Is your surname Shochat?

Research the Shochat family

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Israel Shochat

Hebrew: ישראל שוחט
Birthdate:
Death: July 07, 1961 (75)
Tel Aviv, Israel
Immediate Family:

Son of Dov Shochat and Feige Toyva Toyva Harechavi Shochat
Husband of Manya Shochat
Father of Gideon Shohat and Ana Shoham
Brother of Eliezer Shochat

Managed by: Ron Rabinovitch
Last Updated:

About Israel Shochat

Israel Shocat.jpg נפטר 1961, תל אביב Flag of Israel.svg Hahagana.jpg ההגנה

Israel Schochat

Israel Schochat Israel Schochat (Namensvariante: Schochet; * 1886 in Liskowa, Weißrussland; † 7. Juni 1961 in Israel) war einer der ersten führenden Zionisten. Er gründete und leitete die Organisation HaSchomer (deutsch "Der Wächter"). Er war der Ehemann von Manja Schochat. Leben[Bearbeiten]

Schochat wurde in der Provinz Grodno als Sohn einer Familie jüdischer Grundbesitzer geboren (später verspekulierte der Vater allerdings fast das gesamte Vermögen an der Börse). Als Jugendlicher schloss er sich der Partei Poale Zion an und wanderte 1904 nach Erez Israel aus. Zuvor hatte er die größeren Städte Russlands bereist und verschiedene Ortsgruppen der Poale Zion gegründet. Die Pogrome in Kischinew riefen in ihm einen Sinneswandel hervor, und er gelobte, nicht eher zu ruhen, als bis er die ganze russisch-jüdische Jugend als gewöhnliche Arbeiter, Tagelöhner, Feldarbeiter ausgebildet und nach Erez Israel überführt haben würde. Vor seiner Auswanderung hielt er sich 1904 zunächst noch in Deutschland auf, wo er sich weiter in der Landwirtschaftstechnik ausbilden ließ. Nachdem er, in Erez Israel angekommen, bemerkt hatte, dass die dortigen jüdischen Siedlungen hauptsächlich auf arabischen Arbeitskräften beruhten und von beduinischen, tscherkessischen und maghrebinischen Wächtern bewacht wurden, beschloss er die Gründung einer Untergrundbewegung, um jüdische Arbeiter und Wächter an ihre Stelle treten zu lassen. Nachdem er 1907 am achten Zionistenkongress teilgenommen hatte, gründete er im selben Jahr in Jaffa eine zehnköpfige Untergrundorganisation namens Bar Giora (benannt nach einem der Führer der Aufstände im Jüdischen Krieg gegen die Römer). Als Leiter dieser Gruppe begab sich Schochat nach Sejera (später Ilaniya) in Galiläa, wo er die umliegenden Siedlungen überzeugte, ihre Bewachung jüdischen Wächtern anzuvertrauen. 1909 gründeten die Mitglieder von Bar Giora die Organisation HaSchomer ("Der Wächter"). 1910 versuchte Schochat, mittels einer neu zu gründenden "Arbeitslegion" jüdische Arbeitskräfte in den Siedlungen einzuführen. Dieses Vorhaben stieß jedoch auf den Widerstand jüdischer Arbeiterparteien. Ende 1912 reiste Schochat zusammen mit Jitzchak Ben Tzwi und David Ben Gurion nach Konstantinopel, um Jura zu studieren (bei den Gerichtsverhandlungen in der türkischen Hauptstadt gegen den Aufbau jüdischer Kolonien in Palästina, die von Beduinen überfallen worden waren, hatte Israel Schochat einen bemerkenswerten Mangel an rechtskundigen Juden festgestellt, dem er abhelfen wollte). Beim Ausbruch des ersten Weltkriegs gehörte Schochat zu denjenigen, welche die Gründung einer jüdischen Miliz vorschlugen, um die Ordnung im Lande aufrechtzuerhalten. Die türkischen Behörden widersetzten sich diesem Vorhaben, verhafteten Schochat und seine Frau Manja und deportierten sie in die anatolische Stadt Bursa, wo sie dreieinhalb Jahre schmachten mussten. 1917 erhielt Schochat die Erlaubnis, an der Konferenz von Poale Zion in Stockholm teilzunehmen, und kehrte im Frühling 1919 nach Palästina zurück. Zusammen mit weiteren Mitgliedern des HaSchomer gehörte er zu den Gründern der Hagana. Wegen Kontroversen über den organisatorischen Aufbau der Hagana zog er sich jedoch bald aus deren Kommando zurück und versuchte, im Rahmen des "Arbeiterbataillons" (Gedud ha-Avoda) ein eigenes Verteidigungssystem mit dem Aufbau eines Waffenlagers in Kfar Giladi zu errichten, und entsandte Mitglieder zur militärischen Ausbildung nach Europa. 1925 reiste er nach Moskau, um mit hohen sowjetischen Behörden Geheimverhandlungen über eine mögliche Zusammenarbeit zwischen seiner Gruppe und dem sowjetischen Geheimdienst zu führen, doch diese Bemühungen erwiesen sich als völlig fruchtlos. Schochat und seine Mitstreiter wurden vor einen Ausschuss der Histadrut zitiert, wo sie über ihre separatistischen politischen Aktivitäten befragt wurden. Mit der Auflösung von Gedud ha-Avoda musste Schochat vom Hauptteil seiner öffentlichen Tätigkeiten zurücktreten. Als Rechtsanwalt verteidigte er später Gefangene der Hagana, und nach der Gründung des Staates Israel (1948) wurde er Rechtsberater des Polizeiministers. Seine Memoiren wurden in Kovez Ha-Shomer (1937) und in Sefer Ha-Shomer (1957) veröffentlicht. Literatur[Bearbeiten]

