Yaron Silberberg

פרופ׳ ירון זילברברג (תשי"א-תשע”ט)

חבר האקדמיה פרופ' ירון זילברברג, שהלך לעולמו בחול המועד פסח תשע"ט, היה ממובילי תחום הפוטוניקה והאופטיקה הפיזיקלית בעולם. ירון היה חריג בנוף המחקרי בארץ ובעולם בהרבה מובנים: חריג ברוחב היריעה של מחקריו, חריג במספר הגדול של חברי סגל איכותיים שחינך, חריג בוויתורים האישיים שעשה על מנת לחיות בארץ וגם חריג באישיותו. חוקרים מובילים הם תמיד אנשים שאפתניים מאוד המונעים מהצלחה. ירון היה אחר: מדען מצטיין חף מכל אספקט של אגו או תועלת עצמית. ירון היה
מה שנקרא ביידיש "מענטש".

למרות המחלה הקשה שבה חלה לפני כשנתיים וחצי היה ניתן למצוא אותו עד לפני כמה חודשים יושב במשרד ועמל על חישוב של מגבלות השליטה על פיזור אור בתווך אקראי, או מחלק בנדיבות עצות על כיווני מחקר חדשים, על כתיבת בקשה למענק מחקר או סתם כך על החיים. השילוב של חוכמה ונדיבות, יושרה וחוסר אנוכיות הפכו את המשרד של ירון למקום שתמיד השתרך בו תור קטן של מבקשי דעת.

ירון נולד ב 1951 בגבעתיים. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב ב 1972והמשיך ללימודי תואר שני במכון ויצמן למדע. לאחר הפסקה בת כמה שנים לצורך שירותו הצבאי המשיך ללימודי דוקטורט במכון, בהנחייתו של פרופ' אשר פריזם, ולבתרדוקטורט במעבדות ״בל״ ,שם כיהן כחוקר מן המניין במשך כמעט עשור. ירון חזר לארץ למחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון ויצמן למדע בשנת 1994 ,שם שימש מאוחר יותר גם ראש המחלקה ודקן הפקולטה לפיזיקה.

המחקר של ירון היה חריג ברב–גוניותו - החל מאופטיקה לא–לינארית במערכות מחזוריות, דרך שליטה קוהרנטית של אינטראקציה בין אור לחומר דרך עיצוב בזמן של פולסים קצרים, פיתוח שיטות מיקרוסקופיה חדשות ויכולות הדמיה דרך תווך מפזר, וכלה באופטיקה קוונטית. לירון הייתה יכולת נדירה ללהטט בין תחום לתחום, למצוא חיבורים לא צפויים בין נושאים שנחשבו נפרדים זה מזה ולפתוח תחומי מחקר חדשים. למעשה, קבוצת המחקר שלו "המציאה את עצמה" מחדש מדי כמה שנים.

הישגיו הרבים היו במידה לא מבוטלת תוצאה של היותו מנחה אקדמי לא שגרתי. מצד אחד ירון נתן לתלמידיו חופש מחקרי עצום, כולל בבחירת נושא המחקר עצמו, והתייחס במלוא הכבוד אליהם (ואל הרעיונות, המופרכים לעיתים, שלהם). במובן זה, ירון היה סוג של אורקל, שרק לעיתים נדירות היה אומר במפורש מה צריך לעשות והעדיף תמיד לתת לתלמידיו את החופש לבחור את דרכם. ומצד אחר כל שיחה עימו, על כל נושא מקצועי, הייתה בעלת ערך רב, שהרי גם הערה שולית לכאורה שלו הייתה לעיתים קרובות נקודת מוצא מצוינת לפריצת דרך בפרויקט מקרטע או לפרויקט מחקר חדש.

ירון זכה להכרה כאחד מעמודי התווך של המחקר הישראלי באופטיקה ופוטוניקה ובמספר רב של פרסים, ובהם פרס לנדאו למדעים, פרס מקס בורן של האגודה האמריקאית לאופטיקה, פרס ויצמן ופרס רוטשילד. בשנת 2013 נבחר לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. אולם ההישגים שבהם התגאה ירון יותר מכול הם אלה של תלמידיו, שקרוב למחצית מהם המשיכו במסלול אקדמי, ורבים מהם ממלאים כיום את שורות חקר האופטיקה על כל גווניה במערכת האקדמית הישראלית.

ירון זילברברג הלך לעולמו באפריל 2019 .הוא הותיר אחריו את אשתו שירה, את שלושת ילדיו איילת,
נועם וליאור, והרבה מאוד תלמידים וחברים הנעצבים על הפרדה ממנו.

יהי זכרו ברוך.

כתבו: תלמידיו פרופ' דן אורון, פרופ' נירית דודוביץ ופרופ' ברק דיין, וחבריו פרופ' ניר דוידסון וחבר האקדמיה פרופ' מוטי שגב