Yosei Ben Yoezer, Sanhedrin Nassi

------------------------------------------------------------------

Yose ben Yoezer (also spelt Jose ben Joezer) was a rabbi of the early Maccabean period, possibly a disciple of Antigonus of Soko and member of the ascetic group known as the Hasidæans, though neither is certain. He belonged to a priestly family.

With him and Jose ben Johanan of Jerusalem, his colleague, begins the period known in Jewish history as that of the zugot (pairs), which ended with Hillel and Shammai. According to an old tradition, the member of the "zugot" mentioned first occupied the office of Nasi (president) of the Sanhedrin, while the one mentioned second served in the capacity of vice-president.

Yose belonged to the party of the Ḥasidim, and was a decided adversary of Hellenism. To prevent Jews from settling beyond Judea he declared all heathen countries "unclean". He declared also glass utensils unclean, probably because they were manufactured in heathen countries. In other respects, however, he was very liberal, and received the surname "Sharaya" ("one who permits") for having rendered three liberal decisions on certain ritual questions.

The first halakic controversy known in the Talmud was that between Yose ben Yoezer and his colleague Yose ben Johanan. It arose over the question whether the laying of hands on the heads of the sacrifices is permitted on feast-days. Yose ben Yoezer was distinguished for his piety, and is called "the pious of the priesthood" ("hasid shebi-kchunnah"). He professed great veneration for scholars, one of his sayings being: "Let thy house be a meeting-place for the wise; powder thyself in the dust of their feet, and drink their words with eagerness" Yose was probably among the sixty pious men who, at the instigation of the high priest Alcimus, the son of his sister, were crucified by the Syrian general Bacchides (I Macc. vii. 16) in 161 BCE.

יוסי בן יועזר איש צרדה (או יוסף בן יועזר) היה כהן, ונשיא הסנהדרין הראשון מתקופת הזוגות. בן זוגו היה יוסי בן יוחנן איש ירושלים. הוא למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו. במחלוקת הגדולה ביותר בתקופת הזוגות אודות הסמיכה (המובאת במסכת חגיגה) מוזכר שמו בין אלו שאחזו בדעה שלא לסמוך.

המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת בפרק ראשון במשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה ד: "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם". י

בנו היה נוהג שלא כשורה, ולכן הקדיש יוסי בן יועזר את נכסיו לבית המקדש. מסופר, שבנו מצא לאחר מכן מרגלית יקרה בתוך דג שקנה

יחד עם יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזר טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית

הקפדתו בדיני טומאה וטהרה זיכתה אותו בכינוי "חסיד שבכהונה". בעניינים אחרים מצא דרכים להקל, ונקרא "יוסי שריא" (יוסי המתיר).‏ י

אחיינו של יוסי (בן אחותו) היה יקום איש צרורות - אלקימוס, הכהן הגדול המתייוון מתקופת מרד החשמונאים, שנהג באכזריות רבה. אחיינו זה חזר בתשובה וביצע בעצמו ארבע מיתות בית דין כדי לכפר על מעשיו, לאחר שהתעמת עם דודו שנלקח והוצא להורג על ידי היוונים

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו