haRav Sar Shalom Sharabi, RaShaSH

Sar Shalom Sharabi (Hebrew:שר שלום מזרחי דידיע שרעבי‎), also known as the Rashash, the Shemesh or Ribbi Shalom Mizraḥi deyedia Sharabi (Jewish Sharab, (1720–1777), was a Yemenite Rabbi, Halachist, Chazzan and Kabbalist. In later life, he became the Rosh Yeshiva of Bet El Yeshiva in the Old City of Jerusalem.

Biography

Sar Shalom Sharabi was born in Sana'a, Yemen. He moved to Eretz Israel, then under Ottoman rule, in fulfilment of a vow. On his way he stayed in India, Baghdad and Damascus. In Damascus, he was involved in a dispute of Halacha over the minimum olive size kezayit of matzah that one should eat at the Pesach Seder.

In Israel he made a strong impression on the local rabbinic sages, and is frequently mentioned in their books. At Bet El Yeshiva, he belonged to a group of 12 mekubalim along with Hida, Rabbi Yom-Tov Algazi and other sages of Sephardic and Yemenite congregations. He remained at Bet El Yeshiva until his death, eventually becoming Rosh Yeshiva. He himself was a devotee of the teachings of Rabbi Isaac Luria, and a principal innovator within Lurianic Kabbalah.

Popular tradition links his departure from Yemen with a miracle that occurred after a rich Muslim-Arab woman tried to seduce him. In Bet El he worked as a servant and hid his learning from others; when his knowledge of Kabbalah was accidentally discovered, he became a member of the kabbalistic circle. According to legend, the prophet Elijah appeared to him, and he is understood by the major Kabbalists as being himself the Gilgul of the Arizal. His grandson, Solomon Moses Hai Gagin Sharabi, wrote a poem of praise on his mastery of the Etz Hayyim and Shemonah She'arim of Hayyim Vital. Members of Bet El continue to prostrate themselves on his grave on the Mount of Olives on the anniversary of his death.

Writings

He was the first commentator on the works of the Ari, a major source of Kabbalah. His Siddur was known as the "Siddur Ha-Kavvanot," and is still used by Kabbalists today for prayer, meditation and Yeshiva study. It is a Siddur with extensive Kabbalistic meditations by way of commentary.

His writings include "Emet va-Shalom", "Rehovot Hanahar", "Derech Shalom" and "Nahar Shalom", in which he answers 70 questions of the Hahamim of Tunis, who were among the leading Sephardic authorities in the 18th century. He also commented on the minhagim (customs) of the Yemenite Jews and compiled them in volumes known as "Minhagei Rashash", an exclusive edition of the Shulchan Aruch, where he gives his interpretations of the halachot, as well as noting the particular customs of the Shami Yemenite community. These volumes are used by this community until today to reach Halachic decisions regarding holidays, marriage and Shabbat services.

________________________________________________________________________________

הרב שלום מזרחי שרעבי

הרב שלום מזרחי שרעבי (מכונה גם: הרש"ש ולעתים בתוספת "הקדוש", ה'ת"פ, 1720 - י' בשבט ה'תקל"ז, 1777) גדול המקובלים האחרונים ומחבר "פירוש השמ"ש" על כתבי האר"י ו"סידור הרש"ש".

ביוגרפיה

הרש"ש נולד וגדל בתימן וכפי הנראה למד מחכמי צנעא. בצעירותו עלה לארץ ישראל וכבר אז נחשב לגדול בתורה. על יציאתו מתימן כתב מעריצו הגדול הרב יוסף חיים (המכונה ה"בן איש חי") בספרו "בן יהוידע", כך

 ודע, כי אבותינו סיפרו לנו על רבנו הרש"ש ז"ל, כשיצא מארץ תימן בא דרך בומביי ובצרה לעירנו בגדד עובר אורח כדי לילך לירושלים דרך דמשק ... וכאשר בא רבנו הרש"ש היה מתעלם כדי לא להודיע עצמו שהוא חכם, אלא סוג אדם פשוט גר עובר אורח, ונתעכב פה עד שניזדמנה לו שיירה שהולכת לדמשק. ובזמן ישיבתו פה, היה הולך ביום לישיבה שעל מצבת השיך יצחק גאון ז"ל ויושב ללמוד זוהר הקדוש עימהם. ואומרים: כאשר היה לומד בזוהר פרשת בלק היה רבנו לומד הזוהר בהתלהבות ובקול רם, וכשהגיע לתיבות "כה תדבר" וגו' היה מוציא תיבת "כה" מפיו בחזקה ותוקף ליבו בכח גדול. ויאמרו לו הזקנים היושבים שם: "מדוע אתה צועק בתיבת "כה" בתוקף ובקול גדול וקורא אותה בכח גדול מאוד? ויאמר להם בלשון ערבית של תימן בזו הלשון: "האדי אל כה חרקת קלבי" (תרגום: זאת ה"כה" שרפה את ליבי) עד כאן שמענו מאבותינו. נמצא צדיק זה קודם שזרח אורו בירושלים תוב"ב, בא אל ארצנו ודרכו רגליו על רחובות עירנו, כדי שיהיו מניחים אותו עטרה בראש, ואשרי עין ראתהו, זכותו יגן עלינו אמן

משם המשיך הרש"ש לחאלב, שם שימש לפרנסתו כעגלון לגביר. הרש"ש עמד בקשרים עם חכמי העיר, ובין השאר חלק עליהם בשאלה הלכתית בנוגע למצוות אכילת כזית מצה בפסח. משם המשיך אל ארץ ישראל.

על פי סיפורים שסופרו אודותיו הוא עבד כשמש בית כנסת בישיבת המקובלים בית אל אצל ראש הישיבה - הרב גדליה חיון. שם גם התגלה הידע שלו בתורה. התחתן עם חנה חיון - בתו של ראש הישיבה, ולאחר פטירת חותנו מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל. בנו הרב חזקיהו יצחק שרעבי ונכדו הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי שימשו אף הם בראשות הישיבה.

הרש"ש עמד בראש חברת רבנים מפורסמים שנקראה "חברת אהבת שלום" ומבין תלמידיו היו החיד"א‏‏, הרב יום טוב אלגאזי (מהרי"ט אלגאזי), ר' חיים דילרוזה ור' גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב. תלמידים אלה היו כמעט בני גילו של הרש"ש (ר' גרשון מקיטוב היה מבוגר מהרש"ש ביותר מעשרים שנה) ולמרות זאת נחשב הרש"ש בעיניהם לרבם.

הרש"ש שלח את תלמידו המהרי"ט אלגאזי להסתובב בקהילות אשכנז כדי להתרימם לחיזוק ישיבת בית אל והיישוב היהודי בירושלים. במהלך סיורו הוא התקבל בכבוד וגדולי הרבנים בקשו ממנו את סידורו של הרש"ש לעיון. היו אלה בעל ספר "ההפלאה" ר' פנחס הורוביץ, המקובל רבי נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר, ה"חת"ם סופר". רבי נתן אדלר אף הביא מטורקיה רב שילמד אתו את המבטא הספרדי, כדי שיוכל להתפלל על פי סידורו של הרש"ש. גם קהילות נוספות בעולם שאלו שאלות את הרש"ש. אחת מתקנותיו המפורסמות הייתה כי המקובלים יערכו את תיקון חצות בכותל המערבי.

מספריו

• "פירוש השמ"ש"
• "סידור הרש"ש"
• "רחובות הנהר"
• "אמת ושלום"
• "נהר שלום"
• "חסדי דוד"