Mordechai Ezrachi

נולד בי"ט בתמוז תרכ"ב (17.7.1862) בכפר קוטובקה שברוסיה.

נפטר בא' בתשרי תשי"ב (1.10.1951) בתל-אביב.

כבנו הבכור של חיים-יעקב קריצ'בסקי, הגיע ארצה בשנת 1888 והתגורר בבית בן-דודו יצחק אמצ'ילסקי, שהיה מראשוני ראשון לציון.

כבן למשפחה מחסידי חב"ד, למד מרדכי ב'חדר', ואחר כך עבר ללמוד בגימנסיה בפולטבה, שבה הוסמך להוראה. הוא נשא לאישה את בת-דודו בתיה, בת משה טפלינסקי. לאחר שהוסמך להוראה נשאר בפולטבה, ועבד כמורה יחד עם אז"ר. היה חבר באגודת "בני משה" מיום היווסדה.

עלה ארצה באייר תרנ"ז (1897), ונשלח מטעם "בני משה" ללמד בקסטינה, היא באר-טוביה. שם הורה משנת 1898 ועד 1904. לאחר מכן עבר להורות בירושלים, בבית הספר של "כל-ישראל-חברים", בהנהלת אלברט ענתבי. מרדכי היה המורה הנערץ ביותר על התלמידים ועל המנהל כאחד.

כאשר ד"ר הרצל הגיע לירושלים בשנת 1898 כדי להיפגש עם הקיסר, נאסר על בני היישוב הישן כל מגע עם "הציונים". בכל זאת נפגש מרדכי קריצ'בסקי עם ד"ר הרצל לשיחה ארוכה, ולא ננזף על כך. בין תלמידיו בתקופה זו, מי שיהיה לימים הרב הראשי בן-ציון מאיר-חי עוזיאל, ומי שיהיה לימים הד"ר אופלטקה. הוא היה חבר "ועד הלשון העברית". בשנת 1903 השתתף בייסוד הסתדרות המורים בזכרון יעקב. כשנה לאחר מכן מונה למנהל בית הספר לבנות ב"נווה שלום". בשנת 1907 הגיע ארצה ד"ר ניסן טורוב, ומרדכי קריצ'בסקי העביר לו את ניהול בית-הספר, ונשאר ללמד בו כמורה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה התעת'מן, כדי להישאר בארץ ולהמשיך ללמד את הילדים. לצורך זה החליף את שמו מקריצ'בסקי לאזרחי. מדוע בחר בשם זה?

אולי מתוך ראיית הנולד, שייתכן כי לאחר המלחמה תקום מדינה, והוא יהיה בה אזרח.

מרדכי אזרחי כתב ספרים רבים, בעיקר ספרי לימוד. לאחר מלחמת העולם הראשונה חזר ללמד בסמינר לווינסקי, עד שפרש לגמלאות. מרדכי היה אביה של לינה הופנקו, אשת משה הופנקו, מנהל בית הספר למוסיקה "שולמית".

המידע נלקח מהספר "הפנתאון של תל-אביב" מאת יעקב מרקל