Ishmael II ben Fabi (ben Camydus), High Priest

Wikipedia - Hebrew

According to Josephus there were two High Priest by this name.

Ishmael ben Fabi II was appointed high priest (probably in 59 CE) replacing Annanus ben Nedebeus by King Agrippa II. During his tenure, the status of the priesthood reached unprecedented lows.

"After Agrippa built in his palace (the Hasmonean palace) in Jerusalem, a large hall overlooking from high above on the events happening the Temple, the priests erected a high wall on the west side inner Temple Court, also blocked the view from the Roman Guard positions during the holidays. Governor Festus, as well as Agrippa, were very angry and ordered its destruction. The priests asked and were allowed (in c.''62 CE'') to send envoys in this matter to Emperor Nero: Ten local dignitaries led by Ishmael ben Fabi and Hilkiya The Treasure Keeper. The delegates explained the matter to the emperor, he forgave them and allowed to leave the built structure in its place, at the request of his wife Pofiah, who was approaching the Jewish faith. The emperor's wife sent the ten delegates back home and Ishmael and Hilkiya were "held hostage". Following the detention of Ishmael ben Fabi in Rome, Agrippa handed the high priesthood to Joseph (Cabi) ben Simon.

During the Great Rebellion, Ishmael was executed (beheaded) in Kyrenia (Kyrene). It is unknown whether the execution took place at the beginning of the rebellion, as an act of vengeance, or after the destruction of the Temple, during persecutions of the Jews in Kyrenia. The murder was apparently the basis of tradition on the death of Rabbi Ishmael High Priest, one of the Ten Martyrs.

_____________________________________________

ישמעאל בן פיאבי השני מונה לכהן גדול במקומו של חנניה בן נדבאי (ככל הנראה בשנת 59 לספירה) על ידי המלך אגריפס השני. בזמן כהונתו, הגיע מעמדה של משרת הכהונה הגדולה לשפל חסר תקדים:

"אז התגלע ריב בין הכהנים הגדולים ובין (שאר) הכהנים וראשי-העם שבירושלים, וכל אחד מהם עשה לעצמו גדוד של אנשים עזי-נפש ביותר ורודפי מהומות והיה להם למנהיג והם התנגשו והתנצחו אלה עם אלה ורגמו (אלה את אלה) באבנים. ולא היה מי שימחה בידם...כמו בעיר שאין בה שלטון." לאחר שאגריפס בנה בארמונו (ארמון החשמונאים) שבירושלים אולם גדול הצופה מגבוה על הנעשה בבית המקדש, הקימו הכהנים חומה גבוהה בצד המערבי של העזרה הפנימית, שחסמה את המראה גם מהסטיו המערבי (צדו הפנימי של הכותל המערבי), אזור משמרות הרומאים בזמן החגים. המושל פסטוס, כמו גם אגריפס, כעסו מאד והורו על הריסתה. הכהנים ביקשו והורשו (בשנת 62 לערך) לשלוח שליחים בעניין לקיסר נירון: עשרה מנכבדי העיר ובראשם ישמעאל בן פיאבי וחלקיה שומר האוצר. השליחים הסבירו את העניין לקיסר, שסלח להם ואף הרשה להשאיר את המבנה שבנו במקומו, וזאת לבקשתה של אשתו פופיאה, שהתקרבה לדת היהודית. אשת הקיסר שלחה את עשרת השליחים לביתם ואילו את ישמעאל וחלקיה "החזיקה על-ידה כבני-תערובות". בעקבות החזקתו של ישמעאל בן פיאבי ברומא, מסר אגריפס את הכהונה הגדולה ליוסף (קבי) בן שמעון הכהן הגדול.

בתקופת המרד הגדול, הומת ישמעאל בהתזת ראש בקיריני. לא ידוע אם הוצאתו להורג התרחשה בתחילת המרד, כנקמה, או לאחר החורבן, בשעת הרדיפות על יהודי קיריני. רציחתו הייתה, ככל הנראה, יסוד המסורת על מות רבי ישמעאל כהן גדול, אחד מהרוגי מלכות.

בן קמחית

המהרש"א מזהה את ישמעאל בן פיאבי עם רבי ישמעאל בן קמחית, שמוזכר בתלמוד שהיה כהן גדול:

"תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו."

המהרש"א כותב, ש"קמחית" היה שם אמו ו"פיאבי" שם אביו. עוד מוזכר עליו, בקשר למלאכת חפינת הקטורת ביום הכיפורים, שידיו היו גדולות: "אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית, שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חופניו".

כן נזכר שאחיו החליפו אותו בתפקיד הכהן הגדול כשנטמא:

"אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, וניתזה צינורא (רוק) מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו (ככהן גדול), וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושוב - אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית - פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, וניתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושימש תחתיו, וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד."