Yael Allingham

מותה של ליידי ויצמן

כשעזר ויצמן שכב על ערש דווי, הגיעה אחותו הגדולה, יעל אלינגהם, לבקרו: היא הביטה בו, הבינה שמותו קרוב ולא יכלה להתמודד עם הסיטואציה – קח אותי מכאן, ביקשה מבנה • בשבוע שעבר, שנה אחרי, היא נפטרה בגיל 84

• "הם היו קשורים אחד לשני בלב ובנפש‭,"‬ מספרים בניה, "גם כשעזבה לאנגליה לאחר שהתחתנה עם אבינו, חייל בריטי, עזר שמר איתה על יחסים חמים ולחץ על המשפחה לא לנדות אותה"

. אתי אברמוב

בשנת ‭,2000‬ חודשיים לפני מותו של קונל אלינגהם, הגיע לבקר אותו גיסו, עזר ויצמן, אז נשיא המדינה. לאחר עשר דקות בחברת הקשיש, לקח ויצמן הצידה את בנו, דיוויד אלין ואמר לו בישירות ויצמנית אופיינית: 'לאבא שלך נגמרו שעות הטיסה‭.'‬

שנים לאחר מכן, כאשר ויצמן עצמו שכב על ערש דווי, הגיעו לביתו שבקיסריה אלין ואימו יעל אלינגהם, אחותו הגדולה של ויצמן. "כולנו ידענו שזו הפעם האחרונה, זה היה די ברור‭,"‬ נזכר אלין. "אמא שלי שהיתה עשויה מברזל, הביטה בו, לא בכתה, אלא רק לחצה לי חזק את היד, ואז אמרה: 'קח אותי מפה‭,'‬ כי היא ראתה שאין מה לעשות‭."‬

ראשון שעבר עצמה את עיניה יעל אלינגהם, השרידה האחרונה לדור הנפילים של משפחת ויצמן, והיא בת ‭.84‬ ביום שלישי היא הובאה למנוחות, ומאז יושבים בביתה שבבנימינה שני ילדיה, דיאנה ודיוויד, מוקפים בחתניה ובנכדיה. על השולחן, במקום בולט, נמצא הספר של אחיה, "לך שמיים לך ארץ‭."‬ פעם ביום מגיעה ראומה ויצמן, גיסתה של אלינגהם, לחזק ולנחם.

בחנוכה האחרון עוד התארחה אלינגהם בסלון ביתה של ראומה, במפגש המשפחתי המסורתי שנערך בכל שנה. "לסבתא של אמי‭,"‬ מספר אלין, "היה יום הולדת בנר שלישי של חנוכה, ומאז במשך 80 שנה אנחנו חוגגים – לחגיגות הראשונות עוד היה מגיע גם אח של סבא, חיים ויצמן."‬ עם הבעל באש ובמים

יעל ויצמן נולדה ב‭1921-‬ בחיפה, בת לאידה (יהודית) ויחיאל. היא סיימה את בית הספר הריאלי בחיפה, ואז בצעד שקרע את ליבו של אביה שאף ניתק עמה כל קשר למשך 4 שנים, היא התאהבה בקצין אנגלי פצוע, החליטה להתחתן עימו, ועזבה לאנגליה. האח, עזר, מספרים בניה של יעל, המשיך לעקוב אחריה מרחוק ולחץ על אביו לחדש את הקשר. כאשר נולד הבן הבכור, דיוויד, עזר אמר לאביו: "יש לך נכד. לא תלך לראות אותו‭."?‬ האב נשבר ומאז הקפיד לבקר את בתו באנגליה כמעט מדי שנה.

