Professor Ruth Arnon

She is one of Israel’s foremost scientists and immunologists and is the incumbent of the Paul Ehrlich Chair in Immunology at the Weizmann Institute of Science in Rehovot. She was born in Tel Aviv on June 1, 1933. Her father, Alexander Rosenberg, was born in Brest-Litovsk (today Brest, Belarus) in 1898. In 1904, when he was six years old, his entire family, including his great-grandparents, left Belarus and settled in Petah Tikvah, where they owned a small orchard which provided an adequate income. Arnon’s maternal grandparents came to Erez Israel from Russia in the 1880s, at the beginning of the First Aliyah (1882–1903). They met on the boat, went to live in Jaffa and later married and moved to Neveh Shalom (a quarter in Tel Aviv near Jaffa). Their daughter, Sarah Perlman (1898–1983), was a graduate of one of the first classes of Lewinsky Teachers Seminary. Alexander Rosenberg and Sarah Perlman married in 1922.

Alexander Rosenberg served in the Jewish Legion during World War I and then went to Vienna to study at the Technische Hochschule. Scientifically inquisitive from an early age, he became particularly interested in electricity; in 1929, when he was already the father of two children, Nehama (b. 1923) and Avner (b. 1925), and his wife was working as a teacher, he went to Toulouse to study, taking the family with him. He completed his studies in electrical engineering in three years and also earned a master’s degree in mathematics. On his return to Palestine, he began working as an electrical engineer for the Electric Corporation, where he was employed until the 1960s. He died in 1975.

Ruth Arnon ascribes her own urge to study to her father’s example. Ambitious and curious, she was taught reading and arithmetic by her older siblings while she was still in kindergarten and as a result, was accepted straight into the second grade of elementary school. When she completed her schooling there at the age of thirteen, her mother succeeded in persuading Barukh Ben-Yehuda (1894–1990), the principal of the Herzlia Hebrew Gymnasia, to allow her to begin studying there. At the age of fifteen Arnon already knew exactly what she wanted to do, namely to work on the scientific basis of medicine. Although she wished to join a Nahal group (Fighting Pioneer Youth of the Israel Defence Forces) together with her comrades in the youth movement when she graduated she was too young to be accepted and therefore registered at the Hebrew University of Jerusalem to study chemistry. A year later she joined the special academic study program which enabled her to study during the academic year and spend her summers doing military training. In 1955, after receiving her M. Sc. degree, she served for two years as an officer in the IDF, during which period she married Uriel Arnon (b. 1930), an engineer who was at the time a student of chemical engineering at the Technion in Haifa. The couple has two children: Michal (b. 1957) and Yoram (b. 1961).

Learning that Professor Ephraim Katchalski (later Katzir, President of Israel from 1973 to 1978) was looking for scientists to carry out a new project, Arnon went to the Weizmann Institute, where she began work on her doctorate under the tutelage of Michael Sela (b. 1924), then a post-doctoral fellow who had recently returned from training in the United States, and became Sela’s first doctoral student in 1957. The two developed a close mentor-student relationship, worked together, published jointly in scientific journals and made their way up the Weizmann hierarchy. Sela served as President of the institute from 1975 to 1985 and Arnon served as Deputy President from 1988 to 1993.

During the course of their productive relationship, the two were partners in one of the most exciting discoveries at the Weizmann Institute. They succeeded in synthesizing, for the first time in the laboratory, a substance that aroused the body’s immune system, the first synthetic antigen. Together with another doctoral student, Devorah Teitelbaum, they discovered that a synthetic material produced in their laboratory could suppress a disease in animals that serves as a model for multiple sclerosis. Almost thirty years of research and experimentation elapsed between this pioneering discovery and the approval for medical use of Copaxone®, which has become a major drug for the treatment of multiple sclerosis and allows sufferers to lead near-normal lives. Copaxone is considered one of the great successes of the Israeli pharmaceutical industry. Arnon has also invented a synthetic, nasally-administered influenza vaccine which is expected to be effective for several years against a broad range of flu virus strains.

Ruth Arnon has published over four hundred articles, chapters and books in the field of immunology and biochemistry.

Her many positions at the Weizmann Institute include Head of the Department of Chemical Immunology (1975–1978), Director of the MacArthur Center for Parasitology (1984–1994), Dean of the Faculty of Biology (1985–1988), Vice President (1988–1993) and Vice President For International Scientific Relations 1995–1997).

She has been a visiting scientist at The Rockefeller Institute, New York; University of Washington, Seattle; University of California, Los Angeles; Pasteur Institute, Paris; Walter and Elisa Hall Institute, Melbourne; Imperial Cancer Research Fund, London; Curie Institute, Paris and has been a Fogarty Scholar at the NIH, USA.

Positions in Scientific Bodies WHO Task Force on Immunological Methods for Fertility Control (Steering Committee, 1972–1977); President of the Israel Society for Biochemistry (1981–1983) President of European Federation of Immunological Societies (1983–1986); Secretary-General of the International Union of Immunological Societies (1989–1993); Elected member of European Molecular Biology Organization; Chairwoman of the Science Division of the Israel Academy of Sciences and Humanities (1995–2001); Member of the European Union Research Advisory Board (2001–2004); Vice-President of the Israel Academy of Science and Humanities (2004–); President of the Association of Academies of Sciences in Asia (September 2004–).

She also serves as advisor for science to the President of Israel (2001–present).

Awards and Honors Robert Koch Prize in Medical Sciences, Germany (1979); Jimenez Diaz Award, Spain (1986); Member of the Israel Academy of Sciences and Humanities (1990); Chevalier de l’Ordre de la Légion d’Honneur, France (1994); Hadassah Women of Distinction Award (1991); Wolf Prize (1998); Rothschild Prize (1998); Israel Prize in Medical Research (2001). https://jwa.org/encyclopedia/article/arnon-ruth

Immunologist Ruth Arnon

and her long-time collaborator Michael Sela made unprecedented breakthroughs when they developed the first synthetic antigen and the first drug approved for treating multiple sclerosis, Copaxone. Arnon was inspired to become a scientist by her father, engineer and mathematician Alexander Rosenberg. She entered Hebrew University at age fifteen, doing her military service during summers while continuing her studies. After earning her MSc in 1955, she served two years as an officer in the IDF, then began working on her doctorate at Israel’s Weitzmann Institute of Science under Michael Sela in 1957. Over the following decades, she collaborated with Sela on numerous projects, culminating in the creation of Copaxone, which significantly reduces the frequency of MS relapses. Arnon also invented a synthetic, nasally administered flu vaccine, and has published over four hundred articles, chapters, and books on immunology and biochemistry. Meanwhile, she earned promotions from head of Weitzmann’s department of chemical immunology from 1975–1978 to deputy president from 1988–1993 and vice president for international scientific relations from 1995–1997. As of 2015 she is the Paul Ehrlich Professor of Immunology. In 2001 she won the Israel Prize for medicine.

https://jwa.org/people/arnon-ruth

Contents
Biography Ruth Rosenberg (later Arnon) was born in Tel Aviv, the youngest of three children.[1] Her father, Alexander Rosenberg, moved with the family to Toulouse to pursue degrees in electrical engineering and mathematics. Upon their return to Palestine he worked for the Israel Electric Corporation. Arnon says her interest in science was inspired by her father. She attended Herzliya Hebrew Gymnasium and knew she wanted to be a medical researcher by the age of 15. She studied chemistry at the Hebrew University of Jerusalem before joining the Israel Defense Forces's Atuda academic study program. Arnon earned her M. Sc. degree in 1955 and served for two years as an officer in the IDF. During her time in the military, she married Uriel Arnon, an engineer at the Technion in Haifa. They have two children: Michal (b. 1957) and Yoram (b. 1961). [2]

Scientific career Arnon joined the Weizmann Institute of Science in 1960. Upon joining the Institute Arnon began to work on her doctorate under Michael Sela. She has focused most of her life on the field of immunology. While at Weizmann, Arnon served as the Head of the Department of Chemical Immunology (1975-1978), as the Dean of the Faculty of Biology (1985-1988), Director of the MacArthur Center for Parasitology (1984-1994), Vice President for International Scientific Relations (1995-1997), and as Vice President of the Institute (1988-1992). In addition, Professor Arnon served as the Director of the Institute's MacArthur Center for Molecular Biology of Tropical Diseases from 1958–94. Much of Arnon's work has been in the development of vaccinations and cancer research. One of her largest contributions to science was working alongside Professor Michael Sela to develop a drug for multiple sclerosis called Copaxone. The development of Copaxone began with their successful synthesis of the first synthetic antigen. They, along with Devorah Tietelbaum who was at the time a doctoral student, discovered that a material synthetically produced in the lab could suppress a disease found in animals that is a model for multiple sclerosis. After thirty years of research Copaxone was approved for medical use. [3]

Arnon served as the Chairperson of the Sciences division of the Israel Academy of Sciences from 1995 to 2001. She later was elected as President of the Israel Academy. She is also a member of the EMBO, the European Molecular Biology Organization. Arnon served as Secretary-General of the International Union of Immunological Sciences, the President of the European Federation of Immunological Societies, and is also a member of the European Union Research Advisory Board.

Arnon has published more than four hundred articles in biochemistry and immunology.

She was a visiting professor at the Rockefeller Institute (New York), University of Washington (Seattle), University of California (Los Angeles), Pasteur Institute (Paris), Walter and Elise Hall Institute (Melbourne), Imperial Cancer Research Fund (London), and the Curie Institute (Paris).

Copaxone Arnon and Sela developed a new drug application for the treatment of multiple sclerosis called Copolymer 1. Its chemical name is glatiramer acetate. It was submitted by the TEVA Pharmaceutical Company to the FDA for approval, under the name of Copaxone, on June 14, 1995.[4] Since multiple sclerosis is an immunological disease, Cop 1 is an immunospecific drug, which is no surprise, as Arnon has focused the majority of her work in the field of immunology. It specifically aids neuroprotection and generation as well as prevents the demyelination of axons, a hallmark of diseases such as multiple sclerosis. In fact, studies by Arnon et al. have shown an increase in myelination as a result of Cop 1.[5] In a 2004 article, Arnon and Aharoni state that glatiramer acetate is "highly effective in the suppression of experimental autoimmune encephalomyelitis in various species."[6]

Current Research Arnon is researching a universal, recombinant influenza vaccination, as well as a cancer vaccine. A 2009 paper discusses the use of virus-like particles (VLP) to induce an immune response.[7] These particles cannot replicate, but possess the specific antigen-presenting proteins that immune cells use to identify viruses. Therefore, a vaccine could introduce VLPs to an individual's immune system and bring about the production of memory cells. Arnon and Ben-Yedidia hypothesize that these vaccines would be effective against H5N1, a pandemic virus more commonly known as bird flu. They have tested the various synthetic vaccinations on mice and observed a significant immune response. In addition, they have put human lymphocytes in mice and also observed an immune response.[8] Their research formed the basis of the company BiondVax, who have taken the universal flu vaccine into human clinical trials.

In 2017 Arnon was appointed co-chair of the UK-Israel Science Council, alongside Prof. Lord Robert Winston. She has been a founding member of the council since 2010.[9]

Awards and recognition 1979 - Robert Koch Prize in Medical Sciences, Germany [10] 1986 - Jimenez Diaz Award, Spain 1990 - Elected Member of the Israel Academy of Sciences and Humanities 1991 - Hadassah Women of Distinction Award 1994 - Chevalier de l'Ordre de la Légion d'Honneur, France 1998 - Wolf Prize in Medicine for the development of Cop1, or Copaxone 1998 - Rothschild Prize in Life Sciences.[11] 2001 - Israel Prize in medicine.[12] 2009 - Elected member of the American Philosophical Society[13] 2010 - First female president of the Israel Academy of Sciences and Humanities 2020 - OurCrowd Maimonides Award for Lifetime Achievement in Science, Leadership and Menschlichkeit[14]

לימודים והשתלמויות

1955-1950: לימודים בפקולטה לכימייה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר M.Sc. בביוכימיה

1960-1957: תואר דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים

1962-1960: פוסט דוקטורט באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק.

תפקידים אקדמיים בארץ

1965-1963: חוקרת במכון ויצמן למדע

1971-1966: חוקרת בכירה במכון ויצמן למדע

1975-1971: פרופ' חבר במכון ויצמן למדע

1975 ואילך: פרופ' מן המניין במכון ויצמן למדע

1977-1974: ראש המחלקה לאימונולוגיה כימית במכון ויצמן למדע

1997-1984: מנהלת מרכז מקארתור לביולוגיה מולקולרית של מחלות טפיליות במכון ויצמן למדע

1988-1985: דיקן הפקולטה לביולוגיה במכון ויצמן למדע.

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1969-1968: פרופ' אורח במחלקה לביוכימייה באוניברסיטה של מדינת וושינגטון בסיאטל

1978-1977: פרופ' אורח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA)

1983: פרופ' אורח במכון פסטר בפריז

1994: פרופ' אורח במכון לאימונולוגיה של מלבורן (WEHI)

1995: פרופ' אורח במכון הסרטן האימפריאלי בלונדון (ICRF)

1996: Fogarty Scholar במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב (NIE)

1998: פרופ' אורח במכון קירי בפריז.

תפקידים אחרים

1977-1972: מזכירת האגודה הישראלית לאימונולוגיה

1983-1981: נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית

1986-1983: נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונלוגיות

1993-1988: סגן נשיא מכון ויצמן למדע

1992-1989: מזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה

1997-1994: סגן נשיא לקשרי מדע בינלאומיים במכון ויצמן למדע

1995 ואילך: ראש החטיבה למדעי הטבע של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

2000 ואילך: סגן נשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה.

פרסים וכיבודים

1979: פרס רוברט קוך בגרמניה

1979: פרס חימנס דיאס במדריד

1991: חברות באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

1994: אות אביר לגיון הכבוד הצרפתי

1997: פרס "הדסה" לרפואה בירושלים

1998: פרס וולף לרפואה בירושלים

1998: פרס רוטשילד לביולוגיה בירושלים.

מחקרים

המחקרים של פרופ' רות ארנון מתפרסים על ארבעה נושאים:

1. פיתוח אנטיגנים סינתטיים עם דגש עיקרי על תרכיבי חיסון מלאכותיים

2. הכוונת תרופות, בעיקר נגד גידולים ממאירים

3. מערכת חיסון נגד טפילים

4. מחלות אוטואימוניות, בעיקר טרשת נפוצה, ופיתוח תרופת הקופקסון לטיפול במחלה זו.

כתבה מאות מאמרים ומחקרים בעיתונות המדעית בארץ ובעולם, והיא חברת מערכת של עיתונים מדעיים בעולם.

פרופ' רות ארנון נשואה לאוריאל, ד"ר לכימייה ומהנדס חומרים במקצועו. לבני הזוג שני ילדים ושישה נכדים.

"אבי היה איש מיוחד במינו. אף שהתייתם מאב בהיותו בן ארבע, הוא לא נרתע מכל מאמץ כדי להתקדם. ב-1929, כאשר היה כבר אב לשני ילדים, הוא התלהב מהפיתוח החדשני – החשמל – והחליט להיות מהנדס חשמל. מכיוון שבטכניון היו רק חוגים להנדסה אזרחית ולהנדסת מכונות, נסע אבי לטולוז שבצרפת, ושם סיים תוך שלוש שנים את לימודי הנדסת חשמל וזכה אף בתואר מגיסטר במתמטיקה. עם שובו ארצה נתקבל לעבודה בחברת החשמל ונשלח לשנה לנהריים, ולאחר מכן שב לתל אביב, לעבודה בחברת החשמל עד שנות השישים." כך מתארת פרופ' רות ארנון את הדחף ללימודים של אביה, וכך היא מסבירה מדוע נמשכה כבר מילדותה למקצועות המתמטיקה ומדעי הטבע.

סבה וסבתה של פרופ' ארנון מצד אִמה, יעקב מרדכי פרלמן ורבקה מלצ'יק, הגיעו לארץ מרוסיה בראשית העלייה הראשונה, בשנות השמונים של המאה ה-19. הם הכירו על הספינה, והקימו את ביתם ביפו, ולאחר מכן עברו לנוה שלום. אִמה, שרה פרלמן, הייתה בוגרת אחד המחזורים הראשונים של סמינר לוינסקי. אביה של רות, אלכסנדר רוזנברג, נולד ברוסיה, ועלה לארץ בשנת 1904, כשהיה בן 6. במלחמת העולם הראשונה הוא התנדב לגדוד העברי, ואחריה נסע לוינה כדי לסיים את לימודיו ב-Techniche Hochscule.

רות ארנון הייתה בת הזקונים. עוד בגן הילדים למדה, בעזרת אחיה ואחותה, קריאה וחשבון וכאשר החלה את לימודיה בבית הספר העממי בנוה צדק בגיל 6 הוקפצה כיתה. משסיימה את בית הספר בגיל 13, הסכים מנהל הגימנסיה הרצליה, ברוך בן יהודה, לקבלה רק לאחר שכנוע רב של אִמה. בנעוריה הצטרפה לקן הימייה של "התנועה המאוחדת", ועם סיום הלימודים רצתה להצטרף עם בני גרעינה לנח"ל, אולם היא הייתה בת 17, והצבא לא הסכים לגייסה. בלית בררה נרשמה ללימודי כימייה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שנת לימודים אחת הצטרפה לעתודה האקדמית, ואת חופשות הקיץ שלה "בילתה" באימונים בקורסים צבאיים. עם סיום הלימודים וקבלת התואר M.Sc. התגייסה כקצינה ב-1955 לשירות סדיר. לאחר חצי שנה נישאה לאוריאל ארנון, שלמד אז בטכניון. לאחר שהשתחררה, שמעה שפרופ' אפרים קצ'לסקי מחפש מדענים לביצוע פרויקט חדש. "כך נפלה בחלקי ההזדמנות להתקבל כסטודנטית לעבודת דוקטורט במכון ויצמן - משאת חיי".

רות ארנון התחילה את העבודה שעסקה בנושא הקשור לאימונולוגיה בהדרכתם של הפרופסורים אפרים קצ'לסקי ואריה אוליצקי. לאחר כחצי שנה שב לארץ משהותו כפוסט דוקטורנט בארה"ב ד"ר מיכאל סלע, שהיה אז מדען צעיר, אך התקדם כמטאור. "מיד כשקיבל העלאה בדרגה, אשר אפשרה לו להדריך סטודנטים, עברתי להיות הסטודנטית הראשונה שלו. מאז (1957) ועד היום, אף שכל אחד מאתנו פיתח שטחי התעניינות מדעית משלו, אנו עדיין ממשיכים לשתף פעולה בכמה נושאים".

את כל "חייה המדעיים" עשתה פרופ' ארנון במכון ויצמן למדע, שהיה לה יותר מבית. "עבודתי המדעית התפרסה על כמה נושאים: פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים (לאחרונה תרכיב נגד וירוס השפעת), הכוונה של תרופות (בעיקר נגד גידולים ממאירים), וכן חקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם למחלת הבילהרציה. אך הנושא שהביא לתוצאות המשמעותיות והמרגשות ביותר קשור למחלת הטרשת הנפוצה ופיתוח תרופת הקופקסון – בשיתוף עם פרופ' מיכאל סלע ועם ד"ר דבורה טייטלבוים – המהווה גולת הכותרת בקריירה שלי".

