Baruch Ben Yehuda

ד"ר ברוך בן-יהודה (ליבוביץ)
נולד במאריאמפול, פלך סובאלק (ליטא), כ"ט אדר תרנ"ד (1894), לאביו ר' יעקב ליבוביץ (יליד קלם, מצאצאי הגאון ר' ליבלה ברוידא, ולפי מסורת המשפחה הגיעה שלשלת יחוסו עד לדון יצחק אברבנאל ולמעלה ממנו עד לדוד המלך; היה שו"ב ומורה-הוראה במאריאמפול; חיבר את הספרים "חמדת יעקב"

ו"מאיר עקבי איש") ולאמו זיסל בת ר' יעקב תלשיץ (שו"ב וחזן). למד בחדרים ובישיבה הקטנה המקומית וזמן מה ב"חדר מתוקן" של המורה י. יחיאלציק (יחיאלי בא"י), וכן הרבה ללמוד תנ"ך ודקדוק כרצון אביו.

בן 15 החל מבקש מאביו שישלחהו ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. כשסירב האב, מתוך פקפוקים בכשרותה הדתית של הגימנסיה, החל לתת שיעורים פרטיים בעברית וחסך לו משכרו להוצאות

הדרך וביום ג' ניסן תרע"א הגיע ליפו. עבד חדשים אחדים בכרמי רחובות ובראשית תרע"ב נתקבל למחלקה ו' של הגימנסיה וגמר בה את לימודיו במחזור השני בקיץ תרע"ד.

אחרי פרוץ מלחמת-העולם הראשונה היה בשנת תרע"ה מורה לבנותיו של ח. מ. קאלוואריסקי בביתו בראש פנה, בתרע"ו מורה-חבר בקבוצת דגניה א'. בשנות תרע"ז-תר"פ מורה בבית-הספר העממי בראש פנה בהדרכתם של שמחה חיים וילקומיץ ואהרן טורקניץ, שם נשא לאשה את יפה בת אהרן טורקניץ. הקים את תנועת-הנוער "ראש פנה הצעירה" שפעלה ברוח עיקרונות "הפועל הצעיר" ונלחמה בעיקר ביציאת נוער המושבה מהארץ, וכדוגמתה קמה. תנועה כזו גם ביסוד המעלה ואחריה בשאר מושבות אחרות במגמה להקמת תנועת "הגליל הצעיר".

בסוף תר"פ יצא ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת בריסל, יסד שם בית-ספר עברי שבמשך הזמן עלו ארצה רבים מתלמידיו, היה חבר הועד המרכזי של "צעירי ציון" בבלגיה, ביחד עם ד"ר ליאון קובוביצקי, ז. חורגל, ד"ר פרוזנסקי ועוד. בסוף תרפ"ד הוסמך לדוקטור למדעי הפיסיקה והמתימטיקה, חזר ארצה ומראשית תרפ"ה לימד מתימטיקה ומקצועות אחרים בגימנסיה הרצליה ולאחר כמה שנים היה בה גם מפקח ומ"מ המנהל. הרבה לעבוד בקרב הנוער אף מחוץ לכתלי חדר ההוראה, לשם נתינת סיפוק לצרכי הכרת נפש הנוער, שאיפותיו והשקפותיו. את כתתו הראשונה חינך תשע שנים רצופות, למן מכינה ד' ועד לסוף המחלקה השמינית של מחזור כ"א, הצליח להפכה לחברת נוער מאורגנת ואסף חומר רב, מעניין ומאלף. בתרפ"ז יסד את התנועה החלוצית של הנוער הלומד "חוגים" שנקראה אחר כך "מחנות העולים", שחבריה וחברותיה הראשונים - תלמידי כתה ז' של מחזור ט"ז בגימנסיה הרצליה - הם כבר חברים ותיקים בקיבוצים בית השיטה ומעוז חיים. משנטתה תנועה זו לכיוון מפלגתי עמד על הצורך ליצור תנועת-נוער חלוצית חדשה, שלא תנתק את קשרי חבריה עם ביתהספר ובית ההורים וכך הונח בתרצ"ה היסוד ל"צופי הגימנסיה הרצליה", שעקרונותיה נתקבלו אח"כ גם בשבטי-צופים אחרים. בתרפ"ז יקד עם מורים אחרים ביניהם ד"ר א. ריגר, י. ספיבק, י. גור-אריה, מ. קיפר, נ. טל, את "מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל" ומאז הוא חבר הועד הפועל שלה ופעיל למען העמדת הרעיון והמעשה של גאולת הארץ ובנינה לגורם חינוכי מרכזי ברוח אחדות האומה וחינוך לציונות ולאזרחות עברית-מדינית. פרסם בכיוון זה את ספרהלימוד "תולדות הציונות" (כרך א' מימים ראשונים ועד להופעת הרצל; יצא בהוצאת "מסדה בחמש מהדורות) ומאמרים ב"דרכי הנוער" וב"שרשים" ואת ספר הלימוד "אלגברה" בגיאומטריה אנליטית".

בראשית תש"א נבחר להנהלת הגימנסיה הרצליה ובחורף תש"ו נשלח מטעם ההנהלה יחד עם המשורר ראובן גרוסמן לסיור לימודי, לחקור את מצב החינוך בבתי-הספר בארצות הברית, כדי להכין תכניות לבנינה החדש של הגמנסיה ולארגון בוגרי המוסד הזה ברחבי ארצות הברית, ובשובם סיכם את המסקנות בחוברת מיוחדת.

משנת תש"ד שימש גם יו"ר ועדת התרבות המרכזית של הסתדרות המורים בארץ, וזמן מה יו"ר המחלקה הישובית בחברת "ידע-עם".

בראשית תש"ח נתמנה למנהל מחלקת החינוך של הועד הלאומי לכנסת ישראל.

בנותיו: עודדה (ציירת) אשת גדעון שטרנברג, צלילה, נתיבה.