Salomon Wininger: Grosse Jüdische Nationalbiographie. 1925–1936, Bd. V. Encyclopedia Judaica. 1971 ff., Band 14, S. 1440–1441 Weblinks[Bearbeiten]

Commons: Israel Schochat – Sammlung von Bildern, Videos und Audiodateien Kategorien: Person (Hagana)IsraeliGeboren 1886Gestorben 1961MannRussischer Emigrant

About ישראל שוחט (עברית)

ישראל שוחט ישראל שוחט נולד 1886, ליסקובו, גרודנו עלה לישראל 1904 השתייכות *בר גיורא השומר תפקידים צבאיים מפקד השומר תפקידים אזרחיים מקים אגוד הכדורגל הפועל, יועץ משפטי למשרד המשטרה

שלט רחוב על שמם של מניה וישראל שוחט, שכונת רמת אביב, תל אביב ישראל שוחט (30 בינואר 1886, ליסקובו, חבל גרודנה, כיום בבלארוס - 1961, תל אביב), היה מחלוצי העלייה השנייה, ממקימי ארגון בר גיורא והמנהיג המקובל על חברי אגודת השומר עד לפירוקה, חבר בגדוד העבודה, ממנהיגי הארגון החשאי "הקיבוץ" ופעיל בתנועת העבודה הישראלית. תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 1.1 פועלו בארץ והקמת ארגון בר גיורא והשומר 1.2 היציאה לגלות והמשך עשייה פוליטית 1.3 משפחתו 2 לקריאה נוספת 2.1 מקורות 2.2 מחקרים 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

