Prophet Ezekiel, son of Buzi haKohen

Ezekiel (Hebrew: יְחֶזְקֵאל‎ - Yəḥezqēʾl; in the Septuagint written in Koinē Greek: Ἰεζεκιήλ - Iezekiḗl) is the central protagonist of the Book of Ezekiel in the Hebrew Bible.

In Judaism, Christianity, and Islam, Ezekiel is acknowledged as a Hebrew prophet. In Judaism and Christianity, he is also viewed as the 6th-century BCE author of the Book of Ezekiel, which reveals prophecies regarding the destruction of Jerusalem, and the restoration to the land of Israel.

Life

The author of the Book of Ezekiel presents himself as Ezekiel, the son of Buzi, born into a priestly (kohen) lineage. Apart from identifying himself, the author gives a date for the first divine encounter which he presents: "in the thirtieth year". If this is a reference to Ezekiel's age at the time, he was born around 622 BCE, about the time of Josiah's reforms, and shortly after the call of Jeremiah to a prophetic ministry around 626 BCE. Ezekiel's "thirtieth year" is given as five years after the exile of Judah's king Jehoiachin by the Babylonians. The Aramaic Targum on Ezekiel 1:1, however, as well as the 2nd-century rabbinic work Seder Olam Rabba (chapter 26), take a different approach, where they both say that Ezekiel's vision came "in the thirtieth year after Josiah was presented with a Book of the Law discovered in the Temple".

According to Jewish tradition, Ezekiel did not write his own book, the Book of Ezekiel, but rather his prophecies were collected and written by the Men of the Great Assembly. Josephus claims that Nebuchadnezzar of Babylonia's armies exiled three thousand Jews from Judah, after deposing King Jehoiakim in 598 BCE.

The name Ezekiel means "God Strengthens."

Living in Babylon

According to the Bible, Ezekiel and his wife lived during the Babylonian captivity on the banks of the Chebar River, in Tel Aviv, with other exiles from Judah. There is no mention of him having any offspring.

Prophetic career

Ezekiel describes his calling to be a prophet by going into great detail about his encounter with God and four "living creatures" with four wheels that stayed beside the creatures. For the next five years he incessantly prophesied and acted out the destruction of Jerusalem and its temple, which was met with some opposition. However, Ezekiel and his contemporaries like Jeremiah, another prophet who was living in Jerusalem at that time, witnessed the fulfillment of their prophecies with the siege of Jerusalem by the Babylonians. On the hypothesis that the "thirtieth year" of Ezekiel 1:1 refers to Ezekiel's age, Ezekiel was fifty years old when he had his final vision. On the basis of dates given in the Book of Ezekiel, his span of prophecies can be calculated to have occurred over the course of about 22 years. The last recorded prophecy of Ezekiel dates to April 570 BCE.

Jewish tradition

Ezekiel, like Jeremiah, is said by Talmud and Midrash to have been a descendant of Joshua by his marriage with the proselyte and former prostitute Rahab. Some statements found in rabbinic literature posit that Ezekiel was the son of Jeremiah, who was (also) called "Buzi" because he was despised by the Jews.

Ezekiel was said to be already active as a prophet while in the Land of Israel, and he retained this gift when he was exiled with Jehoiachin and the nobles of the country to Babylon.

Christianity

Ezekiel is commemorated as a saint in the liturgical calendar of the Eastern Orthodox Church—and those Eastern Catholic Churches which follow the Byzantine Rite—on July 21 (for those churches which use the traditional Julian Calendar, July 21 falls on August 5 of the modern Gregorian Calendar). Ezekiel is commemorated on August 28 on the Calendar of Saints of the Armenian Apostolic Church, and on April 10 in the Roman Martyrology.

Certain Lutheran churches also celebrate his commemoration on July 21.

Islamic tradition

Ezekiel is recognized as a prophet in Islamic tradition. Although not mentioned in the Quran by name, Muslim scholars, both classical and modern have included Ezekiel in lists of the prophets of Islam.

The Quran mentions a prophet called Zul-Kifl. This prophet is sometimes identified with Ezekiel although Zul-Kifl's identity is disputed.

Some Islamic scholars have likened Ezekiel's mission to the description of Dhul-Kifl, "Possessor of the Double" or "Possesor of the Fold". When the exile, monarchy, and state were annihilated, a political and national life was no longer possible. In the absence of a worldly foundation it became necessary to build a spiritual one and Ezekiel performed this mission by observing the signs of the time and deducing his doctrines from them. In conformity with the two parts of his book, his personality and his preaching are alike twofold. Aside from the possible identification of Zul-Kifl with Ezekiel, Muslims have viewed Ezekiel as a prophet, regardless of his identification with Zul-Kifl.

Ezekiel appears in all Muslim collections of Stories of the Prophets. Muslim exegesis further lists Ezekiel's father as Buzi (Budhi) and Ezekiel is given the title ibn al-‘ajūz, denoting "son of the old (man)", as his parents are supposed to have been very old when he was born. A tradition, which resembles that of Hannah and Samuel in the Hebrew Bible, states that Ezekiel's mother prayed to God in old age for the birth of an offspring and was given Ezekiel as a gift from God.

יחזקאל בן בוזי הכהן - הנביא יחזקאל היה נביא בסוף תקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית והיה פעיל בבבל.

יחזקאל נקרא "בן-בוזי הכהן". הפירוש המקובל הוא, שהיה בנו של כהן בשם בוזי, אשר ישנם אלו המייחסים אותו לירמיהו. דעה אחרת אומרת שיחזקאל היה צאצא ממשפחת אלעזר בנו השלישי של אהרון הכהן, לעומת ירמיהו שהיה צאצא ממשפחת איתמר הכהן בנו הרביעי של אהרון.

