Miryam Sapir

מרים ספיר (פחטר

נולדה  ב-1899 בעיירה סמיאטיץ ברוסיה. בגיל 10 (סוף 1918) עברה עם משפחתה לטשקנט, תורקיסטן, ושם סיימה את הגימנסיה ולמדה שנתיים בפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה. אביה היה ציוני נלהב וחבר הועד המרכזי הציוני של חבל תורקיסטאן והיא גדלה בבית מסורתי וציוני. היתה פעילה באגודת הסטודנטים הציונית "החבר" וחתרה לעלות לארץ עם אחד מאחיה. לא בלב קל הסכימו הוריה, הואיל והציונות והעליה לארץ היו אסורים והנתפסים בהן נשלחים למאסר ולגלות. עם אישורי-יציאה פיקטיביים נדדה עם אחיה פנחס ארבעה חדשים בדרכים עד שהגיעו לארץ (חיפה)  ב- 3.1.1922 ואחריהם שאר בני המשפחה. בבואה נפגשה עם קבוצת סטודנטים מטשקנט שהקדימו לעלות, עבדו בבניין בתנאי חוסר עבודה והיא היתה האקונומית והמבשלת. מכיוון שנשאה נפשה לחקלאות עזבה את הקבוצה ונסעה לקבוצת מרחביה, אולם שם חלתה קשה במלריה ובעצת הרופא חזרה לתל-אביב, עבדה בביח"ר לשוקולד "רענן", נישאה והיא ובעלה שכרו חדר שהיה מקום מפגש לחבריהם. בפרוץ מלחמת העולם השניה התנדב בעלה לצבא הבריטי והיא נשאה בעול המשפחה וגם טיפלה בעזרה לאחרים. במלחמת השחרור אימצה שנים מצעירי מח"ל, ניצולי אושוויץ, לזמן ממושך ונתנה להם כל מחסורם, וכאשר נפצע אחד מהם קשה בעינו היתה מבקרת אותו כמעט יום יום ב"תל השומר". בבוא עולי העליה הגדולים נחלצה לעזרת העולים ויש שבנתה ושיקמה אותם. ערבה להלוואות בשבילם ואף הילוותה להם מכספה, ציידה אותם בבגדים, דאגה לריהוט ולעבודה קבועה, ועוד – וכל זאת בצניעות כפי שנהגה באורח חייה. היתה ידועה כחכמה ושנונה, מאות אנשים שאהבוה והעריכו אישיותה, ליווה למנוחתה האחרונה [בבית העלמין ברמת השרון

כתב בעיתון את ההספד: מ.ס.