Prof. Abraham Shalom Yehuda

http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=q-00000-00--...

Hakham Moshe Haim Family Tree "Beit al-Hakham" - see documents
Abraham-Shalom YEHUDA (1877-1951)
- son of Benjamin #5.13 and Rebecca BERGMAN

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/507

פרופ' אברהם שלום יהודה

נולד בירושלים, ז' תמוז תרל"ז (1877), לאביו ר' בנימין יחזקאל יהודה (שעלה מבגדאד בהיותו בן תשע עם אביו הנדיב ר' שלמה , גיסו של הנגיד דוד ששון, אבי משפחת ששון מבגדאד, הודו, שאנחאי ואנגליה ועם אמו רימה-ריינה , ידענית גדולה בתורה, בת פאראג' חיים מעאנה (נהרדעא העתיקה), מצאצאי יוסף בן-שושן נשיא, שהיה שר בארמונו של אלפונסו השמיני מלך קשטיליה בשנות 1166-1214) ולאמו בכורה-רבקה לבית ברגמן מעולי פרנקפורט שבגרמניה,

למד תורה מפי טובי המלמדים הספרדים והאשכנזים, שאביו שכר לו בתנאים מיוחדים (מלמדיו האשכנזים היו ; ר' מרדכי קובנר לחומש ורש"י, ואח"כ ר' בנימיןריבלין ור' יוסף הכהן ממינסק לגמרא). למד גם בביתהמדרש של זקנו החסיד ר' שלמה יחזקאל (ישיבת "חסדאל") והשתלם בישיבות חכמי ירושלים בש"ס ופוסקים. בהיותו בן 15 שכר לו אביו מורים ללמדו שפות לועזיות (אחד מהם היה חיים קלמי ), ובשפה הערבית, שהיתה שפת הדיבור בבית הוריו, השתלם בספרותה.

בשנת תרנ"ד פרסם ב"המליץ" את מאמרו הראשון על תועלת לשון כושית וערבית ובאותה שנה פרסם את ספרו הראשון "קדמוניות הערבים", ובשנה שלאחריה נדפס מאמרו הגדול על "נדיבי וגבורי ערב" בלוח ארץ-ישראל של הרא"מ לונץ.

בתרנ"ה יצא לגרמניה, למד בערים דארמשטאדט, פרנקפורט ע"מ ונירנברג והתכונן לאוניברסיטה. מראשית תרנ"ט ועד סוף תרסד למד באוניברסיטת שטראסבורג (באמצע למד שנה אחת בהיידלברג) את מדעי המזרח והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה. בשנות לימודיו בא במגע עם טובי הסטודנטים הציונים מרוסיה (קלויזנר, טשרניחובסקי ועוד), היה פעיל בתנועה הציונית ובפעולות למען השפה העברית (בשיעורי ערב לדיבור עברי שיסד וניהל בפראנקפורט).

מקיץ תרס"ה ועד סוף תרע"ג היה מרצה בתנ"ך ובשפה העברית בבית-המדרש הגבוה לחכמת ישראל

רעיתו חנה גרינה בברלין, ובמחקריו שפרסם בכתבי-העת למדעי המזרח, נודע בחוגי המדע, כאחד הכוחות החשובים ביותר, עד כי. הפרופ' יצחק גולדציהר מבודאפשט, מזרחן בעל שם עולמי, המליץ עליו בפני ממשלת ספרד שתזמין אותו להוראה באוניברסיטת מדריד. מסוף תרע"ג ועד

