grodzinski died in 1940 after a protracted illness, thought to be cancer. His death prompted massive grief and a huge funeral was held, attended by most of Lithuanian Jewry and many war refugees from Poland, led by the most eminent rabbis of the time.

] Works and responsa

Rabbi Grodzinski's brilliance as well as the scope of his leadership are reflected both in the sha'alos (halachic queries) that were sent to him from all parts of the world and in the responsa he sent in return. He would write each responsum personally, not entrusting this to a secretary. His mind was so disciplined, that he would simultaneously write a responsum in halachah, give orders to two secretaries, and speak on the telephone. Rabbi Grodzinski was known to use an electric bulb in place of a havdalah candle, in line with his opinion that in Halachic terms, electricity constitutes a fire. Rabbi Grodzinski authored:

   * She'elot uT'shuvot Achiezer, a three-volumed collection of responsa
Notes
  1. ^ Weekly Biography: Hagaon Harav Elchanan Wasserman, Hy"d, Hamodia Newspaper, July 9, 2008, page C3
External links
   * Rabbi Chaim Ozer Grodzinski, tzemachdovid.org

------------------------------

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties


http://www.vilna.co.il/89223/%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99-%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=2714&st=&pgnum=31

About Rav Chaim Ozer Grodzinski (עברית)

המייסדים הראשונים של המזרח"י (ראשי תיבות מרכז רוחני), התכנסו בווילנה בשנת תרס"ב (1902) בהנהגתו של הרב יצחק יעקב ריינס. הרב יהודה לייב הכהן מימון (פישמן) מתאר את אווירת רוממות הרוח ששררה בהתכנסות.

באותה תקופה נערכה בווילנה גם הוועידה של אגודת ישראל בראשותו של ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי (1939-1881), שלימים היה לרבה של וילנה ונפטר בתחילת מלחמת העולם השנייה. בוועידה זו הוחלט להקים בעיר הסתדרות לתמיכה בחינוך החרדי בליטא. הפעילות העיקרית של מרכז החינוך הייתה למען חיזוק הדת ולמען יישוב ארץ ישראל. הרשת כללה בעיקר חדרים וישיבות, כאשר תכני הלימוד היו מסורתיים. ברשת היו גם מוסדות של החסידים שהשתייכו לציבור החרדי. בשנת 1921 היו לרשת 216 חדרים ו-23 ישיבות בווילנה ובסביבתה. הרשת החזיקה גם בית ספר אחד בשם "יבנה".

עם עליית ההשכלה והתמורות שהתחוללו בקרב היהודים בעקבות תחילת האמנציפציה ואולי גם בעקבות המהפכה הצרפתית, נוצר צורך לעיצוב מחדש של הרבנות ויצירתה של דמות חדשה לרב בישראל. לצורך הכשרתם של רבנים מטיפוס חדש היו מוכרחים להקים מוסדות חינוך מיוחדים. גם המדיניות הכללית של הרוסים כלפי היהודים, שצידדה בהתבוללות, השתלבה במגמה זו. כתוצאה מתפיסה זו נפתחו על ידי הרוסים, בשיתוף עם משכילים מקומיים, בשנת 1897, שני בתי ספר להכשרת רבנים, אחד בווילנה ואחד בז'יטומיר. תוצרי בתי הספר לא השפיעו על החיים התורניים באותה תקופה.

בשנת תרנ"ח (1898) נבחר לשמש כרבה של וילנה ר' חנוך העניך אייגס (אייגש) ובתפקיד זה שימש שנים רבות. בין מפעליו ראוי לציין שהקים, יחד עם ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, את "הקיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע (1910) הוא נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג. אח"כ הצטרף לתנועת המזרחי, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים בקק"ל". הוא נספה בווילנה ביולי 1941 (ולפי גרסה אחרת ניספה בפונאר).

התפיסה הציונית של רוב רבני וילנה מצאה את ביטויה גם בביקורו של הרצל בווילנה בכ"ג באב תרס"ג (1903), כאשר זקן רבני וילנה, הגאון רבי שלמה הכהן, ברך את הרצל ופרסם כרוז שאסור לתמוך בבית הספר "אור לישרים" שבו מלמדים בגנות הציונות.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ואחריה, סבלו היהודים בווילנה מהכיבוש הגרמני שחוקק חוקים מגבילים ליהודים, וגם מהמאבק שבין הפולנים והליטאים על השליטה בעיר. למרות הקשיים, הרעב והעוני, וילנה שימשה באותה תקופה מרכז תורני-תרבותי חשוב לכל יהודי האזור. באותה תקופה, בנוסף לבתי הספר ותלמודי התורה בעברית וביידיש, נפתחו בעיר ישיבות, ביניהן ישיבת רמיילס (רעמיילעס), ישיבת תפארת בחורים וישיבת תומכי תמימים של חב"ד.

בשנת 1922 כבש הצבא הפולני את וילנה וגרש את הליטאים מהשלטון. מיד לאחר הכיבוש קבע השלטון הפולני, שיש להחזיק משרת רב ראשי אחד בעיר. כתוצאה מהוראה זו התנהל מאבק שקול בין הרב יצחק רובינשטיין שנתמך על ידי הציונים, לבין הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי שנתמך על ידי אגודת ישראל ועל ידי החפץ חיים. בסופו של דבר, למרות בחירתו של הרב רובינשטיין ברוב קולות, בעקבות מאבק שניהלו נגד הבחירה נציגי אגודת ישראל וחרדים אחרים, הותר לקהילה היהודית בווילנה על פי תקנה מיוחדת לתמוך בשני רבנים.

