Itamar Ben Hur

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9E%D7%A8_%D7%91%...

[] נעוריו ותחילת דרכו

בן חור נולד בשנת 1912 בירושלים. מצד אביו – זלמן יקותיאל רקובר - הוא נצר למשפחת רבנים שכיהנו בקרקוב, פולין שלפי מסורת המשפחה מתייחסת אל הרב שבתאי כהן (בעל ה"שפתי כהן" מן החיבורים החשובים שנכתבו כפירוש ל"שולחן ערוך"). מצד אמו – לאה לבית אתרוג – היה איתמר בן חור דור חמישי בישראל.

בהיותו בן שש שנים בלבד נפטרו שני הוריו זה אחר זו (כנראה משפעת מגפתית). בן חור שהה מספר שנים בבית יתומים בירושלים ובביתה של משפחה שגידלה קבוצה קטנה של יתומים כמוהו. את השכלתו הבסיסית רכש בבית ספר "תחכמוני" ולאחר מכן בבית המדרש למורים "מזרחי".

בנערותו הרבה בן חור לשהות בבית קרוב משפחתו רבי שמחה מנדלבאום בשער מנדלבאום. קרבתו אל רבי שמחה מנדלבאום והכרת התודה שרחש לו שימשו לבן חור מקור השראה לחיבורו "שער היה בירושלים" שפורסם לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר סיום הלימודים בסמינר מונה בן חור לשמש כמזכירו האישי של פרופ' יוסף קלוזנר שהיה היסטוריון, סופר ובלשן ושמחקריו וכתיבתו שמשו מקור השראה לימין הציוני בארץ ישראל. בן חור הושפע מפרופ' יוסף קלוזנר ואימץ את תפיסת עולמו. באותם ימים בחר להמיר את שם משפחתו לשם העברי בן חור (ראשי תיבות של חוטר רקובר). הוא הצטרף לקבוצת צעירים שכינתה עצמה "חוג המשוטטים" שהרבתה לערוך סיורים רגליים ממושכים באזור ירושלים והרחיקה עד למדבר יהודה ובקעת הירדן.

בשנים הבאות, עד לסיום שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל עסק בן חור בהוראה בירושלים. תוך כדי כך, התקרב ללח"י וסייע לארגון בעריכת ביטאון "המעש" ובחיבור כרוזי עמדה ומחאה.

[] השליחות לגרמניה

בשנת 1936 יצא בן חור בשליחות הסוכנות היהודית לגרמניה שבה התבססה מזה מספר שנים המפלגה הנאצית בגרמניה. בן חור יצא בשליחות הוראה אך עיקר תכליתה היה לשכנע יהודים למלט את עצמם מגרמניה הנאצית. הצלחתו הייתה מוגבלת ביותר בעיקר משום שהשלטונות הצרו את צעדיו. בשהותו בגרמניה נכח באסיפת עם גדולה שבה נאם היטלר. הדברים הותירו רושם חזק על בן חור ונטעו בו תחושה כבדה שהמשטר הנאצי עלול לפגוע קשות ביהודי גרמניה. הוא יצא את גרמניה לאחר קרוב לשנה, לאחר שחש שהגסטאפו עלול לעצרו. בשובו לארץ ישראל חיבר את הפואמה "אדם בשלהבות" (פורסמה ב-1938) שבה חזה במדויק את ההתרחשויות העתידות לבוא אשר המיטו שואה על יהדות אירופה.

"אדם בשלהבות" נחשב ליצירה הספרותית הראשונה המבטאת את תחושת השואה ומזהירה מפניה (שרה נשמית "נבואת החורבן מפי משורר לא נודע " "למרחב" 22.4.1971; פרופ' יוסף נדבה "לזכר משורר-חוזה אלמוני" "מעריב" 5.5.81). בן חור כותב: "גולו אבק מעיניכם סגורים וראו – אורב החידלון... כי רובצת שואה על הפתח ומבעד לחרכים מציץ חורבן ואבדן ...ביום אביב עשן מעשנות חרושת המוות".

היצירה הקנתה לאיתמר בן חור את "פרס הנשיא לספרות – 1968".

[%D7%A2] כמחנך בבית הספר לעולים

בשנת 1937 נישא בן חור לשמחה אלפיה – בת למשפחות עדס והררי-רפול מן המשפחות הספרדיות המיוחסות של ירושלים. בני הזוג התגוררו בירושלים עד תום מלחמת השחרור ושם נולדו ארבעת ילדיהם.

ב-11 במרץ 1948 התפוצצה מכונית תופת בחצר בניין המוסדות הלאומיים בירושלים. איתמר בן חור שהה במקום ונפצע באורח ממשי.

בתום מלחמת השחרור משנפתחו שערי הארץ והחלו גלי עלייה גדולים נענה בן חור לאתגר גדול שהציבו בפניו גורמי משרד החינוך ועקר עם משפחתו מירושלים לחדרה כדי להקים ולנהל בית ספר לילדי עולים. בית הספר הוקם במעברת עולים בפרדס חנה. בשעות הערב לימד בן חור עולים באולפן ללימוד עברית. מספר שנים לאחר מכן כאשר נבנו שיכוני עולים ב"גבעת אולגה" (חדרה) הקים בן חור שם את בית הספר היסודי "אור לטף" והיה למנהלו הראשון.

בבית הספר "אור לטף" באה לידי מימוש השקפת עולמו החינוכית. הוא קיבץ סביבו חבר מורים והדריך אותם להיות מחנכים יתר על פני "מרביצי תורה". הוא גרס שתפקידו המרכזי של בית הספר איננו דווקא הקניית ידע ודעת. בית הספר צריך להיות בית הגידול לאנשים טובים, לאזרחים מועילים, לפרטים המסוגלים להתקיים בתוך קהילה ולקיים אותה. לשם השגת התכלית הזאת צריך כל תלמיד להביא לידי מיצוי יכולותיו האישיות אך אין הכרח שכל תלמיד יגיע להישגים לימודיים מרביים. מורי בית הספר, לפי השקפת בן חור, צריכים להיות מורי דרך לצד היותם מורי הוראה. על בית הספר להעמיד לכל תלמיד כלים כדי לאפשר את מיצוי יכולותיו.

בן חור הבין שקשה להביא למיצוי יכולות אישיות של תלמידים בכיתות הטרוגניות גדולות המורכבות משכבות אוכלוסייה שונות בעלות רקע אתני ותרבותי שונה. על כן הגה ופיתח עם צוות המורים את רעיון הכיתות הטיפוליות. הוא הוציא מתוך הכיתות, תלמידים שנזקקו לחיזוק ותמיכה בתחומים שונים והעמיד לרשותם, בקבוצות קטנות, מורים ייעודיים. כך נשארו אותם תלמידים משוייכים למסגרת הכיתתית הרגילה ובו זמנית זכו לתמיכה פרטנית מבלי שהוטבעה בהם סטיגמה של טעוני טיפוח. רעיון זה הפך במרוצת הימים לנחלת מערכת החינוך כולה.

[ עבודתו הספרותית

במקביל לעבודה החינוכית עסק בן חור בכתיבה ספרותית ועיתונאית. אחרי "אדם בשלהבות" פורסמו הספר "שערים נעולים" (1942) שהוא תשלובת של ארבעה מחזות, הרומאן "השביל הבודד" (1960) והרומאן "לחם האוהבים" (1968). בין לבין פורסמו סיפורים קצרים ורשימות בעיתונים שונים וב"האומה" –במה רעיונית לאומית מיסודו של מסדר ז'בוטינסקי. הסיפור "שער היה בירושלים" פורסם בידי משרד החינוך במסגרת הקובץ השנתי "שלושה סיפורים" (1968). משלהי שנות ה-50 ועד שלהי שנות ה-60 שימש בן חור גם כעיתונאי מדווח של עיתון "הארץ". הוא נהג לחתום על הידיעות שמסר כ"סופר 'הארץ' בשרון".

שני הרומנים שפרסם תוכננו להשתלב ברומן שלישי אלא שהמחבר לא זכה להשלים את הטרילוגיה הספרותית והוא נפטר באפריל 1981 לאחר מחלה קשה.

[עריכה]

השביל הבודד : ספור

איתמר בן-חור

שערים נעולים

איתמר בן-חור

אדם בשלהבות

איתמר בן-חור

לחם האוהבים; רומן

איתמר בן-חור