Moshe Shalhav

לזכרו של מוסה שלהב / שליצקי ז"ל.

מאת גייזי שביט

מאז ילדותנו, יש סביבנו גלריה של דמויות, מעין פזל שכל פיסה בו היא דמות מעברנו, וכולם יחד הם נוף ילדותנו. במשך השנים אובדת פיסה ועוד פיסה ,ויחד עם אלה כאילו נגרעים גם חיינו. מוסה היה אחד כזה . מוסה היה נוהג להזכיר לי את הפגישה הראשונה בינינו על רמפת המדרגות בכניסה לבית הספר א' (ארלוזורוב) בקרית חיים, ביום הראשון בכתה א', התמודדנו מי "הכי חזק" ומוסה זכר לי כל חייו איך דחפתי אותו במורד המדרגות, אך משנכנסנו לכתה הוא התבלט מיד בכוחו : חריף שכל , מוכשר, מאורגן, מרוכז,מחושב, פרגמטי : מנהיג. בכתה ג' מוסה "ארגן" אותי לתנועת הנוער גורדוניה . הוא היה תמיד מעין אח בוגר, שואל ומשוחח ,מתעניין , מייעץ ומעודד לעשייה ומארגן פעילויות. אני זוכר: גם ההורים של חבריו היו מתייעצים בו בעניינים שקשורים לבנם. לכמה מבין חבריו הוא היה המרכז ,הדבק המאחד וקושר. בקיבוץ נחל עוז היה מהראשונים שנשלחו לקורס מרכזי משק, אבל במשך השנים נטה יותר לניהול וארגון חברתי, היה לו חוש לצדק חברתי, ותומך נלהב בשותפות ואחריות הדדית, מוסה היה ליברל ומהראשונים שנפרדו מתפיסות נעורים של להקריב את זכויות הפרט על מזבח הקולקטיביות, הוא לא ראה סתירה בין תרומה ופיתוח האישיות לבין חיי שיתוף, וצרכי הקהילה ,להיפך הוא ראה בתרומה לפרט את המפתח לחיזוק הקהילה. לאחר שבשנים הראשונות בקיבוץ הוא נרתם כפעיל בתחומים רבים , משקיים וחברתיים לטובת הקהילה, הוא פנה לעשייה בפיתוח אישיותו ,נטיותיו וכישרונותיו בתחום האקדמי, גם כאן מוסה לא ראה סתירה בין קידומו במסלול אקדמאי לבין חברותו בקיבוץ וחיפש שביל זהב, אשר יאפשר לו גם להיות חבר הקיבוץ וגם להתקדם בתחום האקדמאי, על הרקע הזה היו לו כמה קונפליקטים קשים, עם קבוצות לחץ שראו בו את מי שכישוריו לא עומדים מספיק לרשות הקהילה. כחבר של מוסה וכמי שבאותה העת גם מילא תפקידים בקיבוץ נרתמתי לא אחת לגשר בין העמדות המנוגדות. בתקופה שהייתי מזכיר הקיבוץ, הוא היה מרכז וועדת חברים ומן העבודה המשותפת אתו ,למדתי כמה "תכסיסים" בטיפול במשברים: הוא היה אומר , אם נוצר קונפליקט חמור עם רגשות עזים בין חברים , אל תמהר לפתור את הבעיה, תמצא תירוץ לדחות את הטיפול , בינתיים הרגשות העזים והכעסים "יתעייפו" , ואז יבוא הזמן להפגיש את הצדדים ולפתור את הבעיה, הוא היה מזמין אותי לפגוש חברים או משפחות שהיו בקונפליקט עם הקיבוץ או מוסדותיו, והיה אומר : נחלק בינינו את התפקידים, אחד ישחק את הקשוח וידחק את "המורדים" לקיר, ואילו השני ישחק את המתחשב והפשרן ויציע מוצא של כבוד לכל הצדדים, כך החלפנו תפקידים מעת לעת וה"שיטה" זכתה להצלחה רבה. היו לו יחסי אנוש מוצלחים. הוא ידע לקשור ולמצוא דרך ללבם של אנשים, בהתעניינות בסקרנות , בעידוד בישירות ובגילוי הלב. כאשר חלה בסרטן הריאה , התמודד באומץ עם מחלתו האנושה ,לא הסתיר ולא הדחיק, שוחח אתנו, חבריו בגלוי , ובעיניים פקוחות על מה שעובר עליו וכך גם דאג עד הרגע האחרון, לביסוס מצב משפחתו, לאחר מותו.

         אף אחד לא  יודע בדיוק, איך נגזרים גורלות מי לחיים ומי למוות, ולפי מה נקבע מי ימות ומי ימשיך,  למה איש יקר שהיה כל כך משמעותי בחיי בני אדם: משפחתו וחברים , כך פתאום נגזר ונעלם  מנוף חיינו.  רוחו של מוסה היא מה שיצר ופעל בחייו  והזיכרונות אשר בלב אוהביו.    גייזי