סוף תרפ"א ישב בספרד, ואם כי סירב להחליף את נתינותו הבריטית בספרדית, עשו בו יוצא מהכלל, יסדו לו קתדרה באוניברסיטת מדריד לספרות ישראל ותולדותיה ומינוהו לפרופקסור מן המנין. הרצה בזמנים שונים גם באוניברסיטאות סוויליה וברצלונה והיה חבר האקדמיות להיסטוריה במדריד ובטולידו ובחברה הגיאוגרפית בליסאבון. נתקבל כמה פעמים לראיון אצל מלך ספרד והיה מכובד מאד בחוגי המדע והכהונה והודות להשתדלותו בפני מלך ספרד בשנות מלחמתהעולם הראשונה (יחד עם מכס נורדאו , שהוגלה אז מפארים לספרד בגלל נתינותו האוסטרית) פנה מלך ספרד בהשתדלות אישית אל וילהלם קיסר גרמניה לטובת יהודי ארץ-ישראל, והודות להתערבות רמת-מעלה זו הוכרח המצביא ג'מאל פחה לוותר על מזימתו ה"'נועזה" לגרש את יהודי ארץ-ישראל אל המדבר, כמו שעשה השלטון הטורקי לארמנים לשם השמדתם. כן ניתנו אז הוראות לצירים ולקונסולים של ספרד בארצות הלוחמות (בהן היתה ההגנה על נתיני מדינות האויב בידי ספרד) וביחוד בארץ-ישראל, שיתנו כל הגנה האפשרית בעין יפה וביד רחבה ליהודים הנרדפים.

בשנות שבתו בספרד ביקר וחיפש בספריות ובגניזות בערי ספרד העתיקות ואסף בהן חומר רב למחקריו על תולדות היהודים והתרבות הערבית בספרד. אחרי סיום המלחמה הוזמן להרצאות-אורח בקוליג' המלכותי בלונדון, באקדמיה הבריטית, באוניברסיטת אוכספורד ,ואח"כ גם לסדרות הרצאות באוניברסיטאות ליברפול, מנצ'סטר וקמברידג' על הנושאים: שפת התורה והתפתחותה ותרבות ישראל ותרבות ערב בספרד. בשנים מאוחרות יותר הוזמן להרצות באוניברסיטאות היידלברג, פרנקפורט ע"מ וציריך.

לתנועה הציונית הצטרף מראשיתה ובקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת תרנ"ז השתתף בתור ציר מהיידל

ברג, ובאותה הזדמנות בבר העיר להרצל על הצורך לחפש דרכים לבוא לידי הבנה עם הערבים ואף הציע את עזרתו בעניו זה. אחכ השתתף בעוד כמה קונגרסים, ובזמן הראשון אחרי הצהרת בלפור התיצב לצדו של נורדאו בדרישה להביא בהקדם את ההבטחה הבריטית לידי עובדה קיימת ולעשות לשם כך את המאמץ המדיני והארגוני הגדול ביותר, לבל ישאר עם ישראל בסוף ליד שוקת ריקה ושבורה. אולם כמוהו כנורדאו לא ניתנה להם דחקת רגל בהנהגה הציונית, שנהגה בדרך אחרת.

כשהחלו בשנים שאחרי מלחמת-העולם הראשונה ההכנות ליסוד המחלקה הראשונה של האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למדעי הרוח, הזמין אותו הועד המכין להורות בו תנ"ך ושפה וספרות ערבית, ולכן עזב בתרפ"א את משרתו הקבועה בספרד ועבר ללונדון עד לכשיגיע זמנו לשוב ירושלימה, ובינתים התקשר למחזורי הרצאות במוסדות מדעיים באנגליה ובאירופה, כנ"ל. (בעקב שינויים בתכנית המכון הנ"ל, ואולי גם מטעמים פוליטיים, לא זו בלבד שבוטלה הזמנתו להורות באוניברסיטה העברית ומאז לא נמצאה קתדרה בה בשבילו, אלא אפילו כאורח לחגיגת-הפתיחה המפוארת בתרפ"ה לא הוזמן).

בתרפ"א נשא לאשה את אטל יודיס מדרום-אפריקה מצאצאי רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים", עסקנית. צבורית וציונית פעילה ביוהאניסבורג והסביבה.

המשיך בפעולה מדעית בהרצאות ובכתיבה ובפעולה מדינית למען הציונות השלמה. ביחוד ניסה להשתמש בקשריו עם גדולי המלומדים וחכמי-הדת הערבים כדי ליצור ברית של הסכם הדדי בין הערבים והיהודים והציע את שרותו להנהלה הציונית לשם תיווך בענין זה, אך הצעותיו לא נתקבלו מסיבות שונות. אותו גורל היה גם לפעולתו למען השקטת סערת הרוחות בענין הכותל המערבי באביב 1929. אז ביקר במצרים ועלה בידו להשיג הבטחה מראשי הדת המושלמית, שבאם תסלק ההנהלה הציונית את ידה מענין זה ותשאירו כענין דתי מסמכות הרבנים בלבד, יתקבל על-ידי בירור בועדה דתית מושלמית ממצרים, באישורו של ראש ביתהדין המושלמי בירושלים, שיך כליל אל-כאלידי, פסקדין לטובת היהודים.

הוזמן לאמריקה להוראה מדעית וכעת הוא מכהן בפרופסור ב"ניו סקול אוף סושייל רסרץ" בניו-הייוון.

פרסם מאמרים רבים בעברית, גרמנית, צרפתית, אנגלית וספרדית בעתונים ורבעונים מדעיים שונים. הוציא את הספר "חובת הלבבות" לרבנו בחיי במקורו הערבי (1912) עם מבוא גדול בגרמנית על מקורותיו ויחוסיו אל הספרות הערבית; על שפת התורה ויחסה אל שפת המצרים ותרבותם, אוכספורד 1933 (באנגלית, יצא גם בגרמנית); על אמתות ספורי התורה ומקוריותם, לונדון 1934 (באנגלית) (בשני ספרים אלה הרס את בניני הקלפים של מבקרי המקרא שניסו להציג את תורתנו כאוסף של בדיות וזיופים בלתי מוצלחים); "עבר וערב", אוסף מאמרים ומחקרים, שירת הערבים, זכרונות ורשמים, ניו-יורק תש"י

__________________________________________________________

אברהם שלום יהודה

לידה 18 ביוני 1877 ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים פטירה 13 באוגוסט 1951 (בגיל 74) ניו הייבן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים ענף מדעי היסטוריה מקום מגורים ארץ ישראל, ארצות הברית מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים מוסדות ניו סקול עריכת הנתון בוויקינתונים תרומות עיקריות סופר, פובליצסט, חוקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית ופעיל ציוני לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg אברהם שלום יחזקאל יהודה (באנגלית: Abraham Shalom Yahuda; ז' בתמוז תרל"ז, 18 ביוני 1877 – י"א באב תשי"א, 13 באוגוסט 1951) היה איש אשכולות, חוקר תולדות עם ישראל והתרבות הערבית, פעיל ציוני, סופר ופובליציסט.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 אוסף יהודה 3 מכתביו 3.1 ממאמריו 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים קורות חיים אברהם שלום יהודה נולד בשנת תרל"ז (1877) בירושלים לאביו רבי בנימין שעלה מעיראק ולאם יוצאת גרמניה. מצד אביו היה צאצאו של יוסף בן-שושן, שהיה שר בארמונו של אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה וקרוב משפחתו של הנגיד דוד ששון. היה אחיו הצעיר של הרב יצחק יחזקאל יהודה. דודתם, שׂרח, נישאה ליהושע ילין והייתה אמו של דוד ילין. בצעירותו התחנך על ידי מורים פרטיים, ספרדים ואשכנזים, ולמד לימודי יהדות ועברית מידי מרדכי קובנר, בנימין ריבלין ואחרים. לאחר מכן למד בבית מדרשו של סבו הרב שלמה יחזקאל והשתלם בנושאי ש"ס בישיבות בירושלים. בגיל 15 החל אביו לשכור עבורו מורים לשפה הערבית ושפות אחרות, בהם חיים קלמי.

בשנת 1894 פרסם את מאמרו הראשון בעיתון "המליץ", בנושא תועלת הלשון הערבית והכושית. באותהּ שנה יצא ספרו "קדמוניות הערבים", וב-1895 התפרסם מאמרו הנרחב "נדיבי וגיבורי ערב". באותה שנה יצא לגרמניה ולמד בנירנברג, בפרנקפורט ובדרמשטאדט. בין השנים 1899–1904 למד לימודי מדעי המזרח באוניברסיטת שטרסבורג, ומהן שנה אחת באוניברסיטת היידלברג. בסיום לימודיו הוסמך כדוקטור.

יהודה בצעירותו בתקופת לימודיו החל לבוא במגע עם התנועה הציונית וקשר קשרי ידידות עם יוסף קלויזנר ועם שאול טשרניחובסקי. בפרנקפורט ייסד מסגרת לימודי ערב ללימוד עברית. בתקופת שהותו בהיידלברג השתתף כציר בקונגרס הציוני הראשון (1897). בפעילותו הציונית ביקש את נשיא ההסתדרות הציונית תאודור הרצל לפעול לקידום הבנה עם הערבים היושבים בארץ ישראל.[1] לאחר הצהרת בלפור תמך בפומבי בקריאתו של מקס נורדאו לפעולה מדינית שתבטיח מימוש ההבטחה.

בין השנים 1905–1913 התגורר בברלין, ושימש מרצה לתנ"ך ולעברית בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות. מאמריו התפרסמו בכתבי עת מקצועיים, והוא זכה לשם בתחום התמחותו. בשנת 1913 הוזמן, בהמלצת פרופ' יצחק יהודה גולדציהר, לספרד, שם שימש מרצה לתולדות ישראל ולספרות ישראל באוניברסיטת מדריד. בשנת 1915 קודם לדרגת פרופסור מן המניין, בהיותו מחזיק הקתדרה לספרות ישראל ותולדותיה. בשנים אלה הרצה ברחבי המדינה והיה חבר האקדמיה להיסטוריה במדריד ובטולדו וחבר החברה הגאוגרפית בליסבון.

כמומחה בעל שם הוזמן פעמים ספורות לחצר מלך ספרד. בימי מלחמת העולם הראשונה, שבהם עשה יהודה שימוש בקשריו אלו, הורה המלך לנציגויות ספרד במדינות אירופה על מתן סיוע ליהודים נרדפים. בתקופת גלותו בספרד של מקס נורדאו פנו יהודה ונורדאו למלך, וקידמו את פנייתו לג'מאל פחה שלא להוציא לפועל את גירוש היהודים מתחומי ארץ ישראל. בתקופת שהותו בספרד חקר יהודה גם את תולדות יהדות ספרד והתרבות הערבית בספרד. בתחומים אלו היה מרצה אורח באנגליה, בשווייץ ובגרמניה.

בשנת 1921 הוזמן לקחת חלק בייסוד המכון למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עזב את ספרד והמתין בלונדון להקמת המכון, אך מאוחר יותר בוטלו ההזמנה ומינויו לסגל האוניברסיטה. הוא המשיך בפעילותו כמרצה, כפובליציסט וכעסקן ציוני, בין היתר בפעילות לקידום יצירת ברית בין ערביי ארץ ישראל והתנועה הציונית – אשר נדחו על ידי הנהלת התנועה. בשנת 1929 הגיע למצרים בניסיון להרגעת הרוחות סביב מאורעות תרפ"ט, וביקש לקדם פסיקה לטובת היהודים בסוגיית הכותל המערבי במאורעות.

בתקופת מלחמת העולם השנייה התיישב בארצות הברית ושימש פרופסור ב-"New School of Social Research" בניו יורק.

בשנת 1952, הועלו עצמותיו לקבורה בהר המנוחות[2].

לאחר מותו, בשנת 1952, יצא לאור ספר זיכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, בסיוע דוד תדהר.[3]

על שמו של אברהם שלום יהודה קרוי רחוב בירושלים, בשכונת ארנונה.[4]

אוסף יהודה במרוצת חייו אסף פרופ' יהודה אלפי כתבי יד ושמר התכתבויות אישיות שלו עם אחרים. זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים (1967) עבר האוסף לרשות הספרייה הלאומית. ארכיון אברהם שלום יהודה, המוגדר כאחד מן העזבונות החשובים ויקרי הערך ביותר שהגיעו לידי הספרייה הלאומית, מכיל כ-1,400 כתבי יד, רובם כתובים ערבית, 250 מהם בעברית ו-50 בלטינית. רבים מהכתבים מאוירים, כך למשל מצוי באוסף עותק מאויר של "ספר השעות". עוד באוסף מספר אינקונבולות, בהן דפוסים עבריים ומהדורות נדירות; אוסף מסמכים מקוריים חתומים בידי נפוליאון, וארכיון מפתיע של כתבים מיסטיים פרי עטו של אייזק ניוטון, המכילים חישובי קץ,[5][6][7] שאותו רכש יהודה במכירה פומבית בלונדון ב-1935. נוסף על כל אלה, מכיל האוסף כ-3,200 תיקי התכתבויות אישיות.[8]

מכתביו יהודה פרסם מאמרים רבים בשפות אחדות. בין ספריו:

קדמוניות הערבים: בימי הבערות אשר לפני מחמד מיסד דת האשלם, ירושלים: [%D7%97%D7%9E%D7%95"%D7%9C], תרנ"ד. נדיבי וגבורי ערב, ירושלים: דפוס אברהם משה לונץ, תרנ"ו. קול ערבי במדבר: שירי עז וגבורה: מלקטים ממבחר שירות גבורי ערב, בתרגום חפשי עם הערות מאת אברהם שלום יחזקאל יהודה, ירושלם: [%D7%97%D7%9E%D7%95"%D7%9C], תרס"ג. לזיכרון דוד ילין: פרקים וקטעים מחייו ופעולתו, ניו יורק: [%D7%97%D7%9E%D7%95"%D7%9C], תש"ב. עבר וערב: אסף מחקרים ומאמרים, שירת הערבים, זכרונות ורשמים, [%D7%A0%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A7]: עגן, תש"ו-1946. כשלמדתי רש"י: פרק מזכרונותי, ירושלים: ועד יובל השבעים של הפרופיסור א.ש. יהודה, תש"י-1950. דוד הראובני: מוצאו, לשונו ותעודתו, ניו יורק: [%D7%97%D7%9E%D7%95"%D7%9C], 1950. ההגנה על היישוב במלחמת העולם הראשונה: זכרונות מימי שהותי בספרד, ירושלים: א.ש. יהודה, תשי"ב-1952. Die biblische Exegese in ihren Beziehungen zur semitischen Philologie, Berlin: H. Itzkowski, 1906. (בגרמנית) Die Sprache des Pentateuch in ihren Beziehungen zum Aegyptischen, mit einer hieroglypischen Beilage, Berlin: De Gruyter, 1929. (בגרמנית) The language of the Pentateuch in its relation to Egyptian, London: Oxford university press, H. Milford, 1933. (באנגלית) Prolegomena zu einer erstmaligen Herausgabe des Kitāb al-hidāja 'ila farā'id al-qulūb von Bachja ibn Josef ibn Paqūda aus dem 'Audalus nebst einer grösseren Textbeilage, Darmstadt: Winter, 1904. (בערבית) Bagdadische sprichwörter, Gieszen: A. Töpelmann, 1906. (בגרמנית) Nuevo Hallazgo de una Inscripcion Sepulcral Hebraica en Toledo, Madrid: Fortanet, 1915. (בספרדית) Un Capitulo sobre la Poesia Hebraica Religios de Espanña, Madrid: Fortanet, 1915. (בספרדית) The accuracy of the Bible: the stories of Joseph, the Exodus and Genesis confirmed and illustrated by Egyptian monuments and language, London: W. Heinemann, ltd., 1934. (באנגלית) The symbolism and worship of the serpent: a lecture to the Society for the study of religions on November 7th, 1938, [London]: [s.n.], [1938?]. (באנגלית) Dr. Weizmann's errors on Trial: a refutation of his statements in "Trial and error" concerning my activity for Zionism during my professorship at Madrid University, [New York]: E.R. Yahuda, 1952. (באנגלית) ממאמריו Uber die Unechtheit des Samaritanischen Josuabuches, Berlin: [s.n.], 1908. Contribución al estudio del Judeo-Español, Madrid: Imprenta de los Suc. de Hernando, 1915. (בספרדית) Jemenische Sprichwörter aus Sanaa, I. Folge, Strassburg: K. J. Trübner, 1911. (בגרמנית) Medical and anatomical terms in the Pentateuch: in the light of Egyptian medical papers, [New York]: [s.n.], [1947]. (באנגלית) לקריאה נוספת Santiago Garcia-Jalon de la Lama, Don Abraham Yahuda y la Universidad Central de Madrid (1915-1923), Salamanca: Universidad Pontificia de Salamanca, 2006. (בספרדית) Evri Yuval “Translating the Arab-Jewish Tradition: From al-Andalus to Palestine/Land of Israel” in Essays of the Forum Transregionale Studien, Berlin: forum-transregionale-studien יוסף יואל ריבלין, 'פרופסור א"ש יהודה', מאזנים ז, ד (תרצ"ח). רבקה אלפר, קורות משפחה אחת, תל אביב: דבר, תשט"ו קישורים חיצוניים מ"ד גאון, ‏אברהם שלום יהודה, פרופ' ד"ר, בספרו יהודי המזרח בארץ ישראל, כרך ב, ירושלים: מ"ד גאון, תרצ"ח, עמ' 276–280, באתר HebrewBooks אוסף ניוטון בספרייה הלאומית: אוסף יהודה – כולל דיוקן מאויר של פרופ' יהודה (באנגלית) ג. קרסל, אברהם שלום יהודה, דבר, 23 במאי 1947 כתבי אברהם שלום יהודה בפרויקט בן-יהודה יוסף יואל ריבלין, בית "יהודה" בירושלים: פרקי זכרונות, הד-המזרח, 2 בדצמבר 1949 י. בן-זאב, פרופ' א. ש. יהודה החוקר-הלוחם, דבר, 30 בנובמבר 1951 יוסף יואל ריבלין, אברהם שלום יהודה, חרות, 7 בדצמבר 1951 יוסף יואל ריבלין, אברהם שלום יהודה, חרות, 28 בדצמבר 1951 הצצה לחזונו של אחד מגדולי אספני כתבי היד בהיסטוריה היהודית, באתר הספרייה הלאומית, אוגוסט 2017 אוסף אברהם שלום יהודה, סרטון, אתר החינוך של הספרייה הלאומית מפרי עטו:

דוד הראובני – מוצאו, לשונו, ותעודתו (קטעים), בתוך: התקופה לד-לה (ניו יורק, תש"י), באתר דעת The Language of the Torah in its Relation to Egyptian(הקישור אינו פעיל), London, 1933 – ספר הדן בדמיון שבין העברית המקראית למצרית; גרסה סרוקה באתר ספרים online (באנגלית)

הערות שוליים

פרופ' א. ש. יהודה, פרקי זכרונות | יחסו של הרצל לבעיה הערבית, הד-המזרח, 7 באוקטובר 1949.

עצמותיו של פרופ' יהודה יועלו ארצה, הארץ, 11 ביוני 1952

אלי אשד, הבלש העברי הראשון :על דוד תדהר, 28 באפריל 2006.

רחוב שלום יהודה באתר עיריית ירושלים

אוסף אברהם שלום יהודה בספריה הלאומית

אלכס דורון, פרופ' אריאל כהן על יום הדין על פי ניוטון

מודי קרייטמן, http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2452173,00.html, באתר ynet,‏ 23 בפברואר 2003

ארכיון אברהם שלום יהודה באתר הספרייה הלאומית https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%A9...