Rabbi Isaak Majer HaKohen Lewin

Yitzhak-Meir Levin

Rabbi Yitzhak-Meir Levin (Hebrew: יצחק-מאיר לוין‎, born 30 January 1893, died 7 August 1971) was an Haredi (ultra-orthodox Jewish) politician. He had political roles in Poland and Israel. One of 37 people to sign the Israeli declaration of independence, he served in several Israeli cabinets, and was a longtime leader and Knesset minster for Agudath Israel and related parties.

Biography

Born in Góra Kalwaria (known as Ger in Yiddish) in the Russian Empire (today in Poland), Levin studied at yeshivas, before being certified as a rabbi.

A founder of Agudath Israel in Poland, he was elected to Warsaw Community Council as a representative of the organisation in 1924, and five years later was elected to the World Agudath Israel presidium. In 1937 he was elected as one of the two co-chairmen of the organisation's executive committee. Between 1937 and 1939 he was a member of the Sejm, the Polish parliament, representing Agudath Israel. In 1940 became the sole chairman.

He was also involved in founding the Beis Yaakov school system for religious Jewish girls.

Following the outbreak of the Second World War, Levin helped refugees in Warsaw, before immigrating to Mandate Palestine in 1940, where he became head of the local branch of Agudath Israel.

After signing the Israeli declaration of independence in 1948, Levin joined David Ben-Gurion's provisional government as Minister of Welfare. He was elected to the first Knesset in 1949 as a member of the United Religious Front, an alliance of the four major religious parties, and was reappointed to his ministerial role in the first and second governments.

After retaining his seat in the 1951 elections Levin rejoined Ben-Gurion's government as Minister of Welfare, but resigned in 1952 in protest at the National Service Law for Women. He remained a member of the Knesset until his death in 1971, but not a member of the cabinet; in his remaining terms, he represented Religious Torah Front -- an alliance of Agudath Israel and its laborer's branch Poalei Agudath Israel.

Education: Yeshivas, certified as a Rabbi

Knesset Terms:

• Knesset 1 to Knesset 6 - full terms
• Knesset 7, 17.11.1969 - 7.8.1971 (Partial tenure)

Roles in the Government:

• Knesset 1
  • Govt. 1, Minister of Welfare
  • Govt. 2, Minister of Welfare
• Knesset 2
  • Govt. 3, until 18/09/1952, Minister of Welfare

Public Activities:

• Assisted refugees in Warsaw during WWI
• One of founders and leaders of Agudat Yisrael in Poland
• One of organizers of “Beit Yaakov” educational system for religious girls
• In 1924 was elected Agudat Yisrael’s representative on the Warsaw Community Council
• In 1929 elected to World Presidium of Agudat Yisrael
• In 1930 elected Chairman of Agudat Yisrael
• In 1937 elected one of two co-chairmen of the World Executive Committee in 1940 elected to Chairman of World Executive Committee
• In pre-State Israel elected Head of Agudat Yisrael
• Resigned from the Government because of the “National Service Law” for women.

Publications: Numerous articles in the various publications of Agudat Yisrael in Israel and abroad ________________________________________________________

http://en.wikipedia.org/wiki/Yitzhak-Meir_Levin

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%9E%D7%90%...

http://en.wikipedia.org/wiki/Yitzhak-Meir_Levin

http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=q-00000-00--...

married his cousin

הרב יצחק (איצ'ה) מאיר לוין (30 בינואר 1893 - 7 באוגוסט 1971) היה מנהיג אגודת ישראל ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל. תקופת פולין

נולד בעיירה גורה קלוואריה שליד העיר ורשה שבפולין (שנכללה באימפריה הרוסית), לרב חנוך צבי הכהן לוין רבה של בענדין, ולפייגא, בתו של האדמו"ר מגור בעל השפת אמת. הוא נישא לבת דודו, אחי אמו, האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר. היה פעיל באגודת ישראל בפולין, ב-1930 נבחר לתפקיד יו"ר אגודת ישראל בפולין, ב-1937 נבחר לאחד משני יושבי ראש של הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל וב-1939 נבחר ליו"ר הוועד הפועל העולמי. בתפקידיו השונים בפולין היה ממקימי רשת החינוך יסודי התורה לבנים ובית יעקב לבנות.

