Ibzan ., Judge of Bethlehem of the Galilee

Ibzan (Hebrew: אִבְצָן‎; Latin: Abesan) appears in the Bible as one of the Judges of Israel. Very little is said about him, except the following: 8And after him Ibzan of Bethlehem judged Israel. 9 And he had thirty sons, and thirty daughters, whom he sent abroad, and took in thirty daughters from abroad for his sons. And he judged Israel seven years. 10 Then died Ibzan, and was buried at Bethlehem. from Judges 12:8-10 (King James Version) Many scholars believe that the Bethlehem referred to in the story is the Bethlehem in the territory of the Tribe of Zebulun, rather than the more famous Bethlehem in the Tribe of Judah. However the Talmud (Bava Batra 91a) asserts that Ibzan is to be identified with Boaz from the story of Ruth, who lived in the Bethlehem of Judah, and that he consummated his marriage with Ruth on the last night of his life.

http://he.wikipedia.org/wiki/אבצן

אבצן מבית לחם, דמות מקראית, היה השופט התשיעי של ישראל, אחרי יפתח הגלעדי, במשך שבע שנים. על שופט זה מסופרים פסוקים בודדים בלבד:

""וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת-יִשְׂרָאֵל, אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם. וַיְהִי-לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת, הֵבִיא לְבָנָיו מִן-הַחוּץ; וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַע שָׁנִים. וַיָּמָת אִבְצָן, וַיִּקָּבֵר בְּבֵית לָחֶם"" – שופטים, יב: 8-10

אבצן היה בן לשבט יהודה (לפי דעת מיעוט היה בן לשבט זבולון‏) לפי הכתוב, היו לו שלושים בנים ושלושים בנות, ואת כולם חיתן עם בני זוג משבטים אחרים. משמעות פרט זה היא שאבצן, ביחד עם כמה שופטים מעטים אחרים, האמין בכך ששופט אמור להיות המנהיג של כל העם ולא רק של השבט שלו ולכן פעל כדי ליצור קשרים עם שבטים אחרים. התנ"ך ממעט לספר על אבצן. אבצן נקבר בבית לחם (לפי הדעה שאבצן היה משבט זבולון, הכוונה היא לבית לחם הגלילית).

אבצן בתלמוד ובמדרש

לפי חז"ל, אבצן הוא בעז: בלילה האחרון לחייו נשא את רות, ומצאצאיו יצאה שושלת בית דוד. הזיהוי של אבצן עם בעז נעשה על סמך התקופה הזהה של מגילת רות וספר שופטים, על פי המיקום הזהה - בית לחם - ועל פי התנהגותו המנהיגותית של בעז, היאה לשופט. התכונה של הנהגת כל העם במקום ההסתפקות בהנהגת השבט ממנו האדם בא - מתגלה גם בהנהגתו של דוד. התלמוד מוסיף שאבצן עשה משתאות גדולים לכבוד חתונת ילדיו ולא הזמין אליהם את מנוח, אבי שמשון, משום שהניח שאשת מנוח עקרה ולכן משפחת מנוח לעולם לא תזמין אותו לשמחות. על כך נענש במות ילדיו בחייו, ולכן הזמין את המספר המינימלי של אנשים לחתונתו השנייה, עם רות. רש"י‏‏ סובר שמקור שמו הוא "אב צנון", על פי הסיפור במגילת רות: "אבצן - אב לכל הצנונים, שהרי אשה בחורה שכבה אצלו, ונצטנן ולא נגע בה".