בפרויקט הזה עסקה פרופ' ארנון קרוב לשלושים שנה, עד לאישור התרופה. מעבר להכרה של הקהילייה המדעית, התגמול האמיתי שלה היה התחושה שהיא מביאה מזור ומקלה על הסבל של חולים במחלה הנוראה וחשוכת המרפא.

פרופ' רות ארנון הקדישה זמן גם לפעילות ציבורית, הן במכון ויצמן למדע, שבו כיהנה כראש מחלקה, כדיקן הפקולטה לביולוגיה וכסגן נשיא, הן במסגרות לאומיות רבות והן במסגרות בינלאומיות, כנשיא האיגוד האירופי לאימונולוגיה וכמזכ"ל של האיגוד הבינלאומי לאימונולוגיה.

על הקשר שבין המשפחה לקריירה המדעית אומרת פרופ' רות ארנון: "חיי מדען הם חיים לא קלים, ומחייבים השקעה ומאמץ, וחיי מדענית אולי אפילו קצת יותר. התקופה החיונית לשם בניית הקריירה חופפת את התקופה שבה אפשר להקים משפחה, ואין אפשרות לדחות את האחת או את האחרת. הדרך היחידה שבה אפשר לשלב את שני הדברים היא פשוט עבודה קשה ושעות ארוכות. השתדלתי תמיד להיות גם מדענית במשרה מלאה וגם אימא וסבתא במשרה מלאה. אני מאוד מקווה שהצלחתי."

   תאריך עדכון אחרון:  24/05/2004

תנאי שימוש כל הזכויות שמורות © מדינת ישראל Terms of use The State of Israel. All Rights Reserved 1996- 2010, © Copyright השימוש ביצירות ספרותיות באתר בחסות אקו"ם

רות ארנון

''''''(נולדה ב-1 ביוני 1933) היא ביוכימאית מומחית לאימונולוגיה, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בין השנים 2010–2015 וכלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת ה'תשס"א (2001).

תוכן עניינים 1 קורות חייה 2 פרסים ואותות עיקריים בהם זכתה 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים

קורות חייה רות ארנון, בתם של אלכסנדר ושרה רוזנברג, נולדה בתל אביב ב-1933 וגדלה בשכונת נווה צדק, אביה היה מהנדס חשמל ואמה מורה.[1] בבית הספר היסודי הוקפצה כיתה ובגיל 13 החלה לימודיה בגימנסיה הרצליה, לאחר שמשפחתה שכנעה את מנהל הגימנסיה, ברוך בן יהודה, לקבלה בגיל כה צעיר. היא הייתה חברה בתנועה המאוחדת ורצתה להמשיך עם בני מחזורה לגרעין נח"ל, אולם מפאת גילה לא הסכים הצבא לגייסה. ארנון פנתה ללימודים אקדמאים והחלה ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה לעתודה האקדמית, המשיכה לתואר שני בביוכימיה אותו סיימה ב-1955 ושירתה כקצינה בצה"ל.

ב-1957 הייתה לסטודנטית הראשונה של דוקטור מיכאל סלע במכון ויצמן למדע וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1960.[2] עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים.[1] את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, מונתה לחוקרת בכירה ב-1966 ולפרופסור מן המניין ב-1975. במהלך השנים שימשה במגוון תפקידים במכון: הייתה ראש המחלקה לאימנולוגיה כימית, מנהלת המרכז לביולוגיה מולקולרית, דיקן הפקולטה לביולוגיה וסגנית הנשיא. במקביל שימשה בתפקידים ציבוריים בכירים בישראל ובעולם, בהם נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO), וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק"ו, הייתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות, ומזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה. ב-1991 מונתה לחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומשנת 1995 משמשת כראש החטיבה למדעי הטבע באקדמיה וסגנית הנשיא. בשנת 2000 מונתה לסגנית הנשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה, ומשמשת גם כיועצת לנשיא המדינה לענייני מדע וטכנולוגיה. ארנון היא ממייסדות המועצה המדעית של בריטניה וישראל וב-2017 מונתה ליו"ר-משותפת שלה לצד פרופ' לורד רוברט וינסטון.[3]

עבודתה המדעית עסקה בתחומי פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים, הכוונה של תרופות וחקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם לבילהרציה. במשך שנים רבות עסקה במחקר בתחום פיתוח תרופה למחלת הטרשת הנפוצה, עליו עבדה יחד עם מיכאל סלע ודוקטור דבורה טייטלבאום. המחקר הביא לפיתוחו של החומר קופולימר 1, פולימר סינתטי, שהיה הבסיס לתרופה פורצת הדרך, הקופקסון, המיוצרת על ידי חברת טבע משנת 1995. בשנת 1998 זכתה בפרס וולף יחד עם מיכאל סלע, על גילויים מכריעים בתחום האימונולוגיה, בפרט על הראשוניות בשימוש בפוליפפטידים סינתטיים בחקר תורת החיסון, ובפוליפפטידים ליניאריים ומסועפים כאנטיגנים. ב-2001 זכתה בפרס ישראל למדעי הרפואה.

ב-2007 הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב חברת ביונדווקס העוסקת בפיתוח חיסון לנגיף השפעת בהובלת ארנון. ב-21 ביוני 2010 נבחרה ארנון באספה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לנשיאת האקדמיה. ארנון נכנסה לתפקידה החדש בספטמבר 2010, אז סיים מנחם יערי את כהונתו. ארנון היא הנשיאה התשיעית של האקדמיה והאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד זה. בחודש יוני 2015 סיימה ארנון את תפקידה כנשיאה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

רות ארנון נשואה לדוקטור אוריאל ארנון ואם לשני ילדים.

פרסים ואותות עיקריים בהם זכתה פרס רוברט קוך למחקר בתחום הביו-מדיקל - 1979 אות לגיון הכבוד הצרפתי - 1994 פרס הדסה לרפואה - 1997 פרס וולף לרפואה - 1998 פרס רוטשילד לביולוגיה - 1998 פרס ישראל למדעי הרפואה - 2001 תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון - 2007 עמיתת כבוד זרה בהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים -2017

עמוד הבית באתר מכון ויצמן למדע נימוקי השופטים בהענקת פרס וולף נימוקי השופטים בהענקת פרס ישראל רות ארנון באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים אליס שלוי, רות ארנון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) שירות הידען, ‏הצלחה לחיסון לשפעת פרי פיתוחה של פרופ' רות ארנון, באתר "הידען", 7 בדצמבר 2009 גלי וינרב, ‏ממציא הקופקסון: "עברו 30 שנה מאז שהמצאנו את המוצר; יש מוצרים שעשויים להיות יותר טובים", באתר גלובס, 25 במרץ 2013 דיאנה בחור ניר, "אם אני לא אספיק, אז אני לא אספיק", באתר כלכליסט, 21 בינואר 2016 https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%A8%D7%A0%...

רות ארנון (נולדה ב-1 ביוני 1933) היא ביוכימאית מומחית לאימונולוגיה, פרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע, נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בין השנים 2010–2015 וכלת פרס ישראל למדעי הרפואה לשנת ה'תשס"א (2001).

קורות חייה

רות ארנון, בתם של אלכסנדר ושרה רוזנברג, נולדה בתל אביב ב-1933 וגדלה בשכונת נווה צדק, אביה היה מהנדס חשמל ואמה מורה. בבית הספר היסודי הוקפצה כיתה ובגיל 13 החלה לימודיה בגימנסיה הרצליה, לאחר שמשפחתה שכנעה את מנהל הגימנסיה, ברוך בן-יהודה, לקבלה בגיל כה צעיר. היא הייתה חברה בתנועה המאוחדת ורצתה להמשיך עם בני מחזורה לגרעין נח"ל, אולם מפאת גילה לא הסכים הצבא לגייסה. ארנון פנתה ללימודים אקדמאים והחלה ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. לאחר שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה לעתודה האקדמית, המשיכה לתואר שני בביוכימיה אותו סיימה ב-1955 ושירתה כקצינה בצה"ל.