דיוויד אלין כיום בן ‭,60‬ ואחותו דיאנה רובננקו, הצעירה ממנו בשנתיים וחצי, לא זוכרים טינה בין אמם לסבם. "זה היה אפילו להפך‭,"‬ אומר אלין. "כשהיינו ילדים, בכלל לא ידענו על הדרמה, וגם אם הייתה, זה קרה הרבה לפני שהיינו מודעים לכך. אנחנו גדלנו עם סבא וסבתא שהיו באים לבקר. את סבא שלי, איש גדול ומרשים, אני זוכר עם סיגר עוד בשנות החמישים כשזה לא היה נפוץ, וכולם סביבו: 'יס סר, נו סר‭.'‬ והיו כמובן הביקורים בארץ, כשסבא וסבתא היו לוקחים אותנו לטיולים בכל רחבי ישראל, ומקריאים לנו את הפרקים המתאימים בתנ"ך. עזר, היה אז מפקד רמת דוד.

את יכולה לתאר לעצמך מה זה בשביל ילד בן שמונה לראות מטוסים, ואפילו לטוס במוסטנג‭."‬

 השניים גדלו בבית כפרי בפרבר סמוך ללונדון ואחר כך בעיר הנמל פורטסמות‭.'‬ "אמא הייתה תופעה‭,"‬ נזכרת דיאנה. "ראשית, שמה יעל, היה שם זר ולא אנגלי. שנית, היא היתה מדענית, אשה עובדת, שנהגה במכונית, בעוד שכל שאר האמהות היו עקרות בית. בבית הספר ידעו שאנחנו חצי ישראלים, אבל אף פעם לא עשו מזה עניין‭."‬

 אלין: "כשהייתי קטן הוציאו בול לזכר הנשיא הראשון, חיים ויצמן, וילדים שאלו: זה דוד שלך על הבול? כשהייתי בן עשר היה מבצע סיני, אז באו ילדים ולחצו לי את היד כי הם ידעו שיש לי קרובים בישראל. בגיל מבוגר יותר הפכתי לשיחת היום. בשעה שכולם המשיכו לקולג‭,'‬ אני נסעתי לישראל, לשרת בצבא. בישראל, בניגוד לאנגליה, עשו הרבה עניין מהייחוס שלי. אנשים שידעו שאני קרוב של עזר, שאלו: 'למה אתה צריך להיות טנקיסט? למה לא תהיה כבר נהג בוס‭."'?‬

 אלין התגייס לצה"ל ב‭1965-‬ והתגורר במשך שירותו הצבאי אצל ראומה ועזר. "היום אני יודע איזה מאמץ היה כרוך בזה עם הכביסה והכל. לפני ששת הימים מוניתי למפקד טנק באוגדה של אריק שרון. ברביעי ביוני עזר בא לבקר ואמרתי לו: 'אולי מחר אני בא הביתה, תכין לי מים חמים‭,'‬ והוא אמר 'בסדר‭,'‬ אבל ידע שלא אגיע, כי מחר יש מלחמה‭."‬ עם הבעל באש ובמים

זמן קצר לאחר אחיה, עלתה לארץ גם הבת, דיאנה, וכך, שנים אחרי הפרידה מישראל, החליטו יעל וקונל אלינגהם לסגור מעגל, עלו לארץ ב‭'68-‬ בעקבות ילדיהם, והתיישבו בבנימינה. כיום, דיוויד נשוי לרונית. לבני הזוג שמתגוררים בגבעת יואב בדרום רמת הגולן, ארבעה ילדים. דיאנה ובעלה זאב קבעו את ביתם במושב חרות בגוש תל מונד, שם גידלו את שני ילדיהם. חלומה הגדול של אלינגהם היה לראות נין מנכדתה לי, היחידה שנישאה בינתיים.