בין השנים 1937-1939 כיהן כציר הסיים הפולני כנציג אגודת ישראל, ממחוז הבחירה ורשה.

בארץ ישראל

בשנת 1940 עלה לארץ ישראל והמשיך פעילותו באגודת ישראל. היה חבר מינהלת העם מטעם אגודת ישראל ומחותמי מגילת העצמאות. לא השתתף במעמד הכרזת העצמאות כי שהה אותה עת בארצות הברית. מאותה סיבה, חתם על מגילת העצמאות רק לאחר ששב ארצה ולא במועד ההכרזה.

בתקופת השואה היה לוין מהפעילים הבולטים בוועדת ההצלה ויו"ר הסוכנות, יצחק גרינבוים, הזכיר בנאומו כי מי שמתנגד למדיניות שאת הכספים יש להפנות להקמת הארץ הוא הרב לוין הטוען שצריך להפנות את הכסף למאמצים עבור הצלת הגולה.

לוין כיהן כשר הסעד (כיום משרד הרווחה) הראשון של מדינת ישראל, בממשלה הזמנית ובשלוש הממשלות הראשונות. הוא שימש בתפקיד זה עד ליום 18 בספטמבר 1952, בו התפטר מן הממשלה, על רקע התנגדות אגודת ישראל לשירות לאומי לבנות והדיון על שירות נשים בצה"ל. מאז התפטרותו, לא הסכימה אגודת ישראל למינוי שרים מטעמה בקואליציות, בהן השתתפה, והסתפקה בסגני שרים ותפקידים בוועדות הכנסת (בעיקר יו"ר ועדת הכספים).

במובן מסוים הקים לוין את היהדות החרדית המאורגנת אחר השואה והבטיח את מעמדם של האורתודוקסים. לפני קום המדינה קיבל מראשי הסוכנות בראשות בן-גוריון את מסמך הסטטוס-קוו הכולל את שמירת העקרונות הדתיים במדינת ישראל לכשתקום. בבסיס המסמך מובאים הנושאים העיקריים כמו דיני אישות כשרות ושבת. מלבד זאת השיג את הבטחתו של בן-גוריון כי לא יגייס את בחורי הישיבות לצה"ל ובן-גוריון קבע זאת בחוק. הסדר זה נשמר עד היום. הוא הקים את העיתון של היהדות החרדית 'המודיע'. היה ממקימי הזרם הרביעי ולאחר מכן החינוך העצמאי - רשת החינוך של אגודת ישראל.

היה חבר כנסת מטעם אגודת ישראל מן הכנסת הראשונה ועד לכנסת השביעית. אולם, בבחירות לכנסת הראשונה נבחר במסגרת רשימה מאוחדת של כל המפלגות הדתיות (חזית דתית מאוחדת) ובבחירות לכנסת השלישית והרביעית נבחר במסגרת רשימה משותפת עם פועלי אגודת ישראל (חזית דתית תורתית). היה חבר בוועדת החקירה הראשונה בישראל שהוקמה לבדיקת אירועי אלטלנה.

מעל בימת הכנסת ביטא לוין את עמדותיהם של החרדים. כך למשל, כאשר התמנתה גולדה מאיר לראשות הממשלה, הביע התנגדותו להשמת אשה בראשות המדינה. באופן כללי נחשב למתון בהתנהגותו, וגם כשביטא את הבקשות הקיצוניות ביותר דיבר ברוך ועדינות. דבריו נשמעו בדרך ארץ ובהקשבה על ידי כל הסיעות.

משפחתו

בנו יהודה לייב לוין נמנה לצדו עם מייסדי המודיע, בטאונה של אגודת ישראל במחצית השניה של המאה ה-20. בן אחר, פישל, הפך לחילוני. חתן נוסף הוא הרב משה שינפלד מראשי אגודת ישראל ומהאנשים החזקים בחסידות גור.

הרב יצחק מאיר לוין

נולד בגורה-קאלוואריה (בפי היהודים: גער או גור, מרכז חסידי נודע), ליד וארשה, פולין, י"ט טבת תרנ"ד (1894), לאביו הרב חנוך צבי הכהן לוין , רבה של קהלת בנדין בפולין, ולאמו פייגה בת האדמו"ר מגור ר' יהודה אריה ליב אלתר (בעל ה"שפת אמת"). אחרי לימוד בחדרים המשיך ללמוד תורה וחסידות בישיבת חצר דודו ר' אברהם מרדכי אלתר (האדמו"ר האחרון בגור, שהשקיע הון בבנינים ובמפעלים בארץ, עלה והתישב בירושלים) והשתלם בשפות עברית, פולנית וגרמנית.