פעולותיו של הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי עשו רושם על הקהילה היהודית בכל העולם. בעת כהונתו הוא ייסד יחד עם החפץ חיים והרב איסר זלמן מלצר את "ועד הישיבות בווילנה" ועמד בראשו. הוא היה מוכר בתור בעל הסמכות התורנית העליונה בישיבות הליטאיות שהוקמו בכל רחבי ליטא וגם בארץ ישראל. דעתו הייתה מכרעת גם במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל העולמית.

בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה, וילנה המשיכה לשמש כמרכז תורני ליהודים ופעלו בה מוסדות חינוך גדולים של הישיבות הליטאיות שבפולין הצפונית. בעיר ישב בית דין קבוע, בו ישבו מדי יום דיינים על מנת לדון בתביעות ובסכסוכים שבין היהודים.

מאה וששים בתי כנסת ומניינים פעלו בווילנה לפני מלחמת העולם השנייה, כאשר ליבם היה ה"שולהויף" (חצר בתי הכנסת) ברחוב היהודים שבעיר העתיקה. ב"שולהויף" בעל שתי הכניסות הראשיות, שכנו 16 בתי כנסת ומניינים, ביניהם בית הכנסת הגדול שנוסד בשנת 1573 ובית הכנסת של הגאון.

כרזה המפרטת את שמות 160 בתי הכנסת בוילנה על רקע אולם בית הכנסת העירוני

באוקטובר 1938, מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עברה וילנה לידי הרוסים והם החזירו את השליטה לליטאים. עם החלפת השלטון נסגרו הישיבות ומוסדות התרבות היהודיים. הלימודים התורניים נהפכו למחתרתיים.

ב-24 ביוני 1941 נכבשה וילנה בידי הגרמנים. חודשיים וחצי לאחר מכן, ב-6 בספטמבר, הוכנסו יהודי וילנה לגטאות. ד"ר מאיר דבורז'צקי מתאר במאמרו את החיים הדתיים בגטו וילנה. הוא מונה את רשימת שלושים הרבנים ואנשי התורה שחיו ופעלו בגטו. חלקם נרצחו באקציית "יום הרבנים" בשבעה עשר בתמוז תש"א (13.7.41) וחלקם עונו ונרצחו במועדים שונים.

בגטו פעלו שלושה בתי מדרש: בית המדרש של הקצבים ברחוב האטליזים (יאטקעווער גאס) 5, בית המדרש של שאולקה ברחוב שאוולי (שאוולסקה, שאוולער גאס) 5 והקלויז של יוגיכה ברחוב שאוולי 1. בבתי המדרש היו לומדים ומתפללים משעה ארבע וחצי בבוקר עד שעות העוצר בגטו ( 9 בערב בימות החורף ו - 10 בימות הקיץ). בין הרבנים שפעלו בגטו וילנה היה גם הרב גרשון ליבמן (בילנקי), הוא הקים בשנת תש"ב (1942) ישיבה בגטו, ישיבת "בית יוסף", בה למדו למעלה מ-30 בחורים. בתש"ג (1943) הוא הועבר למחנות באסטוניה ובלאטביה ולבסוף הועבר למחנה באזור ברגן בלזן. שם השתחרר והקים במחנה ישיבה לשארית הפליטה. אחרי המלחמה עבר לצרפת והקים שם את ישיבת נוברדוק. נפטר ב-1997 בפריז ונקבר בירושלים.

הרב ישראל זאב גוסטמן, המכונה הגאון האחרון מווילנה, נולד בשנת תר"ע (1910). בהיותו בן 21 הוא מונה על ידי הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי לרבה של שניפישוק (פרבר של וילנה) ולחבר בית הדין של וילנה במקום חותנו הרב מאיר באסן (ראש ישיבת רמיילס). הרב גוסטמן שרד את השואה, גזר את זקנו והיה הרב האחרון שנותר בחיים בווילנה. בשלב מסוים הורה לכל מי שיכול לברוח מהגטו, שיעשה זאת. לאחר המלחמה חזר הרב גוסטמן לווילנה. בתור הרב האחרון שנותר בחיים הרגיש אחריות לטפל בשארית הפליטה ולסדר את ענייני הדת והכשרות. הוא גם התמודד עם שאלות קשות בנושאי נישואין והתרת עגונות. כשנה לאחר המלחמה, ביום הראשון של פסח, קומיסר קומוניסטי-יהודי הזהיר אותו שעומדים לשולחו לסיביר. הוא ברח עם אשתו ובתו לישראל, לאחר שהבריח את הגבולות בצ'כיה ובצרפת.

http://www.vilna.co.il/89223/הרב-חיים-עוזר-גרודזנסקי

view all

Rav Chaim Ozer Grodzinski's Timeline

1863
August 24, 1863
Ivye, Belarus
1895
1895
Age 31
1940
August 9, 1940
Age 76
Vilna, Lithuania
August 11, 1940
Age 76
????
Volozhin
????