ב-1957 הייתה לסטודנטית הראשונה של דוקטור מיכאל סלע במכון ויצמן למדע וקיבלה את תואר הדוקטור ב-1960. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים. את הפוסט-דוקטורט עשתה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, מונתה לחוקרת בכירה ב-1966 ולפרופסור מן המניין ב-1975. במהלך השנים שימשה במגוון תפקידים במכון: הייתה ראש המחלקה לאימנולוגיה כימית, מנהלת המרכז לביולוגיה מולקולרית, דיקן הפקולטה לביולוגיה וסגנית הנשיא. במקביל שימשה בתפקידים ציבוריים בכירים בישראל ובעולם, בהם נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO), וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק"ו, הייתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות, ומזכ"ל הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה. ב-1991 מונתה לחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ומשנת 1995 משמשת כראש החטיבה למדעי הטבע באקדמיה וסגנית הנשיא. בשנת 2000 מונתה לסגנית הנשיא של איגוד האקדמיות למדעים באסיה, ומשמשת גם כיועצת לנשיא המדינה לענייני מדע וטכנולוגיה. ארנון היא ממייסדות המועצה המדעית של בריטניה וישראל וב-2017 מונתה ליו"ר-משותפת שלה לצד פרופ' לורד רוברט וינסטון.

עבודתה המדעית עסקה בתחומי פיתוח תרכיבי חיסון מלאכותיים, הכוונה של תרופות וחקר תגובת החיסון נגד הטפיל הגורם לבילהרציה. במשך שנים רבות עסקה במחקר בתחום פיתוח תרופה למחלת הטרשת הנפוצה, עליו עבדה יחד עם מיכאל סלע ודוקטור דבורה טייטלבאום. המחקר הביא לפיתוחו של החומר קופולימר 1, פולימר סינתטי, שהיה הבסיס לתרופה פורצת הדרך, הקופקסון, המיוצרת על ידי חברת טבע משנת 1995. בשנת 1998 זכתה בפרס וולף יחד עם מיכאל סלע, על גילויים מכריעים בתחום האימונולוגיה, בפרט על הראשוניות בשימוש בפוליפפטידים סינתטיים בחקר תורת החיסון, ובפוליפפטידים ליניאריים ומסועפים כאנטיגנים. ב-2001 זכתה בפרס ישראל למדעי הרפואה.

היא מכהנת כדיקטורית מדעית במכון לביומתמטיקה רפואית שנוסד על ידי צביה אגור.

ב-2007 הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב חברת ביונדווקס העוסקת בפיתוח חיסון לנגיף השפעת בהובלת ארנון. ב-21 ביוני 2010 נבחרה ארנון באספה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לנשיאת האקדמיה. ארנון נכנסה לתפקידה החדש בספטמבר 2010, אז סיים מנחם יערי את כהונתו. ארנון היא הנשיאה התשיעית של האקדמיה והאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד זה. בחודש יוני 2015 סיימה ארנון את תפקידה כנשיאה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

רות ארנון נשואה לדוקטור אוריאל ארנון ואם לשני ילדים.

פרסים ואותות עיקריים בהם זכתה:

• פרס רוברט קוך למחקר בתחום הביו-רפואי - 1979
• אות לגיון הכבוד הצרפתי - 1994
• פרס הדסה לרפואה - 1997
• פרס וולף לרפואה - 1998
• פרס רוטשילד לביולוגיה - 1998
• פרס ישראל למדעי הרפואה - 2001
• תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון - 2007
• עמיתת כבוד זרה בהאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים -2017