ישראל שוחט נולד בליסקובו שליד גרודנו באימפריה הרוסית, למשפחה עשירה, בעלת אדמות, בה קיבל חינוך מסורתי. אימו נפטרה כשהיה כבן 9-‏10 ולאחר שאביו, דב שוחט, נישא בשנית, עברה המשפחה להתגורר בגרודנו.[1] כשגדל נסע ללמוד בבית הספר הגבוה ללימודי מסחר בוורשה. לאחר מכן למד אגרונומיה בגרמניה במשך מספר חודשים, אך הפסיק את לימודיו כיוון שהשתוקק לעלות לארץ ישראל.[2] פועלו בארץ והקמת ארגון בר גיורא והשומר[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כבר בגרודנה היה ישראל שוחט חבר באגודת פועלי ציון ובארגון ההגנה העצמית בעיר. ב-1904 עלה לארץ ישראל ביחד עם אחיו, אליעזר שוחט. ישראל שוחט טען כי על היהודים להגן על עצמם ולא למסור את השמירה על יישוביהם בידי הערבים, כפי שהיה נהוג אז. כשהגיע ארצה, עבד בפתח תקווה כחקלאי וביקבי ראשון לציון. בשנים 1904-1906 עבד כמזכיר בבית הספר בשפיה שהוקם למען יתומי פרעות קישינוב, שם למד על הקשר בין עבודה עברית לבין הגנה על המתיישבים היהודים.[3] ב-1905 היה שוחט לאחד ממקימי מפלגת "פועלי ציון" בארץ ישראל, והשתלב בהנהגתה. יחד עם דוד בן-גוריון חיבר את מצעה הראשון של המפלגה, מצע רמלה.[4] ב-1907 נבחר כציר מפלגתו לקונגרס הציוני השמיני בהאג יחד עם יצחק בן צבי. ב-1904-1905 הקים שוחט גרעין בשפיה, אך רק לאחר שחזר מהקונגרס בהאג, הקים ביחד עם יצחק בן צבי את ארגון "בר גיורא" במהלך ועידה של "פועלי ציון". שוחט פעל בתחום הביטחוני של הארגון ונבחר להיות מפקדו . חברי הארגון התרכזו בחוות סג'רה. רובם היו חברי הקולקטיב שייסדה מניה שוחט.[3] ב-1908 נישאו ישראל ומניה שוחט, ובסג'רה הכניס ישראל את מניה בסוד קיומו של "בר גיורא".[1] לאחר הצלחתו של ארגון "בר גיורא" הורחבה הפעילות וחבריו הקימו ב-1909 את ארגון "השומר" ובחרו את שוחט להיות מנהיגו. בנוסף, הוא יזם את הקמתו של "לגיון העבודה", אך זה פורק לאחר כשנה.[4] היציאה לגלות והמשך עשייה פוליטית[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ב-1912 נסע ללמוד משפטים בקושטא יחד עם יצחק בן צבי ודוד בן-גוריון, שם המשיך במקביל ללימודיו בפעילות ציבורית בקרב צעירים על מנת לקרבם לציונות. בעת שהותו שם יצר קשר עם שר המלחמה הטורקי והציע להקים יחידה צבאית יהודית שתגן על ארץ ישראל, אך הצעה זו לא יצאה לפועל. ב-1914 חזר ישראל שוחט ארצה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא פעל למען הטורקים מכיוון שראה בכך הזדמנות לגייס יהודים להתנדב להגן על הארץ, אך הטורקים שחשדו בכוונותיו הגלו אותו לטורקיה.[1] עם שובו מהגלות ב-1919 הצטרף, כמו רוב חבריו מ"פועלי ציון" ו"השומר", ל"אחדות העבודה". הוא השתתף בפעילות המפלגתית אולם מעמדו לא היה כפי שהיה בימי הקמת "בר גיורא" ו"השומר", והוא לא השתלב בצמרת המפלגה, בה עמדו דוד בן-גוריון, ברל כצנלסון ויצחק טבנקין.[1] ב-1920 היה בין מייסדי גדוד העבודה, ולאחר פירוק "השומר" ב-1921 היה ממייסדי הארגון החשאי "הקיבוץ", בעקבות חוסר שביעות רצון מהתנהלות ארגון ההגנה שזה עתה נוסד. במאורעות מאי 1921 הוא היה בין הראשונים שארגנו את אנשי "השומר" לשעבר להגן על פתח תקווה המותקפת. שוחט היה מהבודדים באחדות העבודה שהחזיקו בעמדה אנטי-בריטית. ב-1926 הוא נסע יחד עם כמה מפעילי הארגון, בהם מנחם אלקינד, לברית המועצות, על מנת לגייס תמיכה למפעל הציוני, מבלי שקיבל לכך אישור מהמפלגה. הדבר הביא להוקעתם על ידי המפלגה, ולפירוק ארגון "הקיבוץ" ב-1927. במאורעות תרפ"ט, נוכח קשייה של "ההגנה" להתמודד עם התקפות הערבים, התגייסו אנשי "הקיבוץ" ו"השומר" לשעבר לעזרתה והשתתפו בהגנת הגליל. בעקבות זאת חודשו קשריו של שוחט עם בן-גוריון. ב-1930 סופח שוחט למרכז הפועל, שם היה מהדמויות המרכזיות ותרם לו רבות יחד עם אשתו מניה ואחרים, אולם ב-1934, בעקבות חשש של הנהגת "ההגנה" מהקמתו של ארגון חשאי נוסף כמו "הקיבוץ", הופסקה עבודתם של שוחט וחבריו.[4] בשנות ה-30, על פי הצעת הסוכנות היהודית, מונה ישראל שוחט ליושב ראש אגודת "הקלוב הארצישראלי לתעופה". הוא היה ממקימי "האגודה לידידות יהודית-ערבית", אירח חיילים בריטים ששהו בארץ וקירבם לנושא היהודי והציוני, וסייע לשוטרים העבריים ובני משפחתם. בנוסף עזר לאמנים ולתיאטרון "הבימה". עם הקמת מדינת ישראל מונה ישראל שוחט להיות היועץ המשפטי של בכור-שלום שטרית, שניהל את המשרד לענייני מיעוטים והיה עימו בקשרי ידידות. ב-1949, כאשר שיטרית מונה לתפקיד שר המשטרה, הוא מינה שוב את ישראל שוחט ליועץ המשפטי למשרד. ב-1952 קודם שוחט לממונה על משרד המשטרה וכיהן בתפקיד עד מותו. ב-7 ביולי 1961 נפטר ישראל שוחט, מספר חודשים לאחר מותה של אשתו מניה. הוא נקבר לידה בחלקת "השומר" בבית הקברות בכפר גלעדי. משפחתו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] לישראל ומניה נולד בן בשם גדעון (גדע), אשר שירת כטייס בחיל האוויר, ובת בשם ענה. נכדתו אלונה, בתו של גדעון, נישאה לאריק איינשטיין. לקריאה נוספת[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

מקורות[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מחיינו, כתב העת של גדוד העבודה, תרפ"א-תרפ"ט 1921- 1929. (מהדורה מודפסת, 1970- 1973, בהוצאת יד טבנקין). מזכרונות אלכסנדר זייד, מחייו של אחד מאנשי "השומר", מתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל חלק שני, הוצאת המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית, תש"ז (1947) עמ' 834. יהודה ריינהרץ, שולמית ריינהרץ, מוטי גולני [%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D], עם הזרם ונגדו, מניה שוחט, איגרות ותעודות 1909- 1960, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ה-2005. יעקב יערי-פולסקין, חולמים ולוחמים. ברכה חבס, אליעזר שוחט [%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D], העלייה השנייה, הוצאת עם עובד, תל אביב תש"ז. שלמה קפלנסקי [%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9A], קובץ השומר, תעודות, זכרונות ודברי הערכה, הוצאת ארכיון העבודה, תל אביב תרצ"ז. יצחק בן צבי, ספר השומר - דברי חברים, דביר ומשרד הביטחון, תל אביב תש"ך. גרשון גרא, אנשי השומר בחייהם ובמותם, הוצאת משרד הביטחון, 1991. מחקרים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] יצחק בן צבי (עורך עם אחרים), ספר השומר, הוצאת דביר, תשי"ז 1957. בן ציון דינור (עורך עם אחרים), ספר תולדות ההגנה, א, א-ב, מערכות, תשט"ו 1954. גרשון גרא, השומר, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1985. ישראל ברטל, זאב צחור, יהושע קניאל (עורכים), העלייה השנייה, א-ג (מחקרים, מקורות, אישים), הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ח. יעקב גולדשטיין, בדרך אל היעד, "בר-גיורא" ו"השומר" 1907 -1935, הוצאתמשרד הביטחון, תל אביב תשנ"ד. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

ישראל שוחט, באנציקלופדיה ynet הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יעקב גולדשטיין, ישראל שוחט מתוך העלייה השנייה : אישים בעריכת זאב צחור. ירושלים: יד בן צבי, תשנ"ח‏. ^ ‏שלמה שבא, שבט הנועזים: קורות מניה וישראל שוחט וחבריהם ב"השומר". מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ט ^ 3.0 3.1 ישראל שוחט באתר בית יגאל אלון ^ 4.0 4.1 4.2 ישראל שוחט באתר תנועת העבודה‏ קטגוריות: אנשי השומראנשי העלייה השנייהחברי אספות הנבחריםחברי הוועד הלאומימנכ"לי המשרד לביטחון הפניםיועצים משפטיים למשרדי ממשלהיהודים בלארוסיםאישים הקבורים בבית הקברות של השומר (כפר גלעדי)

view all

Israel Shochat's Timeline

1886
January 30, 1886
1912
December 26, 1912
Haifa, Israel
1916
February 26, 1916
Kfar Giladi, Israel
1961
July 7, 1961
Age 75
Tel Aviv, Israel