Chaim Teper

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/373

http://www.nzbr.org/index.php?page=382&person=72

נולד בסמיאטיץ, פלך גרודנה, בי"ח תמוז תרכ"ד (1864). אביו, אברהם , היה בנאי, ולאחר שנתן לבנו חנוך ראשון ב"חדר" העבירו למלאכה ולימדו את אומנותו הוא.

בתרמ"א, בימי הפרעות ברוסיה, היגר לאנגליה ועסק שם במלאכת הבנאות. אבל כעבור זמן קצר חזר לעיירתו.

בתר"ן, כאשר המושבות פתח-תקוה, ראשון-לציון, עקרון וגדרה כבר עמדו על תלן, והדן הגיע עד רוסיה, והוא אז תושב מזריטש, החליט לעלות ארצה ולסלול את הדרך לעלית משפחתו הענפה.

בעברו את אודיסה ביקר אצל מ. ל. לילינבלום וביקשו לתת לו המלצה מתאימה כדי שיוכל להסתדר

במקצועו בארץ. חובבי ציון חששו אז מפני עליה מבוהלת ולכן ניסה לילינבלום לשדלו שיחזור בו. משנוכח כי לא יזיזו מהחלטתו נתן לו מכתב-המלצה לה' פפירמייסטר, המהנדס אשר בנה את בית-הכנסת הגדול בראשון-לציון ואת בית-הממשלה ביפו.

בבואו ארצה עלה לירושלים ושם נצטרף לבנאים העבריים המעטים. כעבור חדשים אחדים הגיעו ארצה גם הוריו ובני-משפחתו. אז עזב את ירושלים וכולם יחד עברו לרמלה, בה התגוררו גם מספר פועלים יהודיים,

מהם כאלה שעבדו קודם בביהחר לשמנים מיסודו של יוסף פיינברג לאחר גירושו מראשון-לציון. חמש שנים גר ברמלה, בשכונה "מוסקוביה". משם היה מכתת את רגליו מדי יום ביומו לראשון-לציון, לרחובות ולואדיחנין - לעבודה. בראשון-לציון בנה את הבית הראשון, שנמסר ליהודים לבנייה ע"י פקידי הבארון - "בית האדמיניסטרציה".

בבואו ארצה שימש גם בא-כוחם של קבוצת יהודים ממזריטש, שביקשו ממנו לקנות קרקע בשבילם. למטרה זו סייר את קדש נפתלי שבגליל העליון, אבל הקנייה לא יצאה לפועל.

עם יסודה של חדרה עבר לשם והיה בין הראשונים שהכשירו את ה"חאן" לבית-מגורים. אבל הקדחת הצהובה דבקה בו ומחוסר-הכרה הובא לירושלים במקום ששכב חדשים אחדים עד שהבריא.

בתרנ"ה קנה חלקת אדמה על יד הכפר ואדי חנין במקום שנוסדה אח"כ נס-ציונה. חלקתו לא נתנה לו די מחיתו ולכן המשיך לעבוד במקצוע הבנין. השתתף בבניית היקבים הגדולים בראשון-לציון וזכרון יעקב וביהח"ר הראשון של "שמן" בחיפה. במרוצת הימים הפך לקבלן של הממשלה הטורקית בארץ וחפר בארות בשבילה בבאר-שבע. שם התקין משאבה ומנוע לבאר הקדומה הנודעת בשם "באר אברהם אבינו".

יזם את בנין בית הכנסת הגדול בנס-ציונה. בידים ריקות ובלי כל אמצעים ניגש לעבודה והדביק בהתלהבותו את האחרים וכך קם הבית על תלו. ביזמתו סודר ושופר גם בית-העלמין המקומי.

בהגיעו לגבורות ובמלאת נ"ה שנה לעליתו ארצה חגגה המושבה כולה את חגו של החייל האלמוני.

ועד המושבה קרא את שמו על אחד הרחובות שליד בית-הכנסת "שדרות רבי חיים טפר ובני משפחתו רשמוהו בספר הזהב של הקרן-הקימת.