Simone Signoret

Simone Signoret (French pronunciation: [sim%C9%94n siɲɔˈʁɛ]; 25 March 1921 – 30 September 1985) was a French cinema actress often hailed as one of France's greatest movie stars. She became the first French person to win an Academy Award, for her role in Room at the Top (1959). In her lifetime she also received a BAFTA, an Emmy, Golden Globe, Cannes Film Festival recognition and the Silver Bear for Best Actress.

Early life

Signoret was born Simone Henriette Charlotte Kaminker in Wiesbaden, Germany to André and Georgette (Signoret) Kaminker as the eldest of three children, with two younger brothers. Her father, a pioneering interpreter who worked in the League of Nations, was a French-born Jewish army officer of Polish descent, who brought the family to Neuilly-sur-Seine on the outskirts of Paris. Her mother Georgette, from whom she acquired her stage name, was a French Catholic. Signoret grew up in Paris in an intellectual atmosphere and studied the English language in school, earning a teaching certificate. She tutored English and Latin and worked part-time as a typist for a French collaborationist newspaper, Les nouveaux temps, run by Jean Luchaire.

Career

During the German occupation of France, Signoret mixed with an artistic group of writers and actors who met at a café in the Saint-Germain-des-Prés quarter, Café de Flore. By this time, she had developed an interest in acting and was encouraged by her friends, including her lover, Daniel Gélin, to follow her ambition. In 1942, she began appearing in bit parts and was able to earn enough money to support her mother and two brothers as her father, who was a French patriot, had fled the country in 1940 to join General De Gaulle in England. She took her mother's maiden name for the screen to help hide her Jewish roots.

Signoret's sensual features and earthy nature led to type-casting and she was often seen in roles as a prostitute. She won considerable attention in La Ronde (1950), a film which was banned briefly in New York as immoral. She won further acclaim, including an acting award from the British Film Academy, for her portrayal of another prostitute in Jacques Becker's Casque d'or (1951). She appeared in many notable films in France during the 1950s, including Thérèse Raquin (1953), directed by Marcel Carné, Les Diaboliques (1954), and The Crucible (Les Sorcières de Salem; 1956), based on Arthur Miller's The Crucible.

In 1958, Signoret acted in the English set Room at the Top (1959), which won her numerous awards including the Best Female Performance Prize at Cannes and the Academy Award for Best Actress. She was the only French cinema actress to receive an Oscar until Juliette Binoche in 1997 (Supporting Actress) and Marion Cotillard in 2008 (Best Actress), and the first woman to win the award appearing in a foreign film. She was offered films in Hollywood, but turned them down and continued to work in France and England. She played opposite Laurence Olivier in Term of Trial (1962). She did work in America for Ship of Fools (1965), which earned her another Oscar nomination, and appeared in a few other Hollywood films before returning to France in 1969.

In 1962 she translated Lillian Hellman's play The Little Foxes into French for a production in Paris that ran for six months at the Theatre Sarah-Bernhardt. She played the Regina role as well. Hellman was displeased with the production, although the translation was approved by scholars selected by Hellman.

Her one attempt at Shakespeare, performing Lady Macbeth opposite Alec Guinness at the Royal Court Theatre in London in 1966 proved to be ill-advised, although some critics were harsher and one referred to her English as "impossibly Gallic".

In her later years, she was often criticized for gaining weight and letting her looks go, but Signoret, who was never concerned with glamour, ignored the insults and continued giving finely etched performances. She won more acclaim for her portrayal of a weary madam in Madame Rosa (1977) and as an unmarried sister who unknowingly falls in love with her paralyzed brother via anonymous correspondence in I Sent a Letter to my Love (1980).

Her memoirs, Nostalgia Isn't What It Used To Be, were published in 1978. She also wrote a novel, Adieu Volodya, published in 1985, the year of her death.

First married to the filmmaker Yves Allégret (1944–49), with whom she had a daughter Catherine Allégret, herself an actress. Her second marriage was to the Italian-born French actor Yves Montand in 1950, a union which lasted until her death.

A lifelong chain smoker, she died of pancreatic cancer in Auteuil-Anthouillet, France, and is buried in Père Lachaise Cemetery in Paris next to her second husband.

מויקיפדיה:

סימון סיניורה (25 במרץ 1921‏ - 30 בספטמבר 1985) הייתה שחקנית וסופרת צרפתייה ממוצא יהודי. מתוארת לעיתים קרובות כאחת מכוכבות הקולנוע הגדולות של צרפת. היא הייתה הצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס אוסקר, בו זכתה עקב משחקה בסרט "מקום בצמרת". מלבד האוסקר הייתה מועמדת לפרסים רבים, בהם: פרס באפט"א, גלובוס הזהב, אמי, פסטיבל הקולנוע בקאן וכן פרס דב הכסף לשחקנית הטובה ביותר.

נולדה בשם סימון הנרייטה שרלוט קמינקר בוויסבאדן שבגרמניה, להוריה אנדרה וז'ורז'ט (סיניורה) קמינקר. הבכורה משלושה ילדים. אביה, מתורגמן שעבד בחבר הלאומים, היה קצין יהודי יליד צרפת ממוצא פולני, אשר הביא את המשפחה לניי-סיר-סן שבפרוורי פריז. סיניורה גדלה בפריז באווירה אינטלקטואלית, למדה את השפה האנגלית בבית הספר, וקיבלה תעודת הוראה. היא לימדה אנגלית ולטינית ועבדה בחצי משרה ככתבנית של עיתון צרפתי משתף פעולה,

"Les nouveaux temps".

במהלך השתלטות גרמניה על צרפת במהלך מלחמת העולם השנייה, החלה סיניורה להתערב בחוג אריסטוקרטי של כותבים ושחקנים שפגשה ב"קפה דה פלור" הממוקם ברובע השישי של פריז. באותה תקופה היא החלה לפתח עניין במשחק, וקיבלה עידוד מחבריה ומאהובה דניאל ז'לין להגשים שאיפה זו. בשנת 1942 היא החלה להופיע בתפקידים מינוריים בסרטים, והיה ביכולתה להרוויח די כסף כדי לתמוך באמה ושני אחיה, לאחר שאביה נמלט לגלות בשנת 1940 כדי להצטרף לגנרל שארל דה גול. סיניורה שינתה למען קריירת המשחק שלה את שם משפחתה לשם משפחתה של אמה לפני נישואיה, כדי להסתיר את שורשיה היהודיים.

מראה החושני וטבעה חסר העכבות הובילו לכך שהיא לוהקה פעמים רבות לתפקיד יצאנית. היא זכתה להכרה בולטת על משחקה בסרט "המעגל" משנת 1950, סרט שהוחרם בניו יורק כבלתי מוסרי. בשנת 1952 היא זכתה לשבחים עוד יותר נלהבים, על גילום יצאנית נוספת, בסרטו של ז'אק בקר

"Casque d'or",

שעליו בנוסף זכתה גם בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי לשחקנית הזרה הטובה ביותר. משחקה בסרט השפיע על מוזיקאית הג'אז, נינה סימון, אשר שם הבמה שלה מבוסס על שמה הפרטי של סיניורה.

סיניורה הופיעה בסרטים בולטים רבים בצרפת, בהם:"תרז ראקן" ‏ (1953) של הבמאי מרסל קרנה, "בנות השטן" (1955) וכן

‏(1957) "The Crucible"

המבוסס על המחזה של ארתור מילר "ציד המכשפות".

בשנת 1958 שיחקה סיניורה בסרט הבריטי "מקום בצמרת" (בבימויו של ג'ק קלייטון), שזיכה אותה במספר מכובד של פרסים בהם: פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן. סיניורה הייתה לשחקנית הצרפתייה הראשונה שזכתה באוסקר, ולאחריה זכו ז'ולייט בינוש (ב-1997, שחקנית המשנה) ומריון קוטיאר (ב-2008, השחקנית הטובה), וכן הייתה לאישה הראשונה ששיחקה בסרט זר אשר זכתה בפרס. סיניורה הוזמנה לשחק בקולנוע האמריקאי, אך היא סירבה והמשיכה לעבוד בצרפת ובאנגליה. בשנת 1962 היא הופיעה לצדו של לורנס אוליבייה בסרט

"Term of Trial".

בשנת 1965 הופיעה סיניורה בסרט האמריקאי "ספינת השוטים", אשר על משחקה בו קיבלה מועמדות נוספת לפרס אוסקר, והמשיכה להופיע במספר סרטים אמריקאיים עד שנת 1969, אשר בה חזרה לצרפת.

נסיונה הבודד בתפקידים שייקספיריים היה על בימת תיאטרון רויאל קורט בלונדון, שם גילמה בשנת 1966 את ליידי מקבת' לצדו של אלק גינס. הופעתה זו זכתה לביקורות שליליות, וחלקן אף כוונו למבטאה, אשר כונה "גאלי בלתי סביר".

בשנותיה המאוחרות ספגה סיניורה לעיתים קרובות ביקורות על כך שעלתה במשקל ונתנה למראה היפה לדעוך, אך סיניורה, שמעולם לא התעניינה בתהילה, התעלמה מהעלבונות והמשיכה לתת הופעות מהוקצעות. היא זכתה לתשבחות רבות על גילום דמותה של מאדאם רוזה - יצאנית מבוגרת ניצולת שואה המטפלת בילדיהן של הזונות העובדות בבלוויל, רובע עני של פריז, בסרט "כל החיים לפניו" (1977), ועל גילום דמותה של אחות לא נשואה המתאהבת מבלי דעת באחיה המשותק דרך התכתבות אנונימית, בסרט אחר

(1980) "I Sent a Letter to my Love"‏

שני סרטים שבוימו על ידי במאי הקולנוע הישראלי משה מזרחי.

נישואיה הראשונים היו לבמאי הקולנוע איב אלגרה, בין השנים 1944-1949, אשר ממנו יש לה בת - קתרין אלגרה, שחקנית אף היא. נישואיה השניים היו לשחקן איב מונטאן בשנת 1951, איחוד שנמשך עד מותה.

סיניורה מתה בשנת 1985 מסרטן הלבלב באותיי-אותייה בצרפת, ונקברה בבית הקברות פר לשז שבפריז.