יחזקאל גלה בגלות יהויכין שנקראת גם גלות החרש והמסגר על ידי בבל. הוא התגורר ליד נהר כבר שבבבל ושם ניבא ליושבי הגולה. לדבריו הוא החל להתנבא בשנת 593 לפנה"ס, חמש שנים לאחר גלות יהויכין. הנבואה הפותחת בתאריך הכי מאוחר מתוארכת לשנת 571 לפנה"ס, כ-15 שנה לאחר חורבן בית ראשון. כך שיחזקאל כנראה ניבא במשך כ-25 שנה.

אשת יחזקאל מוזכרת בנבואתו (להלן) אך לא מצוין שמה.

על פי המסורת קבור יחזקאל בכפר אל-כפל שבעיראק.

אופי נבואתו

נבואתו של הנביא יחזקאל מאופיינת במראות מרשימים וגדולים. המפורסם והראשון שבהם הוא "מעשה מרכבה" שמתאר על דרך הסוד את התגלות ה' בעולם ודרך הנהגתו. חזון ידוע אחר הוא חזון העצמות היבשות, המתאר את גאולת עם ישראל על דרך תחיית המתים. נבואה מרכזית נוספת בדברי יחזקאל היא הנבואה בפרקים שבסוף ספרו שמדברת על בניית בית המקדש (שעל פי חז"ל היא מוסבת על בית המקדש השלישי) בו מתוארים מידות המקדש, קורבנות מיוחדים שיוקרבו בו והשראת השכינה שבו. בנוסף, מיד לאחר מכן - מתוארת חלוקה מחודשת של הארץ לשבטים לעתיד לבוא, שלא כמו החלוקה שהייתה בימי יהושע, כאשר בנוסף על החלוקה לשבטים יש גם שטח מוקצה ל"נשיא" שכולל את ירושלים.

אזכור נוסף למראות הנבואה של יחזקאל ניתן למצוא על דרך השלילה, כאשר המדרש מתאר את קריעת ים סוף: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל".

יש הבדל בתוכן נבואותיו לפני חורבן בית המקדש ולאחריו. עד לחורבן - יחזקאל הטיף לפני יהודי הגולה על חטאיהם. הוא טען שחטאיהם הביאו לגלות ולשעבוד, והזהיר מפני חורבן שלם ושיעבוד קשה יותר אם לא יחזרו בתשובה. כמו ירמיהו, שניבא באותה תקופה בארץ־ישראל, טען יחזקאל שמקדש ה' לא יספק להם הגנה אוטומטית, ושנביאי השקר מעוררים תקוות שווא ומטעים אותם, ושאין לתכנן תחבולות מדיניות כנגד בבל.

לאחר החורבן - חדל יחזקאל מנבואות התוכחה והפורענות, ונבואותיו הן נבואות נחמה. הוא מנבא על שיבת הגולים לארץ ישראל, על בניין הארץ ובניין המקדש, ועל עתידו המזהיר של העם המתחדש בארצו. נבואתו של יחזקאל גדושה בחזיונות ובמראות, והוא מדגיש הרבה שמה מפעיל אותו הם "יד ה'" ו"רוח ה'".

יחזקאל, שהיה גם כהן, כולל בנבואותיו גם מסורות כוהניות מפורטות ומדוקדקות, ובהן תיאורים ארוכים של בית המקדש העתיד להבנות. ניתן לראות קשר לשוני-סגנוני ואף קשר תוכני בין יחזקאל לספר ויקרא, ושאלת הקשר בין שניהם נדונה במחקר.

בהרבה מנבואותיו, יחזקאל פותח אותן בקריאה של ה' אליו בכינוי "בן אדם". הפרשנים מתחבטים במשמעות של התואר הזה. רש"י בפירושו השני מביא, שזה היה "בשביל שלא תהא דעתו רחבה עליו מתוך שהיה גס לבו במראה המרכבה ובמלאכת עליונים", וכך גם מביא הרד"ק בפירושו הראשון, אך בפירושו השני הוא מביא שהכינוי הזה הוא על דרך החיוב: "לפי שראה פני אדם במרכבה - הודיעו כי ישר וטוב הוא בעיניו והוא בן אדם, לא בן אריה ולא בן שור ולא בן נשר". האברבנאל מביא את הפירוש של הרד"ק ומבארו על דרך משל. אדם מסמל השכלה, אריה מסמל גבורה, שור מסמל ממון ונשר מסמל כבוד, ובכך ה' רצה לרמוז ליחזקאל שבח שלא היה מתהלל בגבורה או עושר או כבוד אלא בידיעת האלוהים וכמו שאמר ירמיהו: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה'".

מות אשת יחזקאל

דמותה של אשת יחזקאל מופיעה בנבואת הנביא מסמלת את מצבו של עם ישראל לאחר החורבן. דבריו אמורים לגרום לטלטלה ולזעזוע. ה' מודיע לנביא על מותה הקרב של אשתו ואכן אשת יחזקאל מתה בערב. למחרת בבוקר נהג יחזקאל כאשר צווה על ידי ה' ולא נהג מנהגי אבלות. ההודעה על מותה של אשת יחזקאל משמשת כרמז מטרים להתנהגותו מעוררת הפליאה של הנביא לאחר מות אשתו, כאשר אינו נוהג מנהגי אבלות: