Shalom Tsalach

שלום צאלח (1923 — 22 בינואר 1952) היה יהודי שהוצא להורג בהקשר לפיגועים בבגדאד. מהרוגי המלכות בעיראק.

נולד ליפה (חסינה) וצלח גדל בבגדאד, בירת עיראק במשפחה יהודית מהמעמד הפשוט והתייתם מאמו בגיל צעיר. צאלח, שהיה סנדלר במקצועו, הצטרף לתנועת "החלוץ" ותכנן לעלות לארץ. ב-9 ביוני 1951, ערב עלייתו הצפויה לארץ, נעצר במסגרת גל מעצרים נגד פעילי התנועה הציונית יחד עם יוסף בצרי, סוכן המוסד שנשלח מישראל. צלאח עבר עינויים קשים ואולץ לחתום על הודאה כוזבת שהוא היה זה שהטיל חומר נפץ על לשכת המודיעין של שגרירות ארצות הברית בעיראק. הוא הורשע בפני בית דין מיוחד ב-5 בנובמבר 1951 בהנחת פצצות בכניסה ל-2 מבני ציבור יהודיים, בהנחת פצצה בלשכת המודיעין האמריקאית ובחברות ברשת ריגול ציונית ונידון למוות[1]. ב-27 בדצמבר 1951 אישר בית הדין העיראקי העליון את גזר הדין.

ארגונים יהודיים בעולם פנו למוסדות האו"ם ושגריר ישראל שם פנה לנשיא העצרת בבקשת התערבות, אולם המאמצים לא עלו יפה ובית-הדין העליון לערעורים בעיראק דחה את הבקשות והותיר את גזר דין המוות על כנו.

ב-22 בינואר 1952, (כ"ד בטבת, תשי"ב), הוצא צאלח להורג בתליה. הרב ג'ורג'י מועלם היה איתם ב-30 דקות האחרונות לחייהם, ומספר שהם אחזו בידיו וקראו "שמע ישראל", לדבריו בקשתם האחרונה הייתה "אחרי מותנו קחו אותנו לקרובנו". לאחר מכן הובילו אותם לכיכר ושם ניתלו כששק שחור מכסה את פניהם. בקשתם לבא לקבורה בישראל לא התמלאה, אך בהר הרצל הוקמה מצבה לזכרם. באותו חודש הוצא גם יוסף בצרי להורג.