Yaakov Maimon

The Sochnut site - Yaakov's Story (English) - http://www.hagshama.org.il/en/resources/view.asp?id=1223

...In addition to being Israel's first stenographer, he helped thousands of new immigrants to Israel integrate into Israeli society...

Wikipedia value (Hebrew):

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%9E%D7%99%...

Yaakov Maimon home town Lebau (Liepāja) in wikipedia:

Hebrew - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%94

English - http://en.wikipedia.org/wiki/Liep%C4%81ja

The Yackov Maimon Volunteers - http://www.ivolunteer.org.il/Index.asp?CategoryID=122&ArticleID=587

ויקיפדיה: יעקב מימון (וַסֶרמן) (1902 – 26 ביולי 1977) היה הוגה ומפתח שיטת הקצרנות העברית הנפוצה ומייסד מפעל של הנחלת הלשון העברית במעברות. יקיר ירושלים (1967) וחתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת 1976.

מימון נולד בשם יעקב וסרמן ב-1902 בליבאו שבלטביה (רוסיה) לאליהו ובלה וסרמן (דודו היה הרב אלחנן וסרמן).

בתקופת מלחמת העולם הראשונה למד יעקב הצעיר חשבונאות וקצרנות על פי השיטה הגרמנית. בשנת 1921, בהיותו כבן עשרים, עלה לארץ ישראל לבדו בעלייה בלתי ליגאלית דרך לבנון. עם עלייתו לארץ ישראל עִברת את שם משפחתו מווסרמן למימון. בשנת 1925 נישא לאסתר לבית מזרחי, ילידת חברון, ונולדו להם ארבעה ילדים. המשפחה התגוררה במעונות עובדים שבגבול השכונות רחביה ושערי חסד. בנו עמנואל נהרג במלחמת העצמאות ב-1948 בקרב על צמח

פועלו בתחום הקצרנות

בתקופת מלחמת העולם הראשונה למד יעקב הצעיר חשבונאות וקצרנות על פי שיטתו של פליכס פון קונובסקי. חודשים מעטים לאחר הגיעו לארץ התקבל לעבודה בלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל, בעיקר בזכות שליטתו בקצרנות הגרמנית. השפה הגרמנית הייתה אז כמעט השפה הרשמית של מוסדות ההסתדרות הציונית. חלק ניכר מההתכתבות בין משרדיה ברחבי העולם התנהל בשפה זו. במשך רוב שנות עבודתו המשיך לעבוד כפקיד בקרן הקיימת, ולאחר מכן בקרן היסוד

מימון הוזמן על ידי דוד בן-גוריון לשמש כקצרן עבור מוסדות היישוב ומפא"י. הוא החל לרשום באספות וועידות של ההסתדרות ותנועת העבודה, וכן הוזמן להשתתף בקונגרסים הציוניים באירופה בשנות השלושים

תוך כדי עבודתו החל בנסיונות להתאים את שיטת הקצרנות שלמד לעברית והצליח בכך. בהיותו חבר מפלגת אחדות העבודה ערך את נסיונותיו ותרגוליו ברישום במסגרת הפגישות המפלגתיות, ישיבות, הרצאות וכדומה. בסוף 1924 הצליח לראשונה לרשום סטנוגרפית הרצאה שלמה בעברית. עיקר עבודתו ברישום סטנוגרפי בתקופה הראשונה, שנעשתה בנוסף לעבודתו בקרן הקיימת, הייתה במסגרת המפלגה, הרצאות של מנהיגיה – בן-גוריון, ברל כצנלסון ואחרים - וישיבות מוסדותיה

בהמשך הרחיב את המסגרת והחל לרשום באספות וועידות של ההסתדרות ותנועת העבודה ושל המוסדות הנבחרים של היישוב העברי. בשנת 1929 הוזמן לרשום את הנאומים בעברית בדיוני הקונגרס הציוני שהתכנס בשווייץ. במשימה זו התמיד במשך שנות השלושים והארבעים, יחד עם תלמידיו, בקונגרסים הציוניים שהתכנסו אז באירופה, ולאחר קום המדינה – בקונגרסים, שהעבירו את מקום התכנסותם לישראל

שנים רבות המשיך בפיתוח שיטתו ובהכשרת תלמידים, ממשיכים במקצוע. בשנת 1929 הוציא לאור את המהדורה הראשונה של הספר "סטנוגרפיה לעברית" המגדיר את שיטת הקצרנות העברית שהמציא. שיטתו התקבלה כשיטת הקצרנות הרווחת בארץ, ועם קום המדינה - בעבודת הכנסת ומשרדי הממשלה

לאחר שנים לא מעטות של הכשרת תלמידים בשיעורי ערב ובקורסים, נכנסה הקצרנות כמקצוע לימודים מן המניין בבית הספר המקצועי ע"ש סליגסברג בירושלים. בעיצומה של מלחמת העצמאות נרתם מימון למשימה שהוטלה עליו - הכשרה מזורזת של קצרנים שישמשו את הכנסת ואת משרדי הממשלה במדינה העומדת לקום

בשנת 1951 עבר מקרן היסוד למשרד ראש הממשלה,‏ היה לקצרן הראשון של ממשלת ישראל ורשם את ישיבות ממשלת ישראל והכנסת. כמו כן שימש כרשם בחוג התנ"ך שהקים בן-גוריון. בנוסף, העביר קורסים בקצרנות. שיטתו זכתה להכרה, ומקובלת עד היום במשרדי הממשלה והכנסת ובמקומות רבים אחרים

אחיו, צבי מימון, היה שותף ליעקב בחיבור שיטת הקצרנות. עלה לארץ בשנת 1935 ונכנס לעבוד בסוכנות כקצרן. שימש שנים אחדות כמזכירו האישי של בן-גוריון, ועם הקמת מנהלת העם, ולאחריה הממשלה הזמנית והממשלה הנבחרת, החל בעבודתו כאחד מצוות הקצרנים של הממשלה, תפקיד בו המשיך עד מותו, בשנת 1955. לאחר מותו החל יעקב מימון לשמש כקצרן בממשלה באופן יותר קבוע ורצוף למשך שנים אחדות

בנו, בנציון מימון, למד ועסק שנים ארוכות בקצרנות. נכדתו, אסתר מימון, משמשת כיום בתפקיד קצרנית הכנסת

בראשית שנות החמישים החלה רעייתו של מימון, אסתר, להתנדב במסגרת "ארגון אמהות עובדות" אשר סייע לנשים עולות, רובן חסרות ידיעת קרוא וכתוב, להיקלט בארץ. מעת לעת התלווה מימון לרעייתו, בפעולת ההתנדבות במעברות, ובהמשך הלך בעקבותיה ונרתם אף הוא לפעולה בקרב העולים החדשים. הוא צירף אליו את תלמידותיו מבית הספר סליגסברג בירושלים, שבו לימד קצרנות. בהמשך צירף לפעילות רבים מבני משפחתו וממכריו

מימון החל לפעול במעברת לוזים, בה ריכז שיעורי שפה שניתנו על ידי שמונה מתנדבים. הפעילות התרחבה למעברות נוספות בפרוזדור ירושלים, ובהמשך כללה אף יישובים מרוחקים ובהם מרגליות, דובב וחצור הגלילית ואיתו מתנדבים נוספים ש"גייס". במהלך השנים הרחיב והעמיק את פעולות ההתנדבות וזכה לתמיכה ושיתוף פעולה של תנועות נוער, יחידות צה"ל, אוניברסיטאות, קיבוצים ויהדות התפוצות, ולא פסח אף על חברי כנסת, שרים ונשיאים. מימון גייס אלפי מתנדבים, אשר היו מגיעים בהנחייתו לבתי עולים ומסייעים בהקניית השפה ובהתערות בחיי הארץ. פעולות אלו, נמשכו בשכונות מצוקה, והתחדשו במרכזי הקליטה שהוקמו עבור העלייה מברית המועצות בשנות השבעים. מימון עסק בפרויקט ההתנדבות כחצי יובל שנים, עד לשנתו האחרונה ב-1977

על פעולות אלו זכה בתואר יקיר ירושלים (1967) ובתואר עמית כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים (1976).‏ בשנת 1976, כשנה לפני מותו, הוענק ליעקב מימון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה

בשנת 1964 התאלמן מאשתו אסתר.‏ יעקב מימון נפטר ביולי 1977, בגיל 75. נקבר בהר המנוחות. הותיר את ילדיו בן-ציון מימון (חבר קיבוץ צרעה),‏ רחל מרינוב (אשתו של הפיזיקאי אמנון מרינוב)‏ ואריה מימון

בשנת 1979 הופקד ארכיונו בספרייה הלאומית