R' Yosef Shmuel Shmelka Moriah (Brandwein) of Stretin-Providence

הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה נולד בירושלים בשנת 1898. הוא היה דור שישי בארץ, מצד אביו נצר לשושלת אדמור"י סטרעטין, ומצד אמו נצר למשפחת הורוביץ המתייחסת לשל"ה הקדוש, רבי ישעיה הלוי הורוביץ. בעודו נער מת אביו, ר' נפתלי, שגוייס לצבא התורכי, כשהגיע עם הצבא לאירופה ערק, והגיע לעיירה מוכרת לו בפולי, שם חלה ומתן. ברנדויין התחנך אצל סבו, המקובל אברהם ברנדויין בצפת ולמד בישיבת רידב"ז ועץ חיים בירושלים.

בשנת 1918 כאשר זאב ז'בוטינסקי קרא בנאום לבני הישיבות בירושלים להצטרף אל הגדוד העברי השיב ברנדויין-מוריה בשם בני הישיבות והסביר את חשיבות "והגית בה יומם וליל". לימים שינה גישתו זו, ובזמן מלחמת העצמאות קרא לבני הישיבות להצטרף אל הכוחות הלוחמים.

בשנת 1920 התחתן בבוסטון עם בת דודתו, עליזה, בתו של האדמו"ר מבוסטון, ר' פנחס דוד הורוביץ, לה אורס עוד בהיותו תינוק. חתונה זו נחשבה לאירוע הגדול ביותר שידעה היהדות החרדית בארצות הברית עד אז, ונכחו בה 6,000 איש, רבנים וחסידים מאזור בוסטון, ונכבדי העיר בוסטון. לאחר הנישואין ניסה חותנו לשכנעו להשאר בארצות הברית ולכהן שם ברבנות, אך הוא סירב, וחזר עם משפחתו לארץ ישראל.

כאשר מונה אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת 1921, לרב הראשי לארץ ישראל, נשא ברנדויין-מוריה נאום בטקס ההכתרה. ברנדויין-מוריה היה מתלמידיהם של הרבנים צבי פסח פרנק ויעקב משה חרל"פ, מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.

בשנות ה-20 קרא ליושבי העיר העתיקה שבין החומות לצאת מן החומות ולהתפרנס מעבודה ומחקלאות. לאחר מכן, בשנת 1936 יצא בכרוז פומבי הקורא לאוכלוסיית העיר העתיקה שלא לעזוב את העיר, על אף הקשיים.

עוד לפני מאורעות תרפ"ט חרד לגורל היישוב היהודי בחברון והזהיר את ראשי היישוב מפני האסון הקרב. בחזונו ראה רצף יהודי בין ירושלים ובין חברון לשם כך היה ממקימי החברה "זיכרון דוד" שרכשה אדמות באזור גוש עציון, וייסדה את המושבה מגדל עדר בשנת 1927. לאחר כישלון ההתיישבות במקום מכר את הקרקע לשמואל צבי הולצמן, ממייסדי גוש עציון.

ברנדויין-מוריה היה ציוני נלהב, תמך באצ"ל ובלח"י, ילדיו לחמו בשורות כל המחתרות. בנו יעקב לחם במסגרת ההגנה, בתו רבקה ובנו משה באצ"ל, ובנו שלמה לחם בלח"י והיה מגולי אריתריאה. ביתו היה מקום מסתור ומקלט לרבים מלוחמי המחתרות, כמו גם מקום לאחסנת נשק ותחמושת. בית הספר "שפיצר" בו שכן בית הכנסת "מוריה" שבו כיהן ברנדויין-מוריה ברבנות, היה לבסיס של האצ"ל שכונה בכיוני המחתרתי "ההיכל". רבים קראו לו "הרבי האצ"לניק" אם כאות כבוד, ואם ככינוי גנאי מפי החרדים, שלא ראו בעין יפה את פעילותו הציונית.

לאחר השואה חש שאינו מסוגל עוד לשאת את השם הגרמני "ברנדויין" ושינה את שמו ל"מוריה".

בימי מלחמת העצמאות עודד את רוחם של הלוחמים, ובאופן אישי יצא לחלץ פצועים ונפגעים בעיר העתיקה.

ברנדויין-מוריה היה מרוכשי האדמות ומבוני השכונות גאולה וכרם אברהם בירושלים. שנים אחדות בשנות ה-50 שימש כרב בקהילת העיר פרובידנס במדינת ניו ג'רזי בארצות הברית וזכה לכינוי "האדמו"ר מפרובידנס". על אף שהצליח ברבנותו בארצות הברית, חש כי מקומו בארץ ישראל, ושב לארץ.

בימי ראשית המדינה שימש הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה כרבה של שכונת עין כרם. השכונה באותה עת הייתה שכונה נטושה ושימשה ליישובם של עולים חדשים, ברנדויין-מוריה עשה רבות למען קליטתם. קשר מיוחד פיתח ליהדות מרוקו. כן הקים אגודות צדקה ועזרה לנזקקים.

שנים אחדות לפני מותו הוכתר הרב ברנדויין כ"יקיר ירושלים", בנימוק כי הוא זכאי לפרס "על חלקו בבניין ירושלים ובחידוש תפארתה". הרב ברנדויין נפטר בכ"ו בניסן תשל"ד, ונטמן בסמוך לאבותיו בהר הזיתים. בשנת 1996 קראה עירית ירושלים רחוב על שמו בשכונת פסגת זאב.