נשא לאשה את פייגה בת דודו הנ"ל. בתרע"ד התישב בוארשה ועסק במסחר ובבנקאות ובעיקר בעבודה ציבורית. במלחמת-עולם א' פעל רבות לעזרת פליטי-המלחמה היהודים ואחרי המלחמה התמסר בהשפעת חותנו להקמתה ולניהולה של הסתדרות "אגודת ישראל" בפולין, שגדלה בהנהגתו עד שבפרוץ מלחמת-עולם ב' הגיע מספר חבריה בפולין ל-200.000 ולה רשת גדולה של מוסדות חינוך (כ-600 בתי-ספר "בית יעקב" לבנות, תלמודי תורה וישיבות לבנים), עתונות והוצאות ספרים וחוברות. כתב מאות מאמרים למען האגודה בעתוניה "דער יוד" ו"דאס יודישע טאגבלאט" בוארשה ועשרות חוברות תעמולה, ואח"כ ב"דגלנו", "הדרך" ו"קול ישראל" בירושלים. יצג את האגודה מתרפ"ד ואילך בועד קהלת וארשה, נבחר בתרפ"ט לחבר הנשיאות של אגודת, ישראל העולמית, בתר"ץ לנשיאה בפולין ובתרצ"ט לנשיא הועד הפועל העולמי שלה, ונחשב כנואם עממי מצליח ואיש-צבור מתון וריאלי.

משהשתלטו הגרמנים על וארשה בסתיו 1939 נתמנה לחבר "מועצת הזקנים" של יהודי וארשה, שפעלה תחת פיקוח הנאצים. אחרי כחודש קבע, שמוטב לפעול לטובת יהודי פולין מחוצה לה, בלי הפיקוח הנאצי. ברח מפולין ובשנת ת"ש הגיע לארץ והתחיל בפעולותיו למען גולת פולין. בא בדברים עם יתר המוסדות היהודיים בארץ ובחו"ל והמריצם לפעולה וביזמתו נוסד ועד ההצלה הישובי והוא נבחר לחבר נשיאותו. פעל רבות לעורר את דעת הקהל בארץ ובעולם להשמיע קולה ברמה נגד הדיכוי וההשמדה של יהודי פולין, וכאשר הזעקה היהודית נעשתה בלתי נוחה למדיניות הבריטית הוזהר לא פעם על-ידי שלטונות המנדט, שפעולתו זו, המסעירה את דעת הקהל, היא בניגוד לחוקי החירום המכוונים לשמירת השקט בארץ לשם הבטחת הנצחון על האויב, אך הוא לא התחשב באזהרות ולא נתן לעמוד בשקט על דם אחיו. בימי משטר וישי בסוריה נסע שמה עם הרב משה בלוי ז"ל, למרות הסכנה, וארגנו משלוח חבילות מזון ליהודי הגיטאות בפולין.

בארץ ניהל את משרדי אגודת ישראל העולמית ובתש"ב נבחר לחבר הנשיאות של מרכזה האירצי. הופיע בשמה לפני ועדות החקירה האנגלו-אמריקנית ושל ארגון האומות ועמד בתוקף ובכבוד על התביעה היהודית, מבלי לתת לצוררים הזדמנות לנצל חילוקידעות פנימיים בישראל להחלשת מעמד היהודים בכללם.

כשנוסדה מדינת ישראל נבחר כנציג מפלגתו לממשלה הזמנית ואח"כ לכנסת הראשונה ולממשלה הקבועה הראשונה בתפקיד שר הסעד.

צאצאיו: רבקה הי"ד שהיתה נשואה למר רפופורט הי"ד מביליץ (נספו בהשמדה בפולין), אריה (מו"ל בירושלים), רוזה ז"ל (מתה בצעירותה בפולין), פנחס יעקב ז"ל (נפטר בנעוריו בלמדו בישיבת "שפת אמת" בירושלים), מלכה אשת מ. שינפלד (ירושלים), פישל (לומד בישיבה).