"כשהם עזבו את הארץ, ב‭,"'43-‬ מסביר אלין, "אמי אמרה: אני עם קונל, באש ובמים, וזהו. היא לא חשבה שהוא יחזור אי פעם לישראל, אבל עם השנים, הכל השתנה. אם אני ודיאנה לא היינו חוזרים, אז גם היא

לא היתה חוזרת‭."‬

 אלינגהם, הנדסאי של מערכות דלק במטוסים במקצועו, מצא עבודה בתעשיה האווירית. יעל שמעולם לא השלימה את הדוקטורט שלה ככימאית, עבדה במכון ויצמן בתחום התמחותה – פלסטיקה. כיום יש תשעה פטנטים שרשומים על שמה.

המעבר של יעל ובעלה לישראל, העמיק את הקשר עם עזר. "הם היו קשורים בלב ובנפש לאורך כל חייהם‭,"‬ אומר בנה. "היא קראה לו 'אחי הקטן‭,'‬ והוא קרא לה 'אוחתי‭,'‬ וגם 'יוחא"י' – ראשי תיבות של 'יעל ויצמן, חיפה, ארץ ישראל‭.'‬ כשמשהו לא מצא חן בעיניה במדינה, למשל תקופת מלחמת העצמאות, והיא היתה מתלוננת, הוא מאוד אהב להקניטה: 'אבל את לא היית כאן‭.'‬ והיא, כצפוי התרגזה וענתה: 'אל תגיד לי את זה‭."'‬

 כאשה דעתנית, מה אמכם אמרה על כך שעזר כינה בחורות בשם מיידלע ופגע בהן?

"סבתי רחל היתה קוראת לאמי מיידלע. אז הם לקחו את זה בתור צחוק. ככה זה היה אז‭."‬ מספיק להילחם, אבא מחכה

כל השנים נמנעה יעל אלינגהם לדבר עם הרומן שלה עם בעלה. "בחיים שכאלה‭,"‬ מספר הבן, "עמוס אטינגר כינה אותה אהובתו של חיים לסקוב, מה שהיה נכון, אבל היא התעצבנה כי מבחינתה, אבי היה אהובה‭."‬

 "היא לא סבלה תקשורת וכעסה עליה‭,"‬ מוסיפה הבת, "כי הכתבות תמיד נגעו בשאלה איך היא הכירה את אבא שלנו. אחרי מותו, באה עיתונאית ידועה לברר את הסוגיה, ואמא אמרה לה: מיידלע, תלכי מפה. כשאילנה דיין התקשרה ואמרה: 'שלום יעל. זו אילנה‭,'‬ היא לא התרגשה ואפילו שאלה: איזו אילנה‭."?‬

 לפני שלוש שנים התגלה בגופה של יעל סרטן המעי הגס. מכיוון ששנאה בתי חולים, התעלמה מהכאבים, ובעצם החמירה את מצבה. "לא מזמן‭,"‬ נזכר הבן, דיוויד, "היא אמרה לנו: הייתי צריכה לגמור בגיל ‭,80‬ מה שהזכיר לי את דבריו של עזר ביום הולדתו השמונים. איחלתי לו הרבה ימי הולדת חוזרים, והוא ענה לי: 'מספיק חמש‭."'‬

 יעל הוטרדה מהעובדה שכולם סביבה מתים, בעלה, אחיה?

"אמא שלי הסתכלה על המוות בתור מדענית. בלי גלגולי נשמות. בשבילה אין שום דבר אחרי המוות. כל אופציה אחרת היא הגדירה בפירוש כשטויות‭."‬

 לקראת ההלוויה ישב זאב רובננקו, בעלה של דיאנה, וכתב פתק הספד, אותו, מרוב צער, לא הצליח להקריא על הקבר הטרי שנכרה בקיבוץ משמר העמק: "את חצי השעה האחרונה של חייה‭,"‬ כתב רובננקו, "העבירה יעל כשעיניה הכחולות נעוצות בדיאנה, ידי אוחזת בידה, ודיאנה מלטפת את ראשה ולוחשת לה: לכי לישון אמא, מספיק להילחם, לכי לישון, אבא מחכה לך‭."‬ •

ידיעות אחרונות 12.03.06